מסורת התוספתא על סוטה 15 פרקים

מסורת התוספתא על סוטה י״ב

« מסורת התוספתא על סוטה י״א:י״ט מסורת התוספתא על סוטה י״ג:א׳ »

5 סוטה פתח ↗

מוּנָּחִין בָּאָרוֹן. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה לַצָּבָא אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס״. ״אֹתָם״ — אֵלּוּ סַנְהֶדְרִין, ״פִּינְחָס״ — זֶה מְשׁוּחַ מִלְחָמָה, ״וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ״ — זֶה אָרוֹן וְלוּחוֹת שֶׁבּוֹ, ״וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה״ — אֵלּוּ הַשּׁוֹפָרוֹת. תָּנָא: לֹא לְחִנָּם הָלַךְ פִּינְחָס לַמִּלְחָמָה, אֶלָּא לִיפָּרַע דִּין אֲבִי אִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרַיִם וְגוֹ׳״. לְמֵימְרָא דְּפִינְחָס מִיּוֹסֵף אָתֵי? וְהָא כְּתִיב: ״וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה״. מַאי לָאו, דְּאָתֵי מִיִּתְרוֹ שֶׁפִּיטֵּם עֲגָלִים לַעֲבוֹדָה זָרָה? לָא, מִיּוֹסֵף שֶׁפִּיטְפֵּט בְּיִצְרוֹ. וַהֲלֹא שְׁבָטִים מְבַזִּין אוֹתוֹ: רְאִיתֶם בֶּן פּוּטִי זֶה, בֵּן שֶׁפִּיטֵּם אֲבִי אִמּוֹ עֲגָלִים לַעֲבוֹדָה זָרָה, יַהֲרוֹג נָשִׂיא מִיִּשְׂרָאֵל! אֶלָּא: אִי אֲבוּהּ דְּאִימֵּיהּ מִיּוֹסֵף — אִימֵּיהּ דְּאִימֵּיהּ מִיִּתְרוֹ, וְאִי אִימֵּיהּ דְּאִימֵּיהּ מִיּוֹסֵף — אֲבוּהּ דְּאִימֵּיהּ מִיִּתְרוֹ. דַּיְקָא נָמֵי, דִּכְתִיב: ״מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל״, תְּרֵי מַשְׁמַע. שְׁמַע מִינַּהּ. מַתְנִי׳ ״וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְגוֹ׳״. אֶחָד הַבּוֹנֶה בֵּית הַתֶּבֶן, בֵּית הַבָּקָר, בֵּית הָעֵצִים, בֵּית הָאוֹצָרוֹת. אֶחָד הַבּוֹנֶה, וְאֶחָד הַלּוֹקֵחַ, וְאֶחָד הַיּוֹרֵשׁ, וְאֶחָד שֶׁנִּתַּן לוֹ מַתָּנָה. ״וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ וְגוֹ׳״ — אֶחָד הַנּוֹטֵעַ כֶּרֶם, וְאֶחָד הַנּוֹטֵעַ חֲמִשָּׁה אִילָנֵי מַאֲכָל, וַאֲפִילּוּ מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין. אֶחָד הַנּוֹטֵעַ, וְאֶחָד הַמַּבְרִיךְ וְאֶחָד הַמַּרְכִּיב, וְאֶחָד הַלּוֹקֵחַ, וְאֶחָד הַיּוֹרֵשׁ, וְאֶחָד שֶׁנִּתַּן לוֹ מַתָּנָה. ״וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְגוֹ׳״, אֶחָד הַמְאָרֵס אֶת הַבְּתוּלָה, וְאֶחָד הַמְאָרֵס אֶת הָאַלְמָנָה. אֲפִילּוּ שׁוֹמֶרֶת יָבָם, וַאֲפִילּוּ שָׁמַע שֶׁמֵּת אָחִיו בַּמִּלְחָמָה — חוֹזֵר וּבָא לוֹ. כׇּל אֵלּוּ וָאֵלּוּ שׁוֹמְעִין דִּבְרֵי כֹּהֵן מַעַרְכֵי מִלְחָמָה, וְחוֹזְרִין. וּמְסַפְּקִין מַיִם וּמָזוֹן, וּמְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים. וְאֵלּוּ שֶׁאֵינָן חוֹזְרִין: הַבּוֹנֶה בֵּית שַׁעַר, אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת, הַנּוֹטֵעַ אַרְבָּעָה אִילָנֵי מַאֲכָל וַחֲמִשָּׁה אִילָנֵי סְרָק, הַמַּחֲזִיר אֶת גְּרוּשָׁתוֹ, אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין — לֹא הָיָה חוֹזֵר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַבּוֹנֶה בַּיִת עַל מְכוֹנוֹ — לֹא הָיָה חוֹזֵר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף הַבּוֹנֶה בֵּית לְבֵינִים בַּשָּׁרוֹן — לֹא הָיָה חוֹזֵר. אֵלּוּ שֶׁאֵין זָזִין מִמְּקוֹמָן: בָּנָה בַּיִת וַחֲנָכוֹ, נָטַע כֶּרֶם וְחִלְּלוֹ, הַנּוֹשֵׂא אֶת אֲרוּסָתוֹ, הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת״. ״לְבֵיתוֹ״ — זֶה בֵּיתוֹ, ״יִהְיֶה״ — זֶה כַּרְמוֹ, ״וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ״ — זוֹ אִשְׁתּוֹ, ״אֲשֶׁר לָקָח״ — לְהָבִיא אֶת יְבִמְתּוֹ. אֵין מַסְפִּיקִין לָהֶם מַיִם וּמָזוֹן, וְאֵין מְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים״, יָכוֹל דְּבָרִים שֶׁל עַצְמָן? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים״ — הֲרֵי דְּבָרִים שֶׁל עַצְמָן אָמוּר, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים״ — בְּדִבְרֵי מְשׁוּחַ מִלְחָמָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. הָא כֵּיצַד? — כֹּהֵן מְדַבֵּר וְשׁוֹטֵר מַשְׁמִיעַ. תָּנֵי חֲדָא: כֹּהֵן מְדַבֵּר וְשׁוֹטֵר מַשְׁמִיעַ, וְתַנְיָא אִידַּךְ: כֹּהֵן מְדַבֵּר וְכֹהֵן מַשְׁמִיעַ, וְתַנְיָא אִידַּךְ: שׁוֹטֵר מְדַבֵּר וְשׁוֹטֵר מַשְׁמִיעַ. אָמַר אַבָּיֵי: הָא כֵּיצַד? מִ״וְּנִגַּשׁ״ וְעַד ״וְדִבְּרוּ״ — כֹּהֵן מְדַבֵּר וְכֹהֵן מַשְׁמִיעַ, מִ״וְּדִבְּרוּ״ עַד ״וְיָסְפוּ״ — כֹּהֵן מְדַבֵּר וְשׁוֹטֵר מַשְׁמִיעַ, מִ״וְּיָסְפוּ״ וְאֵילָךְ — שׁוֹטֵר מְדַבֵּר וְשׁוֹטֵר מַשְׁמִיעַ. ״מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ כּוּ׳״. תָּנוּ רַבָּנַן: ״אֲשֶׁר בָּנָה״, אֵין לִי אֶלָּא אֲשֶׁר בָּנָה. לָקַח וְיָרַשׁ וְנִיתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה מִנַּיִן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה״. ״בַּיִת״, אֵין לִי אֶלָּא בַּיִת. מִנַּיִן לְרַבּוֹת בֵּית הַתֶּבֶן, וּבֵית הַבָּקָר, וּבֵית הָעֵצִים, וּבֵית הָאוֹצָרוֹת — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר בָּנָה״, מִכׇּל מָקוֹם. יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אַף הַבּוֹנֶה בֵּית שַׁעַר אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בַּיִת״, מָה בַּיִת הָרָאוּי לְדִירָה — אַף כֹּל הָרָאוּי לְדִירָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: ״בַּיִת״ כְּמַשְׁמָעוֹ. ״לֹא חָנַךְ״, ״וְלֹא חֲנָכוֹ״ — פְּרָט לְגַזְלָן. לֵימָא דְּלָא כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, דְּאִי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הָא אָמַר: ״וְרַךְ הַלֵּבָב״, זֶה הַמִּתְיָירֵא מֵעֲבֵירוֹת שֶׁבְּיָדוֹ! אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, כְּגוֹן דַּעֲבַד תְּשׁוּבָה וִיהַב דְּמֵי. אִי הָכִי, הָוֵה לֵיהּ לוֹקֵחַ וְלֶיהְדַּר! כֵּיוָן דְּמֵעִיקָּרָא בְּתוֹרַת גְּזֵילָה אֲתָא לִידֵיהּ — לָא. ״וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם כּוּ׳״. תָּנוּ רַבָּנַן: ״אֲשֶׁר נָטַע״ — אֵין לִי אֶלָּא נָטַע. לָקַח וְיָרַשׁ וְנִיתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה, מִנַּיִן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע״. ״כֶּרֶם״ — אֵין לִי אֶלָּא כֶּרֶם, מִנַּיִן לְרַבּוֹת חֲמִשָּׁה אִילָנֵי מַאֲכָל וַאֲפִילּוּ מִשְּׁאָר מִינִין — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר נָטַע״. יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה הַנּוֹטֵעַ אַרְבָּעָה אִילָנֵי מַאֲכָל וַחֲמִשָּׁה אִילָנֵי סְרָק, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כֶּרֶם״. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: ״כֶּרֶם״ כְּמַשְׁמָעוֹ. ״לֹא חִלֵּל״, ״וְלֹא חִלְּלוֹ״ — פְּרָט לְמַבְרִיךְ וּלְמַרְכִּיב. וְהָא אֲנַן תְּנַן: אֶחָד הַנּוֹטֵעַ וְאֶחָד הַמַּבְרִיךְ וְאֶחָד הַמַּרְכִּיב! אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב חִסְדָּא, לָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּהַרְכָּבַת אִיסּוּר, כָּאן בְּהַרְכָּבַת הֶיתֵּר. הַאי הַרְכָּבַת הֶיתֵּר הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא יַלְדָּה בְּיַלְדָּהּ — תִּיפּוֹק לֵיהּ דְּבָעֵי מֶיהְדָּר מִשּׁוּם יַלְדָּה רִאשׁוֹנָה! אֶלָּא יַלְדָּה בִּזְקֵינָה. וְהָאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: יַלְדָּה שֶׁסִּיבְּכָה בִּזְקֵינָה, בָּטְלָה יַלְדָּה בַּזְּקֵינָה, וְאֵין בָּהּ דִּין עׇרְלָה! אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: לְעוֹלָם יַלְדָּה בְּיַלְדָּה, וּכְגוֹן דִּנְטַע לְהָךְ קַמַּיְיתָא לִסְיָיג וּלְקוֹרוֹת. דִּתְנַן: הַנּוֹטֵעַ לִסְיָיג וּלְקוֹרוֹת — פָּטוּר מִן הָעׇרְלָה. וּמַאי שְׁנָא יַלְדָּה בִּזְקֵינָה דְּבָטְלָה, וּמַאי שְׁנָא יַלְדָּה בְּיַלְדָּה דְּלָא בָּטְלָה? הָתָם אִי מִימְּלִיךְ עֲלַהּ — לָאו בַּת מֶיהְדָּר הִיא, הָכָא אִי מִימְּלִיךְ עֲלַהּ — בַּת מֶיהְדָּר הִיא דְּהָא מֵעִיקָּרָא לְפֵירֵי קָיְימָא. מִידֵּי דְּהָוֵה אַעָלוּ מֵאֵילֵיהֶן, דִּתְנַן: עָלוּ מֵאֵילֵיהֶן — חַיָּיבִין בְּעׇרְלָה. וְלוֹקְמַהּ בְּכֶרֶם שֶׁל שְׁנֵי שׁוּתָּפִין, דְּהַאי הָדַר אַדִּידֵיהּ וְהַאי הָדַר אַדִּידֵיהּ? אָמַר רַב פָּפָּא, זֹאת אוֹמֶרֶת: כֶּרֶם שֶׁל שְׁנֵי שׁוּתָּפִין — אֵין חוֹזְרִין עָלָיו מֵעֶרְכֵי הַמִּלְחָמָה. וּמַאי שְׁנָא מֵחֲמִשָּׁה אַחִין וּמֵת אֶחָד מֵהֶן בַּמִּלְחָמָה, דְּכוּלָּן חוֹזְרִין? הָתָם — כׇּל חַד וְחַד קָרֵינָא בֵּיהּ ״אִשְׁתּוֹ״, הָכָא — כׇּל חַד וְחַד לָא קָרֵינָא בַּיהּ ״כַּרְמוֹ״. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: בְּמַבְרִיךְ אִילָן בְּיָרָק, וְהַאי תַּנָּא הוּא דְּתַנְיָא: הַמַּבְרִיךְ אִילָן בְּיָרָק, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן גַּמְדָּא אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הָא מַנִּי — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הִיא. לָא אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הָתָם ״כֶּרֶם״ כְּמַשְׁמָעוֹ? הָכָא נָמֵי ״נָטַע״ כְּמַשְׁמָעוֹ: נוֹטֵעַ אִין, מַבְרִיךְ וּמַרְכִּיב לָא. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: יַלְדָּה פְּחוּתָה מִטֶּפַח — חַיֶּיבֶת בְּעׇרְלָה כׇּל שְׁנוֹתֶיהָ, דְּמִתְחַזְיָא כְּבַת שַׁתָּא. וְהָנֵי מִילֵּי שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצְאָה זָנָב. אֲבָל כּוּלֵּיהּ כֶּרֶם — קָלָא אִית לֵיהּ. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: מֵת תּוֹפֵס אַרְבַּע אַמּוֹת לִקְרִיאַת שְׁמַע, דִּכְתִיב: ״לֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עֹשֵׂהוּ״. אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: חוּרְגְּתָא הַגְּדֵילָה בֵּין הָאַחִין — אֲסוּרָה לִינָּשֵׂא לָאַחִין, דְּמִתְחַזְיָא כִּי אֲחָתַיְיהוּ. וְלָא הִיא, קָלָא אִית לַיהּ לְמִילְּתָא. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה שֶׁעֲשָׂאָן בְּגוֹרֶן — הוּקְבְּעוּ לְמַעֲשֵׂר. אָמַר עוּלָּא: לָא אֲמַרַן אֶלָּא בַּשָּׂדֶה, אֲבָל בָּעִיר — קָלָא אִית לֵיהּ לְמִלְּתָא. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: יַלְדָּה הַפְּחוּתָה מִטֶּפַח — אֵינָהּ מְקַדֶּשֶׁת אֶת הַזְּרָעִים. וְהָנֵי מִילֵּי שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצְאָה זָנָב, אֲבָל כולי כּוּלֵּיהּ כֶּרֶם — מְקַדֵּישׁ. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב:

1 בשנת שלשים ושש וכו'. דה"ב ט"ז, א'.

2 אסא קבר וכו'. סע"ר פט"ז, עמ' 69.

1 וימת כדבר וכו'. מ"ב א', י"ז.

2 אפשר לומר כן וכו'. סע"ר פי"ז, עמ' 72.

3 ויהי כראות וכו'. מ"א כ"ב, ל"ב.

1 בן שלשים וכו'. דה"ב כ"א, ה'.

2 בן ארבעים וכו'. שם כ"ב, ב'.

3 בן עשרים וכו'. מ"ב ח', כ"ו.

4 אמ' ר' יוסה וכו'. סע"ר פי"ז, עמ' 73.

5 ומאלים היתה וכו'. דה"ב כ"ב, ז'.

1 כיוצא בו וכו'. סע"ר ספי"ט, ל"ט ע"ב.

2 כולם נתיחסו וכו'. דה"א ה', י"ז.

1 ויאמר אליהו וכו'. מ"ב ב', ב'-ג'.

2 כי ה' שלחני וכו'. שם ב', ד'-ה'.

3 כי ה' שלחני וכו'. שם ב', ו'-ז'.

4 מפני שהן מועטין וכו'. סע"ר פכ"א, מ"ו ע"א.

5 ויאמרו אליו וכו'. מ"ב ב', ג'.

6 ויאמרו אליו וכו'. שם ב', ט"ז.

7 הידעת וכו'. שם ב', ג'.

8 ויפצרו וכו'. שם ב', י"ז.

1 שהיה אלישע קיים וכו'. עיין סע"ר ספט"ז, ל"ה ע"ב.

2 ולא יספו וכו'. מ"ב ו', כ"ג.

3 וימת אלישע וכו'. שם י"ג, כ'.

« מסורת התוספתא על סוטה י״א:י״ט מסורת התוספתא על סוטה י״ג:א׳ »