מהר"ם שיף על בבא מציעא מ״ג

1 בתוס' בד"ה מאי אריא כו'. לא הקשו לר"נ בקצרה דמסתמא לא פליגי כ וגם ר"נ גופיה אמר בשמעתין דבר תורה מעות קונות וכו' השתא נמי יאמר לו נשרפו מעותיך דאונס הוא ופטור לר"נ דהשתא לא צריך לדיוק דבלן גם לא נסתיים משם דאסור להשתמש לר"נ דכיון דאף דשרי להשתמש לא הוי אלא ש"ש לכן נתן לספר לא מעל כדבשמעתין דפריך ר"נ לר"ה מאי אריא הוציא וכו' גם לר"נ לא יתורץ בועי"ל דלר"י ור"ה כו' שיכול להשתמש בהן כו' דלר"נ אף אם מותר להשתמש ש"ש הוי ודוחק לומר דכיון דשרי להשתמש לאו כל כמיניה לומר נשרפו וכו' דמסתמא שימש בה ובנתן לספר דלא מעל לענין מעילה מהימנינן ליה דלא שימש דהא הכא בשמעתין גבי פקדון פטור מאונסין לר"נ אע"ג דשרי להשתמש בה אלמא דמהימנינן ליה דלא שימש אך הא דשמא יאמר לו נשרפו כו' אין פירושו שישקר רק ר"ל שמא באמת יפול דליקה באונס ולא טרח ומציל כדלקמן בהזהב בהדיא לכך אוקמוה ברשותיה שיכול לחזור בו אם נתיקרה וירויח ויחזור מן המכר כו' כדלקמן א"כ לר"נ כיון דהוי ש"ש צריך לטרוח ולהציל אבל על החטים לא הוי ש"ש אי הוי מעות קונות או דיטרח ויציל משום הנאה שיהיה יכול להשתמש בהמעות ועדיף זה יותר מטעמא דשמא יתייקר וכו' לכן מקשו כיון דאסור להשתמש וכו' ולא הוי אלא ש"ח וכו' וק"ל. ועיין בעירובין בפרק חלון עירובין דף פ"א ע"ב בד"ה שמא יאמר לו נשרפו חיטך בעליי' וכו' שם תירצו עוד באופן אחר דמעות נוח לשמרן ואין טורח בהצלתן כמו פירות דאינו יכול להציל אלא בטורח גדול ומזה יצא לו למהר"ו כ"ץ ז"ל שכתב כן בסי' קצ"א הך תירוצא והתוי"ט כתב עליו ותמיהני וכו' דזו מנין לו וגם התוס' לא חילקו בכך. ועיין עוד שם בתוס' שהאריכו קצת ע"ש שמשמע דש"ש מחויב לטרוח ולהציל:

2 בא"ד ועי"ל דלר"י וכו'. מ"מ לר"ל לקושיא השניה דפוסק על הגדיש צ"ל תירוצים הראשונים:

3 גמ' אלא פשיטא כשעת הוצאה מבית בעלים. ור"ע ביתר פליג או חפילו אחסר ולא תיקשי מתני' דכל הגזלנים כמ"ש בסמוך בד"ה ר"ע:

4 גמ' אלימא רבא דאמר כב"ש. ואף דאיהו יליף לה משואל ומצריכו לתרוייהו חד דלא בעי חסרון וחד דלא נימא דיו ולב"ש כתיב בגופיה על כל דבר פשע כדבסמוך ולא הוצרך א' לדיו ל מ"מ אפשר דרבא יאמר דטעמא דב"ש משום יתורא מ ועיין:

5 בתוס' בד"ה ר"ע וכו' תימה וכו'. נראה לפי' הרי"ף והרמב"ם במשניות דאיירי הכא בשבח שע"ג גזילה והוא כמו שאמר רב זביד פרק הגוזל קמא דבשבח שע"ג גזילה כגון שנטענה אצלו ולא גזזה אף לר"י דנגזל והכא דלב"ה דגזלן הוי וסברי דר"י איירי בגזזה ע"ש בפירש"י אין מקום לדבריהם ופירוש כשעת תביעה אם היתה טעונה אז משלם טעונה כמו שהיתה בשעת התביעה ולא מהני מה שגזזה אח"כ משום דבשעת התביעה נתחייב גם בהגיזה שעליה דשבח שע"ג גזילה דנגזל כרב זביד ועיין. ואינהו מפרשי שאם גזזה לר"מ וב"ש משלם כשווי הגזיזה עתה בשעת תשלומין ולר"י וב"ה כמו שהיתה תחלה בשעת הוצאה מן העולם ור"ע ס"ל כשעת התביעה ולזה מקשו אי ס"ל שינוי קונה בשעת גזיזה קנאו למה ישנם שוויה עתה בשעת תביעה וכר"י דס"ל נמי שינוי קונה משלם כשווי דשעת גזיזה בעין ואי אינו קונה וא"כ לא פליג עם ב"ש דס"ל נמי שינוי אינו קונה רק בשבחא דאחר שעת התביעה לז"א אם נתיקרה או הגדילה וגזזה אחר התביעה נמי יהא כו' ועוד דקאמר ומודה כו' וגם כי יגזזנה שיהיה השינוי במה שגזזה אפ"ה שינוי לא קני אבל אי ס"ל שינוי קונה י"ל דהשינוי הוא כשגזזה וכו':

6 בסה"ד ור"ע פליג אזול ויוקר. וס"ל בפקדון דבהיתירא אתי לידיה משעת תביעה הוא דמיקרי גזלן כדכתיב ביום אשמתו ואית ליה נמי מתני' דכל הגזלנים משלמים כשעת הגזילה ועיין: