מצודת דוד על שמואל ב כ״ג

1 ואלה דברי דוד האחרונים. רוצה לומר: מה שאמר אחר כל המעשים והשירים אשר שר לה׳, ומשם ואילך לא דבר עוד ברוח הקודש:

2 נאם דוד בן ישי. רוצה לומר: וזה דברי נאם דוד וגו׳, רצה לומר: זה הדבר דברתי עוד הייתי דוד בן ישי, רועה צאן בשפל המדרגה:

3 ונאם הגבר. וזה בעצמו דברי עתה, אף כי אני הגבר אשר הוקם למעלה, להיות משיח אלהי יעקב, למלוך בישראל, ולהיות מנעים זמירות ישראל, רוצה לומר: לסדר זמירות נעימות לישראל לשורר בבית ה׳ וכאומר: אחר כל הגדולה הזאת, לא נשתנית דעתי מאשר היתה מאז:

4 רוח ה׳. רצה לומר: הדבר אשר אדבר מאז ועד עתה, לא מחכמה באה לי, אך רוח ה׳ דבר בי ומלתו וגו׳, והוא כפל ענין במלות שונות, ובא לחזק הדבר:

5 אמר אלהי ישראל. רצה לומר: וזהו דברי אשר אלהי ישראל אמר, וכאלו דבר לי ליחד אלי הדבור, רצה לומר: מיד ה׳ הופיע אלי להשכיל הדבר הזה:

6 מושל באדם צדיק. כאשר יועמד צדיק למשול בבני אדם, אז תמשול יראת אלהים, כי כל ממשלתו להכריח העם על היראה, אם כן היא המושלת והמתגברת:

7 וכאור בוקר. רצה לומר: המושל כזה היא סיבה להמשיל היראה, כמו אור הבוקר המאיר בפאת המזרח, אשר הוא סיבה ידוע לשיזרח אחריו השמש, אבל כשאור הבקר לא יהיה מעונן בעבים, כי כשיהיה מעונן, אין אור הבוקר סיבה ידועה לזריחת השמש, כי לא יהיה נראה, כי הענן יכסנו:

8 מנוגה ממטר. כמו מנוגה השמש וממטר השמים, אשר משניהם יחד באה הסיבה להצמיח דשא מן הארץ, וכן הדבר במושלים כאלה, כי אף אשר אור הבוקר היא סיבה ידועה לזריחת השמש, אין זו סיבה לשיתמיד בזריחתו, כי יבוא הענן ויכסנו, כן צדיק המושל, לא תמשול היראה כי אם בעוד ימשול הוא, ולא בסור ממנו הממשלה, אף לא אחרי מותו, וכמו שנוגה השמש ומטר השמים המה יחד סיבה להצמיח דשא, ולא זה בלא זה, כן צדיק אחד מושל, לא יוכל להמשיל היראה, אם המושל חבירו עומד נגדו ומוחה בידו:

9 כי לא כן ביתי. אלא ממשלת בית מלכותי, לא כן היא עם הממשלת יראת האל:

10 כי ברית עולם שם לי. ממשלת המלוכה שם לי לבדו, וברית עולם היא:

11 ערוכה בכל. רצה לומר: הכל תלוי בה, על היותה מלוכה ונתנה ביד אחד, ואינה כממשלת מושלים שאין הכח ביד האחד כאשר חבירו עומד נגדו, אשר ידמו לנוגה השמש ומטר השמים, שאין הכח ביד אחד זולת חבירו להצמיח הדשא:

12 ושמורה. גם המלוכה הלא היא שמורה לי ולזרעי מדור לדור, ואינה כממשלת שאר מושל אשר עמו תמות, או בחייו תוסר ומעשיו בטלים, אשר ידמה לאור הבוקר, שהיא סיבה ידועה לזריחת השמש, ובבוא הענן יכסהו:

13 כי כל ישעי. כי כל הישע הבאה, היא ישעי, כי על ידי או על ידי זרעי תבוא, וכמו כן על ידינו תבוא כל חפץ, כי לא יצמיח מי למלכות מבלעדינו:

14 ובליעל. אבל בית בליעל, כירבעם וחבריו, כולם יהיו כקוץ מונד, רצה לומר: כמו הקוץ המונד ברגלי אדם, אשר מנידים אותו ממקום למקום בדרך מהלכם:

15 כי לא ביד יקחו. כי בעבור החדודים הבולטים בו, אי אפשר לקחתו ביד לסלקו מן הדרך אל מקום מיוחד, ולזה בעל כרחו הוא מונח ברגלי אדם, ומנידים אותו ממקום למקום, ולא יונח זמן רב במקום אחד, וכמו כן לא תעמוד בית בליעל על זמן רב:

16 ואיש יגע בהם. רצה לומר: אולם בית הבליעל לא תהיה דומה להקוץ הזה אשר לא תגע בו יד איש, כי בהם יגע איש לרעה, בחרב ובחנית, והגוף של כל אחד מהם יהיה מלא מברזל החניתות, וגם עץ הנצב תבוא בו אחר להב החנית:

17 ובאש שרף וגו׳. בתבערת אש ישרפו, בעת יושבת מלכותם או רצה לומר, בעבור יושבת זכר למו, וכן היה בבית ירבעם ואחאב והדומים להם:

18 אשר לדוד. כאשר הזקין ותש כחו, היו אלה שלשת הגבורים סביב לו, לבל יבוא מי ויכנו נפש:

19 יושב בשבת תחכמוני. רוצה לומר: האחד היה יושב עם דוד בישיבת החכמה, והיה ראש הגבורים, ושמו עדינו העצני, ובדברי הימים במקום ׳יושב בשבת׳ נאמר ׳ישבעם׳, והוא הוא, כי ישבעם הוא כאלו אמר יושב בעם, ובמקום ׳תחכמוני׳ נאמר שם ׳בן חכמוני׳, והוא הוא, וכן איש ירושלים, הלא נקרא ׳ירושלמי׳ וגם נקרא ׳בן ירושלים׳, ומובן אחד להם:

20 על שמונה מאות. מוסב למעלה, לומר שהיה יושב בישיבת החכמה, על אשר היה הורג בפעם אחת שמונה מאות חלל, ואף כי נתייגע בהורגו הרג רב, מכל מקום חזר לישב בישיבת החכמה, על ההריגה וסמוך לה ובדברי הימים נאמר: הוא עורר את חניתו על שלש מאות חלל וגו׳, כי שם משבחו בהגבורה לבד, לומר על הריגת שלש מאות חלל, וסמוך לה היה עורר את חניתו להלחם עמו כאלו עתה התחיל להלחם, וכאן משבחו באהבת החכמה עם הגבורה:

21 ואחריו. במעלה:

22 בשלשה הגבורים. רוצה לומר: הוא היה אחד בשלשה הגבורים אשר היו עם דוד בעת חרפם את הפלשתים אשר נאספו שם למלחמה, ולא הוזכר במקרא מן המלחמה ההיא ומתי היתה:

23 ויעלו. נסתלקו מלהלחם בהם:

24 עד כי יגעה ידו. מרוב התנועות וההכאות, יגעה ידו ונדבקה אל החרב, כי סר אז ממנו כח התפשטות היד, כדרך המרבה בתנועות והכאות:

25 והעם ישובו. אחר שנסתלקו מלהלחם, שבו אחריו אך לפשט מלבושי החללים, ולא עזרוהו להכות בהם:

26 ואחריו. במעלה:

27 לחיה. להיות עדה ומחנה שלימה:

28 מלאה עדשים. ובדברי הימים נאמר שעורים, כי באמת זו מלחמה אחרת, וזו אחרת בפעם אחר, כי כאן נאמר ששמה הצילה, ושם נאמר שאלעזר הצילה:

29 ויצילה. לבל ישרפו אותה:

30 מהשלשים ראש. כל אחד מהשלשה, היה ראש מהשלשים הגבורים הנזכרים למטה:

31 אל קציר. כמו בקציר, וכן שמות כה כא: ואל הארון, ומשפטו ובהארון, ורצה לומר: בעת הקציר:

32 מערת עדולם. ובדברי הימים אמר על הצור, כי צור גבוה וחזק היה שם, והוא המצודה שאמר למטה:

33 וחית פלשתים. עדת פלשתים:

34 ומצב. ובדברי הימים נאמר ונציב, והוא הוא, ויקרא כן לפקיד וממונה:

35 מי ישקני מים. לא שצוה להביא המים, אלא כאומר מי יתן והיה נמצא לי מי בור בית לחם, על כי הזמן היה חם והמים היו קרים וערבים:

36 ויבקעו. כאשר שמעו שהתאוה לה, הלכו מעצמם לעשות נחת רוח לדוד, ועברו דרך המחנה, וכאלו בקעוה לעשות בה דרך לעצמם:

37 ויסך. שפכם ארצה לשם ה׳:

38 ויאמר. נתן טעם על שלא שתה מהם, ואמר חלילה וגו׳, רצה לומר: חולין הוא לי לשתותם, מחמת יראת ה׳:

39 הדם האנשים. וכי אשתה דם האנשים אשר הלכו בסכנת נפשותם, רצה לומר: הלא לדם יחשב:

40 הוא ראש השלשה. הוא היה הראש מהשלשה שבקעו להביא המים לדוד:

41 והוא עורר וגו׳ על וגו׳. רוצה לומר: על ההריגה וסמוך לה היה עורר את חניתו להלחם עמו, כאלו עתה התחיל להלחם:

42 ולו שם בשלשה. רוצה לומר: שהיה מפורסם לגבור בין שלשת גבורים הראשונים, והם עדינו ואלעזר ושמה אשר גם עם כל גבורתם, החשיבו גם את אבישי לגבור:

43 מן השלשה. רוצה לומר: מבין שלשה שואבי המים, הם ראשי השלשים:

44 הכי נכבד. האמת הוא היה המכובד שבהם, ולזה היה לשר על השנים אשר עמו:

45 ועד השלשה. אבל לא בא למעלת השלשה הראשונים:

46 רב פעלים. פעל הרבה גבורות:

47 מקבצאל. שם מקום:

48 שני אריאל מואב. תרגם יונתן: תרין רברבי מואב, ועל שם גבורתם קראם ׳אריאל׳, שהיא מלה מורכבת מן ׳ארי׳, ומן ׳אל׳, שהוא ענין חוזק, כמו יחזקאל לא יא: ביד אל גוים:

49 בתוך הבור. עם כי המקום דחוק להתחזק בו:

50 ביום השלג. עם היות כי טבע הארי להתחזק ביותר בזמן הקור, ומטבע האדם להמנע ממנו הפעולות החיונית בתגבורת הקור, עם כל זאת נתגבר עליו והכהו נפש:

51 איש מראה. רוצה לומר: בעל פרצוף גדול המטיל אימה:

52 אלה. הפעלים ההם:

53 ולו שם. רצה לומר: שהיה מפורסם לגבור בין שלשה הגבורים שואבי המים שהיו ראשי השלשים, ורוצה לומר: שעם כל גבורתם החשיבו גם אותו לגבור, אבל שלשה הגבורים הראשונים, לא החשיבו אותו למאומה לגודל הגבורה אשר היה בהם:

54 מן השלשים. החשוב למטה בענין היה נכבד מאוד, ולזה לא חשבוהו עמהם, אבל לא בא למעלת שלשה שואבי מים ראשי השלשים, ולזה לא חשבוהו גם עמהם:

55 אל משמעתו. להיות עמו, לשמוע ולעשות כל אשר יצוה:

56 בשלשים. רוצה לומר: עם שהיה נכבד קצת מן השלשים, מכל מקום לא גדלה מאוד מעלתו עליהם, ולזה נחשב גם הוא עם השלשים שחושב והולך, ואם כן היו שלשים במספר, זולת עשהאל:

57 בני ישן יהונתן. כמו בן ישן, ודוגמתו בראשית מו כג ובני דן חושים:

58 נושא כלי יואב. חוזר הוא על נחרי, שהיה נושא כלי מלחמתו:

59 כל שלשים ושבעה. כל הגבורים היו במספר שלשים ושבעה, כי שלשים מנויין כאן לבד מעשהאל, ועמו הרי שלשים ואחד, ועדינו ואלעזר ושמה הרי שלשים וארבעה, ושלשה שואבי המים ראשי השלשים המנוין, הרי שלשים ושבעה, ואבישי היה אחד משואבי המים כמו שכתוב למעלה, ובניהו לא יוחשב עמהם, כי שמהו דוד על משמעתו, ומנע את עצמו מלרדת במלחמה בתמידות, שלא יטמא את עצמו למת, כי כהן היה, ואף יואב לא יוחשב עמהם, שאין זה מכבודו לחשבו עם שאר הגבורים, על כי היה שר על כל הצבא, החשוב מאוד מאוד מכולם: