מצודת דוד על שמואל ב ט״ז

1 מהראש. של הר הזיתים:

2 מה אלה לך. רצה לומר: למה הבאתה כל אלה:

3 לבית המלך. לנשיו וילדיו:

4 היעף. מעמל הדרך:

5 היום ישיבו לי. בראותם מהומות רבות בבני המלך, האח הרג את אחיו וקם על אביו, מה שלא היה בבני שאול:

6 עד בחורים. סמוך לעיר בחורים:

7 ויסקל. זרק אבנים על דוד וגו׳:

8 צא. רצה לומר: צא ממלכותך, אתה האיש השופך דמים, כאומר: הנה בעצתך נהרג אבנר ואיש בושת:

9 השיב. ה׳ השיב עליך גמול עון דמי בית שאול, כי בעצתך נהרג איש בושת בנו, לשתמלוך תחתיו:

10 והנך ברעתך. הנה אתה בהרעה הראויה למעשיך:

11 למה יקלל. כאומר: וכי אתה הרגת לשאול ולבניו:

12 מה לי ולכם. רצה לומר: מה האיבה והשנאה אשר בינינו, מה עשיתם לי, ומה עשיתי לכם, ולמה אם כן תעשו דברים אשר לא אחפוץ בהם:

13 כה יקלל. הלא אשר יקלל, כה הוא, כי ה׳ אמר לו קלל, והוא העיר רוחו לזה, ומי יאמר לשמעי מדוע עשית כן, הלא הוא שלוחו של מקום:

14 הנה בני וגו׳. רצה לומר: הלא בדרך הטבע שהבן חס על אביו, והנכם רואים שהוא מבקש נפשי, ומזה נראה שיד ה׳ עשתה זאת:

15 ואף כי עתה. ומכל שכן עתה שאני בורח ומעונה, ושמעי הוא מבני הימיני אשר המה לי לאויבים, שיותר המה מוכנים לעשות בי גזירתו של מקום, בראותם קושי מזלי נרדף מבן בטני, ולזה הניחו לו, כי ה׳ אמר לו:

16 בעיני. בדמעת עיני, הזלה מחרפת אנוש:

17 והשיב. בעבור העלבון הזה, ישיב לי ה׳ טובה במקום הקללה:

18 ויבא המלך. אל בחורים שזכר למעלה:

19 זה חסדך. וכי זהו החסד שעשית לרעך לדוד לעזבו ביום צרתו, למה לא הלכת עמו:

20 לא. רצה לומר: לא היה מהראוי שאלך עם אביך, כי אל המלך אשר בחר ה׳, והעם היושבים פה, וכל איש ישראל אשר איננו פה, לו אהיה לעבד, ועמו אשב. וכאומר: הנה אהבתי לאביך לא היתה מצד עצמו, כי אם מצד המלוכה:

21 והשנית. רצה לומר: ואף אם הייתי לו לאוהב מצד עצמו, מכל מקום אין זה בגידה בו, כי למי אעבוד, וכי למשפחת בית שאול אויביו, הלא לפני בנו אעבוד, ולזה כאשר עבדתי לפני אביך, כן אהיה לפניך, ולא יחשב לבגידה:

22 הבו. אתה והזקנים שעמך, התייעצו ביניכם מה נעשה:

23 וחזקו. על כי עדיין נרפים הם, בחושבם פן ישלימו האב והבן וינקמו מאתנו, אבל בזה ידעו כי נבאשת את אביך, ויתחזקו ידיהם להיות עמך:

24 לעיני וגו׳. כולם ראו הכנסו אל האהל והתיחדו עמהן:

25 בימים ההם. אשר הועמד להיות יועץ:

26 כאשר. כמו השואל מה מדבר אלהים, בטוח הוא שהתשובה היא נאמנה, כן היתה עצת אחיתופל בטוחה, להשיג על ידה הדבר הנרצה:

27 גם לאבשלום. כי לפי מחשבתם הרעה, היתה העצה בדבר הפלגשים עצה טובה, ואף עצתו בדבר הרדיפה אחר דוד, עצה נכונה היתה, אבל ה׳ הפרה: