כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים קמ״ד

1 א סעיף א' מדלגין בנביא, ואין מדלגין בתורה וכו' פי' רש"י לפי שד"ת דברי אזהרות ועונשין ומצות וצריך שיכנסו בלב השומעים וכשאדם יוצא ממשה לשטה אחרת אינו נוח להתבונן, פרישה או' ב':

2 ב שם. ואין מדלגין בתורה וכו' כתב הכנה"ג בהגה"ט בשם מהר"ם מינץ סי' פ"ה דה"ה שלא לקרו' בשבת אחד בשני חומשין אפי' שאין שם דילוג כגון פ' פקודי ופ' ויקרא יעו"ש אבל הפר"ח או' א' כתב דאין בדבריו טעם לסמוך עליו ולכן הקורא בב' חומשין לא הפסיד עכ"ל, והביאו י"א בהגה"ט, וכ"כ לעיל סי' קל"ה או' ה' בשם כמה פ' דאם אירע שבטלו ולא קראו פ' פקודי דמותר לקרותה עם פ' ויקרא יעו"ש:

3 ג שם כגון אחרי מות ואך בעשור וכו' ר"ל אעפ"י שהם מרוחקים זה מזה, שזה בפ' אחרי וזה בפ' אמור מותר כיון דתרווייהו מענין יוה"כ, ט"ז ומ"א סק"א, וזהו ג"כ הטעם שנוהגים בת"צ לקרות ויחל בפ' כי תשא ומדלגין לפסל לך משום שהם מענין אחד, ועיין א"א או' א' שכתב בזה עוד טעם אחר משום שקורין אותם תרי גברי עכ"ד, והנ"מ בין שני הטעמים דלטעם א' מותר להתחיל פסל אפי' מי שקרא ויחל אבל לטעם הב' אין לקרות ויחל אלא השני ואע"ג דכ"ג היה קורא שניהם היינו משום דלא אפשר דכל הקריאה מוטלת עליו אבל היכא דאפשר עבדינן הדילוג בתרי גברי והעולם נוהגים להחמיר כטעם הב' כמ"ש אמ"ל בדין שנים פשוטות ומעוברות או' ט' לד"א סי' יו"ד או' ט' יפ"ל או' א', ועיין מ"ב בשער הציון או' ג' שכתב דבתרי גברי מותר לדלג בב' ענינים והוא היפך מ"ש מרן ז"ל בבד"ה דבשני ענינים אין קורין בתורה בספר א' ומה שהתיר בסעי' ג' הוא דוקא בשעת הדחק כדי שלא לבטל תקנת חכמים כמ"ש בב"י:

4 ד שם והוא שלא יקרא ע"פ וכו' ר"ל אע"ג שהתירו לדלג בענין אחד הוא דוקא לקרות בס"ת אבל בע"פ אסור והא שהיה קורא כ"ג ובעשור לחודש וכו' ע"פ שאני התם דלא אפשר דאין גוללין ס"ת בצבור. וגם אין מביאין אחר משום דאין קורין לאדם א' בשני ס"ת כמ"ש בגמרא שם ביומא דף ע' ע"א והביאה כ"מ פי"ב מה"ת דין ח' מ"א סק"ב:

5 ה שם ובנביא מדלגין וכו' הטעם משום דבנביאים לא קפדינן אטירוף משום דלא נפקא הוראה משם, עו"ת או' ב' וכ"פ הלבוש, מאמ"ר או' א':

6 ו שם והוא שלא ישהא וכו' פי' כגון בזמניהם שהיו רגילים לתרגם בין פסוק לפסוק או שהיה כתיב בקונטרסיס שיכול לסמן ולחפש מהר, מ"א סק"ג:

7 ז שם אבל מנביא לנביא אין מדלגין, פי' בשתי ענינים אבל בענין אחד מדלגין, פר"ח או' א' מ"ב או' ז':

8 ח שם אבל מנביא לנביא אין מדלגין, כתב הפרישה או' א' דהטור מפרש דהכל תלוי בכדי שלא יפסיק המתורגמן ואין מדלגין מנביא לנביא משום דארוכי' אבל בתרי עשר דזוטרי נינהו לא יפסיק התרגמן בשיעור הדלוג יעו"ש וכ"כ החה"ד סי' כ"ף שכן פי' המרדכי בשם ראבי"ה יעו"ש, ער"ה או' א':

9 ט שם ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו, היינו דוקא בנביא של תרי עשר לנביא של תרי עשר אבל בנביא עצמו אפי' מסוף הנביא לתחלתו נמי שרי דלא גרע משאר נביאים, כ"מ פי"ב מה"ת דין י"ג, והביאו מ"א סק"ד, וכתב עליו דצ"ע דגם בשאר נביאים אסור לקרות למפרע וכ"כ בהגמ"נ בהדיא בסוף הספר ותירץ דס"ל להכ"מ בנביא אחד מותר לקרות למפרע עכ"ל, וכ"ה דעת הפר"ח או' א' דבנביא א' מותר לדלג למפרע ומסיק דהא דאסרינן בתרי עשר מנביא לנביא למפרע היינו אפי' בענין אחד יעו"ש, מאמ"ר או' ב' וכתב דהבאה"ט לא חש לדקדק בזה שנראה מדבריו דהפר"ח חולק על הכ"מ ואינו כן יעו"ש, וכ"כ באר שבע דף נ"ת ע"ב והביאו שכנה"ג בהגב"י או' א' אבל דעת השכנה"ג שם נראה כדעת המ"א דבכל נביא אסור לקרות למפרע יעו"ש, וכ"נ דעת הט"ז סק"ב, וכ"כ א"ר או' א' ומ"ש שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו כתב המש"ז או' ב' דל"ד לתחלתו ממש אלא לצד תחלתו, דלתחלתו ממש אפי' מתחלתו לסופו אסור דהוה כדי שיפסיק המתורגמן יעוי"ש ועיין תו' יומא ע' ע"א:

10 י סעיף ב' נוהגין בשבת שיש בו חתן וכו' ובכנה"ג סי' רפ"ב בהגה"ט האריך במנהגם שמוציאין לחתן ספר שני וקורא ואברהם זקן וכו' עד ולקחת אשה לבני משם, ומיהו אם הוא יום שבלאו הכי מוציאין ב' ספרים קורא אותה בס"ת השני ואין מוציאין ס"ת ג' וגם מנהגם לתרגם הפ' הנ"ל ואפי' ש"ץ יכול לתרגמה ודוקא הנישא בתולה אבל לנישא אלמנה אין קורין, מ"א סק"ה מיהו בס' תיקון יששכר דף פ"ה כתב דמנהגם שאחר שבירך החתן על קריאתו בתורה קוראין לו פ' ואברהם זקן מתוך החומש, וכ"כ י"א במ"ב בהגה"ט סי' רפ"ב או' ח' דכן הוא מנהג א"י ודלא כמ"ש הכנה"ג יעו"ש, וכ"כ השומר אמת סי' ח"י אות ג' כי כן מנהג א"י יעו"ש, וכן עכשיו יש בתי כנסיות שנוהגין כן פה עה"ק ירושת"ו שאחר שעלה החתן ג' ובירך ברכה אחרונה של תורה קורין לו אחד מן הצבור או הש"ץ פ' ואברהם זקן ותרגומה בחומש המודפס שבידם, ונראה דהיותר נכון שלא לתרגם החזן כ"א דוקא איש אחר, ועיין לקמן סי' קמ"ה אות ד':

11 יא שם שנים או ג"פ מהפטרת שוש אשיש, וכשחל ר"ח בשבת וביום א' אחר שמפטירין וכו' ואע"ג דהרי הם מדלגין מנביא לנביא הטעם כתב ב"י בשם תה"ד משום דטעמא דאין מדלגין היינו מפני כביד הציבור שלא יעמדו בשתיקה בשעה שגוללין מפ' זו לפ' אחרת והאי קפידא לא שייכא אלא בימיהם שהיו כל ספריהם כתובין כגליון ס"ת שלנו והיו צריכים לשהות בגלילה אבל לדידן שהפטרות שלנו כתובים בקונדריס ויכול לסמן שימצא מהר איזה הפטרה שירצה אין חשש בדילוג מנביא לנביא, וי"ל נמי לדידן כיון דלא נהגינן לתרגם בצבור לא חיישינן לטרוף דעת, והאי דקאמר תלמודא אין מדלגין היינו דוקא במקומות שהיו נוהגין לתרגם דגם בימיהם היו מקומות שלא היו מתרגמין, ואין זה דוחק לאוקמי בהכי דהא יהיב תלמודא שיעורא במתרגמין, דקאמר אין מדלגין אלא בכדי שיפסיק המתורגמן אלא איירי במקומות שמתרגם וכ' שטעמים אלו להיכא דנהוג אבל היכא דלא נהוג לא לנהוג כן מחדש, והר' מנוח תי' דכיון דשוש אשיש קרינן ע"פ לא שמיה דילוג, וכיוצא בזה כתב מהר"י בן חביב ז"ל בשם נ"י וז"ל שאני שוש אשיש דלאו משום הפטרה קאמרינן ליה אלא כזמר בעלמא עכ"ד, וכ"כ הלבוש בסי' זה ובסי' תכ"ה סעי' ג' כטעם הר' מנוח יעו"ש, ונ"ל דזהו נמי הטעם שנוהגים לימר אחר הפטרה פסוק גואלינו ה' וכו' משום דאינו אלא כזמר בעלמא לסיים בכי טוב וגם אומרים אותו ע"פ:

12 יב סעיף ג' אין גוללין ס"א בצבור וכו' דהיינו דוקא ביום שאין מוציאין אלא ס"ת אחד אבל ביום שמוציאין שני ספרים יכולין לגליל הספר השני בעוד שקורין בס' הראשין, הר"י הלוי ז"ל בתושו' סי' פ"ט, כנה"ג בהגה"ט, מ"א סק"ו:

13 יג שם אין גולילין ס"ת בצבור וכו' ואם הוציאו ס"ת שאינו פתוח בסדר היום, ועודנו עומד חוץ לארון נזכרו אין להחזירו לארון ולהוציא הס"ת שנגלל ונכון לקרות בו משום פגם הס"ת ויגללו זה שבחוץ ויכינוהו לקרות בו, הרב שמש צדקה א"ח סי' ל"א, מיהו הרב זרע יעקב סי' א' דעתו נוטה דאין כאן פגם ולא יגללו בצבור יעו"ש והב"ד המחב"ר אות א' ובספרו לד"א בקו"א אות א' ולא הכריע אבל המט"י בססי' רפ"ב כתב כס' השמש צדקה דיגללו זה שהוציאו לחוץ ויקראו בו יעו"ש, וכן הסכים הער"ה אות ה' יפ"ל אות ב' ועיין לעיל סי' קמ"ג אות ל':

14 יד שם מפני כבוד הצבור, פי' שיהיו מצפים ודוממים לכך ב"י בשם רש"י, לבוש, ואם יכולין למחול על כבודם עיין בדברינו לעיל סי' ג"ן אות ל"ז וסי' קמ"ג אות יו"ד:

15 טו שם ואם אין להם אלא ס"ת אחת וכו' וביום שמוציאין ג' ספרים ואין כאן אלא שני ספרים קורין קריאה ג' בראשונה שנגללת כבר ואינו קורא באותה שלפניו, ספר המפה ססי' תרס"ט, שכנה"ג בהגב"י או' ג':

16 טז ובענין גלילת ס"ת נראה דאף שקורין באמצע הס"ת או בסופו צריך לחזור ולגלול לתחלתו ולא יפה עושין שמניחין הס"ת מגוללת במקום קריאה, הרב יעב"ץ בס' לחם שמים פ"ג דמס' ידים, מחב"ר אות ג':

17 טוב שם ואם אין להם אלא ס"ת אחת וכו' כ"כ המרדכי וש"פ ודלא כמ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' והביאו מרן ז"ל בב"י שאסר לגלול והתיר לקרות במאורע בחושש וכו' ואין ספק אצלי דמ"ש הרשב"א ז"ל דקורין בחומש היינו בלא ברכה דהא הרב ז"ל ס"ל דאין לברך על החומש אפי' בשעת הדחק וכמבואר לעיל סי' קמ"ג ס"ג, מאמ"ר אות ה' וכ"כ הא"ר אות ג' דאין נוהגין כתשו' הרשב"א שכתב דיקראו בחומש יעו"ש, ועיין פר"ח אות ג' שהסכים לדברי הרשב"א אבל המנהג כהש"ע:

18 חי שם והם צריכים לקרות בשני ענינים, כגון ביו"ט או ר"ח שחל בשבת שצריך לקרות ג"כ פ' המוספין ב"י בשם המרדכי ולבוש:

19 יט שם. וידחה כבוד צבור, דמוטב שידחה כבוד הצבור ולא תדחה תקנת חכמים, ב"י בשם המרדכי ולבוש:

20 ך סעיף ד' אין קורין לאדם אחד בשני ס"ת וכו' ואפי' בשני ענינים, כ"מ פ"ב מה"ת דין כ"ג ובבד"ה, כנה"ג בהגב"י מ"א סק"ח, פר"ח או' ד' ברכ"י או' ב' וכתב דכן הרשב"ץ ח"ב סי' ע"א דחה דברי המתיר יעו"ש, ועיין א"ר או' ד' שכתב דביום שמתת תורה יש להקל שמי שעלה בס"ת א' עולה נמי לחתן בראשית בס"ת שנייה וכ"כ בסי' תרס"ט או' י"א דיש נוהגים דאף מי שכבר עלה לתורה עולה לחתן תורה או בראשית יעו"ש וכ"כ מהריק"ש דנהגו במצרים להיות אחד מתחיל ומסיים בב' תורות והביאו י"א בהגה"ט יעו"ש אבל מדברי מרן ז"ל ודעמיה משמע דלא יש חילוק דאף בש"ת אין לקרות א' בב' תורות וכ"כ הרב עבודת ישראל דר"ח ע"א דלא כמקומות שנהגו לעשות בש"ת חתן מסיים ומתחיל באיש אחד יעו"ש והביאו פתה"ד או' ד' וכ"כ שכנה"ג סי' תרס"ט או' ז' וכן המנהג במקומות הללו דאפי' בש"ת אין אחד עילה ב' פעמים לא בס"ת אחד ולא בב' ס"ת ועיין כנה"ג ושכנה"ג שם בסי' תרס"ט בעניין מנהגי ש"ת:

21 כא שם. בשני ס"ת וכו' כתב משפטי שמואל סי' ג' דאין מוציאין ס"ת ב' פעמים כגון שהתפללו כבר בבהכ"נ והציאו ס"ת ואח"כ באו אחרים להתפלל לא יוציאו ס"ת פעם אחרת והביאו כנה"ג בהגה"ט ובתשו' ח"ב סי' י"ב, סו"ב או' א' ברכ"י או' א' אלא שכתב שם הברכ"י דבארץ מצרים ושאר מקומות עיניו ראו שנוהגים להוציא ס"ת פעם אחרת למתפללים אחרים וקורין בס"ת בתיבה במקום שקורין בו תדיר, ונהרא נהרא ופשטיה עכ"ד, וכ"כ בספרו לד"א סי' א' או' ז' וכ"כ חנן לעיל בסי' ס"ט או' י"ד בשם הנז' יעו"ש:

22 כב שם. אבל ג' גברי בג' ספרים וכו' משמע דבר"ח טבת שחל להיות בשבת לא שרי תלמודא אלא בתלתא גברי ואף מי שקרא בענינו של יום אינו קירא בשל מפטיר דהיינו של חנוכה משום פגמו של ראשון והרי אנו רואין שנוהגים דמי שקרא בתורה עולה להפטרה בס"ת שנייה ונראה דלאו מנהג הגון הוא ויש למחות בידם, מיהו בס"ת אחת כגון בכל שבתות השנה ש"ד דמי שעלה למנין הקרואים יכול לעלות להפטרה בס"ת אחת אעפ"י שקורא בשני ענינים ואין כאן משום חששא דטירוף הדעת כיון שאינו קורא בדיליג, ב"ח, עו"ת או' ג' מיהו המ"א סק"ט חלק אב"ח וכתב דאם אין שם אחר היודע להפטיר דרשאי מי שקרא בספר ראשון לקרות למפטיר אלא דיקא מי שקרא ז' לא יקרא למפטיר בס"ת אחרת אלא יגללו אתו הס"ת עד שיגעו לשם ויקרא בו יעו"ש וכ"כ הער"ה או' ו' מאמ"ר או' ו' אבל הא"ר או' ד' כתב על דברי המ"א הנז' דאין להקל וגם בס"ת אתת כתב לענין דינא דאין לקרות שני פעמים אלא דוקא בשעת הדחק יעו"ש, וכ"מ בסי' רפ"ב סעי' ה':

23 כג שם. אבל ג' גברי בג' ספרי וכו' וה"ה תרי גברי בתרי ספרי, ד"מ או' ב' לבוש, ב"ח דרישה סוף או' א' מאמ"ר או' ז' ועי"ש שכתב דכ"ש הוא יעו"ש:

24 כד שם. אבל ג' גברי בג' ספרים וכו' כתב הר"י הלוי סי' פ"ב דהא דאמרינן דתלתא גברי בתלתא ספרי ליכא פגמא ה"מ כשהענינים הם חלוקים אבל בענין אחד אפי' תרי גברי בתרי ספרי אכא פגמא זולת ביום שמחת תורה יעו"ש, והביאו כנה"ג בהגה"ט, בסי' זה ובסי' תרס"ט אבל הפר"ח או' ד' חלק עליו וכתב דתרי גברי בתרי ספרי בענין אחד ש"ד וליכא פגמא יעו"ש, ועיין ער"ה אות ו':

25 כה שם בג' ספרי וכו' ואם חשבו שהס"ת היה מוטעה ולכן הוציאו אחר ולאחר שהביאו אותו אל התיבה הרגישו שהספר ראשון ג"כ הוא כשר ואין בו טעות יחזרו לקרות בספר ראשון ועוד יקראו עולה אחר בספר שהוציאו, ברכ"י אות ג' וכתב ואפשר דגם מהר"י הלוי יודה בזה דליכא פגם יעו"ש וכ"כ בספרו לד"א סי' ה' סוף אות מ"ט, ש"ץ דף רפ"ו ע"א, זכ"ל אות ס' ותימה על הזכ"ל שהביא דברי הש"ץ ודברי הברכ"י שהרי דברי הש"ץ הם דברי הברכ"י אלא שהעתיקם בקיצור ומ"ש הפו' בשם השכנה"ג בענין מי שקנה מצוה וכו' יתבאר לקמן סי' קמ"ז אות ט"ו בס"ד כי שם מקומו: