מאירי על עבודה זרה ט״ו

1 זה שהתרנו מכירת בהמה דקה במקומות שנהגו כן לא נאמר כן אלא במכירה מכיון שהבהמה נעשית שלהם יש מקומות שאין חשודים עליה מפני שהגוי חס על בהמתו שלא תעקר שהרביעה עושה אותה עקרה ואעפ"כ יש מקומות שנהגו בה באיסור מחשש מעוט בני אדם שאין נמנעין מצד חסות בהמתם או שמא טעם משנתנו לא מחשש רביעה אלא מחמת צדדים אחרים כמו שפירשנו במשנה אבל בהמה שלנו אין מעמידין אותה בפונדקאות שלהם בשום מקום שכלם חשודים על הרביעה בבהמה שאינה שלהם ואין כאן מנהג ולא סוף דבר שלא להעמיד בהמה נקבה אצל זכרים גוים אלא אף לא זכרים אצל זכרים שרגילים הם אף ברביעת הזכרים וכן אף לא נקבות אצל נקבות שהגוים מצויים אצל נשי ריעיהם פעמים שאינו מוצאה רובעה ואין מוסרין בהמה לרועה שלהם מחשש רביעה וכן אין מוסרין להם תינוק ללמדו ספר או אומנות מפני שחשודים על הזכר:

2 כבר ביארנו ששאלה ושכירות אינם קונים לענין איסור מעתה אסור לישראל להשאיל ולהשכיר בהמתו לגוי לצורך השבת ואף במקומות שאין חשודים על הרביעה ואפילו ביום ראשון של שבוע הואיל ושכרה או שאלה לימים הרבה עד שהשבת הבאה בתוך ימי השאלה או השכירות שהרי ישהה אותה הגוי בשבת ויעשה בה מלאכה ואע"פ שאיסור לאו אין כאן אחר שאינה עושה במלאכתו של ישראל מ"מ עובר הוא על עשה דלמען ינוח שורך וחמורך ומ"מ בבהמות שסתמן לרכיבה מותר לא נאמר אלא מחשש מלאכה והוצאת משא ודוקא שלא יתן שם משוי אחורי הרוכב הא מ"מ האוכף וכלי הרכיבה אינם בכלל משא אלא בכלל תכשיט ועוד שהרי צורך אדם הם וכבר אמרו הנושא את החי במטה פטור אף על המטה שכרה סתם שלא הזכיר בה שבת ולא מנין ימים שיהא שבת נכלל בתוכם אלא שכירות סתם כל יום בדינר כל שנראה לו שאינו רוצה אותה לשבת מותר וכל שנראה לו שהוא רוצה אותה לשבת אסור ויש מתירין כל שאינו משכירה בערב שבת ומפני שבמסכת שבת אמרו בברייתא פרק י"ג שבה אין משכירין כלים לגוי בערב שבת ברביעי ובחמישי מותר וודאי אליבא דבית שמאי איתניא דסובר אדם מצווה על שביתת כליו בשבת ומינה לרבנן בבהמה אלא שיש חולקין לומר דבית שמאי סברי שאלה ושכירות קניא ואפילו הכי בערב שבת אסור דודאי לצורך שבת אגר לה ולכתחלה ראוי למנוע ואין נראה כן אלא שאפשר דכלים לבית שמאי לא חמירי כבהמה לרבנן:

3 אף הוצאת משא כל זמן שאינו מחמר אחריה אע"פ שהולכת טעונה מאליה או על ידי גוי הורו מקצת מפרשים שאין לישראל חיוב בכך כל שגופה מלאכה כגון חרישה מצווה על שביתתה אף על ידי אחרים כל שאין גופה מלאכה כגון הוצאת משא אין מצווה על שביתתה אלא על ידי עצמו וזהו שאמרו ושמעה ליה לקליה כלומר שאם הלכה מחמת הגוי פטור ואין זה כלום לא אמרו ושמעה ליה לקליה אלא להחמיר לומר שזהו מחמר וכל שאינה הולכת מחמת קולו אינו מחמר שהוא בלאו כמו שביארנו באחרון של שבת אף בבהמת אחרים אבל עשה של שביתה מ"מ אינו נפקע:

4 מכיון שהשאלה והשכירות אסורין גזרו אף על המכירה משום שאלה ושכירות ועוד אסרוה מטעם אחר שפעמים שמוכרה לו ערב שבת סמוך לחשכה ואומר לו הגוי תנה לי לנסיון ונותן עליה משוי והישראל גוערה והולכת טעונה מחמת קולו ונמצא מחמר כמו שבארנו ומ"מ רכיבת הגוי אינה נקראת משוי שהחי נושא את עצמו:

5 זה שבארנו בנסיוני י"מ שהוא תובעה לנסיון עד שלא נעשית המכירה וגורסין בה ונמצא מחמר אחר בהמתו וקשה להם א"כ אף בשלא תהא שם חששא זו ניחוש שמא לא יערב עליו המקח ונמצא שהוציא משא בבהמתו ועבר על עשה דלמען ינוח וזו אינה קושיא דהאי דמחמר עדיפא ליה חדא דלאו חמיר ועוד דהויא ליה עברה בגופו ומ"מ קשה לפרש היאך הוא מוכרה בכדי שתגמר המכירה בשבת ואפשר שהוא מנסה אותה עכשיו ומשהה את המכירה עד לאחר השבת ומ"מ אנו רגילין לפרשה בשכבר נגמרה המכירה והגוי בא לבדוק במקחו והישראל גוערה כדי לזרזה ולהשביחה אצל הקונה ואין גורסין והוה ליה מחמר אחר בהמתו שהמחמר אף בבהמת אחרים חייב כמו שהתבאר באחרון של שבת וכמו שאמרו גם כן למטה בההוא דזבין אידא דספסירא משום נסיוני ליכא דלא ידעה לקליה דתיזיל מחמתיה אלמא דאי אזלא מחמתיה הוה ליה מחמר אע"פ שאינה שלו וכן אין גורסין תא נסייה ניהלאי אלא אנסייה ניהלאי ובתלמוד המערב יוצא ידי שתיהן ופירשו פעמים שמוכרה לנסיון ומחזירה לאחר שלשה ימים ונמצא עובד בבהמה של ישראל כלומר שהרי נתבטלה המכירה למפרע אלא שקשה לפרש מה שנאמר בסמוך בסוגיא זו שמותר לו למכרה על ידי סרסור והוא הנקרא בסוגיא זו ספסירא לדעתנו מפני שחשש נסיון אין כאן שהרי אינה יודעת קולו וכן חשש שאלה ושכירות אין כאן שאין דרכו של סרסור להשאיל ולהשכיר אדרבה נזהר הוא מזה שלא לפרסם את המום ואם כדברי תלמוד המערב נחוש לחזרה ושמא אין דרכו של סרסור למכור בתנאי חזרה:

6 י"מ בספסירא הנזכר כאן דרך אחרת והוא ישראל שקונה בהמות הרבה כדי לחזור ולמכרן להרויח והוא רגיל למכרם מיד ואומר על זה שמותר לו למכור בהמתו לגוי חשש נסיון אין כאן שאף זו אינה יודעת קולו חשש שאלה ושכירות אין כאן שהוא עשוי למכרן לשעתו:

7 כל שיש לו לתלות במכירה זו שהיא לשחיטה ולא למלאכה כגון שהיא בהמה טהורה ואדם העשוי ליקח לשחיטה ולחרישה תולין בשחיטה ומקצת גאונים פי' שאין תולין כן אלא באדם שהדבר מוכיח בו שכן כגון שהוא טבח או שעושה משתה לבנו ואין נראה כן שאלו כן לא היה לו להשמט שלא להזכירה אלא כל שיש לו לתלות תולין אע"פ שאין הכף מכרעת ומשנתנו שאסרה בעגלים מפני שסתמן רוצה הוא בקיומן כדי שיגדלו הא בגדול תולין ומותר ולרביעה לא חיישינן שהרי גוי חס על בהמתו שלא תעקר ואע"ג דאי לשחיטה בעי לה ליכא למימר שלא תעקר אף זה מכחישה הוא בכך ומקפיד עליה שהרי בזו שאמרו אין מעמידין בהמה בפונדקאות של גוים אמרו אף זכרים אצל זכרים ומחשש רביעה ודכותה אמרינן עלה דבמכירה מותר משום חסות שההכחשה עקירה היא ושור של פטם אף למי שסתמו שהוא לוקח לחרישה יש מתירין וכן נראה עיקר שסתמו ודאי לשחיטה שהרי עכשו אינו ראוי למלאכה ואע"פ שהעידו בגמרא דכי מכחיש עביד על חד תרין מ"מ אין אדם עשוי ליקח על דעת להפחיתו ולהכחישו ומגדולי המחברים חולקים בדבר לאסור בכלם אא"כ מתנה לשחיטה ושישחוט אותה בפניו ואין הדברים נראין:

8 כשם שאסור למכור לגוי כך אסור למכור לישראל החשוד למכור לגוי שהרי יש כאן נתינת מכשול ואין לומר אלפני מפקדינן אלפני דלפני לא מפקדינן שהרי הוא עצמו גורם להיות מוכרה לגוי ולהשאילה ולהשכירה ועובר על למען ינוח וכן שחזר החשש להיות ישראל שני עובר על לפני ואין לתלות שמא ימכרנה לישראל שהגוים מצויים לקנות בהמות אלו הרבה וישראל אין רגילין בכך ואין תולין ממצוי לשאינו מצוי:

9 זמנים הללו אין בהם חשש רביעה ומ"מ כל שנאסר מחשש מלאכת שבת במקומו עומד ואין לחלק בזה בין עובדי האלילים לשאר האמות שהרי לענין שמירת שבת מיהא אין לומר כן ואעפ"כ אין נזהרין בזמן הזה משאלה ושכירות ואין צריך לומר ממכירה ואין למנהג על מה לסמוך אלא שקצת חכמי צרפת מוסיפין בה דברים דרך עצה מהם מי שאמר שיפקירנה ערב שבת כדרך שאמרו במסכת שבת י"ח ב' בגגית נר וקדרה לדעת המחייב בשביתת כלים ובהפקר המספיק על הדרך שיתבאר בדין ההפקר במסכת נדרים פרק אין בין המדר וכמו שבארנו בשני של מציעא ומהם מי שאמר שיאמר לגוי הרי היא קנויה לך לגמרי ומהם מי שאמר שיתנה ויאמר על מבת שלא תעשה בה מלאכה בשבת ואח"כ מה שירצה יעשה ויש חולקים בכלם אלא שאף הם מניחין מקום מתורת הנח להם לבני ישראל וכו' ומ"מ לרכיבה מותר ובלבד שלא יהא שם טעינת משא ואף בטעינת משא מותר לדעת קצת מפרשים כמו שהזכרנו למעלה וכן ביציאה חוץ לשלש פרסאות שאין תחומין לבהמה שכל הלוך שבבהמה אין בו מלאכה ומכאן התירו קצת מפרשים בכל אלו בבהמה שסתמה לרכיבה וכן יש מתירין אף לגוף מלאכה בחול ובלבד שלא ישכור לימים אלא לשבוע או חדש ועל ידי הבלעה ואין זה כלום שלא הוזכרה הבלעה אלא במקום שאין שם גוף מלאכה ולענין התר נטילת השכר בדבר שאינו גוף מלאכה מצד עצמו של דבר כגון שכר למוד ושכר שמור כמו שהתבאר בפרק אין בין המודר אבל להתיר גוף מלאכה לא ועיקר הדברים שכל שבמכירה מותר לגמרי מטעם דמגנו עלן כדאיתא לקמן כדאי הוא טעם זה לבטל מפניו מה שאין בו גוף איסור אלא מחמת גזרה וכל שאנו נעזרים בהם במה שלוקחים ממנו הוא בכלל זה ושאלה ושכירות עיקר הדברים להקנותה להם או להפקירה או להתנות עמהם שלא לעשות מלאכה בשבת ואח"כ יעשה בה מה שירצה וכל שכן במקום שיש לתלות שאינו רוצה אותה אלא לרכיבה ושלא בשום משא שתולין בה כשם שתולין לשחיטה בבהמה הראויה לכך:

10 כותיים לא נחשדו על הרביעה ומתוך כך מעמידין בהמה בפונדקאותיהם אף נקבות אצל זכרים ומוסרין בהמה לרועה שלהם ומוסרין להם תינוק ללמדו ספר או אומנות וכן לא נחשדו על שפיכות דמים והילכך מתיחדין עמהם ומתלוין עמהם בדרך אבל גוים שבאותו זמן ודומיהם מאותם עובדי האלילים שנשארו בקצוות אין מוסרין להם תינוק ללמדו איזה חכמה או איזו אומנות מחשש רביעה או מחשש שמא יטהו למינות וכשם שביארנו עליהם שהם חשודים על הרביעה כך הם חשודים על שפיכות דמים והילכך אין מתיחדין עמהם ואין מתלוין עמהם בדרך וכן אין מוכרין להם מטעם זה לא זיין ולא כלי זיין ואין משחיזין להם את הזיין וכן אין מוכרין להם לא סכין ולא כבלים ולא שלשלאות של ברזל שכל אלו מאחר שאינם בעלי שום דת בעולם ואינם נכנעים תחת יראת אלהות אלא שמקטירים לצבא השמים ועובדים את האלילים אין נזהרין משום עבירה והרי הם מזיקים בהם ואפילו חתכת ברזל אם הוא ברזל הידוע שעושין ממנו חרבות והוא הקרוי כאן פרזלא הינדואה אין מוכרין אותו להם וכשם שאסור למכור לגוי כך אסור למכור ללסטים ישראל אע"פ שאינו לסטים גמור אלא שהוא מזיק וכשהניזק מתריס כנגדו הוא עשוי להרגו כדי להציל את עצמו וכן אסור למכור לכותי שמא יחזור וימכרם לגוי והוא הדין לישראל החשוד למכור לגוי אבל מוכרין להם תריסין שאינם עשויים אלא להצלת עצמם ולא להרוג בהם ובימי רבותינו התירו למכור כל אלו לפרסיים מפני שהיו שרויים בתוכם ומגינים עליהם וכל שאדם חוסה בצלו ראוי לעזרו כפי האפשר ואף אנו באלו ובכיוצא בהם ובכל הדברים אנו מתירין לעצמנו מאותו הטעם אף בקצוות שהעבודת אלילים נשארה לשם מפני שכל מלאכת ישראל נעשית על ידם וכל שאנו נעזרים בהם באותם הדברים שאנו מוכרין להם מותר כמו שכתבנו בהיתר מכירת בהמה גסה למעלה אלא שיש חולקין בבהמה שיש בה חשש מלאכת שבת אלא שבודאי ראוי הוא טעם זה לבטל מכחו כל שלא נאסר אלא מצד גזרה כמו שכתבנו למעלה:

11 ומה שאמרו כאן בענין מקום שאמרו להשכיר יתבאר למטה במשנה אחרונה:

12 ישראל ששכר פרה מכהן אע"פ שמזונותיה על ישראל אם יש לו כרשיני תרומה מאכילם לבהמת הכהן הואיל והיא של כהן אע"פ שישראל נהנה ממנה הרי היה הישראל יכול ליתנן לאותו כהן והרי הכהן נהנה בכך הרבה מתוך שדומה לו שהאכילה בריוח אחר שהן של תרומה עד שהדבר כאלו נתנן לכהן זה ובשליחותו של כהן האכילתם לבהמתו ומ"מ דבר הראוי למאכל אדם אסור אף לכהן עצמו ליתנה לבהמתו כמו שאמרו בספרי ילידי ביתו הם יאכלו בלחמו אבל בהמתו לא אבל כהן ששכר בהמה מישראל אין מאכילה כרשיני תרומה מפני שאינה קנין כספו ויש לטעון על שמועה זו קצת דברים וכבר כתבנום בשביעי של יבמות:

13 כשם שאסור לעבוד את הארץ בשביעית כך אסור לחזק ידי ישראל החשוד לעבוד אותה ומתוך כך אסרו למכור להם בשביעית כלים המיוחדים לעבודת קרקע כגון מחרישה וכל כלי העול והמזרה והדקר והוא כלי העשוי לחפירת הארץ אבל משאילין להם נפה וכברה מפני דרכי שלום כמו שהתבאר במסכת גיטין שכל שאין בו אלא תשמיש מועט יש במניעתו צד איבה ומותר ואע"פ שאין שם במה לתלות ומ"מ כל כלי העשוי למלאכה שאינה אסורה בשביעית אע"פ שאפשר להשתמש בו למלאכה האסורה בשביעית כל שבסתם מיהא תולין לקולא אבל לשאינו חשוד אף העשוי למלאכה האסורה בשביעית מוכרין שאפשר שקנאן לעשות מלאכה לאחר שביעית ומותר למכור אף לחשוד פרה החורשת שאפשר שלשחיטה קנאה ואין כאן מוכיח וכן מוכר לו שדהו אפילו נירה ומוכנת לזריעה שאפשר לו להבירה שאין שום אדם נמנע מלקיחת קרקע אע"פ שאין משתמש בו אלא לשנה האחרת:

14 זה שכתבנו בהתר השאלת נפה וכברה שהוא משום איבה י"מ אף באלו מפני שאין מיוחדים לעבירה ויש לתלות בהם לקולא כגון נפה למנות בה מעות וכברה לכבור בה את החול וכן היא שנויה בתלמוד המערב שבמסכת שביעית ולא יראה לי כן שאם כן לא הוצרכו לבא עליה מפני דרכי שלום אלא שלדעתי לא אמרוה כן בתלמוד המערב אלא שלא להתיר אלא בסתם שמאחר שיש כאן איבה תולין בה אף על צד רחוק כגון אלו שהזכרנו אבל מה שאין בו צד איבה אין תולין בו על צדדין רחוקים כאלו שאם כן אף במחרישה וחברותיה יש לתלות בהם לקצת דברים רחוקים אלא שכל שאין שם איבה אין תולין אלא בדברים המצויים ולשון תלמוד המערב מתניתין בסתם אבל במפרש לא ושאלו בה וסתמו לא כפירושו כלומר והרי אלו כלים המיוחדים לכך הם ותירץ שאני אומר נפה למנות בה מעות כברה לכבור בה חול כלומר ומאחר שיש שם איבה תולין אף בדברים שאין מצויים ומ"מ בחמישי של גיטין ס"א א' פרשנוה בשטה האחרת ויישבנו שם מה שהוצרכו לבא עליה מפני דרכי שלום: