מאירי על הוריות י״ב

1 יאשיהו מלך יהודה גנז ארון הקדש שבבית המקדש שראה מה שכתוב בתורה יולך י"י אותך ואת מלכך וגו' וצוה וגנזוהו שנאמר ויאמר ללוים המבינים אל כל עם הקדושים לי"י תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה לי"י וגו' וקבלה ביד רבותינו ז"ל שנגנזו עם הארון צנצנת המן וצלוחית של שמן המשחה ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה וארגז ששלחו פלשתים דורון לאלהי ישראל:

2 כשמושחין את המלכים מושחין אותם כמין נזר והוא שמקיפין את ראשו באצבע הטבול בשמן הקף כגון זה וכהנים גדולים מושחין אותם כמין כי יוני והוא כ שפתחה כנגד הפנים ושלשה צדי הראש משוחים שני צדדים שבצד המצח וצד שאחורי הפנים כגון זו ואף משוח מלחמה היו מושחין אותו בשמן המשחה ככהן גדול:

3 כל שמושח בשמן המשחה לא יתן ממנו לכאן ולכאן אלא במקום הראוי לימשח ולא עוד אלא שבאותם המקומות לא ירבה בשמן כדי שלא ישפך במקום שאין ראוי למשיחה אלא שיבלע במקומו ולא נאמר באהרן כשמן הטוב שיורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו אלא לפרסם משיחתו ואף בזו נתיראו שמא מעלו עד שהובטחו כמו שהוזכר כאן:

4 כשמושחין את המלך היו מושחין אותו על המעין לסימן טוב שתמשך מלכותו ולא דרך נחש חלילה אלא לעוררו שיתנהג בדרך מעיין אשר לא יכזבו מימיו ולא יתנהג בדרך שיהיה ענינו כאפיק נחלים העובר לשעתו:

5 הרבה דברים הותרו לפעמים שהם דומים לנחש ולא מדרך נחש חלילה אלא דרך סימן לעורר בו לבבו להנהגה טובה והוא שאמרו ליתן על שלחנו בליל ראש השנה קרכס"ת קרא רוביא כרתי סלקא תמרי שהם ענינם מהם שגדלים מהר ומהם שגדלתם עולה הרבה וכדי שלא ליכשל בהם לעשות דרך נחש תקנו לומר עליהם דברים המעוררים לתשובה והוא שאומרים בקרא יקראו זכיותינו וברוביא ירבו צדקותינו ובכרתי יכרתו שונאינו ר"ל שונאי הנפש והם העונות ובסלקא יסתלקו עונינו ובתמרי יתמו חטאינו וכיוצא באלו ורוביא פרשוה גדולי הרבנים תלתן ואנו מפרשים בו קטנית הנקרא פיישו"ל וידוע שכל זה אינו אלא הערה שאין הדבר תלוי באמירה לבד רק בתשובה ומעשים טובים אבל הדברים שנעשים בדרך נחש חלילה אין פקפוק באיסורם והוא שאמר הנה על קצת בני אדם שכשמתחילין בסחורה מגדלין תרנגול על שם אותה סחורה ואם הוא נעשה יפה בוטחים על הצלחתם ושאר דברים הדומים לאלו שהוזכרו הנה אמר על כלם ולאו מילתא היא כלומר ואין ראוי לבטוח על אלו ההבלים ועשייתם אסורה על הדרך שביארנו בסנהדרין והבוטח בי"י חסד יסובבנו:

6 כל תלמיד שרוצה לעמוד על תלמודו ולהצליח בידיעתו ילמוד בינו לבין עצמו מה שהוא עתיד ללמוד לפני רבו כפי מה שיוכל שבזו יכיר שגיאותיו יפה ויכנסו דברי הרב יותר על נקל בלבו ויהיה נותן עיניו ולבו לשמוע דברי הרב ולא יהיו עיניו ולבו תרים ומשוטטים הנה והנה וילמוד במקום שאפשר לו לעמוד ביחוד ובמקומות הזכים ושאוירם זך ומ"מ יחזר אחר מקום ששוכניו טובים וחסידים וירחיק מן המקום ששוכניו רעים טוב לו לדור באשפות במקום תלמידי חכמים משידור בהיכלות במקום רשעים והוא שאמר אחד מן החכמים לתלמידיו אקיקלי דמתא מחסיא תיבו ולא על אפדני דפומבדיתא:

7 כהן גדול שעבר מחמת פסול שאירע לו ביום הכפורים שכשהראשון מיטהר חוזר לעבודתו זה השני כל חומרי כהונה עליו כמו שביארנו במשנה ואחת מהם שאם יצטרך לעבוד עובד בשמנה מ"מ לכתחלה לא יעבוד מפני הקנאה הא אם עבד ברשות או בדיעבד מ"מ אם עבד בשמנה עבודתו כשרה ובארבעה חלל:

8 דברים שנאמרו בכהן גדול יתר על הדיוט פר הבא על המצות ופר יום הכפורים ועשירית האיפה שבכל יום לא פורע ולא פורם אלא שכהן גדול פורם מלמטה וכהן הדיוט מלמעלה אין מיטמא לקרובים ומצווה על הבתולה ומוזהר באלמנה ומחזיר את הרוצח ומקריב אונן אלא שאינו אוכל וכל שרוצה להקריב מקריב בראש ואינו צריך לפייס עם האחרים וכן נוטל חלק בראש ומשמש בשמנה בגדים ועבודת יום הכפורים עליו ואינה כשרה אלא בו ומ"מ חייב הוא בטומאת מקדש וקדשיו וכל הדברים נוהגים במרובה בגדים חוץ מפר הבא על המצות וכלן נוהגות במשיח שעבר חוץ מפר יום הכפורים ועשירית האיפה שבכל יום:

9 משוח מלחמה ישנו בקצת דינים שבכהונה גדולה והם שמצוה על הבתולה ומוזהר על האלמנה ואינו לא פורע ולא פורם ולא מיטמא לקרובים ושאר הדברים אין לו דין כהן גדול כלל:

10 כהן גדול שנצטרע הרי הוא כעבר מחמת מום ולא בטלה כהונה גדולה ממנו לענין איסור אלמנה ושאר דברים שראוי בהם:

11 פרימה שאסרנו בכהן גדול כבר ביארנו שהותר מכללה פרימה מלמטה כנגד הרגלים הא כל קריעה שלמעלה אסורה ואפילו לא הבדיל שפת הבגד שהרי קריעה אינה טעונה הבדלת שפת הבגד אלא באב ואם כמו שאמרו על כל המתים רצה מבדיל שפה רצה אינו מבדיל על אביו ועל אמו מבדיל כמו שיתבאר במקומו:

12 המשנה השלישית והכונה לבאר בה ענין החלק הרביעי והוא שאמר כל התדיר לחברו קודם לחברו ר"ל שאם היה בידו להקריב שני קרבנות כגון מוסף שבת ומוסף ראש חדש מקריב של שבת תחלה ואחריו של ראש חדש מפני שהוא תדיר ואם היה שבת וראש השנה שיש שם שלשה מוספין מקריב תחלה של שבת ואחריו של ראש חדש ואחריו של ראש השנה וכן כל כיוצא בזה שהרי אמרו תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם וכן כל המקודש מחברו הוא קודם לחברו כגון כהן לישראל ומדכתיב וקדשתו לפתוח ראשון ר"ל בקריאת התורה ולברך ראשון בברכת זמון וליטול מנה יפה ראשון כלומר שיש לו לחלק עם אחרים ופירש אח"כ בשאר דברים שהמקודש בהם קודם לחברו והוא שאמר פר כהן משיח קודם לפר העדה לכל מעשיו שהמשיח מכפר והצבור מתכפר פר הבא על המצות קודם לפר ע"ז שזה חטאת וזה עולה וחטאת קודם לעולה שעיר ע"ז קודם לשעיר נשיא שזה צבור וזה יחיד עומר קודם לכבש הבא עמו שהעומר חובת היום והכבש טפלה לו שתי הלחם קודם לכבשים הבאים עמהם ששתי הלחם חובת היום והכבשים טפלים להם ובגמרא יתבאר ענין זה האיש קודם לאשה להחיות ולהשיב אבדה אבל האשה קודמת לאיש לכסות ולהוציא מבית השבי מפני חשש זנות ודבר זה בששניהם באים להחיות או שניהם לכסות אבל אם בא האיש להחיות והאשה לכסות יראה מתלמוד המערב שכסות אשת חבר קודם לחיי עם הארץ בחיי חבר מפני כבוד חבר אבל כל שבצד אחר האיש קודם להחיות ואף בששניהם באים להחיות ור"ל להאכיל שכתבנו שהאיש קודם פירושו בשאין אפשר לו לחזר הא אם אפשר לו האשה קודמת אף להאכיל שהאיש דרכו לחזר ולא האשה כמו שהתבאר בששי של כתבות ס"ז א' ובזמן ששניהם עומדין על הקלקלה ר"ל שאף האיש עומד למשכב זכר האיש קודם לכל מעשיו ר"ל אף להוצאה מבית השבי כהן קודם ללוי ולוי קודם לישראל וישראל לממזר וממזר לנתין ונתין לגר וגר למשוחרר אימתי בזמן ששניהם שוין אבל זה חכם וזה עם הארץ חכם קודם לעולם אפילו ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ ואע"פ שעם הארץ צנורא שלו טמאה והאיך אפשר למנותו כהן גדול אפשר שאינו עם הארץ גמור ומשמר עצמו בטהרה ואעפ"כ חכם קודמו ולא אמרה בנתין גר ומשוחרר שאין חכמה מצויה בהם:

13 זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם: