מהר"ם על פסחים ס״ט

1 בתוס' ד"ה אם דחו וכו' עד שכבר הוכיח שאין חילוק בין אפשר וכו' אע"ג שהשיב ר"ע ומה לי אם דחו וכו' מ"מ מדקאמר ר"א שמא ימצא וכו' הוה כמי שחוזר מתשובה ראשונה ואומר את"ל דשפיר הבאת ראיה מהקטר חלבים דאין חלוק בין אפשר ללא אפשר אעפ"כ יש להשיב שמא ימצא וכו':

2 ד"ה שוחטין וזורקין וכו' וא"ת אי שוחטין וכו' אמאי כתב וכו' ר"ל דבשלמא אי אין שוחטין וכו' נוכל לומר דקרא אתא אטומאת ערב דיכול לאכול הפסח לערב אבל השתא דשוחטין וזורקין על כרחך קרא אתא לאשמועינן אטמא מוחלט שאינו יכול לאכול לערב ואם כן למה לי קרא ותירץ דקרא לא לאיסורא אלא להיתירא דפסח שני וכו':

3 ברש"י ד"ה א"ל התם דאיתיה ביחיד משום וכו' כצ"ל והכל דבור אחד הוא:

4 בא"ד כגון רוב צבור וכו' עיין לקמן פסחים דף פ':

5 בתוס' ד"ה אכילת פסחים וכו' עד דהוי דומיא וכו' לפירוש התוס' הא דפריך בגמ' א"כ מצינו וכו' היינו מכח דס"ל דאיש לפי אכלו לעיכובא אתי כדמסיק בתוס' ומסיק היינו דוקא דזקן וחולה וכו' והתוס' לא כתבו אלא מסקנא דגמ' ולפירש"י דס"ל דאיש לפי אכלו לא אתי אלא למצוה לבד צ"ל הא דפריך בגמ' א"כ מצינו וכו' ופירש"י ותנן באידך פירקא שחטו שלא לאוכליו פסול לא פריך אלא שיהא לכתחלה אסור והכא משמע דאפילו לכתחלה מותר לשחוט ולזרוק בלא הזאה וצ"ל הא דקתני שחטו שלא לאוכליו פסול היינו לכתחלה ואל תתמה דהא איתא סוף דף ע"ז חדא דפסולה דיעבד משמע ועוד חמשה דברים באין לכתחלה משמע ופירש"י א"כ משמע פסולה להקטיר קומצה לכתחלה וכו' ומשני בגמ' כאן ביחיד כאן בצבור ולא מתיישב ההוא שינויא אא"כ נאמר שפסולה לכתחלה משמע ועיין דף ע"ח ע"ב: