מצודת דוד על איוב א׳

1 עוץ. יתכן שהיא ארם נהרים כי נחור היה אדון הארץ כמ״ש אל ארם נהרים אל עיר נחור בראשית כ״ד:י׳ ועוץ היה בכור נחור כמ״ש את עוץ בכורו שם כב וע״כ קראו שם הארץ ע״ש בנו הבכור כי לו משפט הממשלה:

2 תם וישר. עם הבריות:

3 שבעה בנים. אף זה יחשב לברכה שהיו בניו הזכרים כפולים מהנקבות ועוד יותר:

4 צמד בקר. חשב הבקר זוגות לפי שהדרך לחרוש בבקרים וא״א לחרוש בפחות משנים וכחד חשיבי אבל גמלים ואתונות עומדים לרכיבה ולהטעין משאות והאחד ראוי לה:

5 ועבודה רבה. תוצאות האדמה נקרא עבודה על כי תוציא צמחה ע״י עבודה שעובדין בחרישה וקצירה וכן נאמר ביצחק ועבודה רבה בראשית כו:

6 גדול. בעושר ובנכסים:

7 מכל בני קדם. ר״ל מכל אנשי ארצו כי ארם היה בפאת המזרח כמ״ש ארם מקדם ישעיה ט:

8 והלכו. לפי שהדבר היה תמידי נופל בו לשון עבר אף לשון עתיד וכמ״ש למטה ככה יעשה איוב וכו׳:

9 בית איש. בבית כל איש ביומו הקבוע לו:

10 ושלחו. בכל יום היו שולחים להזמין האחיות על המשתה:

11 כי הקיפו. כי עשו ימי המשתה בחזור חלילה ואמר בכל פעם שהקיפו ר״ל אחר יום המשתה של האחרון שבהם שהיה עתיד הראשון להתחיל שוב בתחלה:

12 ויקדשם. הזמינם לבוא אליו להיישירם בדרכי ה׳:

13 מספר כולם. לפי מספר הבנים והבנות:

14 אולי. שמא בעבור טוב לב ממשתה תמיד חטאו וגדפו בלבבם כלפי מעלה ולזה הביא עולות כי היא מכפרת על הרהור הלב:

15 ככה. כמשפט הזה עשה כל הימים:

16 ויהי היום. ר״ל היום המוכן לשיבואו בו לפני המקום מלאכי מעלה מלמדי זכות וחובה והוא יום ראש השנה שהוא יום המשפט:

17 בני האלהים. הם מלמדי הזכות:

18 גם השטן. ללמד חוב ולקטרג על הבריות:

19 מאין תבוא. מאיזה מקום אתה בא ולפי שאין רשות לקטן לדבר עד שיתחיל עמו הגדול לזה פתח עמו ושאלו:

20 משוט. בא אני מן השטיטה בארץ ומן ההתהלכות בה וכפל הדבר במלות שונות לומר היטב חפשתי לראות מעשי בני האדם וכאומ׳ הנה מצאתי חבילות פשעי בני אדם:

21 השמת. האם שמת לבך לקטרג גם על איוב אשר באמת אין כמוהו וכו׳ וכאומר הלא בידו לא מצאתי מאומה רע:

22 החנם. וכי בחנם ירא איוב מה׳ מבלי הקדמת שכר:

23 שכת בעדו. הגנת עליו כאלו גדרת עליו ועל ביתו מסביב לבל תת את הרעה לקרוב אליהם:

24 ומקנהו פרץ. בעבור רוב המקנה ידמו כאלו פרצו גדרם ר״ל כאלו לא יכילם מקום נגדר כי מלאו פני תבל:

25 ואולם. ובאמת נסה ושלח עתה בו מכת ידך וגע בבני ביתו ועשרו לאבדם ממנו:

26 אם לא. הוא ענין לשון שבועה וגזם ולא אמר הרי הוא כאלו אמר אם לא כן יהיה יבוא עלי כך וכך וכן אם לא שויתי ודוממתי תהילים קל״א:ב׳:

27 על פניך. בעבור כעסך עליו בדבר אבדן בני ביתו והעושר יגדף כלפי מעלה:

28 הנה וגו׳. מסורים המה בידך לאבד הכל אבל לא תשלח ידך אל גופו להכות גם בו:

29 ויצא השטן. לאבד בני ביתו עם כל העושר:

30 ויהי היום. כאשר בא היום שחזרו לאכול בבית הבכור אז אירע מה שאירע וכוונת השטן היה להקניט את איוב ביותר בחושבו הלא זה היום בבוקר העליתי עולות מספר כולם כמ״ש למעלה ויהי כי הקיפו וגו׳ ואם כן מנוקים המה מעון ומדוע אם כן מתו ובעבור זה ירבה לגדף:

31 ומלאך בא. אחד מנעריו בא לבשרו הרעה:

32 על ידיהם. אצלם בסמוך להם:

33 ותפול שבא. עם שבא חנתה עליהם ולקחה הכל לעצמה:

34 ואת הנערים. החורשים עם הבקר והרועים והאתונות:

35 להגיד לך. כי ארז״ל שאחר שגמר דבריו מת גם הוא והרי הוא כאלו אמר הנה לא נמלטתי כ״א להגיד לך ולא להשאר חי:

36 עוד זה. כשהיה עוד הראשון מדבר דבריו בא זה השני ואמר הנה אש חזקה גדולה נפלה מן השמים והתחילה להבעיר בצאן ובנערים שומרי הצאן ושרף את כולם:

37 כשדים. חיל כשדים חלקו עצמן על שלשה חלקים ופשטו עצמן בעבור הגמלים לקחת כדרך שוללי המקנה אשר יתפזרו מסביב לאסוף המקנה:

38 ואת הנערים. המה רועי הגמלים:

39 עד זה. כמו בעוד זה:

40 אוכלים. היו אוכלים וכו׳:

41 ויגע בארבע פינות. עם כי בא מעבר אחד הקיף את כל הבית מסביב:

42 על הנערים. המה בניו ומשרתיהם ולא זכר הבנות כי כ״ש הוא היות הנקבות המה תשושי כח ביותר:

43 ויקרע. בעבור הצער והאבל:

44 ויגז את ראשו. תלש שער ראשו וקצר בדבר המובן:

45 וישתחו. אל ה׳ לברך על הרעה:

46 ערום וגו׳. ר״ל כמו שיצאתי מבטן אמי ערום מבלי עושר כן אשוב אל הקבר זולתם וכאומר מה לי להתרעם על אבדן הבנים והעושר הלא לא נולדו עמי ואשוב א״כ כמו שנולדתי ולתוספות ביאור אמר הלא ה׳ נתן לי והוא לקח את שלו ומה לי להתרעם עליו:

47 שמה. ר״ל אל מקום הידוע המוכן לכל ולא הוצרך לפרש כי מובן הוא מאליו וכן על כל המעשה שם קהלת ג:

48 בכל זאת. עם כי באו עליו צרות תכופות הוה על הוה מ״מ לא חטא להתרעם אחר ה׳ ולא אמר עליו דברי תפלה: