מהר"ם על בבא בתרא כ״ב

1 גמ' וקמא היכי סמיך וכו'. פי' וקמא הכותל הא' היכא סמך וס"ד דה"פ דמתני' מי שהיה כותלו סמוך לכותל חברו ונפל אותו הכותל לא יסמוך כותל אחר לכותל חברו אא"כ הרחיק לכך פריך והכותל הא' שנפל היאך היה רשאי מתחלה לסומכה ומשני רבי יהודה ה"ק הבא לסמוך ר"ל דה"פ דמתני' מי שבא לסמוך כותלו לכותל חברו לא יסמוך וכו' ולא איידי שהיה לו כותל ונפל אלא שבא עתה לסמוך מתחלה וק"ל:

2 תוס' ד"ה וקמא היכא סמיך וכו' וא"ת לרבא דאמר וכו' קמא היכי סמיך וכו'. ר"ל האי הראשון היאך סמך כותלו סמוך למיצר אע"ג שלא היה עדיין שום כותל לשכנו הא לרבא אסור לסמוך אע"ג דעדיין אין כאן דבר הניזוק ואם כן הואיל ואמרו חכמים ז"ל שבשביל דוושא כדאמר בגמרא צריך הפסק ד' אמות בין ב' כותלי' היה לו לראשון להרחיק כותלו מן המיצר ב' אמות כדי דכשיבוא שכנו לבנות גם כן כותל ירחיק ג"כ ב' אמות מן המיצר ויהיה ביניהם הפסק ד' ולמה הטילה המשנה כל הרחקות הד' אמות על הב' דקתני לא יסמוך וכו':

3 בא"ד ואפי' לפר"ת דלמסקנא שרי רבא לכולהו וכו'. ר"ל לפי מה דגריס ר"ת בשמעתין דחרדל אלא אמר רבינא קא סברי רבנן על המזיק להרחיק את עצמו וכו' וע"ש:

4 גמ' הכא במאי עסקינן מן הצד וכמה וכו' כמלא רוחב חלון. ובהרי"ף והרא"ש גריס וכמה טפח:

5 רש"י ד"ה וכמה שלא יאפיל לתנא דברייתא דלא יהיב שיעורא. משמע מדברי רש"י דס"ל דהא דקתני בברייתא כדי שלא יאפיל לאו נתינת טעם הוא אלא שיעורא הוא ור"ל כנגדן צריך להרחיק כשיעור שלא יאפיל: