מהר"ם על כתובות ס׳

1 ד"ה יכול יהא חלב מהלכי שתים אסור וכו' עד דמצי למעוטי חלב ודם מחד קרא וכו'. ויש ליתן טעם היאך יכולים למעט שני דברים מחד מיעוטא לוקמא קרא אמסתבר טפי ונראה ליישב דבשלמא מיעוט אחד אמרינן דאוקמינא ליה אמסתבר טפי אבל מיעוט הוא או זה דמשמעותי' זה דוקא ולא דבר אחר א"כ ממעיט מיניה הכל:

2 בא"ד אבל מאיסור טמא לא ממעטינן ליה וכו'. וא"ת לכתוב חלב ודם דהשתא יהא דם מותר לגמרי וכ"ש בשר וי"ל דאי לא כתב מיעוט גבי בשר ה"א דדם לא מימעט אלא מאיסור דם אבל מאיסור טמא לא אימעט אלא הוי אסור כמו בשר אע"ג דחלב אשתרי שאני חלב שאינו שוה בכל ולכך הוה מדמינן דם לבשר והוה אסור באיסור טמא ולכך איצטריכו כולהו:

3 ד"ה והלכתא וכו' עד ולמאי דהוה מפרש מעיקרא טעמא דמעוברת וכו'. פי' דמעיקרא הוה מפרש טעמא דמעוברת משום דחייסא פי' ממעכו בשעת תשמיש או שמא תעשה עובר סנדל ופריך שם א"ה דידיה נמי ומסיק אלא משום דסתם מעוברת למניקה קיימא והשתא לטעמא קמא אין חילוק במעוברת בין אלמנה וגרושה וה"ה לטעמא בתרא וה"ה במניקה דהא חד טעמא הוא משום דמעוברת למניקה קיימא: