מאירי על הוריות י״א א

1 כבר ביארנו בכהן משיח שעל העלם דבר ושגגת מעשה מביא פר ובשגגת מעשה לבד פטור מכלום אבל הנשיא בשגגת עצמו מביא שעיר כמו שהתבאר וכן ביארנו שאם חטא עד שלא נתמנה מביא קרבן הדיוט:

2 אכל חצי זית חלב כשהוא הדיוט וחצי זית אחר שנתמנה נשיא ושתיהן בהעלם אחד אינו מצטרף ופטור מכלום וכן אם אכל חצי זית כשהוא נשיא ועבר נשיאותו ואכל חצי זית אחר כל שחציו בהדיוטות וחציו בנשיאות אינו מצטרף אבל אם אכל חצי זית כשהוא הדיוט ונתמנה נשיא והעבירוהו ואחר שעבר אכל חצי זית אחר הואיל ושניהם בהדיוטות אכל ובהעלם אחד יראה שמצטרף ואין הנשיאות מפסקת ביניהם לעכבן שלא להצטרף וגדולי המחברים דנין אותה בספק ואין לשון הגמרא מוכיח כן ובכהן משיח אין מצטרף שהרי אחר שנתמנה אין לו בשגגת מעשה שום חיוב אא"כ בהעלם הוראה מה שאין כן קודם שנתמנה:

3 מי ששגג בדבר ששגגתו מביאתו לידי קרבן כגון שאכל חלב בשוגג והפריש חטאתו ונשתמד קודם הקרבה וחזר בתשובה אע"פ שנדחה בנתים חוזר ומקריבו שאין בעלי חיים נדחים וכל שכן בנשתטה בינתים וחזר ונשתפה ומכאן יראה לי מה שכתבנו שאין הנשיאות מפסקת שאף זה שנדחה בנתים מכל עניני קרבן חזר ונראה:

4 מאחר שבארנו שהמשיח שחטא קודם שנתמנה ונתמנה מביא קרבן הדיוט אף אם אכל ספק חלב כשהוא הדיוט אפילו לא נודע לו אלא לאחר שנתמנה הרי זה מביא אשם תלוי ואינך צריך בזו לומר שכן בנשיא:

5 כבר ביארנו שהגוים מקבלין מהם קצת קרבנות והוא עולת נדבה אבל לא עולת חובה כגון של יולדת ולא שלמים ולא מנחות וחטאות ואשמות ואם נדר שלמים מקריבין אותם עולות ואם נדר שלמים ונתנם לישראל ועל מנת שיתכפר בו ישראל מקריבין אותם בשלמים כשלמי אותו ישראל ואותו ישראל אוכלן כמו שיתבאר במקומו וכן ביארנו שהמשומד לע"ז או לחלל שבתות בפרהסיא אין מקבלין מהם שום קרבן אבל משומד לעברה אחת אם שגג באותה עברה שהוא משומד בה אין מקבלין ממנו קרבן עליה שאינו שב מידיעתו אבל אם שגג בעברה אחרת מקבלין ממנו הואיל ובעברה זו מיהא שב מידיעתו הוא מעתה משומד לאכול חלב מביא קרבן על שגגת הדם וכן כל כיוצא בזה:

6 זה שאמרנו במשמד לעברה אחת שאין מקבלין ממנו קרבן על שגגת אותה עברה לא סוף דבר כשהוא משומד בה להכעיס אלא אף לתאבון מעתה משומד לאכול חלב אפילו לתאבון ונתחלף לו עכשו חלב בשומן ואכלו בחזקת שומן אעפ"י שידענו בו שאלו היה לו שומן לא היה מניח את השומן ואוכל את החלב אין מקבלין ממנו קרבן כלל:

7 כל שהוא ישראל ואוכל אסורין לתאבון בין חייבי כריתות כגון חלב ודם בין חייבי לאוין כגון נבלות וטרפות שקצים ורמשים ויין נסך בין דברים הראויים לאכילה כגון אלו שהזכרנו בין שאין ראויים לאכילה כגון יתושים ופרעושים ודומיהם הואיל ומ"מ אינו אוכלן אלא על צד תאבון כדי לטעום טעם איסורין וכמו שאמרו בתלמוד המערב אין היצר תאב אלא לדבר האסור לו הרי זה משומד מ"מ אלא שאין דינו חמור כמשומד להכעיס ולענין חזרת אבדה ורבית הוא כישראל גמור ובתוספות כתבו שאף משתדלין בהצלתו כשאר ישראל אלא שיש חולקין לומר בו שאין מעלין ולא מורידין ויראה כדעת ראשון ר"ל שמעלין וגדולי הדורות הביאוה כן ממה שאמרו בגיטין פרק השולח מ"ו ב' ההוא גברא דזבין נפשיה ללודאי ואמר ליה לרבא פרקן אמרו ליה לרבא אוכל נבלות הוא אמר להו דלמא לתאבון אמרו ליה חזי דשביק התרא ואכל איסורא אמר ליה זיל לא שבקי ליה דאפרוקינך אלמא שאלו היה אוכל לתאבון היו חייבים בפדיונו ואף במסכת ע"ז כ"ו א' יראה כן ששנו שם הגויים ר"ל שאינן גדורים בדרכי הדתות כמו שביארנו שם ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין ואלו היה משומד לתאבון בדין זה היה מזכירו עמהם ושמא תאמר ומה אתה מזקיק עצמך לכל זה ואם על השבת ממונו אתה חייב על השבת גופו לא כל שכן מסור יוכיח שמותר להרגו ואסור לאבד ממונו ואם מפני שנקרא אחיך וכמו שאמרנו לכל אבדת אחיך לרבות את המשומד הרי אף ישראל גמור הוצרכנו להשבת גופו מצד אחר וכמו שאמרו אין לי אלא אבדת ממונו אבדת גופו מנין תלמוד לומר והשבותו לו:

8 כל שהוא ישראל והוא משומד לאכול איסורין להכעיס עד שמניח את ההיתר ואוכל את האיסור או שמשומד לעברה אחרת להכעיס יראה שהוא משומד ולא מין שהרי נחלקו בה רב אחא ורבינא חד אמר משומד הוי וחד אמר מין הוי והלכה כדברי המיקל ומעתה לענין ספר תורה שכתבה הוא יגנז ואין אומרים ישרף כספר תורה שכתבה מין וכן אין שחיטתו אסורה בהנאה כשחיטת המין אבל לענין הורדה לבור חכמי הצרפתים כתבו שמאחר שמשומד הוא ולא מין אין מורידין ולא יראה כן אלא שאע"פ שמשומד הוא ולא מין גורמין לו כל היזק אחר שהוא להכעיס וגדולי הדורות כתבוה כן ממה שאמרו במסכת ע"ז שם תני ר' אבהו קמי דר' יוחנן הגוים ורועי בהמה דקה בארץ ישראל לא מעלין ולא מורידין אבל המינין והמסורות והמשומדים מורידין ולא מעלין אמר לו אני שונה לכל אבדת אחיך לרבות את המשומד ואת אמרת מורידין סמי מכאן משומד והקשו שם ולישני ליה כאן לתיאבון כאן להכעיס כלומר שזה שהוא שונה לכל אבדת אחיך ודאי בלתאבון הוא וזה שאמר הוא מורידין בלהכעיס ותירץ קסבר אוכל נבלות להכעיס מין הוא והרי הוא בכלל המינין אלמא שאם היה דעתו שהוא משומד היה מניחו לשנות כן שאע"פ שהוא משומד מ"מ הוא בכלל מורידין אחר שהוא להכעיס ומעתה מותר ליטול רבית ממנו ואין חייבין בהחזרת אבדתו:

9 המינין והאפיקורסים מותר להזיקם בידים והמסורות גופם מותר וממונם אסור והמשומד לע"ז בכלל המינים הוא ודברים אלו כלם כשעדיין שם ישראל עליהם שכל ששם ישראל עליו והוא מתפקר ומחלל את הדת ענשו חמור עד הרבה מפני שנעשה מין וכמי שאין לו דת הא כל מי שיצא מן הכלל לגמרי ונעשה לו בן דת אחרת הרי הוא אצלינו כבני אותה הדת שהוא נכנס בה לכל דבר חוץ מגיטין וקדושין וזיקתם כמו שיתבאר במקומו וכן הורו רבותי:

10 כבר ביארנו שהמשומד להכעיס אין בו חילוק בין אכילת נבלות לשאר עברות וכל שהוא להכעיס במצוה מדברי סופרים יראה מכאן שאינו בכלל משומד להכעיס ומ"מ בכלאים דרבנן הואיל ועבירה זו מפורסמת ונעשית לעיני השמש דינו בה כמשומד להכעיס בדבר שהוא מן התורה וכן כל כיוצא בזה וכבר ביארנו ענין כלאים דאוריתא וכלאים דרבנן במסכת יום טוב סוף פרק ראשון:

11 המשנה השניה והכונה בה לבאר ענין החלק השני והשלישי והוא שאמר איזהו נשיא ר"ל שהוא משתנה בקרבן שלו מדין הדיוט זה המלך שנאמר מכל מצות י"י אלהיו נשיא שאין עליו אלא י"י אלהיו ר"ל שאין לשום אדם שולטנות עליו ואין במלכות למעלה הימנו אבל נשיא שבט כגון נחשון בן עמינדב וכיוצא בזה אינו קרוי נשיא לענין זה הא כל שהוא מלך נקרא נשיא לענין זה ואין בו חלוק בין שהוא מבית דוד בין שיהיה משאר שבטי ישראל וכן יתבאר בגמ' שאם היו הרבה מלכים בישראל הואיל ואין האחד כפוף לחברו כלם מביאין שעיר וכן יראה שאפילו היה כפוף תחת האמות לא נפקע קרבנו שהרי הזכירו בגמ' שרבינו הקדוש שהיה נשיא בארץ ישראל שאל כגון אנא אלו הייתי בזמן שבית המקדש קיים מה אני בשעיר והשיבוהו הרי צרתך בבבל ר"ל על ראש גולה שבבבל וכן השיבוהו מצד אחר התם שבט והכא מחוקק ר"ל חכם שנאמר לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גלויות שבבבל שרודין ישראל במקל ומחוקק מבין רגליו אלו בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים ורבינו הקדוש היה מהם ולא השיבוהו שהיה כפוף תחת האמות ויראה שאין לו דין נשיא אלא בעוד שהוא מחזיק במלכותו והוא שאמרו בתלמוד המערב כל אותם ששה חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום בשעירה היה מתכפר לו כהדיוט: