1ורפה ידים. ענין מורך לב ויאוש:2ויישר. מלשון יושר, רוצה לומר הוטב בעיניו:3אם אין. אם לאו:4שכול. מי שבניו אבודים קרוי שכול, כמו שם מג יד: כאשר שכלתי שכלתי:5הפחתים. בורות וחפירות, כמו לקמן יח יז: אל הפחת הגדול:6מגפה. רצה לומר מכת חרב:7ופניך. אתה בעצמך:8בקרב. במלחמה, כמו תהלים קמד א: המלמד ידי לקרב:9ונחנו. מלשון חניה:10יאסף. יכנס:11והשיאו. והגביהו:12וסחבנו. ענין גרירה והמשכה, כמו ירמיהו כב יח: סחוב והשלך:13הנחל. העמק:14צרור. חתיכת עפר גסה, כמו עמוס ט ט: ולא יפול צרור ארץ:15להפר. לבטל:16יבולע. ענין השחתה, כמו לקמן כ יט: למה תבלע נחלת ה׳:17המסך. וילון, כמו שמות כו לו: ועשית מסך:18ותשטח. ופרשה, כמו יחזקאל כו יד: משטח חרמים:19הרפות. חטים כתושים ונקלפים, כמו משלי כז כב: בתוך הרפות בעלי, והוא מלשון רפיון, כי נרפו ונקלפו מקליפותיהם:20מיכל המים. ענינו פלג המים, ואין לו חבר:21נעדר. נחסר, כמו ישעיהו מ כו: איש לא נעדר:22ויחבוש. חגר האוכף:23משכב. מצעות לשכב עליהם:24וספות. מזרקים, כמו שמות יב כב: בדם אשר בסף:25וכלי יוצר. כלים מיוצר חרס:26וקלי. קמח משבלים צלוים:27ופול ועדשים. הם מיני קטניות:28וקלי. הוא קמח מקטניות צלוים:29ושפות בקר. גבינות העשויות מחלב הבקר, ועל כי נעשית על ידי עשוי וכתישה, נקראו שפות, והוא מלשון איוב לב כא: ושופו עצמותיו: