כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים קפ״ב

1 א סעיף א' י"א שבהמ"ז טעונה כוס אפילו ביחיד וי"א שאינה טעונה כוס אלא בג' וי"א שאינה טעונה כוס כלל וכו' הנה משהניח מרן ז"ל ס' שלישית באחרונה משמע שכן דעתו לפסוק לענין דינא וכמ"ש לעיל סימן י"ג אות ז' יעו"ש ועוד משום דזה הוא ס' הרי"פ והרמב"ם כמ"ש בב"י וידוע דמרן ז"ל אזיל לפסק הלכה כדעת הרוב של ג' עמודי הוראה שהם הרי"פ והרמב"ם והרא"ש. אמנם דעת הזוה"ק והאר"י ז"ל בס' ב' דדוקא בג' טעונה כוס ולא ביחיד ונתני לזה טעם בסוד כמ"ש בזוה"ק פ' תרומה דף זק"ן ע"ב וז"ל כוס של ברכה לא הוי אלא בתלתא בגין דהא מרזא דתלת אבהן קא מתברכא ועל דא לא אצטריך כוס אלא בתלתא וכ"כ בפ' פנחס דף רמ"ו ע"א וז"ל לתלתא צריך כוס אמאי בינה איהי תליתאה מעשר ספירן ר"ל דסדר עשר ספירות הם כתר חכמה בינה וכו' נמצא דבינה היא ג' מעילא לתתא ובגין דא פחות מג' לא צריך כוס יעו"ש. וכ"כ בשה"מ פ' עקב דאם הוא יחידי לא יברך בהמ"ז על הכוס כנז' בפ' תרומה ואם הם ג' ויש יין אז תברך ברהמ"ז על היין יעו"ש. וכ"כ הרמ"פ בס' אור צדיקים סימן כ"ג אות ל"ג בג' יברך ברהמ"ז בכוס ואם אין ג' אין כוס עכ"ל וכ"כ שם הרמ"פ בקו' דרך סעודה דכשמברך בהמ"ז בלא זימון ג' אסור ליקח כוס של בהמ"ז בידו ע"פ הקבלה יעו"ש. נמצא דדעת הזוה"ק והאר"י ז"ל דדוקא בג' מברכין בהמ"ז על הכוס אבל היחיד אינו יכול לברך על הכוס וכבר כתבנו לעיל סימן כ"ה אות ע"ה דדבר שלא נזכר בהדיא בגמ' ונחלקו בו הפוסקים דעת המקו' יכריע יעו"ש ועוד משמע מדבר הזוה"ק הנז' דלא יש חילוק בין שבת לחול ודלא כמי שכתב דבשבת יברך על הכוס אפילו ביחיד והביאו הזכ"ל אות ך' וכ"מ בש' הכוו' שלא כתב בדרושי סעודות שבת דיברך בהמ"ז על הכוס ומשמע דסמך עמ"ש בשעה"מ פ' עקב דדוקא בג' מברכין על הכוס ודוק. ומיהו אם יש עמו ג' אנשים שאכלו כאחד ואין שם יין אפ"ה יברכו ברכת הזימון ואעפ"י שאין שם יין. שה"מ שם:

2 ב שם טעונה כוס וכו'. מפני שהיא דרך כבוד ושבח נאה לסדר כן שבחו יברכתו ית' על הכוס וכמש"ה כוס ישועות אשא וכו' גם ע"פ קבלה יש בו סוד גדול כי הוא רומז למדה עשירית הנקרא כוס ישועות שמקבל מכולם ומשפיע ברכות ופרנסה לכל העולם והבן לבוש. ומ"ש מדה עשירית ר"ל בחינת המלכות כידוע. וכ"כ בזוה"ק פ' עקב דף רע"ג ע"ב כי כוס בהמ"ז הוא בבחינת המלכות יעו"ש וכ"מ מדברי הזוה"ק פ' תרומה שהבאנו באות הקודם ומ"ש בפ' פנחס בינה ר"ל בינה דמלכות או ר"ל שמקבל הארה מבינה והא והא איתא כידוע ועיין לעיל סימן זק"ן אות כ"ד ודוק ותבין. ולפי טעמי הזוה"ק הנז' דפ' תרומה ופ' עקב והלבוש משמע דנשים אין מברכין על הכוס אפילו כשמזמנין לעצמן כידוע ליח"ן:

3 ג שם ולא יאכל אם אין לו כוס וכו' כתב מ"א סק"א דדבר זה לא נמצא בפוסקים רק בטור והרבה להקשות עליו וסיים דהמיקל לא הפסיד יעו"ש. ומיהו עיין א"ר אות ב' שכתב ליישב קושיית מ"א ומכל מקום מסיק אפשר להקל כיון די"א בהמ"ז אין טעונה כוס יעו"ש. ועיין באות שאח"ז:

4 ד שם הגה. ומכל מקום מצוה מן המובחר וכו' משמע דאפילו ביחיד יש מצוה מן המובחר לברך על הכוס. וכ"כ הלבוש. בי"מ אות א' אמנם דעת הר"ז אות א' דדוקא בג' יש מצוה מן המובחר וכתב וכן נוהגין יעו"ש וכ"כ קיצור ש"ע סימן מ"ה אות א' בן א"ח פ' שלח לך אות ט"ז. וכ"מ מדברי הזוה"ק ושעה"מ שהבאנו לעיל באות א' דאפילו בג' אינו אלא למצוה מן המובחר אבל יחיד לא יברך על הכוס יעו"ש:

5 ה מנהג החסידים כשמברכין בהמ"ז על הכוס שיהיה הפת שבשלחן מונח לצד שמאל המברך כדי שיהיה כוס של ברכה בימין שלו והפת בשמאלו ויש טעם בדבר עד"ה. בן א"ח שם אות י"ז:

6 ו סעיף ב' ואם אין יין מצוי וכו' כתב הטור סימן ער"ב יש מפרשין דלא הוי חמר מדינא אלא אם כן שלא יהא יין גדל מהלך יום כל סביב העיר. והביאו הב"ח בסימן זה וכתב ולפ"ז אף בעיר שמצוי יין הרבה אצל החנוני שמביאין ממקומות שגדל שם יין הו"ל מקום שאין היין מצוי בו כיון שאיצו גדל מהלך יום כל סביב העיר ומברכין בהמ"ז על כוס של שכר שעורים אם אין לו יין בביתו עכ"ל. אבל השכנה"ג שם אות ד' כתב דלא כתבו יש מפרשין כן אלא לומר דאם נמצא יין קרוב לעיר מהלך יום אחד אעפ"י שאין יין מצוי באותו מקום אין השכר נקרא חמר מדינה אבל אם בעיר מצוי יין הרבה אעפ"י שמביאין אוחו מרחוק יותר ממהלך יום אחד פשיטא דאין מברכין על השכר כיון דיין מצוי באותו מקום עכ"ד וכ"נ דעת הא"ר אות ד' וכ"פ הבי"מ אות ג':

7 ז שם ואם אין יין מצוי וכו' כתב הב"ח יש מי שהורה שיש לברך בהמ"ז אכוס של שכר שעורים לפי שהוא חמר מדינה וגם הוא ממין ז' ומין ז' עדיף ולא נהירא דאע"ג דהלכה כרבי יהודה דמין ז' עדיף כדלקמן בסימן רי"א ה"ד כשחפץ לאכול משניהם וברכות שוות אז יברך על מין ז' ויפטר החביב אבל בשאינו חפץ לאכול המין ז' פשיטא דאף לר"י מברך על מה שחפץ עכשיו לאכול וכ"כ בתה"ד סימן ל"ב כיון שקבעו לשתות מי דבש ואינם חפצים לשתות שכר שעורים שאינו חביב להם פשיטא דעל מי דבש יש לברך בהמ"ז ועוד שהרי גם הוא חמר מדינא כמו שכר שעורים עכ"ל. והביאו שכנה"ג שם אות ב' עו"ת אות ב' וכתב שכ"כ השל"ה יעו"ש. ט"ז סק"א מ"א סק"ב בי"מ אות ו' וכתב שם המ"א דאין דברים אלו אלא במדינות שרגילים לשתית המי דבש והוי חמר מדינה אבל במקים שאין שותין אלא לפרקים לא הוי חמר מדינה מידי דהוי אשאר משקין כגון יין תפוחים ויין רמונים עכ"ד. וכ"כ א"ר אות ה' מש"ז אות א' בי"מ אות ז':

8 ח כתב המרדכי בפ' ע"פ שאם לקו הכרמים ואין יין מצוי אע"פ שבשאר שנים מצוי רוב יין לשנה זו מיהא הוי השכר חמר מדינא. והביאו ב"י סימן ער"ב וכתב ונראה היכא שאין יין ישראל מצוי אעפ"י שנמצא שם יין עכו"ם הרבה שפיר הוי שכר חמר מדינא עכ"ד. והביאו שכנה"ג בהגב"י סימן זה אות ה' ואות ו' וכתב שהוא פשוט. עו"ת אות ב' א"ר אות ד' בי"מ אות ד' ואות ה':

9 ט כתב רש"ל בתשו' סימן כ"ג בשעת הדחק יכול לברך אפילו על קוואס או בארשט דהא בלא"ה אסור לשתות אחר בהמ"ז בלא ברכה ואין להורות כן בפני ההמון שלא לזלזל אף שלא בשעת הדחק ע"כ והביאו הט"ז סק"א וכתב ואני אומר דיש ביזוי הברכה ואין לדמותו לכוס פגום דסס"י זה כי זה הוא בזיון טפי ואין לו חשיבות יותר ממים ולא יעשה כן בישראל עכ"ל א"ר אות ה' ר"ז אות ג':

10 י שם חוץ מן המים. ואעפ"י שרוב שתייתן מים אין מברכין עליו. מ"א סק"ג. א"ר שם:

11 יא שם הגה. ומה שנוהגין במדינות אלו לברך על השכר וכו' טוב יותר לברך על כוס של יין פגום מעל שאר המשקים שאינם פגומות כמ"ש סימן רצ"ו לענין הבדלה עט"ז אות ב' ועיין מ"א שם סק"ה שכתב דהיינו אם אינו חמר מדינה אבל חמר מדינה יותר טוב משל יין פגום יעו"ש. וכ"כ א"א בזה הסימן אות י"ב ר"ז אות ו':

12 יב שם בהגה וקובעין הסעודה עליו וכו' פי' די"א דאם קבע סעודתו על שאר משקין מברך עליהם אפילו במקום דאיכא יין. מ"א סק"ד. ועיין מ"ש עליו המאמ"ר אות ד':

13 יג שם בהגה. וא"א לקנות יין וכו' ודוקא שאין יין בביתו אבל אם יש לו יין בביתו אפילו שעכשיו קבע על שאר משקין ואפילו שאין היין מצוי באותו מקום לא יברך אלא על היין. ב"ח. שכנה"ג בהגב"י אות ג' ע"ת אות ב' מ"א סק"ה. וכתב שם המ"א דאם יש לו מעט יין בביתו לצורך קידוש א"צ לברך עליו דקידוש לכ"ע טעון כוס וחמיר מבהמ"ז. והביאו א"ר אות ו' וכתב דה"ה להבדלה. וכ"כ א"א אות ה':

14 יד שם בהגה. אמנם המצוה מן המובחר לברך על היין. ומיהו מדברי שעה"מ שהבאנו לעיל אות א' משמע דאין מברכין בהמ"ז אלא דוקא על היין ואם אין יין אין מברכין על שאר משקין כלל יעו"ש. וכ"מ בתיקונים תיקון מ"ז ונתן טעם בסוד דיין חושבן סו"ד מן יסוד וצריך יו"ד דברים דאינון בחושבן יו"ד מן יסוד יעו"ש ובדברינו לקמן סימן קפ"ג אות א':

15 טו שם בהגה. ויש מדקדקין וכו' הטעם בב"י משום דאיתא במדרש הנעלם דפחות מג' א"צ כוס וכדי לקיים גם דעת הפו' דצריך כוס הם עושים זה הפשרה יעו"ש. והביאו הט"ז סק"ב. אבל הב"ח כתב שאפילו ביחיד יתפוס הכוס בידו ודלא כהמדקדקים ועוד כתב דאף המדקדקים לא אמרו להניח על השלחן אלא בכוס של יין אבל בשאר משקין כשהוא חמר מדינה מודו דיש לתפוס הכוס בידו אפילו ביחיד יעו"ש. והביאו מ"א סק"ו. א"ר אות א' ומיהו כבר כתבנו לעיל אות א' דע"פ הזוה"ק והאר"י ז"ל ביחיד א"צ כוס כלל והכי נקטינן:

16 טז שם בהגה. רק מניחים אותו וכו' כתב ק"נ בפ' ע"פ אות ב' דכל כוס של חובה כגון ברכת הזימון וקידוש עם היות שיש לכל אחד כוס מיוחד מ"מ אין האחרים נוטלין כוס בידן זולת אותו שמכבדין אותו להוציאם לחוד יעו"ש:

17 טוב סעיף ג' צריך שלא יהא פגום וכו' כדאמרינן בפסחים ק"ו ע"א. ש"מ טעמו פגמו. רבי יעקב בר אידי קפיד אחצבא פגימא. רב אידי בר שישא קפיד אכסא פגימה. מר בר רב אשי קפיד אפילו אחביתא פגימתא. ופרשב"ם קפיד אכסא פגימא לקידוש ולהבדלה ולבהמ"ז ולכל ברכות שתיקנו לסדרם על היין שלא יברך על כוס פגום אבל אם רוצה לשתות יין צריך לברך ברא פרי הגפן ר"ל אפילו הוא פגום שאסור להנות מן העולם הזה בלא ברכה ע"כ. ומביאו ב"י. וכ"כ הלבוש. עו"ת אות ג' ועיין לקמן סימן רע"א סעיף יו"ד וסימן רנ"ו סעיף א':

18 חי שם. שלא יהא פגום וכו' ועיין לקמן סימן קפ"ג סעיף ג' שכתב שם שגם הכוס בעצמו צריך שלא יהא פגום יעו"ש. ובדברינו לשם בס"ד:

19 יט שם. שאם שתה ממנו פגמו. דאפילו לא הקריב אליו את פיו אלא שפך לתוך פיו. ר"ז אות ד' והשותה מכוס על ידי קנה חלול כתב השבו"י ח"ג סימן י"ד מן הדין אין הכוס פגום אך כיון שיש תקנה להוסיף מעט מים או יין אין להקל יעו"ש. שע"ת אות יו"ד:

20 ך שם. אבל אם שפך וכו' וקשה דהא מלא בעינן לכ"ע וי"ל דשופך אותו אח"כ לכוס קטן ממנו והוא מלא. א"נ דאינו שופך כ"א מעט באופן שעדיין שם מלא עליו ט"ז סק"ג. מ"א סק"ז א"ר אות ז' ר"ז שם וכתב אבודרה"ם הלכות הבדלה דאם טעמו באצבעו לא פגמו כדחזינן בברכת המילה שמשים אצבעו בכוס ונותן בפי תינוק ומברך עליו והביאו א"ר שם. זכ"ל אות כ'. ועייו ביו"ד סימן רס"ה ססעיף א':

21 כא שם. אין בכך כלום. מיהו הרשב"א כתב דאם שקיל מיניה מידי הוי פגום וכמו שמברך על שיורי כוסות. והביאו ב"י. וכתב א"ר אות ח' דיש לחוש לדבריו ואפילו לידיו או לכלי אחר צריך לתקנו היכא דאפשר יעו"ש. ולפ"ז גם לטועמו באצבעו שכתבנו באות הקודם יש לחוש לכתחלה:

22 כב שם. אין להקפיד. ומיהו ברי"ו אוסר ומביאו ב"י. וכ"כ בשו"ת הגאונים סימן של"א והביאו כנה"ג בהגב"י. וכתב דיש ליזהר לכתחלה יעו"ש. וכ"כ מ"א סק"ח. ר"ז שם. בי"מ אות ח' חס"ל אות ב' בן א"ח פ' שלח לך אות כ':

23 כג שם. פסולים לימזוג וכו' וכ"ש דפסולים לתקן בהם כוס פגום של יין דכיון שהם עצמם פגומים היאך יתקץ הפגום. ב"ח. שכנה"ג בהגב"י אות י"א. בי"מ אות י"ב:

24 כד סעיף ד' צריך לתת וכו' פי' קודם שישתה המברך כדי שכולם ישתו מכוס שאינו פגום ב"י בסוף סימן רע"א. ט"ז סק"ד. ועיין בד"מ אות א' שכתב בשם הר"ן דנהגו לשפוך מכוס של ברכה לכוסות האחרים אפילו שאינם פגומים ולא משום חיובא אלא משום יקרא דכוס בלבד יעו"ש. והביאו הזכ"ל שם. ועיין לקמן סימן ק"צ אות ו':

25 כה שם. ויש מי שאומר שא"צ הוא דעת הרא"ה בב"י דס"ל שא"צ כוס שאינו פגום אלא להמברך ט"ז סק"ה. ומ"ש שם הט"ז עיין מ"ש עליו המאמ"ר אות ה' יעו"ש. ומיהו דעת מרן ז"ל כס' ראשונה שהיא בסתם וכן סתם לקמן בסימן ק"צ סעיף א' ובסימן רע"א סעיף י"ז כס' ראשונה יעו"ש. וכן דעת מור"ם ז"ל בד"מ אות א' יעו"ש. וכ"כ הלבוש דנוהגין כס' הראשונה. שכנה"ג בהגב"י אות י"ב. וכ"כ המאמ"ר שם. ועיין בדברינו לעיל סי' י"ג אות ז' ודוק:

26 כו סעיף ה' אם החזיר וכו' דוקא בדיעבד אבל לכתחלה אסור לעשות כן. ולכן נוהגין להוסיף עליו מעט מהקנקן ובזה מתוקן ואח"כ שופכין אותו להקנקן ואח"כ מוציאין אותו מהקנקן לשם ברכה כמ"ש סי' קפ"ג. ב"ח מ"א סק"ט. סו"ב אות ד' ר"ז או' ה' חס"ל אות ג':

27 כז שם. אם החזיר וכו' משמע בב"ח דדוקא כששופך ממנו מעט מעט אמרינן קמא קמא בטיל אבל כששופך בבת אחת לא יעו"ש. וכ"כ הט"ז סק"ו. אבל המ"א שם כתב דאין להחמיר כיון דאפילו ביין נסך יש מקילין כמ"ש ביו"ד סימן קל"ד וכאן אין להחמיר כלל ובלבד שיהיה היין שבקנקן יותר מהיין שבכוס עכ"ד. והביאו הבי"מ אות י"א:

28 כח סעיף ו' יכולים לתקן כוס פגום וכו' כתב המרדכי פ"ג שאכלו דכן נוהגין באשכנז אבל בצרפת נוהגין שכל ששתה ממנו מחזיקין אותו בפגום אם לא יערה הכל לחוץ כל מה שבכוס וימזוג יין אחר לקדש עליו וכן בבהמ"ז עכ"ל והביאו ב"י וכתב ומנהגינו כמנהג אשכנז. ומיהו עיין בא"ר סימן רע"א אות כ"ג שכתב דלא מהני תיקון מעט מים או יין אלא כשאין לו כוס שאינו פגום אבל באפשר אין להתיר ושכ"מ בתניא ובמרדכי ואגודה ודלא כמשמע בב"י יעו"ש. והביאו הזכ"ל אות כ':

29 כט שם. יכולין לתקן וכו' דעיקר הפגם משום ששתה ממנו מעט וכשחוזר ומוסיף עליו מתקן בכך דומיא דפגימת המזבח כשחוזר וסתמו מתקן. מ"א סק"י. ר"ז אות ה':

30 ל שם. ע"י שיוסיפו מעט יין כתב מהר"ם מ"ץ דכוס פגום אין יכולין למלאותו ולתקנו אלא מכוס שיש בו רביעית ובשם רבינו אליעזר הלוי אמרו אפילו בלא תוספת יש תקנה כגון אם שתה מכוס גדול יערה אותו בכוס קטן ואם יהיה בו כשיעור ברכה יכול לברך עליו עכ"ל והב"ד הב"ח והקשה עליו מהש"ס וכתב אפשר דר"א הלוי לא אמר שיכול לברך עליו בכה"ג אלא בשעת הדחק שא"א בכוס אחר וכתב דהכי נהוג יעו"ש. והב"ד שכנה"ג בהגב"י אות יו"ד. עו"ת אות ה' זכ"ל שם. ומשמע שם בב"ח דהא דיש להתיר בשעת הדחק ה"ד בשאין לו אפילו מים לתקנו יעו"ש. וכ"כ הבי"מ אות ט"ז:

31 לא שם. שיוסיפו עליו מים וכו' ונראה שהכלי שמשימין בו המים לתקן בו הפגום צריך שישימו בו רביעית מים שאז חשוב לתקן בו הפגום שהרי אפילו כשמתקנו ביין צריך שיהא בו רביעית כמ"ש בסמוך בשם מהר"ם מ"ץ כ"ש במים. ב"ח. שכנה"ג שם אות י"א. א"ר אות י"ג. זכ"ל שם. בי"מ אות י"ג. חס"ל אות ד'. ועיין לעיל אות כ"ג:

32 לב שם. שיוסיפו עליו מים וכו' כתב הרדב"ז סימן רכ"ב דלא יתקנו ע"י מים אא"כ הוא שעת הדחק שאין לו יין שאינו פגום שלא יבטל המצוה יעו"ש. ער"ה אות ה' ועיין עט"ז אות ד':

33 לג שם. שיוסיפו עליו מים וכו' ה"ד כשהוא חזק עדיין ויוכל לסובלו אבל אם כבר היה מזוג כדינו ואם היה משים בו יותר היה מקלקלו ולא יהיה ראוי לשתייה אין זה תיקון ופסול לברכה. הרא"ש פ' אלו דברים ופ' ע"פ. ב"ח שכנה"ג שם אות י"ג. א"ר אות י"א. ר"ז אות ו' בי"מ אות ט"ו. חס"ל שם:

34 לד שם. עליו מים וכו' אפשר דדוקא יין מיתקן במים שרגילין למוזגו בכך אבל שאר משקין לא. ואפשר דכל שאינו מקלקלו בכך שרי. מ"א סימן י"א א"ר שם. ר"ז שם. בי"מ אות י"ד:

35 לה סעיף ז' בשעת הדחק וכו' פי' שאין לו אחר. רשב"ם. מ"א ס"ק י"ב. ודוקא כשאין לו אפילו מים לתקנו דאם יש לו מים אין לברך על כוס הפגום כיון דיש לו תיקון. ב"ח. והט"ז סק"ז כתב דמיירי שכבר נמזג במים ואם ימזוג עוד יתקלקל יעו"ש. וכ"כ א"ר אות י"ב. ועיין לעיל אות י"א:

36 לו שם. על כוס פגום. כתב הטור יש שנותנין בו מעט פירורין של פת ואומרים שמתקן בכך ומנהג של שוטים הוא ואין לו לא סמך ולא ראיה עכ"ל והב"ד ב"י וכתב דהדין עמו. וכן כתב הלבוש. מיהו הב"ח כתב דכ"כ קצת גדולים שנוהגין לסותמו בלחם וראיתי כתוב דאיכא סמך מקרא דגורן ויקב. שהגורן ממלא ומתקן היקב עכ"ד. והביאו שכנה"ג שם אות י"ד א"ר אות י"ד וכ"כ העט"ז אות ד' א"א או' י"ב. וכתב שם הא"ר ומשמע דבהרבה פירורין לא מהני דהקריבהו נא לפחתך. ועוד דהא צריך הדחה מבפנים משום שיורי פת כדלקמן עכ"ל. והביאו א"א וכתב דהיינו שיתן רק פירור אחד יעו"ש:

37 לז ויש נוהגין להקפיד כשיש בתוכו פירורי פת ואפשר דסוברים דבעינן שיהא מלא יין דוקא ובטור לא משמע כן דהא לא כתב דיש איסור בדבר. מ"א שם. ונראה דטעמם כיון שכתב הטור דלא מהני תיקון זה ובא"ר כתב דיש חששות של איסור משום הקריבהו נא וכו' וגם צריך הדחה וכו' כמ"ש באות הקודם לכן נוהגין להקפיד: