1אמר כי האדם שהוא נפרד בדעותיו מן האנשים החכמים לא ילמוד החכמות על הסדר להקדים הראוי להקדים ולאחר הראוי לאחר רק יבקש ללמוד מן החכמות אחת הנה ואחת הנה זעיר שם זעיר שם לפי תאותו. ולא תהיה השקפת ידיעתו ועיונו בחכמה אחת ותהיה כוונתו לבוא אל תכלית מה שיוכל לדעת ממנה רק בכל תושיה יתגלע כלומר הוא יתערב ויסתבך בכל תושיה כלומר ירצה לדעת מעט קט מכל חכמה וחכמה. ונתן הסבה בזה ואמר לא יחפוץ כסיל בתבונה כלומר זה שעושה הכסיל לבקש מן החכמות לפי תאותו וירצה ללמוד מכל חכמה מעט הוא בעבור שאינו לומד מן החכמה ואינו מתעסק בה להיות שוגה באהבתה ואינו חפץ בה בעבור מעלתה רק כדי שתתגלה חכמתו אצל הכל ויחזיקוהו האנשים בתורת חכם כי אם היה חפץ ללמוד החכמה על דרך הלימוד האמתי היה לומד אותה על הסדר.2אמר כי בבוא האיש הרשע כבר בא הבוז כי הבוז והקלון דבקים במעשיו בלכתם ילכו ובעומדם יעמודו. וביאת הרשע תהיה עם קלון וחרפה או עם קלון של חרפה. או יאמר כי בבוא הרשע בא הבוז עמו ועם איש קלון תבוא החרפה. ואמר גם כלומר בבוא הרשע לא בא הוא לבדו כי עמו בא גם הבוז ובא עם קלון וחרפה.3ר"ל בפסוק זה כי דברי החכמים הם שני מינים יש מהם שהם לדמיון המים העמוקים שלא יוכל אדם ליהנות מהם רק בערמה ובתחבולה והם הדברים הנאמרים דרך חידה ומשל שיכוין אומרם להעלימם ממי שאינו ראוי אליהם ולא יבינו כל רשעים. והמשכילים יבינו כענין ואיש תבונה ידלנה. ויש מדברי החכמים שהם לדמיון הנחל הנובע שיהנה מהם האדם. או כוון לומר כי בעת שיהיו דברי פי האיש כמים עמוקים כלומר מעטים וטובים ונאמרים דרך העולם זה יורה כי אלו הדברים נמשכים מנחל שהוא נובע שמקורו הוא החכמה והענין כי החכם לא ישתוק ולא ישים דבריו עמוקים ונסתרים רק בעבור היות בלבו נחל נובע מקור חכמה.4אמר כי אין טוב לשאת פני רשע ולהטות משפט הצדיק מן היושר בעמדו למשפט עם הרשע. ועל דרך נסתרו יאמר כי אין טוב לשאת פנים אל המלך זקן וכסיל ולהעביד אליו החלק השכלי הנקרא צדיק אשר המכוון ממנו הוא שימלוך כטעם לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור.5אמר כי הדברים שידבר הכסיל בשפתיו יבואו בריב כלומר בתחלת דבריו יבוא הריב עמהם כי לא ידבר רק דברי ריבות בשעריו. ופיו למהלומות יקרא ר"ל שדברי פיו יקראו ויכריזו דברי מכות ופצעים. ומהלומות הוא שם מן הלמוני בל ידעתי את הולם פעם שעניינם המכות והפצעים. והענין שמדברי הכסיל ימשכו דברי ריבות ומכות ופצעים. או יאמר כי שפתי הכסיל יבואו ויכנסו ויתערבו בריב וזה כי בראותם ריב בין אנשים יתערבו באותו הריב וכאילו בפיו יקרא המכות והענין שהוא גורם לעצמו שיופצע ויהלם.6אמר כי פי האדם הכסיל הוא לו למחיתה והענין כי דברי פיו יביאו מחיתה ושברון עליו בעבור היותם נאמרים דרך כסילות וכפל הענין באמרו ושפתיו מוקש נפשו. או כוון לומר שדבריו יביאוהו לידי מחיתה בעולם הזה בעבור מה שימשך מהם ריב וכן דברי שפתיו בעת שיהיו ממותרי הדבור ומחטאי הדבור כלומר מן הדבור האסור והנמנע יביאו מוקש ועונש בעולם הנשמות. או יאמר כי פי כסיל וזה רמז אל האכילה והשתיה אשר לא תהיה כדת היא מחיתה אל האיש כי היא גורמת אבדן הגוף והנפש. וכמו שמותרי האכילה הם לו למחיתה כן חטאי שפתיו הם מוקש לנפש.7ואחרי שהזכיר מותרי הדיבור באומרו שפתי כסיל יבאו בריב וגו' ופי כסיל מחיתה לו הזכיר דברי הנרגנים שהם ממיתים לרוב ההיזק הנמשך מהם ואמר דברי נרגן וגו'.8נרגן שרשו רגן והוא הרכיל. כמתלהמים המלה הזאת אין לה דומה וענין המלה הזאת כחלקים הנעלמים והוא דומה ללשון ערב האומר לְהַמְתְ כענין בלעת ואמר כי דברי האיש הנרגן הם בקלות ובהבלעה והם מגיעים אל התכלית מן ההיזק והרע או יהיה כמתלהמים מענין הולם פעם והיה משפטו כמתהלמים ור"ל כי דברי הנרגן נראים כאלו הם מכות קלות. ועל דרך האמת הם דוקרים ומגיעים לחלל הגוף לרוב היזקם.9אמר כי האיש שיש לו מלאכה יוכל לחיות ממנה והוא מתרשל מן המלאכה ההיא ולא יתעסק בה הוא חבר וריע לבעל משחית כי הוא משחית מלאכתו וממונו ומשחית עצמו ובני ביתו בהרפותו מלאכתו אשר חייהם תלויים בה. וכוון לומר שלא יחשוב המתרפה במלאכתו שהוא עשה דבר נקל כי חבר הוא לאיש שהוא הורג עצמו. מצורף אל זה כי בסבת הרפותו מלאכתו יחיה בצער ולא יוכל לבקש החכמה עם צוק הפרנסה ונמצא שהוא משחית נפשו. ובא מלת מתרפא באלף במקום ה"א.10ואמר גם בעבור שכבר הזכיר דברי נרגן ואמר כי לא הנרגן בלבד הוא ענין רע ומזיק אלא גם האיש שמתרפא במלאכתו הוא אח לבעל משחית.11וסמך אליהם מגדל עוז שם ה' בו ירוץ לרמוז כי בהיות דברי נרגן כמתלהמים הצדיק ירוץ אל ה' ית' שהוא מגדול עוז ויתבצר בו וינצל. והענין שלא ישיב אל דברי הנרגנים ולא יתערב עמהם רק יפקיד רוחו ונשמתו ביד ה' ית' ובענין זה ינצל מדבריהם.12אמר כי שם ה' הוא מגדל של עוז ושל גבורה והצדיקים בעת צרתם לא ירוצו לכספם וזהבם או לאילי הארץ שיצילום רק ירוצו אל זה המגדל הנזכר שהוא שם ה' ית' ובכן ינצלו. והזכיר שם ה' במקום עצמו ית' כמו ושמי ה' לא נודעתי להם. ואפשר שבא עוז במקום עז כמו ומגדל עוז היה בתוך העיר ולחם חום ביום הלקחו ושוד מלכים תינקי וכיוצא בהם.13ונראה שקרא הכח השכלי צדיק ואמר כי הכח השכלי מדרכו שהוא עולה במדרגות הסולם העשוי מקורת עץ החיים אשר מלאכי אלהים עולים ויורדים בו בזריזות עד שישיג לבסוף ה' ית' הנצב על ראש הסולם וידבק בו.14אחרי שהזכיר כי הצדיק ישים בטחונו בה' ית' ולא ירוץ בעת צרתו כי אם אליו אמר כי העשיר אינו כן רק ממון העשיר הוא לקרית עוזו ולא יבטח כי אם בו להנצל מפגעי הזמן. ואותו הממון ידמה לו שהוא לו כאלו היתה לו בחצרו ובחדרי משכיתו חומה נשגבה אשר בה ירוץ ונשגב כי הוא יבטח ברוב עשרו יעוז בהוותו. וכמו שקרא בפסוק הקודם החלק השכלי צדיק קרא הנה יצר התאוה עשיר ואמר כי היצר ותאוותיו יסירו בטחון האדם מה' ית' וידמה אליו שקנייני העולם הזה הם קניינים גמורים נאמני המציאות יהיה להם השארות וקיום.15וסמך אל זה הפסוק לפני שבר יגבה לב איש כלומר העשיר בעבור גובה לבו לא ירוץ אל ה' ית' שהיה מצילו מכל רע ולפיכך ישבר ואם היה עניו היה הכבוד נמשך אחר הענוה. ומדרכי העשיר גם כן שהוא לרוב גאותו הוא משיב דבר בטרם ישמע וזה הדבר היא לו לאולת וכלימה והוא סבת שברו וחוליו כי גאות רוחו גרמה לו לכלכל הדבר המחליא אותו והוא הסרת בטחונו מה' ית' והתבצרו בעשר וחשבו אותו קריית עוזו. וכשיגיע חליו להיות רוח נכאה מי ישאנה כלומר מי ישא מחלתו מגופו. אמנם לב האיש הנבון יקנה הדעת ואזן חכמים תבקש דעת ואם קנה מן הדעת מה שישפיע על זולתו אז טוב לו כי חכמתו תוסיף בזה והוא שסמך אליו מתן אדם ירחיב לו.16אמר כי לפני בא השבר לאיש יגבה לבו והטעם כי מיד שיגבה לב האיש בקרוב אליו יבא שברו וזה כי מי שהגיע מסכלותו עד שיגבה לבו הודיע כי לא הבחין גודל מעלת אלהיו ושרפיו וצבאות השמים ולא ידע שפלותו וערכו במציאות. ומתוך כך הוא מזומן לעונש אלהי כדי שיכיר שפלותו.17אמנם האיש שהוא הפך זה והוא שתראה בו מדת ענוה הכניעה לאלהים הוא אות ומופת על הכרתו נפלאות אלהיו וגדולתו ושידע מיעוט ערכו במציאות והוא מזומן בעבור זה לכל כבוד כי האלהים יעץ להשפיל הגבוהים ולהגביה השפלים ולפיכך אמר ולפני כבוד ענוה כלומר כשתראה מדת ענוה באיש תידע כי הכבוד ימשך אחריו.18אמר כי מי שמשיב דבר על דבר בטרם שישמעהו ויבינהו על מתכונתו התשובה ההיא שישיב היא לו לאולת וכלימה. או יאמר המדה הזאת להשיב על דבר בטרם ישמעהו היא נחשבת לאולת ולכלמה לבעליה כי בעבור שהיא מדה של אולת יכלימוהו בני אדם עליה.19יכלכל שרשו כיל וכמוהו ומי מכלכל את יום בואו. נלאתי כלכל. הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך. ועניינם המשא והסבל ואמר שחולי הנפש קשה מחולי הגוף כי הגוף כשיחלה תסבול הנפש ותחזק לשאת אותו. אבל בחלות הנפש אין הגוף יכול לסבול חליו אך הוא נמס ואבד. ואע"פ שכחות הנפש הולכות אחר מזג הגוף הנפש יכולה לסבול חולי הגוף יותר משיכול הגוף לסבול חולי הנפש.20או יהיה ענין הפסוק כן רוח איש כלומר יצר לב האדם גורם אל האדם לכלכל ולזון ולהשאיר הדבר המחליא אותו והענין שהוא ימשך אחר תאותו ו לא ישתדל להסיר הדבר הגורם לו היזק והמחליא אותו. רק בהמשכו אחר תאותו הוא יפרנס ויכלכל דבר המחליאו או יפרנס מחלותו ולא יחשוב האיש העושה זה שעושה לעצמו היזק מועט כי החולי כשיתיישב בגוף מי יוכל לשאת טרחו או מי יוכל להסירו ממנו. וזה רצה באמרו ורוח נכאה מי ישאנה כלומר כשיגיע החולי בגוף ויתיישב בו עד שתהיה הרוח נכאה וחלושה ונשברת מי ישאנה כלומר מי יוכל לסבול טורח החולי ההוא או מי יוכל לשאת המחלה ההיא ולהסירה מן הגוף.21אמר כי שכל האיש הנבון ישתדל בקניית החכמה והיא ידיעת אמיתת הנמצאות וכן אוזן החכמים תבקש לשמוע הדעת גם כן. ואפשר שיאמר כי שכל הנבון שהוא בעל חכמת הלימודים הוא יקנה הדעת מעצמו כלומר יכול לעמוד על ידיעת חכמת הלמודים מעצמו וזה כי חכמת המספר והשיעור ימצא כל אדם מוטבע על ידיעתם מבלתי מלמד חלק מהם ומהם יעלה אל שאר החכמות אשר הם כלי לעלות בהם אל הגמטריא והיא התשבורת ואל חכמת הגלגל ואל חכמת ההגיון.22ואוזן חכמים תבקש דעת כלומר כי האוזן של אנשים המשתדלים לקנות החכמה האלקית היא תבקש לשמוע ממוריה ידיעת מונחיה כי החכמה האלהית צריכה לקבלה ולא יתעורר האדם אליה מעצמו ולא יועיל התעוררותו עליה אם לא יקבלנה מאחר ולפיכך לא אמר לב חכמים יבקש דעת שיובן ממנו שהוא ימצא עצמו מוטבע אל ידיעתה רק אמר ואוזן חכמים כלומר אוזן הרוצים לקנות חכמה האלהית היא תבקש לשמוע הדעת כלומר תצטרך אל ידיעת העניינים השכליים ההם מן מקבל.23אמר כי האדם שינדב מהונו לזולתו המתן ההוא ירחיב לו והענין כי האנשים יכבדוהו עבור נדיבותו וירחיבו לו במושב וגם במתן ההוא יוליכוהו לפני הגדולים והם המלכים ובעלי הגדולה והעוצם לעמוד עמהם. וכמו שמתן האדם והוא נדיבות הממון ירחיב לו בעולם הזה וינחנו לפני הגדולים כן מה שיתנדב האדם השלם לחון זולתו ממה שחננו האלהים מן החכמה והשלמות הוא ירחיב לו כלומר יוסיף בשכלו כי הוא יוסיף בחכמתו בלמד החכמה לזולתו ויכבדוהו בני אדם עבור חכמתו. וכמותו המתן שעשה לזולתו בעולם הזה שהישיר בני אדם אל ההצלחה יקרב אותו למעלת האבות הקדושים ויתן לו ה' ית' מהלכים בין העומדים ההם.24ואחרי שהזכיר כי מתן אדם ירחיב לו והוא מה שישפיע על זולתו אמר צדיק הראשון בריבו ובא רעהו וחקרו כלומר אם יבוא האדם לחון זולתו בענייני האמונות צריך עיון גדול כי היו אמונות קודמות לקדמונים וחשבו שצדקו בכל מה שאמרו וזה נרמז מאמרו צדיק הראשון בריבו אחרי כן קמו חכמים אחרים אחריהם וחקרו על מה שאמרו הקדמונים וזייפו אמונתם וזה נרמז באמרו ובא רעהו וחקרו. אמנם לא זה ולא זה הגיעו אל תכלית האמת רק התורה האמתית היא חוננת האמת באמונת מציאות האל ית' חדוש העולם והתחדש הנפלאות ושהשגחה היא כללית ופרטית ואחדות האל ית' וכיוצא בזה. וזה נרמז מאמרו מדינים ישבית הגורל ובין עצומים יפריד.25וקרא חנינת התורה הדיעות האמיתיות בשם גורל להיות הגורל בורר החלקים בין השותפים כן התורה מעמדת כל דבר על מכונו ומסיר כל ספק מהלבבות.26ואמרו אח נפשע מקריית עוז ומדנים כבריח ארמון ר"ל ואם אומה או יחיד הוא נפשע מאמיתת האמונה אז יהיו עליהם ספיקות ומדינים לדמיון מה שיקרה אל הארמון כשנפשע הבריח הסוגר הכל. או קרא האמונה כולה קרית עוז ויהיה פי' אחד ור"ל אם יפסיד אדם עיקר אחד מעיקרי האמונה הוא כאלו נפשע הבריח מן הארמון.27או יהיה ביאור הענין כן והוא אמ' מתן אדם ירחיב לו שעניינו בהיות איש משכיל ישפיע מברכתו על זולתו ירחיב לו אמנם יש מונעים לאדם מהשכיל והוא שהכח החיוני אשר יצא ראשון הוא מחרחר ריב בבקש צרכיו כי יבקש היתרונות. ורעהו שהוא החלק השכלי שהוא אחריו הוא חוקר אותו ורוצה לקבל חלקו ויתעוררו מדנים ביניהם לזאת הסבה ולולי התורה התמימה הנמשלת לגורל שהיא השביתה המדינים במנוע המותרות היה מתמיד הריב ביניהם כי כל זמן שאין גבול ידוע בין האחים והשותפים יהיה ריב ביניהם. ולפיכך סמך אל זה אח נפשע מקריית עוז כלומ' בעת שהכח החיוני איננו מתרצה בחלקו והוא נכנס בגבול החלק השכלי אז תראה מדינים כאילו הוסר הבריח מן הארמון ותהיה כעיר פרוצה אין חומה.28אמר כי כשיבואו שני אנשים לדין הראשון שיספר טענותיו לפני השופט הוא מראה עצמו שהוא שואל הצדק בטענתו עד שתשמע דברי חבירו הטוען. אמנם אחרי שתשמע דברי הנטען שישים לאל מלתו אז לא יראה בעיני השומעים שהראשון יצדק במאמריו מכל מכל. כי זה הנטען יבוא ויחקור וידקדק על מה שאמר הטוען בראשונה ויסתור דבריו. ואמר זה כדי שיתעורר הדיין ולא ישמע דברי הבעלי דינים זה שלא בפני זה כדי שלא יתיישבו דברי הראשון בלבו ומתוך כך יצא משפט מעוקל.29אמר כי הגורל ישבית ריב ומדינים וזה כי בעת שיריבו אנשים על דבר מן הדברים ולא יבואו לידי הסכמה ויפילו אחרי כן גורלות ויתנהגו על פי הגורל ההוא הגורל ההוא הוא סבה להשבית ריבות ומדנים כי מתוך שכל אחד מהם יכוון אל דבר אחד בעצמו ואין אחד שיבטל רצונו מפני רצון חבירו יבואו להריב זה עם זה. ואם יתחכמו להפיל גורלות ולהתנהג על פי הגורל יהיה הגורל ההוא סבה להפסק הריב.30ובין עצומים יפריד ר"ל ובין אנשים עצומים שכל אחד מהם מתכוין לנצוח יפריד שלא יבואו להריב זה עם זה. או יאמר ובין מדנים עצומים יפריד והענין שלא יניח המדנים והריבות שיתחברו. ואפשר שאמרו מדינים ישבית הגורל הוא כנותן טעם לפקודי ה' הישרים בהנהגת האדם במאכל ובמשתה ובמשגל ובכלל לכל דרכי האדם לפי שידוע כי הגורל בורר חלק כל אחד מהשותפים ובירור החלקים הוא משבית הריב כדרך שאמר אברהם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה. וזה מטוב הנהגת המתהלך בדרכי ה' ית' כי כל זמן שאין גבול ידוע בין האחים והשותפים יתעורר ריב ביניהם לסבתם או לסבת אנשי ביתם.31ולפי ענין זה התורה התמימה נתנה גבול בכל הנמשך לכח החיוני להשבית מדינים בינו ובין הכח השכלי ולהפריד ביניהם בסוף עד שלא יתעסק השכל במריבת בעלי ריבו ובתעצומותיו. והוא שאמר ובין עצומים יפריד כמו שבא ודל מרעהו יפרד. ולולי הנהגת התורה היה עשק רב ביניהם והיה צריך הכח השכלי להתעורר בכל עת לחקור דברי הכח החיוני המתעורר ראשון לחרחר ריב בבקשת צרכיו כי יבקש היתרונות והוא שהקדים לזה ואמר צדיק הראשון בריבו ובא רעהו וחקרו. ואמר גם חכם בעיניו איש עשיר ודל מבין יחקרנו ולפי החקירה הזאת היה מתמיד הריב ביניהם לולי התורה התמימה שהשביתה הריב והמדנים במנוע היתרונות.32אמר כשיזדמן שתהיה קריה חזקה בין אחים וימרוד אחד מן האחים ויגורש מן הקריה בסבת פשעו הוא יביא מדינים על הקריה ואנשיה עד שיצטרכו לסגור הארמון בעד נפשם עם הבריח. והזכיר האח בעבור שהוא יותר מזיק לאחיו ולנמשכים אחריהם כשיגורש ממה שאם יגורשו רבים מן הגרים התושבים בתוכה בעבור שהוא יודע מצפוני לבם ומצפוני הקריה ויהיה ההיזק הבא לאחים מן האח בעבור זה רב.33או יאמר כשיקרה שיהיה אח נפשע מקריית עוז כאשר פירשנו ובזמן שיהיו בעולם או בינו ובין אחיו מדינים אז יהיה ההיזק הנמשך מזה לדמיון ההיזק ההווה כשיפסד בריח הארמון שהארמון יעמוד בענין רע כי הוא המונע מהגיע ההיזק לאשר בתוך הארמון וכמו שבעת שיוסר הבריח מן הארמון הוא מעותד אל ההיזק כן כשהאח הוא נפשע מקרית עוז הקריה היא בענין רע וענין הכתו' האח שהוא נפשע מקרית עוז ומעורר לקריה מדנים הוא לדמיון הבריח שנפשע מן הארמון.34ועל דרך נסתרו יאמר כי כשהכח החיוני הוא נפשע כלומר שיפעל כפי טבעו והוא החוטא לתאבון הוא קשה וחזק מגבור עליו וממשול בו יותר ממשול על קרית עוז על דרך שאמר טוב ארך אפים מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר. אמנם יש תקוה על זה למושל ברוחו אבל כשיעיז הטבע ויחטא להכעיס ולחרחר ריב אבדה התקוה בו כי כבר העיר סוגרת ומסוגרת והוא שאמר ומדינים כבריח ארמון.35אמר כי מן הפרי שיעשו דברי פי איש תשבע בטנו. ואחרי שהוציא הדיבור בלשון פרי שמדרכו שיאכל קרא מה שיקרה לו בסבת הדיבור אכילה ואמר כי כפי הדיבור כן יקרנו אם יהיה טוב יקרנו טוב ואם יהיה רע יקרנו רע.36תבואת שפתיו ישבע כלומר ומתבואת שפתיו ישבע כלומר מן התבואה שיעשו הדברים שיוציא בשפתיו ישבע והוא כפל לשון. ואפשר כי אומרו מפרי פי איש תשבע בטנו רמז אל האכילה. ואמרו תבואת שפתיו ישבע רמז אל הדבור על הדרך שאמר שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו.37וזה הפסוק יש לו דבקות עם הפסוקים שלפניו שאמר מתן אדם ירחיב לו והזהירו שיחון אמונות טובות ולא דעות קדומות ואמר אחר כן סוף דבר מפרי פי איש תשבע בטנו כי אם יחון זולתו דיעות אמתיות אשריו ואם יחון אותו דעות נכריות קדומות אוי לו ואוי לנפשו כי מות וחיים ביד לשון כלומר יוכל לחון על זולתו דברים יביאוהו אל המות ויוכל לחון אותו דיעות ידריכוהו אל החיים ואוהביה יאכל פריה.38אמר כי המיתה והחיים תלויים ביד הלשון כלומר ביד הדיבור שיעשה האדם בלשונו כי האדם יוכל לדבר דברים יחוייב לנפשו המות וכן בהפך זה שהדבור הטוב לפעמים הוא מציל הלקוחים למות ומטים להרג יחשוך ולפיכך אמר דרך כלל ואוהביה כלומר כל אחד מאוהביה יאכל פריה כלומר הרגיל לדבר ויאהב הדברים הוא יאכל פרי דבריו כי אם יהיה הדבור טוב הדיבור ההוא יועילנו ואם יהיה הדיבור רע יזיקנו.39וכמו שהדבור בדברי העולם הוא מביא אל מות ואל חיים זמניים כן יש דבורים אחרים יביאו אל מות וחיים רוחניים בעולם הנשמות אחר המות. וזה כי הדיבור ביסר בני אדם והרחיקם מן הדרך הרע וקרבם אל דרך החיים ובלמד דעת את העם ובקרוא אל האלהים בחזקה ובהתפלל אליו ית' ובלימוד התורה והמצות והחכמה הוא מביא בעליו אל החיים הנצחיים אשר אין עמהם מות. והדיבור ברכילות ובשוא ובכזב ובקללות ובגדופים ובהסיר האנשים מדרך ההצלחה והדריכם אל הדרך הרע והדומה להם הוא מביא אל המות הזמני ואל עונש הנפש הרוחני בעולם הנשמות ולפיכך אמר ואוהביה יאכל פריה כלומר מי שאוהב הדיבור הוא יגמל עליו אם הדיבור יהיה רע יגמול רע בזה ובבא כפי מה שתגזור החכמה העליונה ואם יהיה הדיבור טוב יגמל טוב בזה ובבא גם כן.40יאמר לפי פשוטו כי מי שמצא אשה טובה והוא אשר קורא אותה אשה סתם מצא לעצמו דבר טוב. ופירשנו מצא אשה אשה טובה כי בעת שלא תהיה טובה תקרא אשת מדינים. אשת כסילות. אשת זנונים. אשה מנאפת. אשה זונה. והמוצא אותם לא מצא טוב רק מצא מר ממות. ואמר כי אחרי שהנשים רובן כסילות ואוילות ומטבע רע מי שמצא אשה טובה הוא מצא דבר טוב והוא מן האנשים שהפיקו רצון מה' ית'.41ואמר מצא אשה לפי שלא יועיל על הרוב כל השתדלותו לבחור לו אשה טובה כי בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת ולפיכך מי שיש לו אשה טובה הוא כאלו נזדמנה לו מציאה טובה לא כוון אליה ואמר מצא טוב כי עם מציאות האשה הטובה ימשכו כל מיני הטובות.42ולפי נסתרו יאמר כי מי שמצא חמרו חומר טוב מוכן לקבל שלמות המדות וקבול הצורה האמיתית על שלימותה ותמותה הוא מצא דבר שהוא טוב מפני שיקל עליו לימוד החכמות ועבודת האלהים וקבול השכל על אמיתתו עד שיביאנו באחרית להפיק רצון מה' כי יביאוהו המעשים הטובים לאהבת השם הנכבד והנורא ולדבקה בו. אמנם כשיזדמן שיהיה החומר בלתי נאות הוא רחוק בעליו להשיג אל ההצלחה ימצאוהו שומרי החומות ויכוהו ויפצעוהו וישאו את רדידו מעליו אם יכוון להכנס אל הגן והוא זיווג שני שקשה לזווגו כקריעת ים סוף.43וסמך אל זה בתחנונים ידבר רש כלומר האיש שמצא אשה טובה כלומר שיש לו חומר טוב נאות לכל שלימות שהוא רש מתענוגי העולם ולא ירדוף אחר המותרות הוא המאושר. אמנם מי שלא מצא אשת חיל והוא רודף אחר המותרות ונקרא במקום הזה עשיר הוא יענה עזות.44יאמר לפי פשוטו כשיהיה ריב בין רש ועשיר הרש ידבר דבריו אחר הנחת כל גאה וגאון בשפלות ובהכנעה מפני שיכיר שפלותו וערך עצמו והוא אמרו תחנונים ידבר רש כלומר בתחנונים ידבר הרש דבריו ובא בחסרון הבי"ת או יהיה עניינו דברי תחנונים ידבר רש. ועשיר יענה עזות כלומר והעשיר יענה לדברי הרש אמרות עזות כי ידבר בעזות פנים בדברים עזים כי לא ירא מפני כל ידבר לפי גאותו וגאונו ורום לבבו.45ואפשר שקרא הכח השכלי רש מפני שכל כחות הגוף שנואוהו ואומר כי הוא ידבר תחנונים כלומר דבריו במשפט ותפלתו לא תהיה תועבה כתפלת הכסיל רק תפלתו היא השואת הלב והפה ברחמים ותחנונים לפני המקום. אמנם העשיר והוא המלך זקן וכסיל הוא יענה אמרות עזות תהיה תפלתו תועבה רחוקה מה' ית'.46גם אפשר שכוון החכם בפסוק הזה להזכיר תכונת העיון הראויה והטובה לכל מעיין להחזיק בה וכמו כן תכונת העיון הפחותה כדי להרחיקה. ואמר כי הרש והוא הדורך הדרך הנכון והישר מדבר בדרך תחנונים כלומר שהוא מדבר בפחד וביראה ומעט מעט יבקש לו. אבל העשיר והוא הרודף אחר התאוות הדמיוניות הורס ומעיז ועונה עזות כלומר שמסתכל במה שאין ראוי לו להסתכל או במה שאין ראוי לאדם להסתכל בו והוא מדבר הנה והנה כפי העולה על רוחו בעקשות פה ולזות שפתים.47אמר כי האיש שהוא מחזר לקנות רעים רבים סופו להתרועע ולהשבר והענין מי שמפזר ממונו לרצות האנשים כדי שיתחברו אליו ויהיו רעיו ישבר כי יפול מממנו. אמנם לפעמים תמצא אוהב נאמן שהוא דבק באהבת הריע יותר מדביקות אהבת אח אל אחיו ואמר כי אף על פי שלפעמים תמצא אוהב שהוא דבק יותר מהאח מכל מקום מי שיכוין שיהיו לו רעים רבים הוא יתרועע.48ואפשר שהוא דבק לפסוק שלפניו שאמר ועשיר יענה עזות ואמר כי מוסף על מה שיענה עזות הוא גם כן איש רעים וסופו להתרועע ואע"פ שעל הרוב איש רעים יתרועע לפעמים יש אוהב דבק מאח וטוב רש שאין לו רעים והוא הולך בתומו מעקש שפתיו והוא כסיל.49וגם בלא דעת נפש לא טוב כי אולת אדם תסלף דרכו וכו'. ובעבור שהזכיר איש ריעים אמר שהוא האיש המחזר שיהיו לו רעים אמ' הון יוסיף ריעים רבים אפי' למי שלא יכוין לחזור שיהיו לו רעים והדל אפי' מרעהו יפרד לפעמים הן בעבור עניותו והן בעבור עד שקרים שיעיד עליו עדות שקר וסוף העד ההוא לא ינקה ויפיח כזבים לא ימלט.50וכמו שהרש יפרדו ממנו רעיו בעבור רישו כן יתחברו רבים עם הנדיבים בעבור ממונם והוא שאומר אחר זה רבים יחלו פני נדיב וכל הריע לאיש מתן. והבדיל בין בעל ההון ובין הנדיב שעל בעל ההון אמר הון יוסיף רעים רבים ועל הנדיב אמר וכל הריע לאיש מתן. אמנם כל אחי רש שנאוהו כל שכן שריעיו רחקו ממנו בעבור שהיה מרדף אמרים לא המה ולא השתדל בחכמה. ואם הוא זה הרש מרדף אמרים קונה לב היה אוהב נפשו כי שומר תבונה סופו למצא טוב. והסבה שרחקו ממנו ושנאוהו הוא בסבת עניותו ובעבור עדות שקר שיעידו עליו כמו שהזכיר למעלה ולכן הזכיר שנית עד שקרים לא ינקה ויפיח כזבים יאבד. ואפשר שאמרו מרדף אמרים לא המה כלומר שמרעיו רחקו ממנו בעבור שהעידו עליו שהוא מרדף אמרים כלומר שאמרו אמרים שאינו אמת שאמרם.
