מאירי על עבודה זרה י״ב

1 ישראל וגוי ששפתו שתי קדרות זו אצל זו של גוי בנבלה ושל ישראל בשחוטה אם ישראל יוצא ונכנס תמיד עם הגוי כדי לשמור את שלו מותרת ואין חוששין שמא ניצוצות ניתזות משל גוי לשל ישראל וכן אין חוששין שיהא הגוי מחליף שחושש הוא שמא יכיר או שמא יבא עליו על הדרך שאמרו במסכת זו בפרק רביעי לענין יין שיוצא ונכנס כיושב ומשמר הוא ובראשון של חולין ד' א' בענין שחיטת כותי וכל שכן שאין לחוש שיהא הגוי נותן בה משלו שלא בחליפין שכל שאין לו הנאה וכל שיש לו הפסד אין חוששין והוא שאמרו במסכת זו ל"ד ב' קיסטא דמורייסא כלומר קיסטא דחמרא בארבעה לומי ומתוך כך אין חוששין שנתן בו יין וכן אין חוששין שמא בשוגג נתן הגוי נבלה בשל ישראל וסבור שהוא שלו שאין חוששין להחזיק איסור אף בדבר שאינו רחוק וכן אינו חושש לבשולי גוים וכגון שנאמר שמא הישראל שפתה על גבי גחלים אוממות שלא תבא לידי בשול לעולם אפילו למאכל בן דרוסאי והגוי מרבה באש ומביאן לידי בשול שכל כיוצא בזה יש בו משום בשולי גוים אע"פ ששפתה ישראל או שמא סלקה הגוי מעל האור קודם שנתבשלה כלל והחזירה שאף בזו יש בה משום בשולי גולם כמו שיתבאר ובכאן אין חוששין לכל אלו שחששות רחוקות הם וכל זה לא נאמר אלא בדיעבד אבל לכתחלה ראוי להרחיק קדרתו משל גוי וליזהר בשאר הדברים ואף בסוגיא זו יש גורסין ישראל וגוי ששפתו שהוא לשון דיעבד ומ"מ אנו גורסין ישראל וגוי ששופתין שמן הדין אף לכתחלה מותר אלא שראוי ליזהר כל שלא במקום הדחק וכל שכן בזמן הזה שאין אימת ישראל עליהם בדברים אלו וכל שכן בביתו של גוי שרשותו מתגברת בשלו וכן יש מי שאינו מתיר ביוצא ונכנס ואינו דומה אצלו ליין נסך שבזו טענה אצלו שהוא אומר שמתכוין שלא יקדיח תבשילו ואינו מכיר בה וכן זו של חולין שמא דוקא בכותיים קודם שעשאום כגוים גמורים הא בגוי יש לפקפק באיסורו אלא בעמידה לשם הא בעמידה לשם מותר בלא שום פקפוק אע"פ שיש שם החזרת פנים ויש חוכך לאסור בהחזרת פנים ממה שאמרו בסוגיא זו ולא חיישינן דילמא מהדר אפיה כלומר הא אם נתברר שהוא כן אסור ומ"מ זו של חולין מוכחת לכאורה כדעת ראשון וכן עקר ואף האי דילמא מהדר אפיה דקאמר פירושו דילמא שדי ליה נבלה בעוד שהוא מחזיר פניו:

2 ולענין ביאור הסוגיא תדע שאביי ורבא ורבה בר עולא לא נחלקו זה עם זה כלל אלא שכל אחד ואחד מפרשה כרצונו וי"מ שכלם חולקים זה עם זה שלדעת רבה אע"פ שלא חשו לנבלה אע"פ שהיא מן התורה יש לחוש לדמי ע"ז אחר שהם מן התורה ומה שלא חששו לנבלה מפני שאין לגוי הנאה או שמתירא שמא יבא ויראה ולרבה בר עולא אע"פ שלא חששו לבשולי גוים שהם מדברי סופרים בזו מפני שאין סרך תורה בגוף הבשול אלא שנאסר מסרך חתנות אבל מ"מ חששו ליום האיד אע"פ שהוא גם כן מדברי סופרים שיש בו סרך תורה בגוף הדבר ומחשש מכשול ודמיון דבריו של כל אחד ואחד לאביי בקדרה ודמי ע"ז שניהם איסור תורה ולרבא בבשולי גוים ויום איד שניהם מדברי סופרים ולרבה בר עולא בניצוצות ולפני האיד שניהם חששות רחוקות ושאף לכשיארעו אין בהם איסור בדיעבד ואף לכשתאמר שהם חולקים זה עם זה הלכה כרבא לענין להתיר אף ביום האיד שהרי משנתנו סתם נאמרה תוכה מותר:

3 ובסמיכת שתי קדרות מיהא יש שואלין לדעת מי שאסר בבשר שחוטה שצלאו עם בשר נבלה ומשום דריחא מילתא היא והרי נתפשטה מריח האסור היאך לא חששו בה ואינה קושיא שכבר בארנו במסכת חולין ובמסכת פסח שני שלא נאמר כן בבשול כלי שהדפנות מונעות הריח מליכנס ועולה כל אחד כנגדו ופנה למעלה ולא נאמר כן אלא בצלי ואף זו בתנור צר כמו שבארנו שם:

4 ישראל שנושא ונותן עם הגוי ומקבל דמים הימנו יתבאר בפרק אחרון שאע"פ שברור לו לישראל שדמים אלו שביד הגוי הם דמי ע"ז שמכר מותר לו ליטלם ואפילו לא בטלה במכירה זו כגון שמכרה לגוי או לישראל שאינו צורף לדעת קצת שבכל אלו אינה בטלה במכירה כמו שיתבאר וכן אם מכרה ליקח תקרובת לשמה לדעת קצת מפרשים אינה בטלה ומ"מ מותר לישראל ליטלם ומה שאמרו ע"ז תופסת דמיה בשמכרה לישראל ולשטה זו מה שיראה מסוגיא זו שאסורין שלא כהלכה נאמרה וכן דעת גדולי הפוסקים ויש מי שאומר שיש צדדין שדמי ע"ז ביד גוי אסורים מהם שאמרו שלא הותרו אלא להצלת חוב ומה שאמרו שדמי תקרובת מיהא נאסרו אחר שאין לה בטול ומהם שנאמרו בדרכים אחרים שלא נראו לנו וכבר כתבנום בפירושנו ואף בחבור זה יתבארו הדברים בפרק שני בסוף סוגית המשנה הרביעית:

5 יש מי שכתב שעיר שיש בה ע"ז ויום איד לשם אסור אף לישראל שבתוכה לילך לרחוב שהע"ז לשם וכל שכן בחצרה ואפילו היה לו שם צורך של עסקי רבים אא"כ היה אותו רחוב פתוח למקומות אחרים שיהא פתחון פה לרואים לומר שלמקומות האחרים הוא רוצה לילך ומ"מ כל שבפקוח נפש מותר ואע"פ שאמרו מעין המושך לפני ע"ז וכו' לא ישחה ויטלנו ופרישו לה אע"ג דמיית בזה מפני שנראה כעובד ממש אבל ההליכה מותרת וכן כתבו קצת גאונים שלא נאסרה הליכה במשנתנו אלא ביום איד שיש בו ירוד לע"ז שנראה כהולך שם למכור ולישא וליתן אבל כל שאין בו ירוד לא נאסר ההליכה וזהו ששנינו בתוספתא ירוד שבאותה הכרך אין הולכין באותה הדרך מדתני לה גבי יארוד ולא תני לה גבי יום איד נראה שלדבר זו נתכונו:

6 מי שנתחב לו קוץ ברגליו לפני ע"ז לא ישחה מיד ויטלנו שהרי נראה כמשתחוה לע"ז ואם אפשר לו לעשות בדרך שלא יראה כמשתחוה כגון שהופך פניו לצד אחר מותר וכן אם נתפזרו לו מעות לפני ע"ז לא ישוח ויטלם מפני שנראה כמשתחוה לע"ז ואם אינו נראה כמשתחוה מותר וכן מעין המושך לפני ע"ז לא ישחה אע"פ שצמא הרבה עד שיש לחוש שמא יבא לידי סכנה וכן מים המקלחים דרך פרצופין העשויות לכך לא יניח פיו על פיהם מפני שנראה כמנשק לע"ז שהרי היה דרכם בעבודת הפרצופין והאלילים כמו שהזכרנו:

7 כל דבר שאסרו חכמים משום מראית העין גדולי הפוסקים פסקו שאף בחדרי חדרים אסור ויש חולקים בה וכבר הארכנו בה בראשון של יום טוב:

8 אף לענין סכנה אמרו שלא יניח פיו על הסלון וישתה מפני סכנת עלוקה וכן לא ישתה אדם מים מן הנהרות ולא מן האגמים אף ביום בפיו או בידו אחת בפיו שמא יבלע נימא וכן בידו אחת שמתוך שהוא ממהר לזרקן לפיו אינו בודק ויש שם סכנת עלוקה ומי שבלע עלוקה סכנת נפשות הוא ומותר להחם לו חמין בשבת ולא ישתה אדם מים בלילה אף של כלים אלא אם מוזגם בכוס ובודקם לאור הנר:

9 המשנה הרביעית והכונה בה לתשלום מה שהותחל בביאור ענין החלק הראשון והוא שאמר עיר שיש בה ע"ז והיו בה חנויות מעוטרות ושאין מעוטרות את שמעוטרות אסורות ואת שאינן מעוטרות מותרות אמר הר"ם וחנויות מעוטרות חנויות העיר שמיפין אותם באי זה מין ממיני הנוי שיעשו הכל הוא לע"ז ולפיכך כל מה שיש בה אסור בהנאה ולפיכך יודע לך שכל עיר של אומה נצרית שהיה להם בה בית תפלה שהוא בית ע"ז בלא ספק אותה העיר אסור לעבור בה בכונה וכל שכן לדור בה אבל אנחנו תחת ידיהם בעונותינו ושוכנים בארצם אנוסים ונתקיים בנו זה שנאמר ועבדתם שם אלהים אחרים מעשה ידי אדם עץ ואבן ואם העיר דינה כן קל וחומר בית ע"ז עצמו שהוא אסור לנו כמעט לראותו וכל שכן לקרב אליו קל וחומר ליכנס בו:

10 אמר המאירי משנה זו הרבה מפרשים ראיתי שנתבלבלו בפירושה מפני שדעתם לפרשה שיש בה יום איד וקשה להם אם יש כאן יום איד היאך הותר לשאת ולתת כלל והרי כל משא ומתן נאסר עד שהוצרכו גדולי הרבנים לפרש שלא נאסר משא ומתן אלא למכור הא ליקח דבר המתקיים מותר וכבר ביארנו סתירת דברים אלו במשנה הראשונה עד שיצא מדברינו שכל משא ומתן אסור הן מחשש הודאה הן מחשש מכשול אא"כ נסתלקו שניהם כגון מכירה להם בדבר שאינו מתקיים עד יום האיד ואף זה ביום האיד אסור ומתוך כך י"מ אותה בלא שום יום איד כדעת ר' יוחנן שהלכה כמותו וכל שאין שם מכס מותר ואף זו אין נראה לי דהא עיר שיש בה ע"ז תנן אלמא דיום איד איכא ביניהו ואם תפרש שהירוד של ע"ז אין ירוד של ע"ז בלא יום איד וזהו שחלקו בתוספתא בירוד בין שנתנתו מלכות או מדינה לומר שמותר לבין של ע"ז שאסור ולא הזכיר בה טעם איסור מצד המכס אלא מפני ע"ז סתם והיינו יום איד ועוד שאם אין כאן יום איד כלל היאך אמרו למטה אף בבעל הבית דלא יהיב מיכסא דלוקח הוא דשרי משום מעוטינהו ואם אין כאן לא יום איד ולא מכס אף למכור אמאי אסור ומ"מ לדעתי זו אינה קושיא דאף המכירה ודאי מותרת ומטעמא דלארווחי לישראל וודאי מעוטינהו לעובדי האלילים וארווחי לבעלי הדת חדא טעמא הוא ומ"מ י"מ אותה מתוך כך בירוד של ע"ז שסתמו יש בו יום איד ואע"פ שיש כאן איסור משא ומתן כל שבימי הירוד הקלו להרוחת ישראל או לשמירת פסידתו שאם לא עכשיו אימתי וכל שבמקום פסידת ישראל אין חוששין למכשול וכל שכן להודאה אע"פ שבלקיחה מהם אין בה הודאה בירוד דהא זילי זביני וזהו שאמרו בראשון של מועד קטן י' ב' רבינא הוו ליה זוזי בי חוזאי אתא לקמיה דרב אשי אמר להו מהו למיזל עליהו האידנא אמר ליה הואיל והשתא משכחת להו וביומי אחריני לא משכחת להו שפיר דמי ותנן גבי ע"ז כי האי גונא הולכין לירוד של גוים ולוקחים מהם וכו' מפני שהוא כמציל מידם מדקאמר גבי ע"ז אלמא קאמר שהוא יום איד וכן פרשוה גדולי גאוני הראשונים ולא עוד אלא שהקלו אף במכירה בכל שיש פסידא בעכבתו וא"כ אין הדבר תלוי אלא במכס ומ"מ לדעתי אין להקל באלו במקום שיש בו חשש מכשול ומשנתנו עיקר הפירוש בה שהיא סמוכה לחברתה ר"ל עיר שיש בה ע"ז חוצה לה מותר חוצה לה ע"ז תוכה מותר יאמר עכשיו שאם ירוד זה חוצה לה אלא שכומריה נוטלים מכס בחנויות שבעיר הסמוכה מחמת יום האיד אסור ליקח באותה העיר במקומות שהכמרים נוטלין מכס באותו יום איד שבירוד אע"פ שאין האיד בעיר ושמשאם ומתנם היה מותר שלא במקום מכס ואע"פ שהם אוסרים את המכר אף בבעל הבית שאין בו מכס והיה לבו להתיר אף המכר הואיל ואין הע"ז בתוכה מ"מ אחר שיש ערוב מכס בין המקומות והמכס מצרפם החמירו בה בקצת דברים וראיה לפירוש זה מה שאמרו בתוספתא יארוד תוך הכרך חוצה לו מותר ירוד חוץ לכרך תוכה מותר חנויות המוכללות לו כאן וכאן אסור וכן בתלמוד המערב אמרו חוצה לה ע"ז תוכה אסור בירוד שנינו מה בין תוכה לחוצה לה תוכה על ידי שהוא נהנה מן המכס אסור חוצה לה על ידי שאינו נהנה מן המכס מותר היה חוצה לה נהנה אף חוצה לה אסור שסוף הדברים למדנו שאין אסור אלא מצד המכס ולמדה שכל שהוא יום איד גמור כל משא ומתן אסור בין לקיחה בין מכירה בין מעוטרות בין שאינן מעוטרות אלא שמשנתנו מתפרשת אם ביום איד של ירוד לדעת גאוני הראשונים אם בירוד שחוץ לעיר כדעת אחרון ואין האסור אלא מצד המכס וזהו שאמרו על זה שסימן מובהק להיכר חנויות שלהם ושהם נוטלים בהם מכס הוא כשהם מעוטרים ועטור זה נחלקו בו בגמ' ריש לקיש דוקא במעוטרים בורד ובהדס שמעטרים אותם מן הורדים שמקריבים לפניה ועיקר האסור מפני שנהנה מריח אותם הורדים ואע"פ שכל שאין מתכוין מותר חוששין שמא מתוך טרדתו יכוין להריח בהם וכן אע"פ שבבת תיהא אמרו ריחא לאו מילתא היא אין עיקרה להריח אבל זו עיקרה להריח וכל שעיקרו להריח ריחו אסור ור' יוחנן פירשה אף במעוטרות בשאר פירות שלא מצד הריח לבד אנו באים באסור זה אלא אף מצד המכס שהוא פורע למה שקונה והוא של כומרים לתשמיש הע"ז ולצרכה ואסור והלכה כר' יוחנן ולגדולי הדור ראיתי שאין מתירין בשאין מעוטרות אלא בשיש שם מעוטרות ושאין מעוטרות דמדאיכא מעוטרות הן מוכיחות על שאין מעוטרות שאין מכס אבל כל שאין שם מעוטרות כלן אסורות כירוד של ע"ז אא"כ נודע לנו שנתנה מלכות או מדינה ואע"פ שחשש הודאה אין כאן שהכמרים אינם מודים על זה שהרי חק הוא להם ומן הדין הם סבורים ליטול וכן לא חשש מכשול שהכומרים אין עושים במעות הללו אלא מזונותיהם וצרכי ביתם ומ"מ כל לההנותם בידים אסור:

11 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם: