מפרשים:
3 לפי כתב-יד קופמן
4 רביעית מה היתה משמשת – רביעית הלוג, רביעית מים שלמצורע – במקרא ויקרא יד ה לא נאמר מה כמות המים הנדרשת. רביעית שמן לנזיר – במקרא במדבר ו טו לא נאמר כמה שמן עליו להביא, וזו מסורת חז"ל. חצי לוג מה היה משמש חצי לוג מים לסוטה – זו כמות המים שמכינים לסוטה משנה, סוטה פ"ב מ"ב, חצי לוג שמן לתודה – וכן בתוספתא פ"ח ה"י, עמ' 523. בבבלי מציע רבי עקיבא דרשה מפולפלת להצדקת הלכה זו, ורבי אלעזר בן עזריה חולק עליה: "אמר לו רבי אלעזר בן עזריה: עקיבא! אם אתה מרבה כל היום כולו בשמן בשמן איני שומע לך, אלא, חצי לוג שמן לתודה ורביעית שמן לנזיר ואחד עשר יום שבין נדה לנדה – הלכה למשה מסיני" בבלי, פט ע"א; נידה עב ע"ב; ספרא, צו, פרק יא ה"ו, לד ע"ד.
5 הביטוי "הלכה למשה מסיני" מופיע בכמה מקורות תנאיים ראו למשל משנה, פאה פ"ב מ"ו. אין זו הכרזה היסטורית אלא דתית. כל מה שהחכם רוצה לומר הוא שההלכה היא איתנה ואמִתית כדברי תורה. פירוש זה יוצא מן המקבילות התנאיות למשפט זה, אם כי חלק מהמקורות האמוראיים הטעינו על מושג זה תובנות מעין "היסטוריות". אם כן ההלכה הייתה מוכרת, רבי עקיבא ניסה למצוא לה דרשה, ורבי אלעזר טוען שהדרשה איננה משמעותית אבל ההלכה ידועה ואמִתית.
6 ובלוג היה מודד לכל המנחות אפילו מנחה שלששים עישרון נותן לה ששים לוג – אם המנחה גדולה כמות השמן עולה בהתאם, אך המדידה נעשית לכל מנה בנפרד. רבי אליעזר בן יעקב אומר אפילו מנחה של ששים עישרון אין לה אלא לוגה – הכמות של לוג שמן היא לכל המנחות, ואין זה משנה מה גודל המנחה, שנאמר למנחה ולוג שמן ששה לפר ארבעה לאיל שלשה לכבש – ויקרא יד כא, שלשה ומחצה למנורה מחצי לוג לכל נר – המידה של חצי לוג, שכבר הוסברה לעיל, שימשה לנרות. כל אחד הוזן בחצי לוג בדיוק. כמובן אפשר היה גם להסביר לעיל שחצי לוג נועד לנרות. כמו כן בתוספתא: "רביעית מה היתה משמשת? בה היה מודד לחביתי כהן משיח. חצי לוג מה היה משמש בו? היה מודד שלשת לוגין ומחצה למנורה, וחצי לוג לכל נר. לוג בו היה מודד לכל המנחות. רביע הין מה היה משמש? כל מין צאן גדולים וקטנים זכרים ונקיבות, מפני שכולן שוין בנסכים נבללים זה מזה" פ"י ה"ג, עמ' 527. חצי הלוג לנרות מוצג על ידי הבבלי ככמות המספיקה ליום שלם פט ע"א, וכשיעור שחכמים קבעו. מן הראוי להעיר שכמות השמן הנדרשת תלויה בכלי ובמידת האוורור שבו הקובעת את גודל הלהבה, ובעיקר בעובי הפתילה. אם אכן מסורת לפנינו, הרי שזו הייתה הכמות שהספיקה לנרות המנורה ולפתילה המקובלת.
7 לעיל שנינו "ריבה שמנה חיסר שמנה... פסולה" פ"א מ"ג, ומשנתנו קובעת את כמויות השמן והמנחה שאין לסור מהן. יוספוס קד', ג 234 מזכיר רק את רביעית ההין, אך גם ממנו משתמע שהכמויות קבועות ואין להוסיף עליהן או לגרוע מהן.
8 רשימת המידות של הלח חוזרת בהקשר אחר: "לא יעשה אדם מדה חסירה או מדה יתירה בתוך ביתו, מפני שמרמא בה אחרים. בכל מקום עושין תרקב וחצי תרקב, קב וחצי קב, רובע, תומן וחצי תומן, ועוכלא. ובלח: הין וחצי הין ושלישית הין ורביעית הין, ולוג וחצי לוג, ורביעית, ושמינית, וחצי שמינית, ואחד משמנה בשמינית, וזהו קורטוב" תוס', בבא בתרא פ"ה ה"י. רשימת היבש היא רֵאלית לחלוטין, וננקבים מונחים מחיי היום-יום, אבל רשימת מידות הלח כוללת את ההין שבימי חז"ל כבר לא שימש. לפיכך יש להניח שהרשימה בתוספתא מבוססת על משנתנו, אבל מוסיפה גם מידות שאינן במקדש.
9 עמדות אחרות מוצגות בתוספתא למשנתנו: "1. שליש הין, הוא היה עני שבכולן, לא היה משמש אלא בנכסי אילים בין שתים. ומהן למעלה חצי הין. מה היה משמש? כל מין בקר גדולים וקטנים זכרים ונקבות מפני שכולן שוין בנסכים ונבללין זה מזה. 2. רבי שמעון אומר לא היתה מדת שבעה במקדש הין, שאין נותנין מדה אחת לשני פרים, מדה אחת לשני אילים. מה היה מביא תחתיהם לוג ומחצה. 3. אמר רבי יהודה וכי היה שם חצי לוג ולוג? אמר לו רבי שמעון אם כן יכול לפרנס כולן ברביעית, אלא שאין מדה במקדש משמשת תחת חברתה" פ"י ה"ד, עמ' 527. העמדה הראשונה היא שלא הייתה מידה של רביעית ההין אלא של שליש ההין. רביעית ההין היא שלושה לוג, והיו מודדים שלוש פעמים בכלי של הלוג. רבי יהודה חולק וטוען שלא הייתה מידה של לוג ושל חצי לוג. כנראה הוא חולק על הצורך במידה כזאת, ואת חצי הלוג מודדים היו פעמיים בכלי של רבע לוג. מהברייתא עולה שחכמים קבעו את העיקרון ש"אין מדה במקדש משמשת תחת חברתה", כלומר שלכל צורך היה כלי מיוחד, ומעבר לכך רשימת הכלים היא שחזור מלומד ולא מסורת.
10 בהמשך התוספתא חוזר רבי אלעזר ברבי צדוק על שיטתו שהיה כלי אחד ובו שנתות לסימון הכמות. אבל היו ארבע מידות לח: "רביעית וחצי לוג ולוג והין היו שם, ושנתות היו בהין" פ"י ה"ה, עמ' 527. לא ברור לשם מה הכלים הנוספים, ובכלל עמדתו נראית כעמדת פשרה בין דעתו הקודמת לבין תנא קמא של משנתנו.