מאירי על הוריות ב׳ ב

1 הורו בית דין לאכל חלב והיה שם אחד שדרכו לבעט בהוראה תמיד ואכל עכשו חלב אחר הוראה זו ודאי לא אכלו אלא על דעת עצמו שסובר בו שהוא מותר ומאחר שלא אכלו על פי הוראתם אלא על פי עצמו חייב בקרבן יחיד ואינו מצטרף עם שאר השוגגים שאין זה תולה בבית דין:

2 נודע לבית דין שטעו וחזרו בהם ואח"כ עשה יחיד על פיהם יש צדדין שהוא נקרא תולה בבית דין אחר שעל פי הוראתם עושה ומצטרף עם האחרים שעשו קודם חזרה ויש צדדין שאינו נקרא תולה בבית דין ואינו מצטרף עם האחרים ולא משלים לרוב ודין זה יתבאר למטה במשנה השניה:

3 כבר ביארנו שכל שידע בטעותם וטעה במצוה לשמוע דברי חכמים אינו קרוי תולה בבית דין ולא סוף דבר בראוי להוראה אלא אף שאינו ראוי להוראה הואיל ומ"מ תלמיד הוא סמוך הוא על הוראתו ואינו תולה בבית דין אלא שמ"מ שוגג הוא מצד מצוה לשמוע ואיזהו ראוי להוראה זה שלמד כראוי להוראתו ושהוא חריף ובעל סברא אבל הלמד ואינו בעל סברא אינו קרוי ראוי להוראה אלא שהוא קרוי תלמיד:

4 שנים שעשו מלאכה בשבת אם היה כל אחד מהם יכול לעשותה לבדו שניהם פטורים בין שעשאוה כולה כאחד בין שעשאוה זה מקצתה וזה מקצתה כגון שזה עקר וזה הניח ואם אין אחד מהם יכול לעשותה עד שנצטרפו שניהם שניהם חייבים ואם היה כח באחד לעשותה ולא לאחר ועשאוה שניהם היכול חייב והשני מסייע הוא ואין בו ממש נמצאו זה אינו יכול וזה אינו יכול שניהם חייבים זה יכול וזה אינו יכול היכול חייב זה יכול וזה יכול שניהם פטורין והוא שאמרו בעשותה כלה ולא מקצתה ומה שדרשו באחד מן המיעוטין שהוא בא ללמד ביחיד בהוראת בית דין שהוא פטור אין הלכה כן כמו שביארנו:

5 כל שחטאו בשגגת מעשה בלא הוראת בית דין אין בו חלוק בין יחיד לרבים בין מעוט קהל לרבו אלא בין יחיד בין רבים אפילו רבו של קהל כלם מביאים קרבנות יחיד כל אחד ואחד בפני עצמו לא נאמר פר העלם דבר של ציבור אלא שטעו על פי הוראת בית דין כמו שביארנו: