מצודת דוד על שמואל ב כ״ב

1 ביום הציל. רוצה לומר: לעת זקנותו, שניצול מכל התלאות, ועבדיו מנעוהו מלרדת עוד במלחמה כמו שכתוב למעלה, אז אמר השירה הזאת או רוצה לומר: בכל עת שבאה עליו צרה וניצל ממנה, אז היה שר השירה הזאת:

2 ה׳ סלעי. ה׳ מחסי, כבנין מסלע, וכמצודה:

3 צורי. ה׳ הוא חזקי, אשר אחסה בו:

4 וקרן ישעי. הוא לי לישע ועזר, כמו קרן לבעל הקרנים:

5 ומנוסי. אנוס אליו מפחד האויב:

6 מחמס. מאנשי חמס:

7 מהולל. כאשר אני קורא אל ה׳ בהלל, אז אני נושע:

8 כי אפפוני. כאשר סבבו אותי משברי מות, רוצה לומר: כאבי מות, וכאשר החליים הבאים מאנשי בליעל בעתו וחרדו אותי:

9 חבלי. וכאשר כאבי שאול סבבוני, ובאו לפני מוקשים המביאים את המיתה:

10 בצר לי. כאשר היה צר לי בעבור הדברים האלה, אז קראתי לה׳, ושמע קולי, וצעקתי באה באזניו, וכפל הדבר במלות שונות, וכדרך מליצת השירה:

11 ויתגעש. נעו ונדו אויבי יושבי הארץ, מרוב הפחד:

12 מוסדות השמים. הוא משל על השרים מכנען:

13 כי חרה לו. כאשר חרה לו, לקחת מהם נקמתו:

14 עלה עשן באפו. הוא ענין כעס, ואמר בלשון הנופל באדם, שעל ידי חמום הכעס, נראה כעין עשן יוצא מנחירי האף, וכן תהלים עד א: יעשן אפך:

15 תאכל. את הקמים עלי:

16 ממנו. רצה לומר: מעמו באו הגחלים, ובערו לשרוף בשונאי:

17 ויט. נטה את השמים למטה לארץ, וירד עליהם להתקרב אל שונאי להכות בהם, והוא מדרך משל, לומר שהיה ממהר ליפרע מהם:

18 תחת רגליו. להיות מוכן להפרע מהם, בחושך של ערפל:

19 וירכב. לבוא:

20 וירא. היה נראה בא על כנפי רוח, ודימה נשיבת הרוח, לעפיפת כנפי העוף:

21 וישת חושך. שם החושך סביבות סוכתו, להיות מוכן להחשיך להאויב:

22 חשרת. החושך ההוא בא מחשרת רבוי המים הנקשרים בעבים הפרושים מתחת השחקים:

23 מנוגה נגדו. מחמת האורה שלפניו אשר חפצו להאיר להושיע לי, לזה בערו גחלי אש בהקמים עלי:

24 ויראו. היו נראים קרקעות מי הים, כי נבקעו המים:

25 יגלו וגו׳. כי נבקע הארץ:

26 בגערת. בעבור גערת ה׳ בהקמים עלי:

27 מנשמת. מנשיבת רוח אפו, והכל הוא בדרך משל:

28 ישלח ממרום. ישלח עזרתו ממרום, ויקחני מיד האויב, ויוציאני מיד הרבים הקמים עלי, השוטפים כמים רבים:

29 כי אמצו. כאשר התחזקו ממני, אז יצילני מידם:

30 יקדמוני. האויב היה מקדים לבוא עלי בעת יקרני מקרה רע, בחושבו כאשר החילותי לנפול לא אוסיף לקום, אבל ה׳ היה לי למשען, ואף כי נפלתי, הנה קמתי:

31 למרחב. למקום רחב, להנצל מיד:

32 יחלצני. יוציאני מן המיצר, כי חפץ בי:

33 כצדקתי. כפי צדקתי, כי לא הרעותי את אחד מהם:

34 כבור ידי. כפל הדבר במלות שונות:

35 מאלהי. ממצות אלהי:

36 לנגדי. להתבונן בהם:

37 וחקתיו. ואף החוקות, הם הדברים שטעמיהם נעלמים:

38 לא אסור. אפילו מאחת ממנה, לא אסיר את עצמי:

39 וישב. ולכך וישב ה׳ לי וגו׳:

40 לנגד עיניו. אשר הוא לנגד עיניו, ולא נגד בני אדם ולהתיהר:

41 עם חסיד וגו׳. רצה לומר: כן דרכך להתנהג בחסד עם החסיד:

42 עם נבר. עם איש ברור ונקי, תתנהג בברירות, רצה לומר: תשלם לאיש כמעשהו:

43 עם עני. מוכנע כעני:

44 ועיניך. תתן עיניך על המתגאים, ותשפיל אותם:

45 כי אתה נירי. אתה תאיר לי כנר:

46 יגיה חשכי. רצה לומר: יוציאני מן הצרה:

47 בכה. בעזרתך ארוץ אל גדודי האומות:

48 אדלג שור. אקפוץ על החומה, לכבוש עיירות:

49 תמים דרכו. לגמול לאיש כמפעלו:

50 צרופה. ככסף צרוף מבלי סיג, כן אין באמרי הבטחתי דבור בטל:

51 מגן. מחסה כמגן:

52 כי מי אל. אשר יוכל לעמוד כנגדו, ולמחות בידו מלקיים הבטחתו:

53 מעוזי חיל. מחזק אותי בכח:

54 ויתר תמים דרכי. מדלג אותי בדרכי, להיות תמים מבלי מכשול:

55 משוה. משים רגלי קלות, לרוץ מהר אחר האויב, כאילה זו הרצה מהרה:

56 ועל במותי. העמיד אותי על גבהי וגדולתי:

57 למלחמה. להלחם בטוב, וכדרך תכסיסי המלחמה:

58 ונחת. נתת בי כח לשבר קשת נחושה, בעת המתחי לירות:

59 מגן ישעך. ישעך היה לי למגן:

60 וענתך תרבני. הענוה שבך להשגיח בי, עשה אותי כאלו הייתי עם רב, אף כי היו אנשי מתי מספר, נצחתי האויב כאלו היו רבים עמדי:

61 תרחיב צעדי. הרחבת פסיעתי, לבל ימעדו רגלי לנפול בארץ:

62 ותזרני. אזרת אותי כח להלחם, ואת שונאי תפיל לכרוע תחתי:

63 תתה לי עורף. כי ינוסו ויהפכו לי עורף:

64 משנאי. רצה לומר: וכן משנאי תתה לי עורף, והוא כפל ענין במלות שונות, כדרך מליצת השיר:

65 ואצמיתם. רצה לומר: עם כי ינוסו, אשיגם ואצמיתם:

66 ישעו. יפנו אל מלכי האדמה:

67 אל ה׳. רצה לומר: לאחר זמן יפנו אל ה׳ להתפלל אליו, אבל לא יענם:

68 כעפר. להיות דק כעפר:

69 כטיט חוצות. כטיט המושלך בחוצות, אעשה אותם דק דק, וארדד אותם על פני האדמה:

70 מריבי עמי. מאנשי מלחמתי אשר בבני עמי, הלוחמים עמדי:

71 תשמרני. שמרתני מיד כולם, עד הביאתני להיות ראש:

72 עם לא ידעתי. רצה לומר: העם אשר המה מארץ מרחק:

73 יתכחשו לי. כדרך הירא, המתנצל בפני מי אשר ירא ממנו אף בדברי כזב, בעבור הפחד:

74 לשמוע אוזן. בעבור כי ישמעו רב כחי ואומץ ידי, לזה יהיו נשמעים אלי לכל אשר אצום:

75 יבולו. רצה לומר: יהיו מיוסרים ואבודים:

76 ויחגרו. יהיו חגרים ממה שיהיו סגורים בידי בכבלי ברזל:

77 חי ה׳. רצה לומר: הלא ה׳ חי לעולם, וכזאת יעשה כל הימים:

78 וברוך צורי. וכן יהיה ה׳ צורי, ברוך לעולם:

79 וירום. כי כשעושה נקמות בגוים, הוא מרומם ומנושא:

80 הנותן נקמות לי. רצה לומר: הנוקם נקמתי:

81 ומקמי. יותר מן קמי תרומם אותי:

82 על כן. בעבור החסדים האלה:

83 בגוים. לפרסם חסדך:

84 מגדול. רצה לומר: וכן אודך, כי אספר לומר: דעו אשר ה׳ מגדול וגו׳, רצה לומר: עושה ישועות גדולות למלכו, ולא בעבור תשלום גמול, כי אם בחסד:

85 ולזרעו. כמו שעשה לדוד, כן יעשה לזרעו עד עולם ואף שדוד עצמו אמרו, אמר לדוד ולזרעו, ולא אמר לי ולזרעי, כי כן דרך המקרא וכן שמואל א יב יא: וישלח ה׳ וגו׳ ואת שמואל, ועם כי שמואל עצמו אמרו, לא אמר ואותי: