משנת ארץ ישראל על משנה מנחות 13 פרקים

משנת ארץ ישראל על משנה מנחות ט׳:ב׳

« משנת ארץ ישראל על משנה מנחות ט׳:א׳ משנת ארץ ישראל על משנה מנחות ט׳:ג׳ »

2 מנחות פתח ↗

הִין – תְּרֵיסַר לוּגֵּי הָוַיִין, דִּכְתִיב: ״שֶׁמֶן זַיִת הִין״, וּכְתִיב: ״שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי לְדֹרֹתֵיכֶם״, זֶה בְּגִימַטְרִיָּא תְּרֵיסַר הָוַיִין.

3 נדה פתח ↗

אִיכָּא דְמַתְנֵי לַהּ אַהָא, אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה לְרַבִּי עֲקִיבָא: אֲפִילּוּ אַתָּה מְרַבֶּה ״בַּשֶּׁמֶן״ ״בַּשֶּׁמֶן״ כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ, אֵינִי שׁוֹמֵעַ לְךָ! אֶלָּא חֲצִי לוֹג שֶׁמֶן לַתּוֹדָה, וּרְבִיעִית יַיִן לַנָּזִיר, וְאַחַד עָשָׂר יוֹם שֶׁבֵּין נִדָּה לְנִדָּה — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.

3 בבא בתרא פתח ↗

וְעוּכְלָא. וְכַמָּה הִיא עוּכְלָא? אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה בִּרְבִיעַ. וּבְמִדַּת הַלַּח הוּא עוֹשֶׂה הִין, וַחֲצִי הִין, וּשְׁלִישִׁית הַהִין, וּרְבִיעִית הַהִין, וְלוֹג, וַחֲצִי לוֹג, וּרְבִיעִית, וּשְׁמִינִית, וְאֶחָד מִשְּׁמוֹנָה בִּשְׁמִינִית – וְזֶהוּ קוּרְטוֹב.

4 מנחות פתח ↗

בֶּן אַרְבָּעִים יוֹם, וְתָרֵי לַהּ בְּגַוַּויְיהוּ מֵאוּרְתָּא וְעַד לְצַפְרָא. אִיפְּרֵד חֲזוּתַיהּ – פְּסוּלָה, לָא אִיפְּרֵד חֲזוּתַיהּ – כְּשֵׁרָה. וְרַב אַדָּא קַמֵּיהּ דְּרָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב עַוִּירָא אָמַר: מַיְיתֵי חֲמִירָא אַרְכְּסָא דִּשְׂעָרֵי וְאָפְיָא לַהּ בְּגַוֵּויהּ, אִישְׁתַּנַּאי לִמְעַלְּיוּתָא – כְּשֵׁרָה, לִגְרִיעוּתָא – פְּסוּלָה, וְסִימָנָיךְ: שִׁינּוּי שֶׁקֶר, שִׁינּוּי אֱמֶת. מַאי ״אֵין לָהּ בְּדִיקָה״ נָמֵי דְּקָאָמַר? אַטְּעִימָה. מָר מִמִּשְׁכִּי אַיְיתִי תְּכֵלְתָּא בִּשְׁנֵי רַב אַחַאי, בַּדְקוּהָ בִּדְרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה, וְאִיפְּרֵד חֲזוּתַיהּ, בִּדְרַב אַדָּא, וְאִישְׁתַּנַּאי לִמְעַלְּיוּתָא. סְבַר לְמִיפְסְלַהּ, אֲמַר לְהוּ רַב אַחַאי: אֶלָּא הָא לָא תְּכֵילְתָּא הִיא, וְלָא קָלָא אִילָן הִיא, אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ שְׁמוּעָתָא אַהֲדָדֵי אִיתְּמַר. הֵיכָא דִּבְדַקְנָא בִּדְרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה, לָא אִיפְּרֵד חֲזוּתַיהּ – כְּשֵׁרָה; אִיפְּרֵד חֲזוּתַיהּ – בָּדְקִינַן לַהּ בִּדְרַב אַדָּא בַּחֲמִירָא אַרְכְּסָא: אִישְׁתַּנַּי לִמְעַלְּיוּתָא – כְּשֵׁרָה, לִגְרִיעוּתָא – פְּסוּלָה. שְׁלַחוּ מִתָּם: שְׁמוּעָתָא אַהֲדָדֵי אִיתְּמַר. רַבִּי מָנִי דָּיֵיק וְזָבֵין כְּחוּמְרֵי מַתְנְיָתָא, אֲמַר לֵיהּ הָהוּא סָבָא: הָכִי עֲבוּד קַמָּאֵי דְקַמָּךְ, וְאַצְלַח עִיסְקַיְיהוּ. תָּנוּ רַבָּנַן: הַלּוֹקֵחַ טַלִּית מְצוּיֶּיצֶת מִן הַשּׁוּק, מִיִּשְׂרָאֵל – הֲרֵי הִיא בְּחֶזְקָתָהּ, מִן הַגּוֹי, מִן הַתַּגָּר – כְּשֵׁרָה, מִן הַהֶדְיוֹט – פְּסוּלָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ: אֵין אָדָם רַשַּׁאי לִמְכּוֹר טַלִּית מְצוּיֶּיצֶת לְגוֹי עַד שֶׁיַּתִּיר צִיצִיּוֹתֶיהָ. מַאי טַעְמָא? הָכָא תַּרְגִּימוּ מִשּׁוּם זוֹנָה, רַב יְהוּדָה אָמַר: שֶׁמָּא יִתְלַוֶּה עִמּוֹ בַּדֶּרֶךְ וְיַהַרְגֶנּוּ. רַב יְהוּדָה רָמֵי תְּכֵילְתָּא לְפַרְזוּמָא דְּאִינָשֵׁי בֵּיתֵיהּ, וּמְבָרֵךְ כֹּל צַפְרָא ״לְהִתְעַטֵּף בַּצִּיצִית״. מִדְּרָמֵי, קָסָבַר: מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָא הוּא, אַמַּאי מְבָרֵךְ כֹּל צַפְרָא וְצַפְרָא? כְּרַבִּי, דְּתַנְיָא: תְּפִילִּין כׇּל זְמַן שֶׁמַּנִּיחָן מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן, דִּבְרֵי רַבִּי. אִי הָכִי, כֹּל שַׁעְתָּא נָמֵי! רַב יְהוּדָה אִינִישׁ צְנִיעָא הֲוָה, וְלָא שָׁרֵי לֵיהּ לִגְלִימֵיהּ כּוּלֵּיהּ יוֹמָא. וּמַאי שְׁנָא מִצַּפְרָא? כִּי מְשַׁנֵּי מִכְּסוּת לַיְלָה לִכְסוּת יוֹם. תָּנוּ רַבָּנַן: הַכֹּל חַיָּיבִין בְּצִיצִית, כֹּהֲנִים, לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים, גֵּרִים, נָשִׁים וַעֲבָדִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר בְּנָשִׁים, מִפְּנֵי שֶׁמִּצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָאּ הוּא, וְכׇל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָאּ נָשִׁים פְּטוּרוֹת. אָמַר מָר: הַכֹּל חַיָּיבִין בְּצִיצִית, כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים. פְּשִׁיטָא, דְּאִי כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים פְּטִירִי, מַאן לִיחַיַּיב? כֹּהֲנִים אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וּכְתִיב ״לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו. גְּדִילִים תַּעֲשֶׂה לָךְ״, מַאן דְּלָא אִישְׁתְּרִי כִּלְאַיִם לְגַבֵּיהּ בִּלְבִישָׁה הוּא דְּמִיחַיַּיב בְּצִיצִית, הָנֵי כֹּהֲנִים הוֹאִיל וְאִישְׁתְּרִי כִּלְאַיִם לְגַבַּיְיהוּ – לָא לִיחַיְּיבוּ. קָא מַשְׁמַע לַן: נְהִי דְּאִישְׁתְּרִי בְּעִידָּן עֲבוֹדָה, בְּלָא עִידָּן עֲבוֹדָה לָא אִישְׁתְּרִי. רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר בְּנָשִׁים. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? דְּתַנְיָא: ״וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ״ – פְּרָט לִכְסוּת לַיְלָה. אַתָּה אוֹמֵר: פְּרָט לִכְסוּת לַיְלָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא פְּרָט לִכְסוּת סוֹמֵא? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ״, הֲרֵי כְּסוּת סוֹמֵא אָמוּר, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ״? פְּרָט לִכְסוּת לַיְלָה. וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת כְּסוּת סוֹמֵא וּלְהוֹצִיא כְּסוּת לַיְלָה? מְרַבֶּה אֲנִי כְּסוּת סוֹמֵא שֶׁיֶּשְׁנָהּ בִּרְאִיָּה אֵצֶל אֲחֵרִים, וּמוֹצִיא אֲנִי כְּסוּת לַיְלָה שֶׁאֵינָהּ בִּרְאִיָּה אֵצֶל אֲחֵרִים. וְרַבָּנַן הַאי ״אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ״ מַאי עָבְדִי לֵיהּ? מִיבְּעֵי לְהוּ לְכִדְתַנְיָא: ״עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ״ – אַרְבַּע וְלֹא שָׁלֹשׁ. אַתָּה אוֹמֵר אַרְבַּע וְלֹא שָׁלֹשׁ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אַרְבַּע וְלֹא חָמֵשׁ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ״, הֲרֵי בַּעֲלַת חָמֵשׁ אָמוּר, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּים ״עַל אַרְבַּע״? אַרְבַּע וְלֹא שָׁלֹשׁ. וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת בַּעֲלַת חָמֵשׁ וּלְהוֹצִיא בַּעֲלַת שָׁלֹשׁ? מְרַבֶּה אֲנִי בַּעֲלַת חָמֵשׁ, שֶׁיֵּשׁ בִּכְלַל חָמֵשׁ אַרְבַּע, וּמוֹצִיא אֲנִי בַּעֲלַת שָׁלֹשׁ, שֶׁאֵין בִּכְלַל שָׁלֹשׁ אַרְבַּע. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, מֵ״אֲשֶׁר״ נָפְקָא. וְרַבָּנַן, ״אֲשֶׁר״ לָא מַשְׁמַע לְהוּ. וְרַבָּנַן, הַאי ״וּרְאִיתֶם אֹתוֹ״ מַאי עָבְדִי לֵיהּ? מִיבְּעֵי לְהוּ לְכִדְתַנְיָא: ״וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם״, רְאֵה מִצְוָה זוֹ וּזְכוֹר מִצְוָה אַחֶרֶת הַתְּלוּיָה בּוֹ בָּהּ, וְאֵיזוֹ זוֹ? זוֹ קְרִיַּת שְׁמַע, דִּתְנַן: מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית? מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן. וְתַנְיָא אִידַּךְ: ״וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם״ – רְאֵה מִצְוָה זוֹ וּזְכוֹר מִצְוָה אַחֶרֶת הַסְּמוּכָה לָהּ, וְאֵיזוֹ זוֹ? זוֹ מִצְוַת כִּלְאַיִם, דִּכְתִיב: ״לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו. גְּדִילִים תַּעֲשֶׂה לָךְ״. תַּנְיָא אִידַּךְ: ״וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כׇּל מִצְוֹת ה׳״, כֵּיוָן שֶׁנִּתְחַיֵּיב אָדָם בְּמִצְוָה זוֹ נִתְחַיֵּיב בְּכׇל מִצְוֹת כּוּלָּן, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּאָמַר: מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָאּ הִיא. תַּנְיָא אִידַּךְ: ״וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כׇּל מִצְוֹת ה׳״, שְׁקוּלָה מִצְוָה זוֹ כְּנֶגֶד כׇּל הַמִּצְוֹת כּוּלָּן. וְתַנְיָא אִידַּךְ: ״וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם... וַעֲשִׂיתֶם״ – רְאִיָּה מְבִיאָה לִידֵי זְכִירָה, זְכִירָה מְבִיאָה לִידֵי עֲשִׂיָּה. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי אוֹמֵר: כׇּל הַזָּרִיז בְּמִצְוָה זוֹ זוֹכֶה וּמְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה. כְּתִיב הָכָא: ״וּרְאִיתֶם אֹתוֹ״, וּכְתִיב הָתָם: ״אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד״. תָּנוּ רַבָּנַן: חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁסִּיבְּבָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמִצְוֹת, תְּפִילִּין בְּרָאשֵׁיהֶן וּתְפִילִּין בִּזְרוֹעוֹתֵיהֶן וְצִיצִית בְּבִגְדֵיהֶן וּמְזוּזָה לְפִתְחֵיהֶן, וַעֲלֵיהֶן אָמַר דָּוִד: ״שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ״. וּבְשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס דָּוִד לְבֵית הַמֶּרְחָץ וְרָאָה עַצְמוֹ עוֹמֵד עָרוֹם, אָמַר: אוֹי לִי שֶׁאֶעֱמוֹד עָרוֹם בְּלֹא מִצְוָה! וְכֵיוָן שֶׁנִּזְכַּר בַּמִּילָה שֶׁבִּבְשָׂרוֹ, נִתְיַישְּׁבָה דַּעְתּוֹ. לְאַחַר שֶׁיָּצָא, אָמַר עָלֶיהָ שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד״, עַל מִילָה שֶׁנִּיתְּנָה בַּשְּׁמִינִי. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּפִילִּין בְּרֹאשׁוֹ וּתְפִילִּין בִּזְרוֹעוֹ וְצִיצִית בְּבִגְדוֹ וּמְזוּזָה בְּפִתְחוֹ, הַכֹּל בְּחִיזּוּק שֶׁלֹּא יֶחֱטָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק״, וְאוֹמֵר: ״חֹנֶה מַלְאַךְ ה׳ סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם״. תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מָה נִשְׁתַּנָּה תְּכֵלֶת מִכׇּל מִינֵי צִבְעוֹנִין? מִפְּנֵי שֶׁהַתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לַיָּם, וְיָם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ, וְרָקִיעַ לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר״, וּכְתִיב: ״כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא״. תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: גָּדוֹל עוֹנְשׁוֹ שֶׁל לָבָן יוֹתֵר מֵעוֹנְשׁוֹ שֶׁל תְּכֵלֶת, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁאָמַר לִשְׁנֵי עֲבָדָיו, לְאֶחָד אָמַר: ״הָבֵא לִי חוֹתָם שֶׁל טִיט״, וּלְאֶחָד אָמַר: ״הָבֵא לִי חוֹתָם שֶׁל זָהָב״, וּפָשְׁעוּ שְׁנֵיהֶם וְלֹא הֵבִיאוּ, אֵיזֶה מֵהֶן עוֹנְשׁוֹ מְרוּבֶּה? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה שֶׁאָמַר לוֹ ״הָבֵא לִי חוֹתָם שֶׁל טִיט״ וְלֹא הֵבִיא. תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: חַיָּיב אָדָם לְבָרֵךְ מֵאָה בְּרָכוֹת בְּכׇל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה׳ אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ״. רַב חִיָּיא בְּרֵיהּ דְּרַב אַוְיָא, בְּשַׁבְּתָא וּבְיוֹמֵי טָבֵי, טָרַח וּמְמַלֵּי לְהוּ בְּאִיסְפַּרְמָקֵי וּמַגְדֵי. תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: חַיָּיב אָדָם לְבָרֵךְ שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת בְּכׇל יוֹם, אֵלוּ הֵן: ״שֶׁלֹּא עֲשָׂאַנִי גּוֹי״, ״שֶׁלֹּא עֲשָׂאַנִי אִשָּׁה״, ״שֶׁלֹּא עֲשָׂאַנִי בּוּר״. רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב שַׁמְעֵיהּ לִבְרֵיהּ דַּהֲוָה קָא מְבָרֵךְ ״שֶׁלֹּא עֲשָׂאַנִי בּוּר״, אֲמַר לֵיהּ: כּוּלֵּי הַאי נָמֵי? אֲמַר לֵיהּ: וְאֶלָּא מַאי מְבָרֵךְ? ״שֶׁלֹּא עֲשָׂאַנִי עֶבֶד״? הַיְינוּ אִשָּׁה! עֶבֶד

5 מנחות פתח ↗

שֶׁל יוֹם בְּשֶׁל אֶמֶשׁ. אֲבָל אֵין מְעָרְבִין נִסְכֵי כְבָשִׂים בְּנִסְכֵי פָרִים וְאֵילִים, וְאִם בְּלָלָן אֵלּוּ בִּפְנֵי עַצְמָן וְאֵלּוּ בִּפְנֵי עַצְמָן וְנִתְעָרְבוּ – כְּשֵׁרִים, אִם עַד שֶׁלֹּא בָּלַל – פָּסוּל. הַכֶּבֶשׂ הַבָּא עִם הָעוֹמֶר, אַף עַל פִּי שֶׁמִּנְחָתוֹ כְּפוּלָה – לֹא הָיוּ נְסָכָיו כְּפוּלִים. גְּמָ׳ וּרְמִינְהוּ: ״וְהִקְטִירוֹ״, שֶׁלֹּא יְעָרֵב חֲלָבִים בַּחֲלָבִים. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: ״אִם נִתְעָרְבוּ״ קָא אָמַר. אִי הָכִי, וְאֵין מְעָרְבִין נִסְכֵי כְבָשִׂים בְּנִסְכֵי פָרִים וְאֵילִים, וַאֲפִילּוּ נִתְעָרְבוּ נָמֵי לָא? וְהָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: בְּלָלָן אֵלּוּ בִּפְנֵי עַצְמָן וְאֵלּוּ בִּפְנֵי עַצְמָן וְנִתְעָרְבוּ כְּשֵׁרִין, מִכְּלָל דְּרֵישָׁא לְכַתְּחִלָּה קָא אָמַר! אָמַר אַבָּיֵי: הָכִי קָאָמַר, מְעָרְבִין יֵינָן, אִם נִתְעָרֵב סׇלְתָּן וְשַׁמְנָן. וְיֵינָן לְכִתְחִלָּה לָא? וְהָתַנְיָא: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בְּסֹלֶת וָשֶׁמֶן, אֲבָל יַיִן מְעָרְבִין. אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: הָכִי קָאָמַר – הֵיכָא דְּהוּקְטַר סׇלְתָּן וְשַׁמְנָן, מְעָרְבִין יַיִן לְכַתְּחִלָּה. הֵיכָא דְּלָא הוּקְטַר – אִם נִתְעָרֵב סׇלְתָּן וְשַׁמְנָן, מְעָרְבִין נָמֵי יֵינָן, וְאִם לָאו – אֵין מְעָרְבִין, דִּלְמָא אָתֵי לְאִיעָרוֹבֵי סֹלֶת וְשֶׁמֶן לְכַתְּחִלָּה. כֶּבֶשׂ הַבָּא עִם הָעוֹמֶר, תָּנוּ רַבָּנַן: ״וּמִנְחָתוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים״, לִימֵּד עַל כֶּבֶשׂ הַבָּא עִם הָעוֹמֶר שֶׁמִּנְחָתוֹ כְּפוּלָה. יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁמִּנְחָתוֹ כְּפוּלָה, כָּךְ יֵינוֹ כָּפוּל? תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְנִסְכּוֹ יַיִן רְבִיעִית הַהִין״. יָכוֹל לֹא יְהֵא יֵינוֹ כָּפוּל שֶׁאֵינוֹ נִבְלָל עִם מִנְחָתוֹ, אֲבָל יְהֵא שַׁמְנוֹ כָּפוּל שֶׁנִּבְלָל עִם מִנְחָתוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְנִסְכּוֹ״ – כׇּל נְסָכָיו לֹא יְהוּ אֶלָּא רְבִיעִית. מַאי תַּלְמוּדָא? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כְּתִיב ״וְנִסְכָּהּ״, וְקָרֵינַן ״וְנִסְכּוֹ״. כֵּיצַד? ״נִסְכָּהּ״ דְּמִנְחָה כְּ״נִסְכּוֹ״ דְּיַיִן – מָה יַיִן רְבִיעִית, אַף שֶׁמֶן נָמֵי רְבִיעִית. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲשַׁם מְצוֹרָע שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, טָעוּן נְסָכִים, שֶׁאִם אִי אַתָּה אוֹמֵר כֵּן – פְּסַלְתּוֹ. מַתְקֵיף לַהּ רַב מְנַשְּׁיָא בַּר גַּדָּא: אֶלָּא מֵעַתָּה, כֶּבֶשׂ הַבָּא עִם הָעוֹמֶר שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, תְּהֵא מִנְחָתוֹ כְּפוּלָה, שֶׁאִם אִי אַתָּה אוֹמֵר כֵּן – פְּסַלְתּוֹ. וְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, יְהֵא טָעוּן שְׁנֵי גְזִירִין בְּכֹהֵן אֶחָד, שֶׁאִם אִי אַתָּה אוֹמֵר כֵּן – פְּסַלְתּוֹ. וְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, יְהֵא טָעוּן שְׁנֵי גְזִירִין בִּשְׁנֵי כֹהֲנִים, שֶׁאִם אִי אַתָּה אוֹמֵר כֵּן – פְּסַלְתּוֹ. אִין הָכִי נָמֵי, אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: חֲדָא מִינַּיְיהוּ נְקַט. רַבִּי אַבָּא אָמַר: בִּשְׁלָמָא הָנָךְ, עוֹלוֹת נִינְהוּ,

7 תמורה פתח ↗

דִּתְנַן: יוֹרֵשׁ סוֹמֵךְ, יוֹרֵשׁ מֵמִיר — דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יוֹרֵשׁ אֵינוֹ סוֹמֵךְ, וְיוֹרֵשׁ אֵינוֹ מֵמִיר.

7 בבא מציעא פתח ↗

דְּאִי כְּרַבִּי יְהוּדָה, הָאָמַר: יוֹרֵשׁ אֵינוֹ מֵמִיר, יוֹרֵשׁ אֵינוֹ סוֹמֵךְ! הַאי תַּנָּא סָבַר לַהּ כְּווֹתֵיהּ בַּחֲדָא, וּפָלֵיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא.

7 מנחות פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ אֶיפְכַאּי? אֲמַר לֵיהּ: לָא, מַתְנִיתִין מַנִּי? רַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּתַנְיָא: יוֹרֵשׁ סוֹמֵךְ, יוֹרֵשׁ מֵימֵר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יוֹרֵשׁ אֵינוֹ סוֹמֵךְ, יוֹרֵשׁ אֵינוֹ מֵימֵר.

8 זבחים פתח ↗

מֵיתִיבִי: רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: שְׁיָרֵי הַדָּם שֶׁהִקְרִיבָן בַּחוּץ – חַיָּיב. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: וַהֲלֹא שְׁיָרֵי הַדָּם שְׁיָרֵי מִצְוָה הֵם! אָמַר לוֹ: אֵיבָרִין וּפְדָרִין יוֹכִיחוּ – שֶׁהֵן שְׁיָרֵי מִצְוָה, וְהַמַּקְרִיבָן בַּחוּץ חַיָּיב! אָמַר לוֹ: לֹא; אִם אָמַרְתָּ בְּאֵיבָרִים וּפְדָרִים – שֶׁהֵן תְּחִלַּת עֲבוֹדָה, תֹּאמַר בִּשְׁיָרֵי הַדָּם שֶׁאֵינָן תְּחִלַּת עֲבוֹדָה?!

8 ברכות פתח ↗

אָמַר רַב: הָרָגִיל בְּשֶׁמֶן — שֶׁמֶן מְעַכְּבוֹ. אָמַר רַב אָשֵׁי: כִּי הָוֵינַן בֵּי רַב כָּהֲנָא, אָמַר לַן: כְּגוֹן אֲנַן דִּרְגִילִינַן בְּמִשְׁחָא — מִשְׁחָא מְעַכְּבָא לַן. וְלֵית הִלְכְתָא כְּכׇל הָנֵי שְׁמַעְתָּתָא, אֶלָּא כִּי הָא דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: שָׁלֹשׁ תְּכִיפוֹת הֵן: תֵּכֶף לִסְמִיכָה שְׁחִיטָה, תֵּכֶף לִגְאוּלָּה תְּפִלָּה, תֵּכֶף לִנְטִילַת יָדַיִם בְּרָכָה.

2 לפי כתב-יד קופמן

3 שבע מדות שללח היו במקדש – מידות לנוזלים, הין וחצי ההין ושלישית ההין ורביעית ההין לוג וחצי לוג ורביעית – ההין וחלקיו נזכרים בתנ"ך. רביעית ההין לכבש, שליש ההין לאיל וחצי ההין לבן הבקר במדבר כח יד ועוד. על הצורך במידת ההין נדון להלן. ההין הוא מידה מקראית, לעומת לוג, חצי לוג ורביעית הלוג שנהגו בימי חכמים. על מידת השימוש במידת ההין בשלהי ימי הבית השני אפשר ללמוד ממשנת עדיות: "הלל אומר מלא הין מים שאובין פוסלין המקוה, אלא שאדם חייב לומר בלשון רבו, ושמאי אומר תשעה קבין, וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה. אלא עד שבאו שני גרדיים משער האשפות שבירושלים והעידו משום שמעיה ואבטליון, שלשת לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה, וקיימו חכמים את דבריהם" פ"א מ"ג. המידה בימי חכמים היא לוג וקב, שהם חלקי הסאה. המשנה כבר נערכה תוך שימוש במונחים אלו. אבל את דברי הלל מוסרים בנוסח הקדום, ומסבירים שיש לשמור על "לשון רבו". לא ברור האם הלל הוא ששומר על לשון שבימיו כבר איננה מהלכת, או שמא בימי הלל עדיין משתמשים במידות המקראיות ועורך המשנה הקפיד לשמר את הלשון הארכאית רק בדברי הלל ולא בדברי החולקים עליו.

4 בתוספתא שנינו: "הילל אומר מלא הין מים שאובין של שנים עשר לוג פוסלין את המקוה. שמאי אומר מלא הין מים שאובין של שלשים וששה לוג פוסלין את המקוה. וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא שלשת לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה" עדיות פ"א ה"ג, עמ' 455-454. העורך מייחס גם לשמאי וגם להלל שימוש בלשון הארכאית, ואגב כך אנו שומעים שיש מחלוקת על שיעור ההין: 12 לוג לפי הלל ו-36 לוג לפי שמאי. מי שתרגם את ההין למידת הלוג כבר מכיר את הלוג כשפת היום-יום. מכל מקום, 9 קבים הם 36 לוג. סביר להניח שמי שניסח את דברי שמאי תרגם אותם למידה של הין, וההין עצמו כבר לא היה בשימוש בפועל ולא ידעו כמה הוא.

5 יוספוס גם הוא משתמש במילה "הין" ומסביר שהיא שתי כאות אתיות, כלומר שתי κóας. מה שחשוב יותר מהמידה המדויקת הוא שהוא מגדיר את המילה כעתיקה ארכאית, וכנראה לא נהגה בפועל בימיו אלא במקדש. בתרגום השבעים אין המילה מתורגמת ומופיעה בצורתה ιν, כנראה משום שכבר לא זוהתה.

6 אפיפניוס בספרו על המידות ועל המשקלות סעיף 42 קובע שהין גדול הוא 18 קססטאי χεσται והקטן 12 קססטאי. הקססטאי עצמו הוא 2 ליברות של שמן באלכסנדריה, 8 בפונטוס ושיעורים אחרים נוספים בארצות אחרות סעיף 39. במקום אחר הוא אומר שבמודיה 24-17 קססטאי, תלוי במקומות השונים סעיף 21. המודיה היא כ-9 ליטר, ומזוהה אצלו לעתים עם מידה הקרובה לסאה. בסאה כמידת נוזלים 50 קססטאי סעיף 32, ובעומר 7.2 קססטאי סעיף 30. אם בסאה חמישים קססטאי הרי שהיא כחצי לוג. העומר הוא עשירית האיפה שמות טז לא והאיפה שלוש סאין משנה, פ"ז מ"א, אם כן העומר הוא 0.3 של סאה. אם בעומר 7.2 קססטאי, הרי שקססטס יחיד הוא אחד חלקי 21.6 של סאה, כלומר קצת פחות מלוג. הפער בין שני השיעורים הוא בערך פי שניים. המידות סותרות אפוא זו את זו. גודל הקססטס ומיקומו במערכת המידות משתנה ממקום למקום. יש שני סוגי הין, ולפחות שני סוגי קססטאי כחלק של סאה. כאמור, בתרגום יונתן הקסטא הוא הין שלם, כלומר 12 לוג, וגם מידה זו סותרת את דברי אפיפניוס, והיא כדברי הלל במשנה.

7 המידה של 12 לוג חוזרת בספרות התנאית ספרא, צו פרשה א ה"ט, מא ע"ב והאמוראית: "שמן זית הין שהן שנים עשר לוג" ירו', שקלים פ"ו ה"א, מט ע"ג, והבבלי פט ע"א דורש את הגימטריה "יהיה זה לי" זה – כמניין 12, וכן במדרש החוזר על הספרא ויקרא רבה, י ח, עמ' ריד. בתרגום יונתן "הין" מתורגם "מלא קסטא דסכומיה תריסר לוגין" שמות ל כד ועוד. קסטא היא מידה אחרת, ולפי התרגום היא 12 לוג.

8 אנו נשתמש להלן בחישוב זה של הין = 12 לוג, אך כאמור בשמו של שמאי נמסרת מידה אחרת, גדולה פי שלושה. אם כן המידות היו 12 לוג, 6 לוג, 4 לוג, 3 לוג, 1 לוג, 1/2 לוג ו-1/4 לוג. דומה שבשלהי בית שני כבר לא השתמשו בהין כמידה. בשפת ההלכה הוא היה נדיר, ורק במקדש המשיכו לשמור על המינוחים הקדומים.

9 רבי אליעזר בר צדוק אומר שנתות היו להין עד כן לפר עד כן לאיל עד כן לכבש – רק כלי מדידה אחד היה, ובו היו מסומנות המידות השונות. רבי שמעון אומר לא היה שם הין – בדפוס נוסף: "וכי מה היה ההין משמש". ההין עצמו אינו נדרש לנסכים, ועל כך מבסס רבי שמעון את טיעונו להלן. אמנם הוא מופיע ככמות השמן הנדרשת בקטורת שמות ל כד, אלא שבקטורת היו מוצרים רבים נוספים שאין להם כלי מידה מיוחדים. בפועל אין כמובן שום בעיה למדוד הין פעמיים בכלי של חצי הין. אלא מדה יתירה של לוג ומחצה – רבי שמעון מקבל את המסורת שהיו שבעה כלי מדידה ללח, אבל מציע הרכב אחר לרשימה, שהיה גם כלי של לוג ומחצה, היתה שבו היה מודד למינחת כהן גדול לוג ומחצה בבקר ולוג ומחצה בין הערבים – לא נקבע בתורה כמה שמן צריך להביא למנחת הכוהן הגדול. המשנה מבינה שככל כבש הוא זוקק רביעית ההין, כלומר שלושה לוגים, ואם מביאים חצי בבוקר וחצי בערב נדרשת מידה של לוג וחצי. כפי שראינו במשנה הקודמת הייתה גם דעה שיש להכין את מלוא מנת המנחה ואז לחלקה לשתיים, וכנראה זו דעת חכמים שאין צורך במידה של לוג וחצי.

10 בתוספתא שנינו: "שבע מדות של לח היו במקדש, רביעית, חצי לוג ולוג, רביע הין ושליש הין והין, רבי יהודה אומר הין וחצי הין ושלישית הין ורביעית הין, לוג וחצי לוג ורביעית" פ"י ה"ב, עמ' 527. שני התנאים מסכימים על הרכב הרשימה וחולקים על כמות הכלים: רבי יהודה מוסיף את חצי ההין ותנא קמא מסתפק בשתי מדידות בכלי של רביעית ההין בבלי, פח ע"א. נראה, אפוא, שבמשנתנו שני רבדים. הרובד הקדום כלל רק את המשפט "שבע מידות של לח", ועליו חולק רבי אלעזר ברבי צדוק, והרובד השני כלל פירוט. לפנינו שני ניסוחים תנא קמא ורבי יהודה, ורשימה שונה במקצת של רבי שמעון. הרובד הראשון הוא מדור יבנה והשני מדור אושא, ומשנתנו היא עריכה מאוחרת המערבת את שני הרבדים.

3 מנחות פתח ↗

אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: עֲקִיבָא, אִם אַתָּה מְרַבֶּה כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ ״בַּשֶּׁמֶן״ ״בַּשֶּׁמֶן״ – אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָךְ, אֶלָּא חֲצִי לוֹג שֶׁמֶן לְתוֹדָה, וּרְבִיעִית שֶׁמֶן לְנָזִיר, וְאַחַד עָשָׂר יוֹם שֶׁבֵּין נִדָּה לְנִדָּה – הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.

7 יומא פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: כֵּיצַד סוֹמֵךְ הַזֶּבַח? עוֹמֵד בַּצָּפוֹן וּפָנָיו לַמַּעֲרָב, וְהַסּוֹמֵךְ עוֹמֵד בַּמִּזְרָח וּפָנָיו לַמַּעֲרָב, וּמַנִּיחַ שְׁתֵּי יָדָיו בֵּין שְׁתֵּי קְרָנוֹת שֶׁל זֶבַח, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר חוֹצֵץ בֵּינוֹ לְבֵין הַזֶּבַח, וּמִתְוַדֶּה. עַל חַטָּאת — עֲוֹן חַטָּאת, וְעַל אָשָׁם — עֲוֹן אָשָׁם, וְעַל עוֹלָה — עֲוֹן לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעְשַׂר עָנִי, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי.

7 ערכין פתח ↗

דְּתַנְיָא: יוֹרֵשׁ סוֹמֵךְ, יוֹרֵשׁ מֵימֵר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יוֹרֵשׁ אֵינוֹ סוֹמֵךְ, יוֹרֵשׁ אֵינוֹ מֵימֵר.

8 מנחות פתח ↗

אֶלָּא גַּוָּיְיתָא לְבָרַיְיתָא וּבָרַיְיתָא לְגַוָּיְיתָא, אֲבָל גַּוָּיְיתָא לְגַוָּיְיתָא וּבָרַיְיתָא לְבָרַיְיתָא – לֵית לַן בַּהּ. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: מַאי שְׁנָא גַּוָּיְיתָא לְבָרַיְיתָא וּבָרַיְיתָא לְגַוָּיְיתָא דְּלָא, דְּהָךְ דְּבָעֵי לְמִיחְזֵי אַוֵּירָא לָא קָא חָזְיָיא, וְהָא דְּלָא קָא בָעֵי לְמִיחְזֵי אַוֵּירָא קָא חָזְיָיא? בָּרַיְיתָא לְבָרַיְיתָא וְגַוָּיְיתָא לְגַוָּיְיתָא נָמֵי – הָךְ דְּבָעֲיָא לְמִיחְזֵי אַוֵּירָא דְּיָמִין קָא חָזְיָא אַוֵּירָא דִּשְׂמֹאל, וְדִשְׂמֹאל קָא חָזְיָא אַוֵּירָא דְּיָמִין! אֶלָּא לָא שְׁנָא. וְאָמַר רַב חֲנַנְאֵל, אָמַר רַב: תִּיתּוּרָא דִּתְפִילִּין הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. אָמַר אַבָּיֵי: מַעְבַּרְתָּא דִּתְפִילִּין הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. וְאָמַר אַבָּיֵי: שִׁי״ן שֶׁל תְּפִילִּין הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. וְצָרִיךְ שֶׁיַּגִּיעַ חָרִיץ לִמְקוֹם הַתֶּפֶר, רַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא אָמַר: כֵּיוָן דְּמִנְּכַר, לָא צְרִיךְ. וְאָמַר אַבָּיֵי: הַאי קִילְפָּא דִּתְפִילִּין צָרִיךְ לְמִיבְדְּקֵיהּ, דְּדִילְמָא אִית בַּהּ רֵיעוּתָא, וּבָעֵינָא כְּתִיבָה תַּמָּה וְלֵיכָּא. רַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא אָמַר: לָא צְרִיךְ, קוּלְמוֹסָא בָּדֵיק לַהּ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: רְצוּעוֹת שְׁחוֹרוֹת הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. מֵיתִיבִי: תְּפִילִּין אֵין קוֹשְׁרִין אוֹתָן אֶלָּא בְּמִינָן, בֵּין יְרוּקּוֹת בֵּין שְׁחוֹרוֹת בֵּין לְבָנוֹת, אֲדוּמּוֹת לֹא יַעֲשֶׂה, מִפְּנֵי גְּנַאי וְדָבָר אַחֵר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִידוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָיָה קוֹשֵׁר תְּפִילָּיו בִּלְשׁוֹנוֹת שֶׁל תְּכֵלֶת, וְלָא אָמַר לוֹ דָּבָר. אִיפְשָׁר אוֹתוֹ צַדִּיק רָאָה תַּלְמִידוֹ וְלֹא מִיחָה בּוֹ? אָמַר לוֹ: הֵן, לֹא רָאָה אוֹתוֹ, וְאִם רָאָה אוֹתוֹ לֹא הָיָה מַנִּיחוֹ. מַעֲשֶׂה בְּהוּרְקָנוֹס בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוּרְקָנוֹס, שֶׁהָיָה קוֹשֵׁר תְּפִילָּיו בִּלְשׁוֹנוֹת שֶׁל אַרְגָּמָן, וְלֹא אָמַר לוֹ דָּבָר. אִיפְשָׁר אוֹתוֹ צַדִּיק רָאָה בְּנוֹ וְלֹא מִיחָה בּוֹ? אָמְרוּ לוֹ: הֵן, לֹא רָאָה אוֹתוֹ, וְאִם רָאָה אוֹתוֹ לֹא הָיָה מַנִּיחוֹ. קָתָנֵי מִיהָא, בֵּין יְרוּקּוֹת בֵּין שְׁחוֹרוֹת וּבֵין לְבָנוֹת. לָא קַשְׁיָא: כָּאן – מִבִּפְנִים, כָּאן – מִבַּחוּץ. אִי מִבִּפְנִים, מַאי גְּנַאי וְדָבָר אַחֵר אִיכָּא? זִימְנִין דְּמִתְהַפְכִין לֵיהּ. תָּנָא: תְּפִילִּין מְרוּבָּעוֹת – הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. אָמַר רַב פָּפָּא: בְּתִפְרָן וּבַאֲלַכְסוֹנָן. לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: הָעוֹשֶׂה תְּפִילָּתוֹ עֲגוּלָּה – סַכָּנָה וְאֵין בָּהּ מִצְוָה. אָמַר רַב פָּפָּא: מַתְנִיתִין דַּעֲבִידָא כִּי אַמְגּוּזָא. אָמַר רַב הוּנָא: תְּפִילִּין, כָּל זְמַן שֶׁפְּנֵי טַבְלָא קַיֶּימֶת – כְּשֵׁירוֹת. רַב חִסְדָּא אָמַר: נִפְסְקוּ שְׁתַּיִם – כְּשֵׁירוֹת, שָׁלֹשׁ – פְּסוּלוֹת. אָמַר רָבָא: הָא דְּאָמְרַתְּ שְׁתַּיִם כְּשֵׁירוֹת, לָא אֲמַרַן אֶלָּא זֶה שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זֶה, אֲבָל זֶה כְּנֶגֶד זֶה – פְּסוּלוֹת. וְזֶה כְּנֶגֶד זֶה נָמֵי לָא אֲמַרַן אֶלָּא בְּחַדְתָּתָא, אֲבָל בְּעַתִּיקָתָא לֵית לַן בַּהּ. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: הֵיכִי דָּמְיָין חַדְתָּתָא, וְהֵיכִי דָּמְיָין עַתִּיקָתָא? אֲמַר לֵיהּ: כֹּל הֵיכָא כִּי מִיתְּלֵי בֵּיהּ בְּשִׁלְחָא וַהֲדַר חָלֵים – עַתִּיקָתָא, וְאִידַּךְ – חַדְתָּתָא. וְאִי נָמֵי כֹּל הֵיכִי דְּכִי מִיתְּלֵי בֵּיהּ בְּמִתְנָא אַתְיֵיהּ אַבָּתְרֵיהּ – חַדְתָּתָא, וְאִידָּךְ – עַתִּיקָתָא. אַבָּיֵי הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף, אִיפְּסִיק לֵיהּ רְצוּעָה דִּתְפִילֵּי, אֲמַר לֵיהּ: מַהוּ לְמִיקְטְרֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ: ״וּקְשַׁרְתָּם״ כְּתִיב, שֶׁתְּהֵא קְשִׁירָה תַּמָּה. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף לְרַב אָשֵׁי: מַהוּ לְמִיתְפְּרֵיהּ וְעַיֹּילֵיהּ לִתְפִירָה לְגָאו? אֲמַר: פּוֹק חֲזִי מָה עַמָּא דָּבַר. אָמַר רַב פָּפָּא: גַּרְדּוּמֵּי רְצוּעוֹת כְּשֵׁירוֹת, וְלָאו מִילְּתָא הִיא, מִדְּאָמְרִי בְּנֵי רַבִּי חִיָּיא: גַּרְדּוּמֵּי תְכֵלֶת וְגַרְדּוּמֵּי אֵזוֹב כְּשֵׁירִין. הָתָם הוּא דְּתַשְׁמִישֵׁי מִצְוָה נִינְהוּ, אֲבָל הָכָא דְּתַשְׁמִישֵׁי קְדוּשָּׁה נִינְהוּ – לָא. מִכְּלָל דְּאִית לְהוּ שִׁיעוּרָא, וְכַמָּה שִׁיעוּרַיְיהוּ? אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: עַד אֶצְבַּע צְרֵדָה. רַב כָּהֲנָא מַחְוֵי כָּפוּף, רַב אָשֵׁי מַחְוֵי פָּשׁוּט. רַבָּה קָטַר לְהוּ וּפָשֵׁיט וְשָׁדֵי לְהוּ, רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב קָטַר לְהוּ וּמְתַלֵּית לְהוּ, מָר בְּרֵיהּ דְּרַבְנָא עָבֵיד כְּדִידַן. אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִילִּין הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. אָמַר רַב נַחְמָן: וְנוֹיֵיהֶן לְבַר. רַב אָשֵׁי הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ דְּמָר זוּטְרָא, אִיתְהַפְכָא לֵיהּ רְצוּעָה דִתְפִילִּין. אֲמַר לֵיהּ: לָא סָבַר לַהּ מָר וְנוֹיֵיהֶן לְבַר? אֲמַר לֵיהּ: לָאו אַדַּעְתַּאי. ״וְרָאוּ כׇּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ״, תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: אֵלּוּ תְּפִילִּין שֶׁבָּרֹאשׁ. ״וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי״, אָמַר רַב חָנָא בַּר בִּיזְנָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִילִּין. אָמַר רַב יְהוּדָה: קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִילִּין צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא לְמַעְלָה, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה, וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא כְּלַפֵּי פָּנִים, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפָנִים וְלֹא לְאָחוֹר. אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר בֵּידָרֵי אָמַר רַב, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי אַחָא אֲרִיכָא אָמַר רַב הוּנָא, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב מְנַשְּׁיָא אָמַר שְׁמוּאֵל: תְּפִילִּין מֵאֵימָתַי מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן? מִשְּׁעַת הַנָּחָתָן. אִינִי? וְהָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל הַמִּצְוֹת כּוּלָּן מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּיתָן! אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: מִשְּׁעַת הַנָּחָה וְעַד שְׁעַת קְשִׁירָה.

8 דברים רבה פתח ↗

כִּי מִי גּוֹי גָדוֹל וגו' דברים ד, ז, הֲלָכָה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה קוֹרֵא אֶת שְׁמַע מַהוּ שֶׁיְהֵא לוֹ מֻתָּר לְהַמְתִּין אַחַר קְרִיאַת שְׁמַע וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים, שְׁלשָׁה תְּכִיפוֹת הֵן, תֵּכֶף לִסְמִיכָה שְׁחִיטָה, תֵּכֶף לִנְטִילַת יָדַיִם בְּרָכָה, תֵּכֶף לִגְאֻלָּה תְּפִלָּה, וּמִי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֵן מַהוּ מַתַּן שְׂכָרוֹ, אָמַר רַבָּה בַּר אַבָּהוּ, אִם סָמַךְ וְשָׁחַט יְהֵא מֻבְטָח שֶׁקָּרְבָּנוֹ נִתְקַבֵּל. וְאִם נָטַל יָדָיו וּבֵרַךְ מִיָּד, יְהֵא מֻבְטָח שֶׁלֹא יְהֵא שָׂטָן מְקַטְרֵג בִּסְעוּדָתוֹ. וְאִם קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע וְנִתְפַּלֵּל מִיָּד, יְהֵא מֻבְטָח שֶׁתְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אַתְּ מוֹצֵא עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים קְרוֹבָה וּרְחוֹקָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָחוֹק וְקָרוֹב. כֵּיצַד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים קְרוֹבָה, עוֹבֵד כּוֹכָבִים עוֹשֶׂה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַעֲמִידָהּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אֶצְלוֹ, הֲרֵי קָרוֹב. וּמִנַּיִן שֶׁהִיא רְחוֹקָה, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה מו, ז: אַף יִצְעַק אֵלָיו וְלֹא יַעֲנֶה וגו', הֲרֵי רְחוֹקָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָחוֹק וְקָרוֹב, כֵּיצַד, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר' סִימוֹן מִכָּאן וְעַד לָרָקִיעַ מַהֲלַךְ ת''ק שָׁנָה, הֲרֵי רָחוֹק, וְקָרוֹב מִנַּיִן, שֶׁאָדָם עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל וּמְהַרְהֵר בְּתוֹךְ לִבּוֹ וְקָרוֹב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׁמֹעַ אֶת תְּפִלָּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים סה, ג: שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ, אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כְּשֶׁיִּהְיוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם בָּאִים לְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ, אַל תַּעֲנֶה אוֹתָן, שֶׁאֵין בָּאִין אֶצְלְךָ בְּלֵב שָׁלֵם, אֶלָּא הוֹלְכִין אֵצֶל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁלָּהֶן וְאֵינָהּ עוֹנָה אוֹתָן, וְהֵן רוֹאִין צָרָתָן צָרָה, וּבָאִין לָהֶן אֶצְלְךָ, אַף אַתָּה לֹא תַעֲנֶה אוֹתָן, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים יח, מב: יְשַׁוְּעוּ וְאֵין מוֹשִׁיעַ עַל ה' וְלֹא עָנָם, מַהוּ יְשַׁוְּעוּ, יְשַׁוְּעוּ לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁלָּהֶן, וְלִכְשֶׁיָּבוֹאוּ אֶצְלְךָ, עַל ה' וְלֹא עָנָם. אֲבָל כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל קוֹרְאִין אֶצְלְךָ, מִיָּד שְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים ד, ב: בְּקָרְאִי עֲנֵנִי אֱלֹהֵי צִדְקִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָה אָמַרְתָּ בְּקָרְאִי עֲנֵנִי, חַיֶּיךָ עַד שֶׁלֹא תִקְרָאֵנִי אֲנִי אֶעֱנֶה אֶתְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה סה, כד: טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה, שֶׁאֵין לִי אֻמָּה אַחֶרֶת אֶלָּא אַתֶּם, מִנַיִן, מִמַּה שֶׁקָּרֵינַן בָּעִנְיָן כִּי מִי גּוֹי גָדוֹל.

« משנת ארץ ישראל על משנה מנחות ט׳:א׳ משנת ארץ ישראל על משנה מנחות ט׳:ג׳ »