משנת ארץ ישראל על משנה דמאי ה׳:ו׳

מהדורה: סדר זרעים, מאת שמואל ספראי וזאב ספראי, תל אביב. תשס"ח-תשע"ו

מקור משנה דמאי ה׳:ו׳
6 הַלּוֹקֵחַ מִן הַסִּיטוֹן וְחָזַר וְלָקַח מִמֶּנּוּ שְׁנִיָּה, לֹא יְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה, אֲפִלּוּ מֵאוֹתוֹ הַסּוּג, אֲפִלּוּ מֵאוֹתוֹ הַמִּין. נֶאֱמָן הַסִּיטוֹן לוֹמַר, מִשֶּׁל אֶחָד הֵם:
פירוש משנת ארץ ישראל על משנה דמאי ה׳:ו׳
6 הלוקח מן הסיטון – הסיטון הוא הסוחר הגדול. לעיל מצינו הקבלה בין סיטון לחנווני, אבל הסיטון הוא סוחר גדול יותר, וחזר ולקח ממנו שנייה לא יעשר מזה על זה – זו שיטתו של רבי יהודה לעיל. ההנחה היא שהתוצרת מגיעה ממגדלים שונים, ואפילו רבי מאיר יודה כאן, אפילו מאותו הסוג – סוג אינו זן אלא מונח לכלי, מעין קופה גדולה, וזה שימש לאחסנת תבואה. כאותה ששנינו בירושלמי: "סוג שנתון בפתח החנות חציו מבפנים וחציו מבחוץ ופשטה פרה את פיה ואכלה ממנה" בבא קמא פ"ב ה"ד, ג ע"א. כמו כן: "והסוגין הגדולים משיעשה שני דורים לרחב שלהם" משנה, כלים פט"ז, מ"ג, ובירושלמי שבת פי"ז ה"א, טז ע"א: "קופות הגדולות וסוגין הגדולים".
7 אפילו מאותו הימין – המין. אמנם זו אותה תבואה, אך היא באה ממגדלים שונים.
8 נאמן על הסיטון לומר משל אחד הן – אבל הסיטון אמין לומר שהפרות הגיעו מאותו מגדל, ואז הם כולם דמאי או ודאי או פטורים, ועל כל פנים אין חשש של מעשר מהפטור על החייב. מאמינים לסיטון כי הוא אינו מרוויח מעדותו.