מבואות לספרות האמוראים, חלק ג' (מבוא לתלמוד ירושלמי), מסכת נזיקין (ב"ק ב"מ וב"ב)

מבואות לספרות האמוראים Part III (Introduction to Talmud Yerushalmi), Switched Sugiyot » « מבואות לספרות האמוראים Part III (Introduction to Talmud Yerushalmi), Yerushalmi and Bereshit Rabbah

9 פסחים פתח ↗

וְאַף רַבִּי סָבַר לְהָא דְּרַב נַחְמָן. דְּאָמַר רָבִין בַּר רַב אַדָּא: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהִפְקִיד דִּיסַקַּיָּא מְלֵאָה חָמֵץ אֵצֶל יוֹחָנָן חָקוֹקָאָה, וּנְקָבוּהָ עַכְבָּרִים, וְהָיָה חָמֵץ מְבַצְבֵּץ וְיוֹצֵא. וּבָא לִפְנֵי רַבִּי, שָׁעָה רִאשׁוֹנָה אָמַר לוֹ: הַמְתֵּן. שְׁנִיָּה, אָמַר לוֹ: הַמְתֵּן. שְׁלִישִׁית, אָמַר לוֹ: הַמְתֵּן. רְבִיעִית, אָמַר לוֹ: הַמְתֵּן. חֲמִישִׁית, אָמַר לוֹ: צֵא וּמוֹכְרֶהָ בַּשּׁוּק.

14 בבא קמא פתח ↗

מַתְנִי׳ אַרְבָּעָה אֲבוֹת נְזִיקִין: הַשּׁוֹר, וְהַבּוֹר, וְהַמַּבְעֶה, וְהַהֶבְעֵר. לֹא הֲרֵי הַשּׁוֹר כַּהֲרֵי הַמַּבְעֶה, וְלֹא הֲרֵי הַמַּבְעֶה כַּהֲרֵי הַשּׁוֹר; וְלֹא זֶה וָזֶה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן רוּחַ חַיִּים, כַּהֲרֵי הָאֵשׁ שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים; וְלֹא זֶה וָזֶה שֶׁדַּרְכָּן לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק, כַּהֲרֵי הַבּוֹר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק. הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן – שֶׁדַּרְכָּן לְהַזִּיק, וּשְׁמִירָתָן עָלֶיךָ; וּכְשֶׁהִזִּיק – חָב הַמַּזִּיק לְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי נֶזֶק, בְּמֵיטַב הָאָרֶץ. גְּמָ׳ מִדְּקָתָנֵי ״אָבוֹת״ – מִכְּלָל דְּאִיכָּא תּוֹלְדוֹת; תּוֹלְדוֹתֵיהֶן כַּיּוֹצֵא בָּהֶן, אוֹ לָאו כַּיּוֹצֵא בָּהֶן? גַּבֵּי שַׁבָּת תְּנַן: אֲבוֹת מְלָאכוֹת – אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת. ״אָבוֹת״ – מִכְּלָל דְּאִיכָּא תּוֹלָדוֹת, תּוֹלְדוֹתֵיהֶן כַּיּוֹצֵא בָּהֶן; לָא שְׁנָא אָב – חַטָּאת, וְלָא שְׁנָא תּוֹלָדָה – חַטָּאת; לָא שְׁנָא אָב – סְקִילָה, וְלָא שְׁנָא תּוֹלָדָה – סְקִילָה. וּמַאי אִיכָּא בֵּין אָב לְתוֹלָדָה? נָפְקָא מִינַּהּ, דְּאִילּוּ עָבֵיד שְׁתֵּי אָבוֹת בַּהֲדֵי הֲדָדֵי, אִי נָמֵי שְׁתֵּי תוֹלָדוֹת בַּהֲדֵי הֲדָדֵי – מִחַיַּיב אַכׇּל חֲדָא וַחֲדָא; וְאִילּוּ עָבֵיד אָב וְתוֹלָדָה דִּידֵיהּ – לָא מִחַיַּיב אֶלָּא חֲדָא. וּלְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר – דִּמְחַיֵּיב אַתּוֹלָדָה בִּמְקוֹם אָב; אַמַּאי קָרֵי לֵיהּ אָב, וְאַמַּאי קָרֵי לַהּ תּוֹלָדָה? הָךְ דַּהֲוָה בְּמִשְׁכָּן חֲשִׁיבָא – קָרֵי לֵיהּ אָב, הָךְ דְּלָא הֲוֵי בְּמִשְׁכָּן חֲשִׁיבָא – קָרֵי לַהּ תּוֹלָדָה. גַּבַּי טוּמְאוֹת תְּנַן: אָבוֹת הַטּוּמְאוֹת – הַשֶּׁרֶץ, וְהַשִׁכְבַת זֶרַע,

18 בבא מציעא פתח ↗

דְּחַזְיָא לִקְטַנִּים. וְהָא דְּאָמַר רָבָא: אִם הָיְתָה טַלִּית מוּזְהֶבֶת – חוֹלְקִין, הָכִי נָמֵי דְּפָלְגִי לַהּ, הָא אַפְסְדוּהָ! הָא לָא קַשְׁיָא, דְּחַזְיָא לִבְנֵי מְלָכִים. וְהָא דִּתְנַן: הָיוּ שְׁנַיִם רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה וְכוּ׳, הָכִי נָמֵי דְּפָלְגִי לַהּ? הָא אַפְסְדוּהָ! בִּשְׁלָמָא טְהוֹרָה – חַזְיָא לְבָשָׂר. אֶלָּא טְמֵאָה, הָא אַפְסְדוּהָ! אֶלָּא לִדְמֵי, הָכָא נָמֵי לִדְמֵי. אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: זֹאת אוֹמֶרֶת, הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵירוֹ – קָנָה חֲבֵירוֹ. דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ לֹא קָנָה חֲבֵירוֹ, תֵּיעָשֶׂה זוֹ כְּמִי שֶׁמּוּנַּחַת עַל גַּבֵּי קַרְקַע, וְזוֹ כְּמִי שֶׁמּוּנַּחַת עַל גַּבֵּי קַרְקַע, וְלֹא יִקְנֶה לֹא זֶה וְלֹא זֶה. אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ: הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵירוֹ – קָנָה חֲבֵירוֹ. אָמַר רָבָא, לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ: הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵירוֹ – לֹא קָנָה חֲבֵירוֹ. וְהָכָא הַיְינוּ טַעְמָא: מִגּוֹ דְּזָכֵי לְנַפְשֵׁיהּ זָכֵי נָמֵי לְחַבְרֵיהּ. תִּדַּע שֶׁאִילּוּ אָמַר לִשְׁלוּחוֹ: ״צֵא וּגְנוֹב לִי״, וְגָנַב – פָּטוּר. וְשׁוּתָּפִין שֶׁגָּנְבוּ – חַיָּיבִין. מַאי טַעְמָא? לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: מִגּוֹ דְּזָכֵי לְנַפְשֵׁיהּ זָכֵי נָמֵי לְחַבְרֵיהּ. שְׁמַע מִינַּהּ. אָמַר רָבָא, הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ אָמְרִינַן מִגּוֹ: חֵרֵשׁ וּפִקֵּחַ שֶׁהִגְבִּיהוּ מְצִיאָה, מִתּוֹךְ שֶׁקָּנָה חֵרֵשׁ – קָנָה פִּקֵּחַ. בִּשְׁלָמָא חֵרֵשׁ קָנָה – דְּקָא מַגְבַּהּ לֵיהּ בֶּן דַּעַת. אֶלָּא פִּקֵּחַ בְּמַאי קָנָה? אֶלָּא אֵימָא: חֵרֵשׁ – קָנָה, פִּקֵּחַ – לָא קָנָה. וּמַאי מִגּוֹ? מִגּוֹ דִּשְׁנֵי חֵרְשִׁין בְּעָלְמָא קָנוּ, הַאי נָמֵי קָנֵי. הַאי מַאי? אִם תִּמְצָא לוֹמַר הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵירוֹ קָנָה חֲבֵירוֹ, הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּקָא מַגְבַּהּ לֵיהּ אַדַּעְתָּא דְּחַבְרֵיהּ. הַאי אַדַּעְתָּא דִּידֵיהּ קָא מַגְבַּהּ לֵיהּ, אִיהוּ לָא קָנֵי – לְאַחֲרִינֵי מַקְנֵי?! אֶלָּא אֵימָא: מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא קָנָה פִּקֵּחַ – לֹא קָנָה חֵרֵשׁ. וְכִי תֵּימָא, מַאי שְׁנָא מִשְּׁנֵי חֵרְשִׁין דְּעָלְמָא – הָתָם תַּקִּינוּ לְהוּ רַבָּנַן דְּלָא אָתֵי לְאִנְּצוֹיֵי. הָכָא מֵימָר אָמַר: פִּקֵּחַ לָא קָנֵי, אֲנָא אֶקְנֵי? אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַדָּא לְרַב אָשֵׁי: דִּיּוּקֵיהּ דְּרָמֵי בַּר חָמָא מֵהֵיכָא? אִי נֵימָא מֵרֵישָׁא ״שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּטַלִּית״, הָתָם הַאי קָאָמַר ״כּוּלָּהּ שֶׁלִּי וַאֲנָא אַגְּבַּהְתַּהּ כּוּלַּהּ״, וְהַאי אָמַר ״כּוּלָּהּ שֶׁלִּי וַאֲנָא אַגְּבַּהְתַּהּ כּוּלַּהּ״. אֶלָּא מֵהָא דְּקָתָנֵי ״זֶה אוֹמֵר כּוּלָּהּ שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר כּוּלָּהּ שֶׁלִּי״ הָא תּוּ לְמָה לִי? אֶלָּא מִמִּשְׁנָה יְתֵירָה שְׁמַע מִינַּהּ: הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵירוֹ – קָנָה חֲבֵירוֹ. וְהָא אוֹקֵימְנָא רֵישָׁא בִּמְצִיאָה, וְסֵיפָא בְּמִקָּח וּמִמְכָּר! אֶלָּא מִסֵּיפָא: ״זֶה אוֹמֵר כּוּלָּהּ שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר חֶצְיָהּ שֶׁלִּי״, הָא תּוּ לְמָה לִי? אֶלָּא מִמִּשְׁנָה יְתֵירָה שְׁמַע מִינַּהּ: הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵירוֹ – קָנָה חֲבֵירוֹ. וּמִמַּאי דְּבִמְצִיאָה? דִּלְמָא בְּמִקָּח וּמִמְכָּר? וְכִי תֵּימָא: אִי בְּמִקָּח וּמִמְכָּר מַאי לְמֵימְרָא? אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הַאי דְּקָאָמַר ״חֶצְיָהּ שֶׁלִּי״ לֶהֱוֵי כְּמֵשִׁיב אֲבֵידָה וְלִיפְּטַר. קָמַשְׁמַע לַן דְּהַאי אִיעָרוֹמֵי קָא מַעֲרִים. סָבַר: אִי אָמֵינָא ״כּוּלָּהּ שֶׁלִּי״, בָּעֵינָא אִשְׁתְּבוֹעֵי, אֵימָא הָכִי, דְּאֶהְוֵי כְּמֵשִׁיב אֲבֵידָה וְאִיפְּטַר! אֶלָּא מֵהָא, הָיוּ שְׁנַיִם רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה, הָא תּוּ לְמָה לִי? אֶלָּא מִמִּשְׁנָה יְתֵירָה שְׁמַע מִינַּהּ: הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵירוֹ – קָנָה חֲבֵירוֹ. וְדִלְמָא, הָא קָמַשְׁמַע לַן דְּרוֹכֵב נָמֵי קָנֵי! אֶלָּא מִסֵּיפָא: בִּזְמַן שֶׁהֵן מוֹדִין אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהֶן עֵדִים – חוֹלְקִין בְּלֹא שְׁבוּעָה. בְּמַאי? אִי בְּמִקָּח וּמִמְכָּר, צְרִיכָא לְמֵימַר?! אֶלָּא לָאו בִּמְצִיאָה, וּשְׁמַע מִינַּהּ הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵירוֹ קָנָה חֲבֵירוֹ. וְרָבָא אָמַר לָךְ: מִגּוֹ דְּזָכֵי לְנַפְשֵׁיהּ זָכֵי נָמֵי לְחַבְרֵיהּ. הָיוּ שְׁנַיִם רוֹכְבִין. אָמַר רַב יוֹסֵף, אָמַר לִי רַב יְהוּדָה:

19 כתובות פתח ↗

וּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר כְּרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר: עֵדֵי מְסִירָה כָּרְתִי. לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא כְּרַבִּי אֶלְעָזָר, וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, רַב סָבַר: חֲלוּקָּה עֲדִיפָא. וּשְׁמוּאֵל סָבַר: שׁוּדָא דְּדַיָּינֵי עֲדִיפָא. וּמִי מָצֵית מוֹקְמַתְּ לֵיהּ לְרַב כְּרַבִּי אֶלְעָזָר? וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּגִיטִּין. כִּי אַמְרִיתַהּ קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל, אָמַר: אַף בִּשְׁטָרוֹת. מִכְּלָל דְּרַב סָבַר בִּשְׁטָרוֹת לָא! אֶלָּא: מְחַוַּורְתָּא רַב כְּרַבִּי מֵאִיר, וּשְׁמוּאֵל כְּרַבִּי אֶלְעָזָר. מֵיתִיבִי: שְׁנֵי שְׁטָרוֹת הַיּוֹצְאִים בְּיוֹם אֶחָד חוֹלְקִין, תְּיוּבְתָּא דִשְׁמוּאֵל. אָמַר לָךְ שְׁמוּאֵל: הָא מַנִּי — רַבִּי מֵאִיר הִיא, וַאֲנָא דַּאֲמַרִי כְּרַבִּי אֶלְעָזָר. אִי רַבִּי מֵאִיר, אֵימָא סֵיפָא: כָּתַב לְאֶחָד וּמָסַר לְאַחֵר — זֶה שֶׁמָּסַר לוֹ קָנָה. וְאִי רַבִּי מֵאִיר, אַמַּאי קָנָה? הָאָמַר עֵדֵי חֲתִימָה כָּרְתִי! תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יַחְלוֹקוּ, וְכָאן אָמְרוּ: מַה שֶּׁיִּרְצֶה הַשָּׁלִישׁ, יַעֲשֶׂה. אִמֵּיהּ דְּרָמֵי בַּר חָמָא כְּתַבְתִּינְהוּ לְנִכְסַהּ לְרָמִי בַּר חָמָא בְּצַפְרָא, לְאוּרְתָּא כְּתַבְתִּינְהוּ לְמָר עוּקְבָא בַּר חָמָא. אֲתָא רָמֵי בַּר חָמָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת, אוֹקְמֵיהּ בְּנִכְסֵי. אֲתָא מָר עוּקְבָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן, אוֹקְמֵיהּ בְּנִכְסֵי. אֲתָא רַב שֵׁשֶׁת לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן, אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא עֲבַד מָר הָכִי? אֲמַר לֵיהּ: וּמַאי טַעְמָא עֲבַד מָר הָכִי? אֲמַר לֵיהּ: דִּקְדֵים. אֲמַר לֵיהּ: אַטּוּ בִּירוּשָׁלַיִם יָתְבִינַן דְּכָתְבִינַן שָׁעוֹת? אֶלָּא מָר מַאי טַעְמָא עֲבַד הָכִי? אֲמַר לֵיהּ: שׁוּדָא דְּדַיָּינֵי. אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא נָמֵי שׁוּדָא דְּדַיָּינֵי, אֲמַר לֵיהּ: חֲדָא, דַּאֲנָא דַּיָּינָא וּמָר לָאו דַּיָּינָא. וְעוֹד, מֵעִיקָּרָא לָאו בְּתוֹרַת הָכִי אֲתֵית לַהּ. הָנְהוּ תְּרֵי שְׁטָרֵי דַּאֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף. חַד הֲוָה כָּתוּב בְּחַמְשָׁא בְּנִיסָן, וְחַד הֲוָה כָּתוּב בֵּיהּ בְּנִיסָן סְתָמָא. אוֹקְמֵיהּ רַב יוֹסֵף לְהָהוּא דְּחַמְשָׁא בְּנִיסָן בִּנְכָסִים. אֲמַר לֵיהּ אִידַּךְ: וַאֲנָא אַפְסֵיד? אֲמַר לֵיהּ: אַתְּ יָדְךָ עַל הַתַּחְתּוֹנָה, אֵימָא בַּר עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בְּנִיסָן אַתְּ. אֲמַר לֵיהּ: וְנִכְתּוֹב לִי מָר

35 סנהדרין פתח ↗

גְּדוֹלִים צַדִּיקִים יוֹתֵר מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עָנֵה וְאָמַר הָא אֲנָא חָזֵי גֻּבְרִין אַרְבְּעָה שְׁרַיִן מַהְלְכִין בְּגוֹ נוּרָא וַחֲבָל לָא אִיתַי בְּהוֹן וְרֵוֵהּ דִּי רְבִיעָאָה דָּמֵה לְבַר אֱלָהִין״. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילַאי: בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ, בָּאוּ כׇּל אוּמּוֹת הָעוֹלָם וְטָפְחוּ לְשׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַל פְּנֵיהֶם. אָמְרוּ לָהֶם: יֵשׁ לָכֶם אֱלוֹהַּ כָּזֶה, וְאַתֶּם מִשְׁתַּחֲוִים לַצֶּלֶם?! מִיָּד פָּתְחוּ וְאָמְרוּ: ״לְךָ ה׳ הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים כַּיּוֹם הַזֶּה״. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מַאי דִּכְתִיב ״אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו״? ״אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר״ – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, וְעַכְשָׁיו לֹא עָלָה בְּיָדִי אֶלָּא סַנְסַן אֶחָד שֶׁל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב ״רָאִיתִי הַלַּיְלָה וְהִנֵּה אִישׁ רֹכֵב עַל סוּס אָדֹם וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה וְגוֹ׳״? מַאי ״רָאִיתִי הַלַּיְלָה״? בִּיקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַהֲפוֹךְ אֶת כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ לְלַיְלָה. ״וְהִנֵּה אִישׁ רֹכֵב״ – אֵין ״אִישׁ״ אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר ״ה׳ אִישׁ מִלְחָמָה ה׳ שְׁמוֹ״. ״עַל סוּס אָדֹם״ – בִּיקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַהֲפוֹךְ אֶת הָעוֹלָם כּוּלּוֹ לְדָם. כֵּיוָן שֶׁנִּסְתַּכֵּל בַּחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה״. וְאֵין ״הֲדַסִּים״ אֶלָּא צַדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה״. וְאֵין ״מְצוּלָה״ אֶלָּא בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָאֹמֵר לַצּוּלָה חֳרָבִי וְנַהֲרֹתַיִךְ אוֹבִישׁ״. מִיָּד, מְלֵאִים רוֹגֶז נַעֲשִׂים שְׂרוּקִּים, וַאֲדוּמִּים נַעֲשׂוּ לְבָנִים. אָמַר רַב פָּפָּא: שְׁמַע מִינַּהּ סוּסְיָא חִיוָּרָא מְעַלֵּי לְחֶלְמָא. וְרַבָּנַן, לְהֵיכָא אֲזַלוּ? אָמַר רַב: בְּעַיִן הָרָע מֵתוּ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: בְּרוֹק טָבְעוּ. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: עָלוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְנָשְׂאוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת. כְּתַנָּאֵי, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בְּעַיִן הָרָע מֵתוּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בְּרוֹק טָבְעוּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עָלוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְנָשְׂאוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שְׁמַע נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אַתָּה וְרֵעֶיךָ הַיֹּשְׁבִים לְפָנֶיךָ כִּי אַנְשֵׁי מוֹפֵת הֵמָּה״. אֵיזוֹ הֵם אֲנָשִׁים שֶׁנַּעֲשָׂה לָהֶן מוֹפֵת? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. וְדָנִיֵּאל לְהֵיכָן אֲזַל? אֲמַר רַב: לְמִיכְרֵא נַהֲרָא רַבָּא בִּטְבֶרְיָא. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: לְאֵתוֹיֵי בִּיזְרָא דְאַסְפַּסְתָּא. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לְאֵתוֹיֵי חֲזִירֵי דַּאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם. אִינִי? וְהָתַנְיָא: תּוֹדוֹס הָרוֹפֵא אָמַר, אֵין פָּרָה וַחֲזִירָה יוֹצֵא מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם שֶׁאֵין חוֹתְכִין הָאֵם שֶׁלָּהּ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֵּלֵד! זוּטְרֵי אַיְיתִי בְּלָא דַּעְתַּיְיהוּ. תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה הָיוּ בְּאוֹתָהּ עֵצָה – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְדָנִיֵּאל, וּנְבוּכַדְנֶצַּר. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲמַר: נֵיזִיל דָּנִיֵּאל מֵהָכָא, דְּלָא לֵימְרוּ בִּזְכוּתֵיהּ אִיתַּנְצוּל. וְדָנִיֵּאל אֲמַר: אֵיזִיל מֵהָכָא, דְּלָא לִיקַיַּים בִּי ״פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ״. וּנְבוּכַדְנֶצַּר אֲמַר: יֵזִיל דָּנִיאֵל מֵהָכָא, דְּלָא לֵימְרוּ ״קַלְיֵיהּ לֶאֱלָהֵיהּ בְּנוּרָא״. וּמִנַּיִין דִּסְגִיד לֵיהּ? דִּכְתִיב: ״בֵּאדַיִן מַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר נְפַל עַל אַנְפּוֹהִי וּלְדָנִיֵּאל סְגִד וְגוֹ׳״. ״כֹּה אָמַר ה׳ צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל אַחְאָב בֶּן קוֹלָיָה וְאֶל צִדְקִיָּהוּ בֶן מַעֲשֵׂיָה הַנִּבְּאִים לָכֶם בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְגוֹ׳״. וּכְתִיב: ״וְלֻקַּח מֵהֶם קְלָלָה לְכֹל גָּלוּת יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּבָבֶל לֵאמֹר יְשִׂימְךָ ה׳ כְּצִדְקִיָּהוּ וּכְאֶחָאב אֲשֶׁר קָלָם מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאֵשׁ״. ״אֲשֶׁר שְׂרָפָם״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״אֲשֶׁר קָלָם״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: מְלַמֵּד שֶׁעֲשָׂאָן כִּקְלָיוֹת. ״יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנַאֲפוּ אֶת נְשֵׁי רֵעֵיהֶם״. מַאי עֲבוּד? אֲזוּל לְגַבֵּי בְּרַתֵּיה דִּנְבוּכַדְנֶצַּר. אַחְאָב אֲמַר לַהּ: ״כֹּה אָמַר ה׳ הִשָּׁמֵיעִי אֶל צִדְקִיָּה״. וְצִדְקִיָּה אֲמַר: ״כֹּה אָמַר ה׳ הִשָּׁמֵיעִי אֶל אַחְאָב״. אֲזַלָה וַאֲמַרָה לֵיהּ לַאֲבוּהּ. אֲמַר לַהּ: אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִימָּה הוּא. כִּי אָתוּ לְגַבָּךְ, שַׁדְּרִינְהוּ לְגַבַּאי. כִּי אֲתוֹ לְגַבַּהּ, שַׁדַּרְתַּנְהוּ לְגַבֵּי אֲבוּהָ. אֲמַר לְהוּ: מַאן אֲמַר לְכוֹן? אֲמַרוּ: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְהָא חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה שְׁאֵלְתִּינְהוּ, וַאֲמַרוּ לִי: אָסוּר! אֲמַרוּ לֵיהּ: אֲנַן נָמֵי נְבִיאֵי כְּוָותַיְיהוּ. לְדִידְהוּ לָא אֲמַר לְהוּ, לְדִידַן אֲמַר לַן. אֲמַר לְהוּ: אֲנָא בָּעֵינָא דְּאֶיבְדְּקִינְכוּ, כִּי הֵיכִי דִּבְדַקְתִּינְהוּ לַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. אֲמַרוּ לֵיהּ: אִינּוּן תְּלָתָא הֲווֹ, וַאֲנַן תְּרֵין. אֲמַר לְהוּ: בְּחַרוּ לְכוֹן מַאן דְּבָעֵיתוּ בַּהֲדַיְיכוּ. אֲמַרוּ: יְהוֹשֻׁעַ כֹּהֵן גָּדוֹל. סָבְרִי: לֵיתֵי יְהוֹשֻׁעַ דִּנְפִישׁ זְכוּתֵיהּ וּמַגְּנָא עֲלַן. אַחְתְיוּהּ, שְׁדִינְהוּ. אִינְהוּ אִיקְּלוֹ, יְהוֹשֻׁעַ כֹּהֵן גָּדוֹל אִיחֲרֻךְ אִיחֲרוֹכֵי מָאנֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּרְאֵנִי אֶת יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ ה׳ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל הַשָּׂטָן יִגְעַר ה׳ בְּךָ וְגוֹ׳״. אֲמַר לֵיהּ: יָדַעְנָא דְּצַדִּיקָא אַתְּ, אֶלָּא מַאי טַעְמָא אַהְנְיָא בָּךְ פּוּרְתָּא נוּרָא? חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה לָא אַהְנְיָא בְּהוּ כְּלָל! אֲמַר לֵיהּ: אִינְהוּ תְּלָתָא הֲווֹ, וַאֲנָא חַד. אָמַר לֵיהּ: וְהָא אַבְרָהָם יָחִיד הֲוָה? הָתָם לָא הֲווֹ רְשָׁעִים בַּהֲדֵיהּ, וְלָא אִתְיְהִיב רְשׁוּתָא לְנוּרָא. הָכָא הֲווֹ רְשָׁעִים בַּהֲדַי, וְאִתְיְהִיב רְשׁוּתָא לְנוּרָא. הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: תְּרֵי אוּדֵי יַבִּישֵׁי וְחַד רַטִּיבָא, אוֹקְדוּהּ יַבִּישֵׁי לְרַטִּיבָא. מַאי טַעְמָא אִיעֲנַשׁ? אָמַר רַב פָּפָּא: שֶׁהָיוּ בָּנָיו נוֹשְׂאִין נָשִׁים שֶׁאֵינָן הֲגוּנוֹת לִכְהוּנָּה וְלֹא מִיחָה בָּהֶן. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים״. וְכִי דַרְכּוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ לִלְבּוֹשׁ בְּגָדִים צוֹאִים? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ בָּנָיו נוֹשְׂאִים נָשִׁים שֶׁאֵינָן הֲגוּנוֹת לִכְהוּנָּה, וְלֹא מִיחָה בָּהֶן. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם: דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא בְּצִיפּוֹרִי, מַאי דִּכְתִיב ״שֵׁשׁ הַשְּׂעֹרִים הָאֵלֶּה נָתַן לִי״? מַאי ״שֵׁשׁ הַשְּׂעֹרִים״? אִילֵּימָא שֵׁשׁ שְׂעוֹרִים מַמָּשׁ, וְכִי דַרְכּוֹ שֶׁל בּוֹעַז לִיתֵּן מַתָּנָה שֵׁשׁ שְׂעוֹרִים?

39 בבא מציעא פתח ↗

אָמַר מָר: הָתָם דְּקָא תָבְעִי לֵיהּ. וְהַלָּה מָה טוֹעֵן? רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הַלָּה שׁוֹתֵק. רַב מַתְנָה אָמַר רַב: הַלָּה

42 בבא מציעא פתח ↗

אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁתְּבָעוֹ – הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. וְהָא קָתָבְעוֹ לְקַמַּן קָא תָבַע לֵיהּ קַמַּן? אָמַר רַבִּי אַסִּי: שֶׁתְּבָעוֹ בִּזְמַנּוֹ. וְדִלְמָא לְבָתַר הָכִי פְּרַע? אָמַר אַבָּיֵי: שֶׁתְּבָעוֹ כָּל זְמַנּוֹ.

43 בבא מציעא פתח ↗

תְּנַן הָתָם: אִם הָיָה קוֹדֶשׁ בַּעַל מוּם, יָצָא לְחוּלִּין, וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לוֹ דָּמִים. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יָצָא לְחוּלִּין – דְּבַר תּוֹרָה, וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לוֹ דָּמִים – מִדִּבְרֵיהֶם. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: אַף צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לוֹ דָּמִים מִן הַתּוֹרָה.

45 תלמוד ירושלמי בבא בתרא פתח ↗

הלכה: כּוֹפִין אוֹתוֹ לִבְנוֹת כול׳. אָמַר רִבִּי לָא. כֵּינִי. אוֹרְחָא דְּמָאן דְּמִתְפַּרְנֵס מַבְנֵי לֵיהּ שׁוּר. שֶׁנֶּאֱמַר הוֹן עָשִׁיר קִרְיַת עוּזּוֹ וגו׳. תַּנֵּי. שָׁהָה שָׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם הֲרֵי הוּא כְאַנְשֵׁי הָעִיר לְקוּפָּה. לִכְסוּת שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים. לְפִסִים וּלְזִימִיּוֹת שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. וּבָתָר כָּל הִלֵּין מִילִּין אִיתְמַר לְפִסִים וּלְזִימִיּוֹת שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לְחִיטֵּי הַפֶּסַח בֵּין לִישָּׂא בֵין לִיתֵּן.

47 בבא בתרא פתח ↗

וּלְכׇל מִילֵּי מִי בָּעִינַן שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ? וְהָתַנְיָא: שְׁלֹשִׁים יוֹם – לְתַמְחוּי, שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים – לְקוּפָּהּ, שִׁשָּׁה – לִכְסוּת, תִּשְׁעָה – לִקְבוּרָה, שְׁנֵים עָשָׂר – לְפַסֵּי הָעִיר! אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כִּי תְּנַן נָמֵי מַתְנִיתִין ״שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ״ – לְפַסֵּי הָעִיר תְּנַן.

51 פסחים פתח ↗

דְּיִשְׂרָאֵל נָמֵי מִישְׁרֵא קָא שָׁרֵי! וְאִי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי — אֲפִילּוּ תּוֹךְ זְמַנּוֹ נָמֵי מִישְׁרֵא קָא שָׁרֵי בַּהֲנָאָה. אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: לְעוֹלָם רַבִּי יְהוּדָה הִיא, וְיָלֵיף שְׂאוֹר דַּאֲכִילָה מִשְּׂאוֹר דִּרְאִיָּיה. מָה שְׂאוֹר דִּרְאִיָּיה — שֶׁלְּךָ אִי אַתָּה רוֹאֶה, אֲבָל אַתָּה רוֹאֶה שֶׁל אֲחֵרִים וְשֶׁל גָּבוֹהַּ. אַף שְׂאוֹר דַּאֲכִילָה — שֶׁלְּךָ אִי אַתָּה אוֹכֵל, אֲבָל אַתָּה אוֹכֵל שֶׁל אֲחֵרִים וְשֶׁל גָּבוֹהַּ. וּבְדִין הוּא דְּאִיבְּעִי לֵיהּ לְמִיתְנֵא דַּאֲפִילּוּ בַּאֲכִילָה נָמֵי שְׁרֵי, וְאַיְּידֵי דִּתְנָא דְּיִשְׂרָאֵל אָסוּר בַּהֲנָאָה — תְּנָא נָמֵי דְּגוֹי מוּתָּר בַּהֲנָאָה. וּבְדִין הוּא דְּאִיבְּעִי לֵיהּ לְמִיתְנֵא דַּאֲפִילּוּ בְּתוֹךְ זְמַנּוֹ מוּתָּר בַּהֲנָאָה, וְאַיְּידֵי דִּתְנָא דְּיִשְׂרָאֵל לְאַחַר זְמַנּוֹ — תְּנָא נָמֵי דְּגוֹי לְאַחַר זְמַנּוֹ. רָבָא אָמַר: לְעוֹלָם רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, קְנָסָא קָנֵיס, הוֹאִיל וְעָבַר עֲלֵיהּ בְּבַל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא. בִּשְׁלָמָא לְרָבָא, הַיְינוּ דְּקָתָנֵי: שֶׁל יִשְׂרָאֵל אָסוּר, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר ״לֹא יֵרָאֶה״. אֶלָּא לְרַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב, מִשּׁוּם ״לֹא יֵאָכֵל חָמֵץ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! מִי סָבְרַתְּ אַסֵּיפָא קָאֵי?! אַרֵישָׁא קָאֵי וְהָכִי קָאָמַר: חָמֵץ שֶׁל גּוֹי שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח מוּתָּר בַּהֲנָאָה, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר ״לֹא יֵרָאֶה לְךָ״ — שֶׁלְּךָ אִי אַתָּה רוֹאֶה, אֲבָל אַתָּה רוֹאֶה שֶׁל אֲחֵרִים וְשֶׁל גָּבוֹהַּ. וְיָלֵיף שְׂאוֹר דַּאֲכִילָה מִשְּׂאוֹר דִּרְאִיָּיה. וְאָזְדוּ לְטַעְמַיְיהוּ: דְּאִיתְּמַר, הָאוֹכֵל שְׂאוֹר שֶׁל גּוֹי שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח, לְדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, רָבָא אָמַר: לוֹקֶה, וְרַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: אֵינוֹ לוֹקֶה. רָבָא אָמַר: לוֹקֶה, לָא יָלֵיף רַבִּי יְהוּדָה שְׂאוֹר דַּאֲכִילָה מִשְּׂאוֹר דִּרְאִיָּיה. וְרַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: אֵינוֹ לוֹקֶה, יָלֵיף שְׂאוֹר דַּאֲכִילָה מִשְּׂאוֹר דִּרְאִיָּיה. וַהֲדַר בֵּיהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב מֵהַהִיא, דְּתַנְיָא: הָאוֹכֵל חָמֵץ שֶׁל הֶקְדֵּשׁ בַּמּוֹעֵד — מָעַל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: לֹא מָעַל. מַאן יֵשׁ אוֹמְרִים? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה הִיא. דְּתַנְיָא: רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה הָיָה עוֹשֶׂה אֶת יוֹם הַכִּפּוּרִים כַּשַּׁבָּת לְתַשְׁלוּמִין. מָה שַׁבָּת מִתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ וּפָטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין, אַף יוֹם הַכִּפּוּרִים מִתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ וּפָטוּר מִתַּשְׁלוּמִין. רַב יוֹסֵף אָמַר: בְּפוֹדִין אֶת הַקֳּדָשִׁים לְהַאֲכִילָן לִכְלָבִים קָמִיפַּלְגִי. מַאן דְּאָמַר מָעַל, קָסָבַר: פּוֹדִין אֶת הַקֳּדָשִׁים לְהַאֲכִילָן לִכְלָבִים. וּמַאן דְּאָמַר לֹא מָעַל, קָסָבַר: אֵין פּוֹדִין. רַב אַחָא בַּר רָבָא תְּנָא לָהּ

52 כתובות פתח ↗

בְּמֵסִיחַ לְפִי תּוּמּוֹ. כִּי הָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מֵסִיחַ לְפִי תּוּמּוֹ, וְאָמַר: זְכוּרַנִי כְּשֶׁאֲנִי תִּינוֹק וּמוּרְכָּב עַל כְּתֵיפוֹ שֶׁל אַבָּא, וְהוֹצִיאוּנִי מִבֵּית הַסֵּפֶר, וְהִפְשִׁיטוּנִי אֶת כּוּתׇּנְתִּי, וְהַטְבִּילוּנִי לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָה לָעֶרֶב. וְרַבִּי חִיָּיא מְסַיֵּים בַּהּ: וַחֲבֵירַי בְּדֵילִין מִמֶּנִּי, וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתִי ״יוֹחָנָן אוֹכֵל חַלּוֹת״. וְהֶעֱלָהוּ רַבִּי לִכְהוּנָּה עַל פִּיו. תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁתְּרוּמָה חֲזָקָה לִכְהוּנָּה — כָּךְ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן חֲזָקָה לִכְהוּנָּה, וְהַחוֹלֵק בְּבֵית דִּין אֵינָהּ חֲזָקָה. מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן דְּלֵוִי הוּא! כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. דְּתַנְיָא: תְּרוּמָה לְכֹהֵן, מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לְלֵוִי, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן אַף לְכֹהֵן. אֵימוֹר דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה ״אַף לְכֹהֵן״, לְכֹהֵן וְלֹא לְלֵוִי מִי אָמַר? אִין, בָּתַר דְּקַנְסִינְהוּ עֶזְרָא. וְדִלְמָא אִיקְּרוּ וְיָהֲבוּ לֵיהּ! אָמַר רַב חִסְדָּא: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּגוֹן דְּמוּחְזָק לַן בַּאֲבוּהּ דְּהַאי דְּכֹהֵן הוּא, וּנְפַק עֲלֵיהּ קָלָא דְּבֶן גְּרוּשָׁה וּבֶן חֲלוּצָה הוּא, וַחֲלַקוּ לֵיהּ לְדִידֵיהּ מַעֲשֵׂר בְּבֵית הַגֳּרָנוֹת. לֵוִי, דְּלָאו לֵוִי הוּא, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר — בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶּן חֲלוּצָה הוּא. לָא מִיבַּעְיָא לְמַאן דְּאָמַר מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן אָסוּר לְזָרִים, דְּלָא הֲווֹ יָהֲבִי לֵיהּ. אֶלָּא אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן מוּתָּר לְזָרִים, הָנֵי מִילֵּי לְמִיסְפָּא לְהוּ, אֲבָל בְּתוֹרַת חֲלוּקָּה לָא יָהֲבִי לֵיהּ. וְהַחוֹלֵק בְּבֵית דִּין אֵינָהּ חֲזָקָה. אִי בְּבֵית דִּין לָא הָוְיָא חֲזָקָה, הֵיכָא הָוְיָא חֲזָקָה?! אָמַר רַב שֵׁשֶׁת, הָכִי קָאָמַר: הַחוֹלֵק תְּרוּמָה בְּנִכְסֵי אָבִיו עִם אֶחָיו בְּבֵית דִּין — אֵינָהּ חֲזָקָה. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: מִדְּהָנָךְ לַאֲכִילָה, הַאי נָמֵי לַאֲכִילָה, קָא מַשְׁמַע לַן: הָנָךְ לַאֲכִילָה, הַאי לְזַבּוֹנֵי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין מַעֲלִין לִכְהוּנָּה עַל פִּי עֵד אֶחָד וְכוּ׳. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הַיְינוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר! וְכִי תֵּימָא עַרְעָר חַד אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר עַרְעָר חַד, וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר: עַרְעָר תְּרֵי. הָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דִּבְרֵי הַכֹּל, אֵין עַרְעָר פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם! אֶלָּא: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — דְּמוּחְזָק לַן בַּאֲבוּהּ דְּהַאי דְּכֹהֵן הוּא, וּנְפַק עֲלֵיהּ קָלָא דְּבֶן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶּן חֲלוּצָה הוּא, וְאַחֲתִינֵּיהּ. וַאֲתָא עֵד אֶחָד וְאָמַר: יָדַעְנָא בֵּיהּ דְּכֹהֵן הוּא,

55 תלמוד ירושלמי בבא בתרא פתח ↗

הלכה: גֵּט פָּשׁוּט עֵידָיו מִתּוֹכוֹ כול׳. וּמְנַיִין לְגֵט הַמְקוּשָּׁר. אָמַר רִבִּי אִימִּי. וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה. וְאֶת הֶחָתוּם. זֶה הַמְקוּשָּׁר. וְאֶת הַגָּלוּי. זֶה הַפָּשׁוּט שֶׁבַּמְקוּשָּׁר. וְאֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים. שֶׁבֵּין זֶה לָזֶה. אֶלָּא שֶׁזֶּה בִשְׁנַיִם וְזֶה בִשְׁלֹשָׁה. זֶה מִתּוֹכוֹ וְזֶה מֵאֲחוֹרָיו. וְרַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָמְרִין. וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה. זֶה הַפָּשׁוּט. וְאֶת הֶחָתוּם. זֶה הַמְקוּשָּׁר. וְאֶת הַגָּלוּי. זֶה הַפָּשׁוּט שֶׁבַּמְקוּשָּׁר. וְאֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים. שֶׁבֵּין זֶה לָזֶה. אֶלָּא שֶׁזֶּה בִשְׁנַיִם וְזֶה בִשְׁלֹשָׁה. וְזֶה מִתּוֹכוֹ וְזֶה מֵאֲחוֹרָיו. רִבִּי אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. הִלְכַת מְקוּשָּׁר כָּךְ הוּא. כּוֹתֵב שֵׁם הַמַּלְוֶה וְשֵׁם הַלּוֹוֶה וְשֵם הָעֵדִים וּזְמַן. וּמְקַשְּׁרוֹ וְחוֹזֵר וְכוֹתֵב כֵּן מִלְּמַטָּה. חָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא זִיֵּיף. אָמַר רַב הוּנָא. לְעוֹלָם אֵין הָעַדִים חוֹתְמִין מִלְּמַטָּן עַד שֶׁיִּקְרְאוּ בוֹ מִלְּמַעֲלָן. אֲנִי פְלוֹנִי בֶּן פְלוֹנִי מְקוּבָּל עָלַי כָּל הַכָּתוּב לְמַעֲלָן. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה. צְרִיכִין הָעֵדִים לִהְיוֹת רְחוֹקִים מִן הַכְּתָב מְקוֹם שְׁתֵּי שִׁיטִּין. רִבִּי אִידִי בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה. מְקוּשָּׁר שֶׁכָּתְבוּ עֵדָיו לְאָרְכּוֹ. פָּשׁוּט שֶׁכָּתְבוּ עֵדָיו לְרָחְבּוֹ. אָהֵן מִלְּגֵיו וְאָהֵן מִלְּבַּר. אֵיכִי עֲבִיד. אָמַר רִבִּי מָנָא. כֵּיצַד הָעֵדִים חוֹתְמִין בַּגֵּט הַמְקוּשָּׁר. אָמַר רַב חוּנָה. בֵּין קֶשֶׁר לַקֶּשֶׁר. אָמַר רִבִּי אִידִי. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין עֵדִים לַשְּׁטָר מְקוֹם ב̇ שִׁיטִּין. שִׁמְעוֹן בַּר וָוא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. חָלָק מְקוֹם שְׁנֵי שִׁיטִּין לְעִנְיָין אֶחָד אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מַתְנִיתָא אָמְרָה כֵן. עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָונִי. וְעִבְרִי גַּבֵּי יְוָונִי לֹא בְעִינן אֶחָד הוּא. כַּמָּה יְהוּ הָעֵדִים רְחוֹקִים מִן הַכְּתָב. כְּדֵי שֶׁיְּהוּ מַקְרִים עִמּוֹ. דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. מְלֹא שִׁיטָּה. רִבִּי דּוֹסִתַּא בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר. מְלֹא חֲתִימַת יְדֵי הָעֵדִים. רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב אָמַר. מְשַׁעֲרִין אוֹתוֹ עַד כְּדֵי לך ולך. בְּאֵי זֶה כְתַב מְשַׁעֲרִין אוֹתוֹ. רִבִי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי שׁוּבְתַּי. מְלֹא חֲתִימַת יְדֵי הָעֵדִים. חִזְקִיָה אָמַר. וּבִלְבַד לְקוּלָּא. שֶׁאִם הָיָה חוֹתָם יְדֵי הָעֵדִים דַּק וְהַכְּתָב גַּס הוֹלְכִין אַחַר הַגַּס. חוֹתָם יְדֵי הָעֵדִים גַּס וְהַכְּתָב דַּק הוֹלְכִין אַחַר הַדַּק. אָמַר רִבִּי יִצְחָק אִין הֲוָה כְגוֹן יוֹסֵי בֶּן יַנַּאי מְשַׁעֲרִין כְּדֵי מֶלֶךְ וּבֶן מֶלֶךְ. רִבִּי אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. צָרִיךְ לְהַרְחִיק מִן הַמַּחַק מְקוֹם שְׁתֵּי שִׁיטִּין. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. וְאֲפִילוּ פָשׁוּט. רַב אָמַר. מַחַק אוֹ תְלוּת שֶׁבִּכְתָב הַזֶּה זֶהוּ קִיּוּמוֹ. רַב אָמַר. זֶהוּ קִיּוּמוֹ. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יִצְחָק בֶּן חֲקוּלָא. כָּל מַה שֶׁאַתְּ יָכוֹל לִתְלוֹת בְּמַחַק תְּלֵה. מָהוּ כָּל מַה שֶׁאַתְּ יָכוֹל לִתְלוֹת בְּמַחַק תְּלֵה. רִבִּי יָסָא קוֹצֵירָה חַתְנֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה. סִמְפוֹן כָּתוּב מִלְּעֵיל וְסִימְפוֹן מְחִיק מִלְּרַע. אֲנִי אוֹמֵר. גָּמְּרוּ לַעֲשׂוֹתָן קִידּוּשִׁין גְּמוּרִין. בְּגִין דְלָא מֵיצָר בֵּינֵיה גֵט מָחְקֵיהּ. וְרַבָּנִן חָשְׁשִׁין דְּלָא מֵיצָר בֵּינֵיה גֵט. שְׁטָר נְפַק רִבִּי חוּנָה לְרִבִּי שַׁמַּי. אוֹגְדוֵֹי מְחִיק קוֹנְטָא לָא מְחִיק. אֲמַר רִבִּי חוּנָה לְרִבִּי שַׁמַּי. פּוּק חֲמִי עַד הַהֵן אָהֵן קוֹנְטָא מְשַׁמֵּשׁ. נְפַק וָמַר. עִם טְרִיָיא קוֹנְטָא. מִי נְפַק אֲמַר. הָדָא מִיבַּעֵי מִיתְגָּרֵה תְלַת' אַפְסַדְתְּ עֶשְׂרִ'. חשיב רִבִּי לְקַיֵים דִּבְרֵי רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל. גּוּפוֹ שֶׁלְּגֵט מוֹכִיחַ עָלָיו אִם פָּשׁוּט הוּא אִם אֵינוֹ פָשׁוּט. מָהוּ גוּפוֹ שֶׁלְּגֵט. אָמַר רִבִּי בָּא. מִדָּמַר רַב הוּנָא. לְעוֹלָם אֵין הָעֵדִים חוֹתְמִין מִלְּמַטָּה עַד שֶׁיִּקְרְאוּ בוֹ מִלְּמַעֲלָן. אֲנִי פְלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי מְקוּבַּל אֲנִי עָלַי כָּל מַה שֶׁכָּתוּב לְמַעֲלָן. וְהָתַנֵּי. טוֹפֶס שְׁטָרוֹת כֵּן הוּא. אָמַר רִבִּי מָנִי. טוֹפֶס שְׁטָרוֹת מְקוּשָּׁרוֹת כֵּן הוּא. אָמַר רִבִּי אַבִּין. וַאֲפִילוּ תֵימַר. הוּא פָשׁוּט הוּא מְקוּשָּׁר. בְּפָשׁוּט מְעַכֵּב בִּמְקוּשָּׁר אֵינוֹ מְעַכֵּב. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. בְּמוֹסִיף עַל הַהֲלָכָה. פָּשׁוּט בִּשְׁנַיִם מְקוּשָּׁר בִּשְׁלשָׁה. וְהֵן עוֹשִׂין אוֹתוֹ בִּשְׁלֹשָׁה. פָּשׁוּט מִתּוֹכוֹ מְקוּשָּׁר מֵאַחֲרָיו. וְהֵן עוֹשִׂין אוֹתוֹ מִתּוֹכוֹ וּמֵאֲחֲרָיו. משנה: גֵּט פָּשׁוּט עֵדָיו שְׁנַיִם וּמְקוּשָּׁר עֵדָיו שְׁלֹשָׁה. פָּשׁוּט שֶׁכָּתַב בּוֹ עֵד אֶחָד וּמְקוּשָּׁר שֶׁכָּתוּב בּוֹ שְׁנַיִם שְׁנֵיהֶן פְּסוּלִין. כָּתוּב בּוֹ זוּזִין מְאָה דִי הִימּוֹ סִלְעִין עֶשְׂרִין אֵין לוֹ אֶלֶּא עֶשְׂרִים. זוּזִין מְאָה דִי הִימּוֹ סִלְעִין תְּלָתִין אֵין לוֹ אֶלָּא מְנָה. כְּסַף זוּזִין דִּי אִינּוּן וְנִמְחַק אֵין פָּחוּת מִשְּׁנַיִם. כְּסַף סִלְעִין דִּי אִינּוּן וְנִמְחֲקוּ אֵין פָּחוּת מִשְּׁנַיִם. דַּרְכּוֹנוֹת דִּי אִינּוּן וְנִמְחַק אֵין פָּחוּת מִשְּׁנַיִם. הלכה: גֵּט פָּשׁוּט עֵדָיו שְׁנַיִם כול׳. תַּנֵּי. זוּזִין דִּינוּן וְנִמְחֲקוּ. חֲמִשָּׁה. וַהֲלָהּ אוֹמֵר. אֵינוֹ אֶלָּא שְׁנַיִם. תַּמָּן אָמְרֵי. בֶּן עַזַּאי וְרִבִּי עֲקִיבָה. חַד אָמַר. נוֹתֵן שְׁנַיִם וְנִשְׁבַּע עַל הַשְּׁאָר. וְחַד אָמַר. כֵּיוָן שֶׁאִילּוּ לֹא הוֹדָה לוֹ כָּל עִיקָּר לֹא הָיָה לוֹ אֶלָּא שְׁנַיִם אֵינוֹ נִשְׁבַּע אֶלָּא עַל מַה שֶׁהוֹדָה. משנה: כָּתוּב בּוֹ מִלְּמַעֲלָה מְנָה וּמִלְּמַטָּה מָאתַיִם מִלְּמַעֲלָה מָאתַיִם וּמִלְּמַטָּה מְנָה הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַתַּחְתּוֹן. אִם כֵּן לָמָּה כוֹתְבִין הָעֶלְיוֹן. שֶׁאִם תִּימָּחֵק אוֹת אַחַת מִן הַתַּחְתּוֹן יִלְמַד מִן הָעֶלְיוֹן. הלכה: כָּתוּב בּוֹ מִלְּמַעֲלָה מְנָה כול׳. תַּנֵּי. לְעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן יִלְמַד מִן הָעֶלְיוֹן בִּמְקוּשָּׁר בְּאוֹת אַחַת אוֹ בִשְׁתֵּי אוֹתוֹת. בֵּין חָנָן לַחֲנָנִי בֵּין עָנָן לַעֲנָנִי בְּאוֹת אַחַת מְקַיְימִין אוֹתוֹ. בִּשְׁתֵּי אוֹתוֹת אֵין מְקַיְימִין אוֹתוֹ. רִבִּי יִצְחָק שָׁאַל. מִמַּעַל כָּתוּב חָנָן וּמִלְּמַטָּן נָנִי. מָהוּ לְלַמֵּד הַתַּחְתּוֹן מֵעֶלְיוֹן חָנָן וְעֶלְיוֹן מִתַּחְתּוֹן נָנִי. משנה: כּוֹתְבִין גֵּט לָאִישׁ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ וְהַשׁוֹבָר לָאִשָּׁה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּעֲלָהּ עִמָּהּ וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא מַכִּירָהּ וְהַבַּעַל נוֹתֵן אֶת הַשָּׂכָר. כּוֹתְבִין שְׁטָר לַלּוֹוֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַמַּלְוֶה עִמּוֹ וְאֵין כוֹתְבִין לַמַּלְוֶה עַד שֶׁיְּהֵא הַלּוֹוֶה עִמּוֹ. וְהַלּוֹוֶה נוֹתֵן אֶת הַשָּׂכָר. כּוֹתְבִין שְׁטָר לַמּוֹכֵר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַלּוֹקֵחַ עִמּוֹ וְאֵין כוֹתְבִין לַלּוֹקֵחַ עַד שֶׁיְּהֵא הַמּוֹכֵר עִמּוֹ. וְהַלּוֹקֵחַ נוֹתֵן אֶת הַשָּׂכָר. אֵין כּוֹתְבִין שְׁטָרֵי אֵירוּסִין וְנִישּׂוּאִין אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶן. וְהֶחָתָן נוֹתֵן אֶת הַשָּׂכָר. אֵין כּוֹתְבִין שְׁטָרֵי אֲרִיסוּת וְקַבְּלָנוּת אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶן. וְהַמְקַבֵּל נוֹתֵן אֶת הַשָּׂכָר. אֵין כּוֹתְבִין שְׁטָרֵי בֵירוּרִין וְכָל מַעֲשֵׂה בֵית דִּין אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶן וּשְׁנֵיהֶן נוֹתְנִין אֶת הַשָּׂכָר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לִשְׁנֵיהֶן כּוֹתְבִין שְׁנַיִם לָזֶה בְעַצְמוֹ וְלָזֶה בְעַצְמוֹ. הלכה: כּוֹתְבִין גֵּט לָאִישׁ כול׳. אָמַר רִבִּי בָּא. צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מַכִּיר לִשְׁנֵיהֶן. אָמַר רִבִּי לָא. צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מַכִּיר לָאִישׁ בְגִיטוֹ וּלְאִשָּׁה בְשׁוֹבְרָהּ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי בָּא. הִתְקִין רִבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁיִּכְתּוֹב. אִישׁ פְּלוֹנִי וְכָל שֵׁם שֶׁיֵּשׁ לוֹ. אִשָּׁה פְלוֹנִית וְכָל שֵׁם שֶׁיֵּשׁ לָהּ. מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם. וַאֲפִילוּ כְרִבִּי לֵית הִיא פְלִיגָא. בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה מְשַׁנֶּה שְׁמוֹ וּשְׁמָהּ שֵׁם עִירוֹ וְשֵׁם עִירָהּ. משנה: מִי שֶׁפָּרַע מִקְצָת חוֹבוֹ וְהִשְׁלִישׁ אֶת שְׁטָרוֹ וְאָמַר לוֹ אִם לֹא נָתַתִּי לוֹ מִכָּן וְעַד יוֹם פְּלוֹנִי תֶּן לוֹ שְׁטָרוֹ הִגִּיעַ הַזְּמַן וְלֹא נָתַן רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יִתֵּן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא יִתֵּן. מִי שִׁנִּמְחַק שְׁטָר חוֹבוֹ מַעֲמִיד עָלָיו עֵדִים וּבָא לִפְנֵי בֵית דִּין וְהֵן עוֹשִׂין לוֹ קִיּוּם אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי נִמְחַק שְׁטָרוֹ בְּיוֹם פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵידָיו. הלכה: כּוֹתְבִין שְׁטָר לַלֹּוֶה כול׳. תַּנֵּי. עִיצּוּמִים. רִבִּי אַבָּהוּ גָּבֵי רִבִּי אָחָא גָבֵי רִבִּי אִמִּי גָבֵי. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי לֹא גָבֵי. אָמַר רִבִּי מָנָא. אַף עַל גַּב דְּלֵית רִבִּי יוֹסֵי גָּבֵי עִיצוּמִים מוֹדֶה בָּהוּא דִיהַב בְּרֵיהּ גַּו אוּמְנֻתָּהּ וְעַצְמוֹן בֵּינֵיהוֹן דְּהוּא גָבֵי. כּוֹתְבִין שְׁטָר לַמּוֹכֵר כול׳. אָמַר רִבִּי עוּקְבָּה. תַּנָּה בִּכְתוּבּוֹת דְּבֵי לֵוִי. הָאוֹמֵר. אָבַד שְׁטָרִי. בֵּית דִּין עוֹשִׂין לוֹ קִיּוּם. תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אֲפִילוּ בִשְׁטָרֵי בֵירוּרִין בֵּית דִּין עוֹשִׂין לוֹ קִיּוּם. משנה: מִי שֶׁפָּרַע מִקְצָת חוֹבוֹ רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר יַחֲלִיף. וְרִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יִכְתּוֹב שׁוֹבָר. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה נִמְצָא זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת שׁוֹמֵר שׁוֹבְרוֹ מִן הָעַכְבָּרִים. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹסֵה וְכֵן יָפֶה לוֹ וְאַל יֵרַע כּוֹחוֹ שֶׁל זֶה. הלכה: מִי שֶׁפָּרַע מִקְצָת חוֹבוֹ כול׳. רַב אָמַר. עוֹשִׂין לוֹ קִיּוּם בֵּית דִּין. תַּנֵּי רִבִּי חִיָיה. אֵין עוֹשִׂין לוֹ קִיּוּם בֵּית דִּין. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. אִילּוּ שָׁמַע רַב מַתְנַיָיה לָא הֲוָה מֵימַר הָדָא מִילְּתָא. שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ בְעִיר אַחַת כול׳. וְאֵין יְכוֹלִין לְהוֹצִיא שְׁטָר חוֹב זֶה עַל זֶה כול'. כְּגוֹן דָּמְרִין כֵּן. אֲנִי פְלוֹנִי בֵּן פְּלוֹנִי לוֹוֶה מִמְּךָ פְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עָרֵב. רַב אָמַר. צָרִיךְ לְהַזְכִּיר זְמַן רִאשׁוֹן בַּשֵּׁינִי. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. אֵין צָרִיךְ לְהַזְכִּיר זְמַן רִאשׁוֹן בַּשֵּׁינִי. תַּנֵּי רִבִּי חִיָיה. אֵין צָרִיךְ לְהַזְכִּיר זְמַן רִאשׁוֹן בַּשֵּׁינִי. רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. אִם צָרִיךְ לְהַזְכִּיר זְמַן רִאשׁוֹן בַּשֵּׁינִי. עַל הָדָא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְכֵן יָפֶה לוֹ וְאַל יֵרַע כֹּחַ זֶה.

60 בבא מציעא פתח ↗

61 תלמוד ירושלמי בבא בתרא פתח ↗

הלכה: הַקּוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ כול׳. דִּבְרֵי דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָמְרֵי. הָרוֹאֶה אֶת הַצֵּל זֶהוּ שׁוֹרֶשׁ. הָרוֹאֶה אֶת הַחַמָּה זֶהוּ גֶּזַע. רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּה בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי. הָעוֹלֶה מִשָּׁרָשָׁיו וּמִגִּזְעוֹ זֶהוּ שׁוֹרֶשׁ. מִגִּזְעוֹ וְלֹא מִשָּׁרָשָׁיו זֶהוּ אִילָן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַקּוֹנֶה שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת קָנָה קַרְקַע שֶׁבֵּינֵיהֶן וְתַחְתֵּיהֶן וְחוּצָה לָהֶן כִּמְלוֹא אוּרָה וְסַלּוֹ. אָמַר רִבִּי לָעְזָר וְדֶרֶךְ אֵין לוֹ וּמְלוֹא אוּרָה וְסַלּוֹ יֵשׁ לוֹ חוּצָה לוֹ.

65 רשב״א על גיטין פתח ↗

איבעיא להו עבד שמכרו רבו לקנס מכור או אינו מכור תיבעי לרבי מאיר תיבעי לרבנן, תיבעי לרבי מאיר עד כאן לא קאמר רבי מאיר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אלא כגון פירות דקל דעבידי דאתו וכו'. תימה מאי קמיבעיא ליה, דהא פשיטא דמוכר דקל לפירותיו אפילו לרבנן קנה ומוכר עבד לקנס כמוכר דקל לפירותיו דמי, ומאי האי נמי דקאמר תיבעי לרבי מאיר עד כאן לא קאמר רבי מאיר אלא כגון פירות דקל דעבידי דאתו אבל הכא מי יימר דתנגח, דבמוכר גוף לפירותיו לא אשכחן דנבעי מידי דעביד דאתי. וכתב הרמב"ן נ"ר דהכי מיבעי לה מי אמרינן כמוכר דמים בלבד הוא ולא קני אפילו לרבי מאיר דלא אמר רבי מאיר בדבר שלא בא לעולם כלל דקני אלא בכעין פלוגתא דרב נחמן ורב הונא דפליגי בפירות דקל. ולא דמי אומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שתתגרשי לאחר שתשתחררי דהתם הגוף בעולם ואף על גב דלא עביד דאתי קנה, אלא דמי לדבר שאינו בעולם כלל דלאו פירות דגופיה קא מזבין דליקני במשיכה דגופיה, או דילמא הרי הוא כמוכר גוף לפירות דכשבאו לעולם קנה ואפילו לרבנן, והרי הוא כמוכר שפחה לעובריה שקנה מעכשיו, ולא דמי לא למוכר פירות דקל ולא לאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שתתגרשי דהתם לא קנה לרבנן אף על גב דקאי איש וקאי אשה, אלא למוכר שדהו לפירות דמי או למוכר שפחה לעובריה דמי, עד כאן.ולכאורה משמע דכי מהדרינן בריש פרק המפקיד בבא מציעא לג, ב אטעמא דמתניתין דקתני למי הוא משלם למי שהפקדון אצלו ופרישנא טעמא משום דבעל הבית מקנה ליה כפילא ואתקיף עלה רמי בר חמא והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואפילו לרבי מאיר דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכו' ודחיק רבי זירא ומוקי לה דנעשה כאומר לו לכשתגנב פרתי ותרצה ותשלמני הרי פרתי קנויה לך מעכשיו חוץ מגיזותיה וולדותיה, ורבא דחיק ומוקי לה דנעשה כאומר לו לכשתגנב פרתי ותרצה ותשלמני סמוך לגניבתה קניה לך, ולא מוקמינן לה בטעמא רויחא דנעשה כאומר לו לכשתגנב פרתי תרצה ותשלמני פרתי קנויה לך מעכשיו לכפיליה, ותו ליכא לאקשויי אי הכי אפילו גיזותיה וולדותיה, דהא לא אקני ליה ניהליה אלא לכפילא לבד, נראה דמהאי טעמא הוא משום דאי אפשר לו להקנות כפיליה משום דלאו פירות דגופה נינהו ובמשיכתה של פרה לא קנה לה כפילא, דלא דמי לפירות דקל דמגופיה נינהו ובחזקת הדקל קני להו לפירי דעבידי דאתו מיניה, אלא דקשיא לי דהא מוכר חורבה לאוירא קנה אוירא אף על גב דאוירא לאו פירי דחורבה נינהו ואפילו הכי קני ליה אגב חורבה, וכדגרסינן בירושלמי בפרק חזקת הבתים, תני המוכר עוברי בהמתו לחברו לא עשה כלום המוכר מעשרות שדהו לחברו לא עשה כלום המוכר ולדי שפחתו לחברו לא עשה כלום המוכר אויר חורבתו לחברו לא עשה כלום, אלא מוכר לו בהמה ומשייר עובריה מוכר שדה ומשייר מעשרותיו מוכר שפחה ומשייר ולדותיה מוכר חורבה ומשייר אוירה בנדפס: וטעמא דמילתא דמוכר אויר חורבתו דלא עשה כלום ויכול לשייר אויר חרבתו דכל המשייר בעין יפה משייר והוי ליה כמשייר חורבה לאוירה וכאותה שאמרו בפרק מי שמת אמר רבא אמר רב נחמן אם תרצה לומר דקל לאחר ופירותיו לאחר לא שייר מקום פירי דקל לאחר ופירותיו לעצמו שייר מקום פירי דכל דמשייר בעין יפה משייר, אלמא המוכר חורבה לאוירה קנה. ואולי נאמר דאויר החורבה הרי הוא כאחת מחלקי החורבה, וכבר הארכתי יותר מזה בכתובות בסוף המסכתא. ובתוספות פירשו כאן דכל היכי דאיכא תרי מי יימר קיל טפי מפירות דקל ואפילו לרבי מאיר כדהכא וכל שכן כההוא דריש פרק המפקיד בבא מציעא לג, ב דאיכא תלתא מי יימר.

66 תלמוד ירושלמי הוריות פתח ↗

אֵי זֶהוּ רַבּוֹ שֶׁלִּימְּדוֹ חָכְמָה. כָּל שֶׁפָּתַח לוֹ תְחִילָּה. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. כָּל שֶׁרוֹב תַלְמוּדוֹ מִמֶּנּוּ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. כָּל שֶׁהֵאִיר עֵינָיו בְּמִשְׁנָתוֹ. אָתָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְמִי שֶׁהוּא אוֹמֵר. כָּל שֶׁרוֹב תַלְמוּדוֹ הֵימֶינּוּ. וְלָמָּה לֹא פָתַר לָהּ כְּרִבִּי יוּדָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי וּמַחֲלִיף. רִבִּי לָעְזָר קָרַע עַל שֶׁפָּתַח לוֹ תְחִילָּה. שְׁמוּאֵל חָלַץ עַל שֶׁהֵאִיר עֵינָיו בְּמִשְׁנָתוֹ. וּמַה הֵאִיר עֵינָיו בְּמִשְׁנָתוֹ. אָמר רִבִּי יוּסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מַפְתֵּחַ אֶחָד יוֹרֵד לְאַמַּת בֵּית הַשֶּׁיחִי וְאֶחָד פּוֹתֵחַ כֵּיוֻן. וּמַהוּ אֶחָד יוֹרֵד לְאַמַּת בֵּית הַשֶּׁיחִי. שֶׁהָיָה שׁוֹחֵחַ אַמָּה עַד שֶׁלֹּא יִפָּתֵחַ. רִבִּי חֲנַנְיָה הֲוָה מִיסְתַּמֵּיךְ בְּרִבִּי חִיָיה בַּר בָּא דְצִיפֹּרִין. חֲמָא כָל עַמָּא פָרְיֵי. אֲמַר לֵיהּ. לָמָּה כָל עַמָּא פָרְיֵי. אֲמַר לֵיהּ. רִבִּי יוֹחָנָן יְתִיב דְּרִישׁ בְּבֵית מִדְרְשָׁא דְרִבִּי בְנַיָיה וְכָל עַמָּא פָרְיֵי מִישְׁמְעִינֵיהּ. אֲמַר. בְּרִיךְ רַחֲמַנַא דַחֲמִי לִי פֵירִין עַד דַּאֲנָא בְחַיִּים. וְכָל אֲגַדְתְּא פְּשָׁטִית לֵיהּ חוּץ מִמִּשְׁלֵי וְקוֹהֶלֶת.

69 מועד קטן פתח ↗

כׇּל קֶרַע שֶׁאֵינוֹ בִּשְׁעַת חִימּוּם אֵינוֹ קֶרַע — וְהָא אֲמַרוּ לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל: נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַב, קְרַע עֲלֵיהּ תְּרֵיסַר מָנֵי. אֲמַר: אֲזַל גַּבְרָא דַּהֲוָה מִסְתְּפֵינָא מִינֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן: נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא. קְרַע עֲלֵיהּ תְּלֵיסַר אִצְטְלֵי מֵלָתָא. אֲמַר: אֲזַל גַּבְרָא דַּהֲוָה מִסְתְּפֵינָא מִינֵּיהּ!

70 תלמוד ירושלמי מועד קטן פתח ↗

עַל כָּל הַמֵּתִים אֵינוֹ מַבְדִּיל קָנֶה שָׂפָה אֶלָּא עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. כָּל קֶרַע שֶׁאֵינוֹ מַבְדִּיל קָנֶה שָׂפָה שֶׁלּוֹ הֲרֵי זֶה קֶרַע שֶׁלְּתִיפְלוּת. רִבִּי יוֹחָנָן פְּלִיג עִם רִבִּי יוּדָה בְתַרְתֵּיי. רִבִּי יוֹחָנָן שְׁמַע דְּרִבִּי חֲנִינָה תְּשִׁישׁ. סְלַק בָּעֵי מְבַקְּרָתֵיהּ. גַּו אִיסַרְטָא שְׁמַע דִּדְמָךְ. נְחַת מִן חַמְרֵיהּ וַאַפִּיק מָאנָא דְטַבְיָיא דְשׁוּבְתָא וּבְזָעָין. כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. כֹּהֵן גָדוֹל פּוֹרֵם מִלְּמַטָּן וְהַהֶדְיוֹט מִלְמַעְלָן. רִבִּי לָעְזָר בְּשֵׁם כַּהֲנָא. לְמַעֲלָן. לְמַעֲלָן מִקָּנֶה שָׂפָה. לְמַטָּן. לְמַטָּן מִקָּנֶה שָׂפָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לְמַטָּן מַמָּשׁ. וְאַתְיָא דְרִבִּי לָעְזָר בְּשֵׁם כַּהֲנָא כְרִבִּי יוּדָה. אִין כְרִבִּי יוּדָה לֹא יִפְרוֹם כָּל עִיקָּר. מַאי כְדוֹן. חוֹמֶר הוּא בְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא מַבְדִּיל קָנֶה שָׂפָה.

71 תלמוד ירושלמי מועד קטן פתח ↗

72 תלמוד ירושלמי מועד קטן פתח ↗

הֲרֵי שֶׁמֵּת חָמִיו אוֹ חָמוֹתוֹ אוֹ אֶחָד מִקְּרוֹבֵי אִשְׁתּוֹ אֵינוֹ כוֹפָהּ לֹא לִכְחוֹל וְלֹא לִפְקוֹס אֶלָּא נוֹהֵג עִמָּהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁהִיא נוֹהֶגֶת. וְכֵן הִיא שֶׁמֵּת חָמִיהָ אוֹ חָמוֹתָהּ אוֹ אֶחָד מִקְּרוֹבֵי בַעֲלָהּ אֵינָהּ לֹא כוֹחֶלֶת וְלֹא פוֹקֶסֶת אֶלָּא נוֹהֵגֶת עִמּוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא נוֹהֵג. שְׁמוּאֵל אָמַר. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא חָמִיו אוֹ חָמוֹתוֹ. הָא אֶחָד כָּל הַקְּרוֹבִים לֹא. רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֵן אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּדָר עִמּוֹ. קָם רִבִּי יוֹסֵה עִם רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. אָמַר לֵיהּ. אַתָּה שָׁמַעְתָּ מִן אָבוּךְ הָדָא מִילְּתָא. אָמַר לֵיהּ. אַבָּא לָא הֲוָה אֲמַר כֵן. אֶלָּא אֲחוֹי דְּאִיתְּתֵיהּ דְּבַר נְחֶמְיָה מִית. אֲתוֹן וּשְׁאֲלוֹן לֵיהּ. מָהוּ לִכְפּוֹת אֶת הַמִּיטָּה. אֲמַר לוֹן. לֹא צָרִיךְ. מַהוּ לִקְרוֹת אֶת שְׁמַע וּלְהִתְפַּלֵּל. אֲמַר לֵיהּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הֲרֵי שֶׁהָיָה עָסוּק עִם הַמֵּת בַּקֶּבֶר וְהִגִּיעָה עוֹנַת קִרְיַת שְׁמַע. הֲרֵי זֶה פוֹרֵשׁ לִמְקוֹם טַהֲרָה וְלוֹבֵשׁ אֶת תְּפִילָּיו וְקוֹרֵא אֶת שְׁמַע וּמִתְפַּלֵּל.

75 בבא קמא פתח ↗

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי יַנַּאי: הַמּוֹכֵר עֵדֶר לַחֲבֵירוֹ, כֵּיוָן שֶׁמָּסַר לוֹ מַשְׁכּוּכִית – קָנָה.

77 בבא בתרא פתח ↗

הֲדַר אוֹקִי רָבָא אָמוֹרָא עֲלֵיהּ, וּדְרַשׁ: דְּבָרִים שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם – טָעוּת הֵן בְּיָדִי, בְּרַם כָּךְ אָמְרוּ מִשּׁוּם רַבִּי יַנַּאי: הוּכְּרוּ וּלְבַסּוֹף נִתְעָרְבוּ – כּוֹתְבִין הַרְשָׁאָה זֶה לְזֶה, לֹא הוּכְּרוּ – אֵין כּוֹתְבִין הַרְשָׁאָה זֶה לָזֶה.

1 ג. מסכת נזיקין ב"ק ב"מ וב"ב

2 התלמוד הירושלמי של מסכת נזיקין נבדל מכל הירוש', שונה בלשונו ושונה בעריכתו ובולט בקיצורו. על יד הרבה סוגיות מקבילות ומתאימות לגמרי לשאר הירוש' לדוגמא ב"ק פ"א, ב רע"ג: רב יהודה שלח וכו' – קידוש' פ"א, ס ע"ג; שם ה"ב: ר' שמעון אומר וכו' – שבועות פ"ב, לז ע"ב; שם ג ע"ד: אמר ר' יוסי בן חנינה וכו' – מכות פ"ב, לא ע"ג; פ"ד, ד ע"א: תמן תנינן האחרון וכו' – כתובות פ"י, לג ע"ד; שם ד ע"ב: אמר ר' יוחנן בתחילה וכו' – גטין פ"ה, מז ע"א; פ"ז, ה ע"ד: אמר ר' זעירא הדא אמרה וכו' – מכות פ"א, לא ע"א; ב"מ סוף פ"ג, ט ע"ב: ומה טעמא דב"ש וכו' – שבועות פ"ח, לח ע"ג, ועוד הרבה כאלה ישנן בו הרבה סוגיות מוחלפות משאר הירוש':

3 א ישנם בו דברים סתמיים שהם מפורשים במקום אחר בשם אמוראים:

4 ב"ק פ"ב, ג ע"א: נפח בכלים וכו' – שבת פ"ב, ה ע"א: אמר רבי אבדימי אחוי דרבי יוסה הדא אמרה.

5 שם פ"ג, ג ע"ג: אלא המטלטלין מה שיקנו בגרירה – קידושין פ"א, ס ע"ד: ר' יוחנן בעי המטלטלין וכו'.

6 שם פ"ו, ה ע"ג: נישמעינה מן הדא דאריסיה דבר זיזא וכו' – שבועות פ"ו לז ע"ד: רבי בא משתעי עובדא הוה באריסיה דבר זיזא וכו'.

7 ב"מ פ"א, ז ע"ד: והיכי אם וכו' – פיאה פ"ד, יח ע"א וכן גטין פ"ח, מט ע"ג: רבי יונה אמר רב הושעיא בעי מה נן קיימין אם וכו'. ושם בב"מ: חזקיה אמר בשכר הליבלר. אבל בגטין שם: רבי אבין בשם חזקיה.

8 שם פ"ב, ח ע"ד: אמ' = אמרין חד בר נש אסבר לשמואל בשני מפתיחו' וכו' – מו"ק פ"ג, פג ע"ב וכן הוריות פ"ג, מח ע"ב: אמר רבי יוסי בי רבי בון בשני מפתחות וכו'.

9 פ"ג, ט סע"א: כהדא רבי יוחנן חקוקה אפקד וכו' – פסח' פ"א, כז ע"ג: חד בר נש אפקיד וכו' אמר רבי יוסי בי רבי בון יוחנן חיקוקיא הוה. ומסורת שלישית בבבלי פסח' יג א: דאמר רבין בר רב אדא א"ר יצחק מעשה באדם אחד שהפקיד דיסיקיא מלאה חמץ אצל יוחנן חקוקאה וכו' עי' לעיל עמ' 275.

10 ב"ב פ"ב, יג ע"ב: הכא את מר וכו' – שבת פ"ד, ו ע"ד: אתיב רבי שמי.

11 שם פ"ג, יג ע"ד: אמר רבי אבדומא נחותה – קידושין פ"א, ס ע"ד: א"ר יוסי קיימה ר' אבודמא נחותא.

12 שם פ"ד, יד ע"ג: תמן אמרין אדמון ורבי עקיבה שניהם אמרו דבר אחד דתנינן תמן מכרן לאחר וכו' – כתובות פי"ג, לו ע"ב: אמר רבי ירמיה "בר אבא" אדמון ורבי עקיבא וכו'.

13 ב דברים מפורשים כאן בשם אמורא וסתמיים במק"א:

14 ב"ק פ"א, ב ע"א: רבי יצחק מקשי וכו' אלא וכו' – שבת פ"ז, ט ע"ד – סתם.

15 שם פ"ו, ה ע"ג: רבי יוחנן בעי מהו שיטענו וכו' – שבועות פ"ז, לז ע"ד – סתם: מהו מיטעניניה וכו' ייבא כדאמר ר' יוחנן בר נש עתיר גו שוקא וכו'.

16 שם פ"ט, ז ע"א: אמר ר' ירמיה – נדרים פ"ה, לט ע"ב – סתם.

17 שם פ"י, ז ע"ב: רבי בא בר ממל אמר אף וכו' – תרומות פ"ז, מד ע"ד – סתם.

18 ב"מ פ"א, ח ע"א: אמר רבי בא בר מינא ורבי יסא בשם רבי יוחנן טעם אחר וכו' – כתובות פ"ו, ל ע"ג: אמר ר' יוחנן טעם אחר.

19 שם פ"א, ז ע"ד: אמר רבי לא משנים אוחזין בטלית וכו' – כתובות פ"ב, כו א – סתם.

20 שם פ"ז, יא ע"ב, ה"ב: אמר רבי לא כי תבא וכו' – מעשרות פ"ב, נ ע"א – סתם.

21 שם ה"ה: אמר רבי לא כתיב כי תבוא וכו' – מעשרות שם – סתם.

22 ב"ב פ"ח, טז ע"ב: אמר ר' חזקיה לא אמרין אלא מייתו וכו' – קידושין פ"א, ס ע"ג: סברין מימר מייתי וכו'.

23 שם פ"ט, טז ע"ד: אמר ר' אמי בבלייא נישמעינ' מהדא וכו' – כתובות פי"ג, לה ע"ד – סתם: נישמעינה וכו'.

24 ג כמה סוגיות מתחלפות בשמות האמוראים עי' להלן בסגנונן ובתוכנן, כגון:

25 1. ב"ק פ"ד, ד ע"א: תמן תנינן וכן שלשה וכו' – כתובות פ"י, לג ע"ד חילופים בלשון ובתוכן והסתמות של כאן מפורשות שם בשם אמוראים בשינויים גדולים.

26 2. שם פ"ה, ה ע"א – כלאים פ"ח, לא ע"ג.

27 ב"ק

28 שמואל אמר אווז ים עם אווז יישוב כלאים זה בזה. אמר רבי יוסה מתניתא לא אמרה כן אלא שור עם שור בר חמור עם חמור בר כלאים זה בזה.

29 שרי"ר.

30 כלאים

31 רבי בא בשם רבי שמואל אווז עם אווז מדבר כלאים זה בזה. אווז עם אווז ים תנה רבי יודה בן פזי דבר דליה ולא ידעין מאָן תנה; קל וחומר מה אם בשעה ששניהם ביבשה את אמר אסור. בשעה שאחד ביבשה ואחד בים לא כל שכן.

32 בכלאים לא ידעו את דברי שמואל הראשונים ולא את דברי ר' יוסה לשניהם: אלא ששמעו שיש בענין זה ברייתא דבר דליא, ודנו מעצמם ק"ו.

33 3. ב"מ פ"א, ז ע"ד: ריש לקיש אמר וכו', מחלוקת ר"ל ור' יוחנן ותשובות סתמיות ממשניות וברייתות. אבל בפיאה פ"ד, יח ע"א וגטין פ"ח, מט ע"ג סוגיא ארוכה עם שמות אמוראים העוסקים בה: התיב ר' יעקב בר אידי בשם רשב"ל וכו' התיב ר' זעירא קומי רבי יסא וכו' עי' ב"מ י ע"א־ע"ב, ובסופה: אמר רבי אבהו בגטין: אבין כל אילין תתובתה דהוה רבי זעירא מותיב קומי רבי יסא ורבי שמעון בן לקיש מותיב קמי רבי יוחנן והוא מקבל מיניה ופתר ליה באילין פיתריא.

34 4. ב"מ פ"א, ח ע"ד: ריש לקיש אמר אין אדם זוכה לחבירו במציאה. א"ר "זעירא"? לא דמר ר"ש אכן אלא דקשי ליה על הדא דתני ר' הושעיה השוכר את הפועל לעשות בכל מלאכה מציאתו לבעל הבית. ועליה: אמר ר"ל אדם שיש בו רשות לחזור בו תהא מציאתו לרבו.

35 לפי זה לא אמרה כך ר"ל כלל וכלל. אבל בפיאה פ"ד, יח סע"ב: תני השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה מציאה של בעל הבית. רבי שמעון בן לקיש בעי רצה לחזור חוזר בו. ואת אומר מציאה של בעל הבית. רבי יעקב בר אחא אמר רבי יסא מקשי מה צורכה לההיא דאמר רבי שמעון בן לקיש ולא נן שמיע דמר רבי יעקב בר אחא איתפלגון רבי יוחנן ור' שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר ואדם זוכה לחבירו במציאה, ריש לקיש אמ' אין אדם זוכה לחבירו במציאה.

36 אם כן אמרה ואמרה ר"ל.

37 5. ב"מ פ"ג, ט ע"א: אמר לשנים גזלתי וכו' "נותן לזה מנה ולזה מנה שהודה מפי עצמו". רבי אבהו בשם רבי יוחנן כאן בב"מ שם בעוררין כאן ביבמות פט"ו בשותקין. רבי יסא בשם רבי יוחנן כאן בשיש עדי' יודעין כאן בשאין עדים יודעין. רב ירמיה בשם רב כאן בנשבע כאן בשלא נשבע תמן אמרין בשם רב שם בנשבע כאן בשלא נשבע. וכו'.

38 אבל ביבמות פט"ו, טו ע"ב: גזל אחד מחמשה. אמר רבי אסי מתניתין דב"מ פ"ג מ"ד דרבי עקיבא דלא כרבי טרפון דתנינן תמן בב"מ שם אמר לשנים גזלתי את אחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם הוא וכו' נותן לזה מנה ולזה מנה שהודה מפי עצמו. רבי יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן דברי הבל היא אומ' צא ידי שמים. רבי בא בשם רב יהודה כאן שיש עדים יודעין כאן שאין עדים יודעין. ר' הילא בשם ר' אלעזר כאן בשותקין כאן במדברי' רב ירמי' בשם רב כאן בנשבע כאן בשלא נשבע וכו'.

39 ובבבלי ב"מ לז א: ורמינהי גזל אחד מחמשה וכו', התם דקא תבעי ליה הכא בבא לצאת ידי שמים וכו'. אמר מר התם דקא תבעי ליה, והלה מה טוען רב יהודה אמר רב הלה שותק, וכו'.

40 וכל שלש הסוגיות הללו סותרות זו את זו במסורותיהן השונות.

41 6. ב"מ פ"ט, יב ע"ב: השכיר בזמנו נשבע ונוטל "וכו' ". ריש לקיש אמר בשאמר לו נתתי אבל אם אמר לו אתן, למחר אם אמר לו נתתי אינו נאמן. ר' יוסי בן חנינה אומר ואפילו למחר אם אמר לו נתתי נאמן.

42 אבל בשבועות פ"ז, לז ע"ג: תני ר' חייה אם יש עדים שתבעו בזמנו אפילו לאחר שנה נשבע ונוטל. אמר רבי יוסי אין לו אלא אותו יום בלבד.‏ רבי יונה אמר איתפלגון רבי יוסי בי רבי חנינה וריש לקיש חד אמר תבעו ביום אין לו אלא יום, לילה אין לו אלא לילה. וחרנה אמר בשתבעו ואמר נתתי אבל אמר לו אתן חזקה נתן. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא, ממה דמר רבי חמא בר עוקבה בשם ריש לקיש תבעו ביום אין לו אלא יום וכו'. הוי רבי יוסי בר חנינה דאמר בשתבעו ואמר נתתי אבל אמר לו אתן חזקה נתן.

43 אבל בב"מ קבעו כך בפשטות דברי ריב"ח, ור"ל חלוק עליו בזה בפירוש.

44 7. ב"ב פ"א, יב ע"ד: תני שהה שם שלשים יום הרי הוא כאנשי העיר לקופה, לכסות ששה חדשים, לפסים ולזימוית שנים עשר חודש. ובתר כל הלין מלין את מר כצ"ל לפסים ולזימיות שנים עשר חודש הרי כבר נמנו קופה וכסות, ומה הם המסים "פסים וזימיות"?. אמר ר' יוסי בי רבי בון לחיטי הפסח בין לישא ובין ליתן.

45 אבל בפיאה פ"ח, כא ע"א, השיבו על דברי האומר "אין מדקדקין בכסות": והתני למזונות שלשים יום, לכסות ששה חדשים. פתר לה ליטול צ"ל: ליתן, כנו' רש"ס והתני למזונות שלשים יום לפסין ולצדקות שנים עשר חודש, הא קדמייתא ליטול; עוד היא ליתן. מהו לפסין ולצדקות שנים עשר חודש כשאלת הירוש' בב"ב בשכר סופרים ומשנים.

46 נוסח הברייתא שונה "צדקות" במקום "זימיות", כמו "צדקתא" בכתובת תימא שו' 15, שהוא מס־הקדש: "פסין, פיסין, וזימיות" רגיל בירוש' ובמדרשים במובן מסי־המלכות ופירושי הברייתא שונים.

47 בתוס' שם: לפסי העיר, וכן הובאה בב"ב ח ע"א, והם מסים לצרכי שמירת העיר, ו"א"ר אסי א"ר יוחנן כי תנן נמי מתניתין "כמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר י"ב חדש" לפסי העיר תנן" ב"ב שם. סוגיות חולקות.

48 וכאלה הרבה.

49 ברור אפוא שמסכת נזיקין אינה מאותה הישיבה ומאותה עריכה של רוב הירוש'. שאלה היא, איפה נסדרה ומתי נסדרה.

50 ליברמן מחליט ב"תלמודה של קיסרין", שמסכת נזיקין נסדרה בקיסרין, ואלו הן עיקר ראיותיו עמ' 11־12:

51 א שני דברים הובאו כאן סתם ובמקבילות שבמסכות אחרות בשם "רבנין דקיסרין": ב"ק פ"ח, ו ע"ג: אמר רבי אחא מצווין ישראל לפרנס עבדים וכו' – בכתובות פ"ה, ל ע"א: רבנין דקיסרין בשם ר' אחא אבל בשרי"ר בגליון, בב"ק כמו בכתובות; ב"ב פ"ג, יג ע"ד: אמר רב חסדא הדא דתימר בתינוק וכו' – בקידושין פ"ד, סה רע"ד: רבנין דקיסרין בשם רב חסדא וכו'.

52 ב שני דברים הובאו כאן סתם ובמקבילות בשם "רבי אבהו", בן קיסרין: ב"ק ד ע"ד: זאת אומרת שלא הילכו וכו' – בכתובות פ"ב, כו ע"א: אמר רבי אבהו זאת אומרת; ב"ב פ"ה, טו ע"א: מעשה ברבן גמליאל וכו' – בברכות פ"ב, ה ע"ד: א"ר אבהו מעשה ברבן גמליאל וכו'.

53 אלו הן עיקר ראיותיו השאר אין בו כדי ראיה. אבל כמו שנראה אנו מוצאים כיו"ב גם בב"ר תיאודור 342, דבר שהובא בב"ר בשם "רבנן דקסרין" ובמקבילה שבירוש' מגילה פ"ב, עד ד סתם ו"רבנן דקיסרין" הובאו כ"פ בב"ר. ובנוגע לסתמיות של ר' אבהו, אנו מוצאים כנגדם עי' להלן כמה דברים שהובאו בירוש' נזיקין בשם אמורא אחר, ובמקבילות בשם – ר' אבהו; א"כ אין דברים אלו מוכיחים כלום לסידורה של מסכת נזיקין בקיסרין דווקא.

54 ואולם נגד קיסרין ישנן ראיות הרבה.

55 א "רבנן דקיסרין" לא "דהכא" נזכרים בפירוש בירוש' ב"ב פ"י, יז ע"ג: ורבנן דקיסרין אמרין ואקח את ספר המקנה זה הפשוט וכו' וזה מתוכו וזה מאחוריו, וכל זה ליתא בהקבלה שבגטין פ"ח, מט ע"ד, אצל שינויים גדולים אחרים.

56 ב כמה וכמה דברים, שהובאו במקבילות בשם "רבנן דקיסרין", ר' אבהו וחכמי קיסרין אחרים – אינם כאן, או שהובאו כאן בשם אמוראים אחרים:

57 1. ב"ב פ"ט, טז ע"ד: שמואל אמר זכין לעוברין וכו'. סוגיא קצרה; והסוגיא ארוכה ביבמות פ"ד, ה ע"ג, והנה חוץ ממה שה"סתם" של כאן "פתר לה משום ייאוש" נזכר שם בשם "רבי יצחק בר אלעזר" השני, בן קיסרין, נמצא שם אחריו: רבנן דקיסרין רבי חייא בר ווא בשם רבי אבא בר נתן חזר בה רבי נתן כלומר רבי אלעזר מן מתניתא אם זכר וכו', שלא נזכר בב"ב.

58 2. ב"ב פ"ח, טז ע"ב: האומר זה בני נאמן. אם היו מוחזקין בו וכו', ואין כאן דברי "רבי אבהו בשם רבי יוחנן", דברי "ר' חזקיה" ודברי "ר' חזקיה ר' זריקן בשם רבי הונא", שבמקבילה קידוש' פ"ד, סו ע"א, אע"פ שכולם בני קיסרין הם.

59 3. ב"ב פ"ח, טז ע"ג: אמר רבי חנינה המשיא את בנו וכו', ואין כאן דברי "ר' ירמיה בשם רבי אבהו", דברי "ר' חזקיה בשם ר' יהושע בן לוי" ודברי "ר' אבהו" שעליו, שבכתובות פ"ה כט ע"ג.

60 4. ב"מ פ"א ח ע"א: רבי יסא בשם רבי יוחנן ואפילו לבו ביום, אבל בכתובות פ"ט, לג ע"ג: לא כן אמר רבי אבהו בשם ר' יוחנן וכו'.

61 5. ב"ב פ"ה, טו ע"א: אמ' ר' יוחנן הקונה שלשה אילנות וכו', בשביעית פ"א, לג ע"ב: רב יהודה בשם שמואל ר' אבהו בשם ר' יוחנן הקונה שלשה אילנות בתוך של חבירו רחוקים מטע עשר לבית סאה וכו', המימרא מורחבת ובשם ר' אבהו, ולא הובאה כך כאן. ובבבלי פב א הובאה כבירוש' ב"ב בשם "א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן וכו' מתקיף לה ר' אלעזר" וכו' כמו בירוש' ב"ב.

62 6. ב"ב פ"ח, טז ע"ב: ר' אבא בר חנה רבי יוחנן וכו', אבל בפיאה פ"ג, יז ע"ד סוגיא ארוכה בשינויים גדולים, ובסופה: אתא רבי אבהו בשם רבי יוחנן אינו יכול לחזור בו וכו'.

63 7. ב"ב פ"י, יז ע"ג: רב ירמיה "בר אבא" בשם רב אמ' משערין אותו עד כדי לך ולך. באי זה כתב משערין אותו. רבי יסא בשם רבי שובתי מלא חתימת ידי העדים. חזקיה אמר ובלבד לקולא וכו'. אמר רבי יצחק אין הוה כגון יוסי בן ינאי משערין מלך ובן מלך.

64 ובגטין פ"ט, נ ע"ג אחרי הברייתא: באיזה כתב משערין. רבי יסא בי רבי צ"ל: בשם רבי שבתי מלא חתימת ידי עדים. רבי אבהו בשם רבי יצחק בר חקולא כדי לך ולך. ר' ירמיה בעא קומי רבי זעירא חתימת יוסי בן ינאי כחתימת שאול בן ברוך. אמר ליה לכן צריכה חתימת יוסי בן ינאי כחתימת שאול בן ברוך.

65 8. ב"ב פ"ג, יג עד: והתני המוכר עוברי בהמתו לחבירו וכו' מעשרות שדה לחבירו וכו', אבל בקידושין פ"א, ס ע"ב וכן בדמאי פ"ו, כה ע"ג: רבי אבהו בשם רשב"ל המוכר וכו'. א"כ הובאה בקידושין ובדמאי כמימרא ובב"ב כברייתא, והרבה כאלו בבבלי וירוש' ואין זה ענין כלל למחלוקת של אמוראים שפותחת לפעמים בירוש' ב"תני", כ"איתמר" בבבלי.

66 9. ב"מ ספ"ב, ח ע"ד: תני אי זהו רבו שלימדו חכמה כל שפתח לו תחילה דברי רבי מאיר. רבי יודן אומ' כל שרוב תלמודו ממנו. ר' יוסי אומ' כל שהאיר עיניו במשנתו. רב כרבי מאיר. ורבי יוחנן כרבי יודה. שמואל כרבי יוסי, וכו'. רבי יוחנן כרבי יודה. רבי יוחנן הוה סליק מטיבריה לציפורי חמא חד בר נש נחת מן תמן אמ' ליה מה קלא במדינתא. אמ' ליה חד רבן דמַך וכל עמא פָרַיִין מיטפלא ביה. ידע רבי יוחנן דהוא רבי חנינה. שלח ואייתי מאנין טבין דשובתא ובזעון. ולא כן תני כל קרע שאינו של בהלה אינו קרע. ר' יוח' בעה מיעביד דרבה ומוקריתיה, ולא ידעין אי משום דהוא רביה אין משום שמועות הרעות. מילתיה דרבי חייה בר ווא אמרה כל תלמיד ותלמיד. בציפורי חמא כל עמא פָרַיִי אמר ליה למה כולי עלמא פריי. אמר ליה ר' יוחנן יתיב דריש בבי מדרשא דרבי בנייה ועל וכל עמא פריי מישמעיניה; אמר בריך רחמנא דחמי לי פירין עד דאנא בחיים. ובאגדתא פשטית ליה חוץ ממשלי וקהלת. הדא אמרה כל תלמיד ותלמיד אע"פ שאין רוב תלמודו ממנו, שהרי לפי זה לא היה רוב תלמודו מר' חנינה.

67 אבל במו"ק פ"ג ה"ז, פג ע"ב: אי זהו רבו וכו' במשנתו אפילו בדבר אחד. רבי אבהו בשם רבי יוחנן הלכה כדברי מי שהוא אומר כל שרוב תלמודו ממנו. ולמה לא אמר כרבי יהודה. אית תניי תני ומחליף וכו'.

68 ובהוריות פ"ג, מח ע"ב: אי זהו רבו וכו' במשנתו. אתא ר' אבהו בשם ר' יוחנן הלכה כמי וכו' וכו'. ר' חנניה נ"א: ר' חנינא הוה מיסתמיך בר' חייה בר בא בציפרין וכו' חוץ ממשלי וקהלת.

69 כאן וכאן הובאה ההלכה, הלכה מפורשת בלשונה שהרי שאלו עליה: ולמה לא אמר בהוריות: פתר לה כרבי יודה, של ר' יוחנן ע"י ר' אבהו, אבל בב"מ לא ידעו אותה, ודקדקו תחילה ממעשה הקריעה של ר' יוחנן על ר' חנינה, שסברו שכל תלמודו היה ממנו, שרי יוחנן סובר כר' יהודה, ואח"כ פקפקו בזה, והביאו עובדא של ר' חייא בר בא, שממנה יוצא שלא היה כל תלמודו של ר' יוחנן ממנו, ואעפ"כ קרע עליו. הרי שלא ידעו כלל את ההלכה המפורשת של ר' יוחנן, אע"פ שמסר אותה בן קיסרין. וכן נמסרה בבבלי ב"מ לג א בשם "ר' יצחק בר יוסף א"ר יוחנן". ואולם העובדא של ר' יוחנן נמסרה בבבלי מו"ק כד א כך: "אמרו ליה לר' יוחנן נח נפשיה דר' חנינא קרע עליה תליסר אצטלי מלתא אמר אזל גברא דהוה מסתפינא מיניה" ושם השיבו על השאלה מן "כל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע": שאני רבנן דכיון דכל שעתא וכו'.

70 והנה לפניו בירוש' הוריות פ"ג ה"ג, מז סע"ד וכן בסנהד' פ"ב, כ ע"ד נמסרה עובדא זו של הקריעה בקשר אחר: כהן גדול פורם מלמטן וכו'. רבי לעזר בשם כהנא למעלן "של ההדיוט" למעלן מקנה שפה למטן "של כ"ג" למטן מקנה שפה. רבי יוחנן אמר למטן ממש. רבי יוחנן סליק למבקרה לרבי חנינה כד הוה גו איסטרטא שמע דדמך שלח ואייתי מנוי טבייא דשובתא ובזעון. רבי יוחנן פליג על דרבי יהודה תרתין. ואתייא רבי לעזר בשם כהנא כרבי יודה "דלהלן"; אין כרבי יודה לא יפרום כל עיקר "שאינו בפריעה ופרימה כל עיקר" לדברי ר' יהודה, בבלי יב סע"ב. לא אתייא דא אלא על אביו ועל אמו כדברי ר' מאיר דתני על כל המתים אינו מבדיל קנה שפה. אלא על אביו ועל אמו כדברי רבי מאיר. רבי יודה אומ' כל קרע שאינו מבדיל קנה שפה הרי זה קרע של תפלות. מאי כדון. ומר הוא בכהן גדול שיהא מבדיל קנה שפה. ר' יוחנן "בזע" בגדים טובים של שבת לאו דווקא בבית־הצואר, שהרי לא היה לבוש בהם ור' יוחנן שימש "כהן גדול" בישראל, הוא סובר למטן ממש, וחולק על ר' יהודה בשנים: א שר' יוחנן סובר שכהן גדול פורם וב שקריעה בלא הבדלה קריעה היא עי' ק"ע. אבל ר' אלעזר סובר, כשמואל בבבלי, "כר' יהודה בחדא ופליג עליה בחדא" בבלי שם.

71 וכיו"ב בירוש' מו"ק פ"ג ה"ח, פג ע"ד: על כל המתים אינו מבדיל קנה שפה וכו' הברייתא דלעיל. ר' יוחנן פליג על ר' יודה בתרתיי. ר' יוחנן וכו' נחת מן חמריה ואפיק מנא טבייא דשובת' ובזעין כיי דתנינן תמן כהן גדול פורם מלמטן וההדיוט מלמעלן. רבי לעז' בשם כהנא וכו'. וכאן, במו"ק, הובאו לפניו בה"ז דברי ר' יוחנן שהוא סובר לענין רבו כר' יהודה, ועל כרחנו שפירוש "ר' יוחנן פליג על ר' יודה בתרתיי", כמו שפירשנו, ואינו ענין כלל לדברי ר' יהודה ברבו.

72 הסידור של ב"מ לא ידע אפוא את המימרא של ר' יוחנן, ודן לכאן ולכאן מן העובדות, מן העובדות שהובאו בירוש' מו"ק והוריות למטרה אחרת.

73 10. בב"ב פ"ג. יג ע"ד: רבי יוחנן בשם רבי ינאי המוכר בור לחבירו כיון שמסר לו דלייו קנה. רבי יהושע בן לוי בשם ריש לקיש "ריש לקיש בשם ר' יהושע בן לוי" המוכר צאן לחבירו כיון שמסר לו משכוכית קנה וכו'.

74 אבל בקידושין פ"א, ס ע"ב: רשב"ל בשם ר' ינאי המוכר צאן לחבירו וכו'. רבי יעקב בר אחא רבי שמעון בר אבא בשם רבי יהושע בן לוי המוכר בור לחבירו וכו'.

75 ובבבלי ב"ק נב א: אר"ל משום ר' ינאי המוכר עדר לחבירו וכו' ובשם ריב"ל נמסר שם, נא סע"ב, המוכר בית לחבירו וכו', שנמסר בירוש' ב"ק שם בשם ר' יוחנן, והמוכר בור לחבירו וכו' נמסר בבבלי שם בשם ר' אלעזר. ור' יעקב בר אחא בן קיסרין היה.

76 11. ב"ב פ"ה, טו ע"א: את מר מלקטין עשבים מכל מקום חוץ משדה תלתן שאסורין משום גזל וכו' מה התנה יהושע לעוברי עבירה? רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן שהוא רוצה בהן כילו עקורין ומונחין מפניו. ומר בשדה כרם דמר רבי ינאי כל הספחין אסורין וכו'. אבל בכלאים פ"ב, כז ע"ד, ישנה הסוגיא כולה בשינויים גדולים, ושם: אמר רבי יוסי וכי לא בא יהושע לפרש אלא לעוברי עבירה, וכו'. ר' אחא בשם ר' מיישא רוצה בהן כאלו עקורין וכו'. מיליהון דרבנן פליגין דאמר רבי זריקן בשם דבית רבי ינאי כל הספחין וכו'.

77 מה שנזכר בב"ב בשם רשב"ג בשם ר' יונתן – בכלאים בשם ר' אחא בן קיסרין בשם ר' מיישא, ומה שנזכר בב"ב סתם בשם ר' ינאי נזכר בכלאים בשם ר' זריקן בן קיסרין בשם דבית ר' ינאי.

78 א"כ מסורת קיסרין – אחרת היא.

79 סוף דבר:

80 השימוש בתלמודה של קיסרין, אם מעט ואם הרבה, נמצא בכל הירושלמי. ואף מסדר נזיקין השתמש בוודאי גם בתלמודה של קיסרין, "גם" אבל לא יותר.

81 ואשר לזמנו אין כל יסוד להקדימו; שר' יוסי ב"ר בון נזכר כאן הרבה, וא"כ היה בכל אופן בדור שאחריו.

82 אמר עצ"ם: מצאתי בטיוטה של כ"י מו"ר רשימה זו, ואמרתי להביאה מפני חשיבותה.

83 ירוש' ב"מ פ"ו יא ע"ב: בני טבריא – בני בית מעון השוה ירושל' עירובין פ"ה כב ע"ב, תעניות פ"ד סט סע"ב ועוד.

84 ב"ק פ"ט ו סע"ד: אמר רבי יונה צ"ל: יוסה ותשמע מינה בר נש וכו' דזבן ליה חיטין מטיבריה וזבן ליה מציפורי וכו'.

85 שם: אמר רבי מנא אזלית לקיסרין ואשכחית לרבי חזקיה דדריש לה משום דר' יעקב בר אחא ורגיל בירושלמי.

86 ב"מ פ"ב ח ע"ד: ר' יוחנן הוה סליק מטיבריה לציפורי, בציפורי.

87 פ"ה י ע"ג: ר' יוחנן או' כל העיירות הסמוכות לטיבריא וכו'.

88 פ"ו יא ע"א: ר' אבהו בשם ריב"ח אגרא מיכא ללוד וכו'.

89 פ"י יב ע"ג: הורי ר' חנינא לאילין ציפוראי.

90 ב"ב פ"ב יג ע"ב: והיך אמרין ר' יוחנן נפק מכנישתא סתם ושפך מים לוחרי תרעא ולא ידעין אי וכו'.

91 פ"ז טו ע"ג: אמר רבי יודן כגון אילין גלילאי וכו'. ועי' פסח' פ"י לז ע"ג: ר' אבהו אתא לטיבריא ובסוגיא: ציפורין, קיסרין.

92 תמן אמרין ב"ק פ"ו ה רע"ג, ב"מ פ"ג ט ע"ב, ב"ב פ"ד יד ע"ג ועי' כתובות, פ"י יז ע"ג, שם יז רע"ד.

93 ר' לא אילא רגיל הרבה.

94 ר יוסי בר' בון רגיל הרבה.

95 ר' יצחק בר טבליי נזכר ב"פ: ב"ק פ"ב ג ע"א וב"מ פ"ב ח סע"ב = ר' יצחק נפחא, בבלי כד ב. חוץ מן ר' יצחק ב"ק שם וב' ע"א, סע"ב, סע"ג, ו ע"ב, ב"מ פ"א ז ע"ד, ט ע"ד, פ"ה י סע"ג, יב עא – ג"פ.

96 ר' יצחק בר חקולה ב"מ פ"ח יא ע"ד, ב"ב פ"ב יג סע"ב ועוד כ"פ.

97 ללשון כדאי להזכיר: בא עליו ר' מאיר משני צדדין ב"ק פ"ג ד ע"א.

35 בבא מציעא פתח ↗

אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵירוֹ – קָנָה חֲבֵירוֹ. וְאִם תֹּאמַר מִשְׁנָתֵינוּ, דְּאָמַר ״תְּנָהּ לִי״, וְלָא אָמַר ״זְכָהּ לִי״.

52 בבא בתרא פתח ↗

גְּמָ׳ פָּתַח בְּבוֹר – וּמְסַיֵּים בְּכוֹתֶל; לִיתְנֵי: אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִבּוֹרוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים! אָמַר אַבָּיֵי, וְאִיתֵּימָא רַב יְהוּדָה: ״מִכּוֹתֶל בּוֹרוֹ״ שָׁנִינוּ. וְלִיתְנֵי: אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִבּוֹרוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים! הָא קָא מַשְׁמַע לַן – דְּכוֹתֶל בּוֹר שְׁלֹשָׁה טְפָחִים; נָפְקָא מִינַּהּ לְמִקָּח וּמִמְכָּר – כִּדְתַנְיָא: הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ: ״בּוֹר וְכוֹתְלֶיהָ אֲנִי מוֹכֵר לָךְ״ – צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הַכּוֹתֶל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. אִיתְּמַר: הַבָּא לִסְמוֹךְ בְּצַד הַמֶּצֶר – אַבָּיֵי אָמַר: סוֹמֵךְ, וְרָבָא אָמַר: אֵינוֹ סוֹמֵךְ. בְּשָׂדֶה הָעֲשׂוּיָה לְבוֹרוֹת – דִּבְרֵי הַכֹּל אֵינוֹ סוֹמֵךְ, כִּי פְּלִיגִי – בְּשָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְבוֹרוֹת. אַבָּיֵי אָמַר: סוֹמֵךְ – דְּהָא אֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְבוֹרוֹת. רָבָא אָמַר: אֵינוֹ סוֹמֵךְ – דְּאָמַר לֵיהּ: כִּי הֵיכִי דְּאַתְּ אִימְּלַכְתְּ וַחֲפַרְתְּ, אֲנָא נָמֵי מִמְּלַכְנָא וְחָפַרְנָא. אִיכָּא דְּאָמְרִי: בְּשָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְבוֹרוֹת – דִּבְרֵי הַכֹּל סוֹמֵךְ, כִּי פְּלִיגִי – בְּשָׂדֶה הָעֲשׂוּיָה לְבוֹרוֹת. אַבָּיֵי אָמַר: סוֹמֵךְ – אֲפִילּוּ לְרַבָּנַן, דְאָמְרִי: מַרְחִיקִין אֶת הָאִילָן מִן הַבּוֹר עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמָּה – הָתָם הוּא דִּבְעִידָּנָא דְּקָא נָטַע, אִיתָא לְבוֹר; אֲבָל הָכָא, בְּעִידָּנָא דְּקָא חָפַר – לֵיתָא לְבוֹר. וְרָבָא אָמַר: אֵינוֹ סוֹמֵךְ – וַאֲפִילּוּ לְרַבִּי יוֹסֵי דְּאָמַר: זֶה חוֹפֵר בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְזֶה נוֹטֵעַ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ – הָנֵי מִילֵּי הָתָם, דִּבְעִידָּנָא דְּקָא נָטַע – לֵיתַנְהוּ לְשׇׁרָשָׁיו דְּמַזְּקִי לַהּ לְבוֹר; אֲבָל הָכָא – אָמַר לֵיהּ: כֹּל מָרָא וּמָרָא דְּקָא מָחֲיֵית, קָא מְרַפֵּית לַהּ לְאַרְעַאי. תְּנַן: לֹא יַחְפּוֹר אָדָם בּוֹר סָמוּךְ לְבוֹרוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ. טַעְמָא דְּאִיכָּא בּוֹר, הָא לֵיכָּא בּוֹר – סוֹמֵךְ; בִּשְׁלָמָא לְהָךְ לִישָּׁנָא דְּאָמְרַתְּ: בְּשָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְבוֹרוֹת – דִּבְרֵי הַכֹּל סוֹמֵךְ, מַתְנִיתִין בְּשָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְבוֹרוֹת. אֶלָּא לְהָךְ לִישָּׁנָא דְּאָמְרַתְּ: בְּשָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְבוֹרוֹת פְּלִיגִי – בִּשְׁלָמָא לְאַבָּיֵי נִיחָא, אֶלָּא לְרָבָא קַשְׁיָא! אָמַר לָךְ רָבָא: הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר אַבָּיֵי וְאִיתֵּימָא רַב יְהוּדָה: מִכּוֹתֶל בּוֹרוֹ שָׁנִינוּ. אִיכָּא דְּאָמְרִי: וְאִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר אַבָּיֵי וְאִיתֵּימָא רַב יְהוּדָה: מִכּוֹתֶל בּוֹרוֹ שָׁנִינוּ. בִּשְׁלָמָא לְהָךְ לִישָּׁנָא דְּאָמְרַתְּ: בְּשָׂדֶה הָעֲשׂוּיָה לְבוֹרוֹת – דִּבְרֵי הַכֹּל אֵינוֹ סוֹמֵךְ, מַתְנִיתִין בְּשָׂדֶה הָעֲשׂוּיָה לְבוֹרוֹת. אֶלָּא לְהָךְ לִישָּׁנָא דְּאָמְרַתְּ: בְּשָׂדֶה הָעֲשׂוּיָה לְבוֹרוֹת פְּלִיגִי – בִּשְׁלָמָא לְרָבָא נִיחָא, אֶלָּא לְאַבָּיֵי קַשְׁיָא! אָמַר לָךְ אַבָּיֵי: מַתְנִיתִין שֶׁבָּאוּ לַחְפּוֹר בְּבַת אַחַת. תָּא שְׁמַע: סֶלַע הַבָּא בְּיָדַיִם – זֶה חוֹפֵר בּוֹרוֹ מִכָּאן, וְזֶה חוֹפֵר בּוֹרוֹ מִכָּאן; זֶה מַרְחִיק שְׁלֹשָׁה טְפָחִים וְסָד בְּסִיד, וָזֶה מַרְחִיק שְׁלֹשָׁה טְפָחִים וְסָד בְּסִיד! בָּא בְּיָדַיִם שָׁאנֵי. וּדְקָאָרֵי לַהּ מַאי קָאָרֵי לַהּ? בָּא בְּיָדַיִם אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: כֵּיוָן דְּבָא בְּיָדַיִם, לִיבְעֵי נָמֵי רַוְוחָא טְפֵי; קָא מַשְׁמַע לַן. תָּא שְׁמַע: מַרְחִיקִין אֶת הַגֶּפֶת, וְאֶת הַזֶּבֶל, וְאֶת

61 בבא בתרא פתח ↗

קָנָה שְׁלֹשָׁה – קָנָה קַרְקַע. וְכַמָּה? אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲרֵי זֶה קָנָה תַּחְתֵּיהֶן וּבֵינֵיהֶן, וְחוּצָה לָהֶן

69 בבא מציעא פתח ↗

״רֹבֵץ״ וְלֹא רַבְצָן, ״רֹבֵץ״ וְלֹא עוֹמֵד. ״תַּחַת מַשָּׂאוֹ״ וְלֹא מְפוֹרָק. ״תַּחַת מַשָּׂאוֹ״, מַשּׂאוֹי שֶׁיָּכוֹל לַעֲמוֹד בּוֹ. וְאִי אָמְרַתְּ צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים דְּאוֹרָיְיתָא, מָה לִי רוֹבֵץ, וּמָה לִי רַבְצָן, וּמָה לִי עוֹמֵד! הָא מַנִּי? רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הִיא, דְּאָמַר צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים דְּרַבָּנַן. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּקָתָנֵי: ״תַּחַת מַשָּׂאוֹ״ – מַשּׂאוֹי שֶׁיָּכוֹל לַעֲמוֹד בּוֹ, מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאִית לֵיהּ הַאי סְבָרָא – רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, שְׁמַע מִינַּהּ. וּמִי מָצֵית מוֹקְמַתְּ לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי? וְהָא קָתָנֵי סֵיפָא: ״תַּחַת מַשָּׂאוֹ״ – וְלֹא מְפוֹרָק. מַאי ״לֹא מְפוֹרָק״? אִילֵּימָא לֹא מְפוֹרָק כְּלָל, הָא כְּתִיב: ״הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ״! אֶלָּא פְּשִׁיטָא: ״לֹא מְפוֹרָק״ בְּחִנָּם, אֶלָּא בְּשָׂכָר, מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאִית לֵיהּ הַאי סְבָרָא – רַבָּנַן! לְעוֹלָם רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הִיא, וּבִטְעִינָה סָבַר לַהּ כְּרַבָּנַן. תָּנוּ רַבָּנַן: ״כִּי תִרְאֶה״ – יָכוֹל אֲפִילּוּ מֵרָחוֹק, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כִּי תִפְגַּע״. אִי ״כִּי תִפְגַּע״, יָכוֹל פְּגִיעָה מַמָּשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כִּי תִרְאֶה״. וְאֵיזוֹ הִיא רְאִיָּיה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פְּגִיעָה – שִׁיעֲרוּ חֲכָמִים אֶחָד מִשֶּׁבַע וּמֶחֱצָה בְּמִיל, וְזֶה הוּא רִיס. תָּנָא: וּמִדַּדֶּה עִמּוֹ עַד פַּרְסָה. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: וְנוֹטֵל שָׂכָר. מַתְנִי׳ אֲבֵדָתוֹ וַאֲבֵדַת אָבִיו – אֲבֵדָתוֹ קוֹדֶמֶת. אֲבֵדָתוֹ וַאֲבֵדַת רַבּוֹ – שֶׁלּוֹ קוֹדֵם. אֲבֵדַת אָבִיו וַאֲבֵדַת רַבּוֹ – שֶׁל רַבּוֹ קוֹדֶמֶת, שֶׁאָבִיו הֱבִיאוֹ לָעוֹלָם הַזֶּה, וְרַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ חׇכְמָה מְבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְאִם אָבִיו חָכָם – שֶׁל אָבִיו קוֹדֶמֶת. הָיָה אָבִיו וְרַבּוֹ נוֹשְׂאִין מַשּׂאוֹי – מַנִּיחַ אֶת שֶׁל רַבּוֹ, וְאַחַר כָּךְ מַנִּיחַ אֶת שֶׁל אָבִיו. הָיָה אָבִיו וְרַבּוֹ בְּבֵית הַשְּׁבִי – פּוֹדֶה אֶת רַבּוֹ, וְאַחַר כָּךְ פּוֹדֶה אֶת אָבִיו. וְאִם אָבִיו חָכָם – פּוֹדֶה אֶת אָבִיו, וְאַחַר כָּךְ פּוֹדֶה אֶת רַבּוֹ. גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, אָמַר קְרָא: ״אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן״, שֶׁלְּךָ קוֹדֵם לְשֶׁל כׇּל אָדָם. וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל הַמְקַיֵּים בְּעַצְמוֹ כָּךְ, סוֹף בָּא לִידֵי כָּךְ. הָיָה אָבִיו וְרַבּוֹ נוֹשְׂאִין מַשּׂאוֹי וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: רַבּוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ חׇכְמָה, וְלֹא רַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ מִקְרָא וּמִשְׁנָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כֹּל שֶׁרוֹב חׇכְמָתוֹ הֵימֶנּוּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֲפִילּוּ לֹא הֵאִיר עֵינָיו אֶלָּא בְּמִשְׁנָה אַחַת, זֶה הוּא רַבּוֹ. אָמַר רָבָא: כְּגוֹן רַב סְחוֹרָה, דְּאַסְבְּרַן זוּהֲמָא לִיסְטְרוֹן. שְׁמוּאֵל קְרַע מָאנֵיהּ עֲלֵיהּ הָהוּא מֵרַבָּנַן דְּאַסְבְּרֵיהּ ״אֶחָד יוֹרֵד לְאַמַּת הַשֶּׁחִי וְאֶחָד פּוֹתֵחַ כֵּיוָן״. אָמַר עוּלָּא: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל, עוֹמְדִין זֶה מִפְּנֵי זֶה, וְקוֹרְעִין זֶה עַל זֶה. וּלְעִנְיַן אֲבֵדָה בִּמְקוֹם אָבִיו, אֵינָן חוֹזְרִין אֶלָּא לְרַבּוֹ מוּבְהָק. קָבָעֵי מִינֵּיהּ רַב חִסְדָּא מֵרַב הוּנָא: תַּלְמִיד וְצָרִיךְ לוֹ רַבּוֹ, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: חִסְדָּא חִסְדָּא, לָא צְרִיכְנָא לָךְ, אַתְּ צְרִיכַתְּ לִי עַד אַרְבְּעִין שְׁנִין. אִיקְּפַדוּ אַהֲדָדֵי וְלָא עָיְילִי לְגַבֵּי הֲדָדֵי. יְתֵיב רַב חִיסְדָּא אַרְבְּעִין תַּעֲנִיָּתָא, מִשּׁוּם דַּחֲלַשׁ דַּעְתֵּיהּ דְּרַב הוּנָא. יָתֵיב רַב הוּנָא אַרְבְּעִין תַּעֲנִיָּתָא, מִשּׁוּם דְּחַשְׁדֵיהּ לְרַב חִסְדָּא. אִיתְּמַר: רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. רַב אַחָא בַּר רַב הוּנָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי. וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי? וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כִּסְתַם מִשְׁנָה, וּתְנַן: רַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ חׇכְמָה. מַאי ״חׇכְמָה״? רוֹב חׇכְמָתוֹ. תָּנוּ רַבָּנַן: הָעוֹסְקִין בְּמִקְרָא – מִדָּה וְאֵינָהּ מִדָּה, בַּמִּשְׁנָה – מִדָּה וְנוֹטְלִין עָלֶיהָ שָׂכָר, בַּתַּלְמוּד – אֵין לָךְ מִדָּה גְּדוֹלָה מִזּוֹ, וּלְעוֹלָם הֱוֵי רָץ לַמִּשְׁנָה יוֹתֵר מִן הַתַּלְמוּד. הָא גוּפַאּ קַשְׁיָא. אָמְרַתְּ בַּתַּלְמוּד אֵין לְךָ מִדָּה גְּדוֹלָה מִזּוֹ, וַהֲדַר אָמְרַתְּ: וּלְעוֹלָם הֱוֵי רָץ לַמִּשְׁנָה יוֹתֵר מִן הַתַּלְמוּד! אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:

70 תלמוד ירושלמי הוריות פתח ↗

הלכה: כֹּהֵן גָדוֹל פּוֹרֵם מִלְּמַטָּן כול׳. רִבִּי לָעְזָר בְּשֵׁם כַּהֲנָא. לְמַעֲלָן. לְמַעֲלָן מִקָּנֶה שָׂפָה. לְמַטָּן. לְמַטָּן מִקָּנֶה שָׂפָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לְמַטָּן מַמָּשׁ. רִבִּי יוֹחָנָן סְלִיק לִמְבַקְּרָה לְרִבִּי חֲנִינָה. כַּד הֲוָה גַּו אִיסְטְרָטָא שְׁמַע דִּדְמָךְ. שְׁלַח וְאַייתִי מָנוֹי טַבְיָיא דְשׁוּבְתָא וּבְזָעוּן. רִבִּי יוֹחָנָן פְּלִיג עַל דְּרִבִּי יְהוּדָה תַרְתֵּין. וְאַתְיָיא רִבִּי לָעְזָר בְּשֵׁם כַּהֲנָא כְרִבִּי יוּדָה. אִין כְרִבִּי יוּדָה לֹא יִפְרוֹם כָּל עִיקָּר. לָא אַתְיָיא דָא אֶלָּא עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ כְדִבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. דְּתַנֵּי. עַל כָּל הַמֵּתִים אֵינוֹ מַבְדִּיל קָנֶה שָׂפָה אֶלָּא עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ. כְּדִבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. כָּל קֶרַע שֶׁאֵינוֹ מַבְדִּיל קָנֶה שָׂפָה הֲרֵי זֶה קֶרַע שֶׁלְּתִפְלוּת. מַאי כְדוֹן. אוֹמֵר הוּא בְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁיְּהֵא מַבְדִּיל קָנֶה שָׂפָה.