1אמר כי כל אחת הנשים החכמות היא בונה ביתה כלומר מקיימת ומעמדת סדר ביתה כי לא די שאינה מפזרת ממון האיש ומקלקלת בנין הבית אלא שהיא מתקנת סדר הבית. אמנם האשה בעלת אולת והיא הנקראת אולת או בעלת האולת לא די שאינה מתקנת סדר ביתה אלא שהיא בידיה תהרס בנין הבית כלומר בפעולותיה המגונות מפזרת ממונו ומקלקלת סדר הבית. ואפשר שכוון החכם במשל הזה לומ' כי האנשים הפקחים והחכמים הם מקיימים בנין הגוף שהוא בית הנפש ולא יהרסוהו כאשר יעשו קצת הפרושים שיענו גופם בכל מיני ענוי ללא סבה מחייבת כאילו ה' ית' יצוה בהריסת בניין הגוף. אמנם האוילים הם בידם יהרסו הגוף וישחיתו בניינו כי יאסרו על נפשם מה שלא אסרה תורה ויכאיבו גופותם ויענו נפשם אשר לא כדת. ואמרו בידיה תהרסנו ר"ל שהם לבדם יזיקו לעצמם לא שה' ית' צוה בזה רק מידם היתה זאת להם מי זה אמר ותהי ה' לא צוה.2ואמרו חכמות נשים ואולת בלשון נקבה לרמוז ולהעיר כי הנשים בסכלותם יעשו זה על הרוב כי תגזורנה על נפשם דברי הצומות וזעקתם.3או כוון באומרו חכמות נשים שהפקח שבאנשים בעל הנפש טובה ובעל נפש חכמה הוא משתדל לבנות בית בשמים כלומר יתור לו מקום מנוחה שתנוח נפשו בו בהפרדה מן העולם הזה והענין שיפעל פעולות אנושיות ובהן יתן לו השם ית' מהלכים בין העומדים ההם. אמנם בעל נפש אולת לא די לו שלא יבנה בית בשמים אלא אם עשה מעשים טובים בקצת זמנו והתחיל לבנות לו בית מנוחה בפעולותיו הרעות שעשה באחרית ימיו יהרסנה וכל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה לו בשובו מצדקתו ועשה עול.4אמר כי האיש שהוא ירא ה' הולך בדרך היושר אשר כוון ממנו כי האלהים עשה את האדם להיות ישר. אמנם האיש שהוא נלוז מצד דרכיו שהם נלוזים הוא בוזה היושר הנזכר אשר כוון ממנו. ויש מפרשים הולך בישרו הוא ירא יי' כי הולך בדרך הישר אשר צוהו ללכת בו. אמנם מי שהוא מעוות דרכיו הוא בוזה דרכי ה' ית' שהזהירו מזה. או יאמר הולך ביושרו האיש שהוא ירא ה'. והאיש שהוא נלוז מצד שדרכיו נלוזים בוזה לאיש שהוא ירא ה' ההולך ביושרו.5אמר כי בפי האיש האויל מקל לא של עץ רק מגאוה שבו מזיק לו ולזולתו והענין שדבריו הם בגאוה וגאון ודרך רע ופי תהפוכות יזיקו לו ולזולתו. אמנם החכמים לא די שדברי פיהם לא יזיקו אלא שדבריהם הם בענוה ובמוסר ישמרו בעליהם וזולתם מההזיק. ובעבור שלא אמר ושפתי חכמים ישמרום יהיה עניינו ואמרת או ודברת שפתי חכמים תשמרם.6וזה הפסוק יש לו דבקות עם הפסוק שלפניו שאומר ונלוז דרכיו בוזהו ואומר הסבה שהוא בוזה ליושר או אל הדורך דרכו כי בפי האויל יש חוטר גאוה.7אמר כי במקום שאין שם שוורים אשר עמהם יחרשו השדות אבוס בעליהם והוא אוצר התבואה הוא בר כלומר נקי וריקם מן התבואה ופירוש בר נקי. או ר"ל אבוס הבר הוא בר. ורוב תבואות בכח שור הוא נתינת סבה כלומר למה באין אלפים אבוס בר לפי שרוב תבואות הם בכח השוורים. וכמו שיקרה זה בענין עבודת האדמה כן יקרה בקניין החכמה כלומר במקום שלא יהיה השתדלות רב ושקידה רבה על עסק קניין החכמה בעליה והוא המשתדל לקנותה הוא נקי וקרח ממנה כי החכמה לא תמצא רק בעמל גדול והוא מה שביאר באמרו ורוב תבואות בכח שור כלומר רבוי החכמה ימצא בכח המשתדל והנושא עול התורה על צוארו לדמיון השור הנושא העול כמו שאמרו רז"ל על צד המליצה זאת התורה אדם כי ימות באהל אין דברי התורה מצויים אלא במי שממית עצמו עליה באהלי החכמים.8ואפשר כי אמרו ורוב תבואות בכח שור רצה בו הצורה אשר באפודת הגלגל השמיני הנקרא מזל שור לפי שבהיות השמש במזל זה יגדלו התבואות בארץ ישראל ויהיה ביאור הפסוק כן במקום שאין השוורים שהם עובדי האדמה מצויים אוצר התבואה הוא ריק. אמנם אעפ"י שהשוורים הם הסבה הקרובה להמצאות התבואות יש שם סבה אחרת רחוקה ונעלמת והיא הסבת הגלגלית.9ואמר כי רבוי התבואה יהיה בכח המזל הנקרא שור ואמר כי לא תספיק העבודה לבדה אם לא תעזור גם בזה סבה עליונית גלגלית. והזכיר על צד המליצה השור אשר בארץ והשור אשר בשמים. ובא להעיר בפסוק זה ענין גדול זכרוהו אנשי החכמה והוא שיש שלשה עניינים והם המלחות ר"ל רכיבת הים. ועבודת האדמה ורפואת החולה. אין תכליתם נמשך אחר טוב ההנהגה בהם. וזה כי אתה תרכב הימים בזמן ראוי ועל ספינה ראויה ועם כל דבר הצריך לרכיבת הים ועם כל זה לא ילך ענין רכיבת הים אל תכלית טוב מפני שעם כל זה הוא צריך אל סבה אחרת והוא עמידת הזמן על דבר נאות כי אם ישתנו הרוחות ויהיה סער גדול בים תשבר הספינה ולא יועיל טוב הזמן שיהיה בעת רכיבת הים וטוב הנהגת המלחים ותוקף האניה מפני שהדבר שהוא חוץ ממנה והוא הרוח יעות כל מה שתקנו יורדי הים בחכמתם. וכן רפואת החולה אפשר שימצא שיכיר חולי החולה וידע דרך רפואת החולי ההוא ולא יחסר דבר מכל הצריך לרפואתו ועם כל זה נתנה שהחולה יהיה נשמע למצות הרופא ולא ילך ענין רפואת החולה אל תכלית טוב. וזה שעם כל אשר זכרנו צריך להיות ענין אחד והוא שיהיה בגוף החולה מן הלחות העקרי אשר הוא לגוף כמו השמן בנר הדולק כי כמו שהנר ידלק ויאיר בהיות השמן בנר כן בהיות מן הלחות העיקרי בגוף האדם מטבעו שיחיה אם לא ימיתוהו מקרים החיצונים. וכן הענין בעבודת האדמה שאתה תזרע האדמה בטוב העתים ותעבוד הקרקע כפי הענין הנהוג והצריך ועם כל זה לא תלך ענין התבואה ההיא לפעמים אל תכלית טוב וזה שיש סבות אחרות ישחיתו לפעמים ברגע התבואה העומדת לקצירה כמו הברד והשדפון וזולת זה. ואל זה הענין כוון באמרו ורוב תבואות בכח שור כלומר לפי טבע העולם במקום שאין השוורים לעבוד האדמה או בעת שלא תעבד האדמה על משפטה יהיה אוצר התבואה ריק. אמנם לא תחשוב שבעת עבדך האדמה ועשותך כל הצריך בעבודתה יחייב שילך הענין אל תכלית טוב כי עדיין יש סבה עניינית כוכביית והוא שרוב גדול התבואות הוא בכח המזל הנקרא מזל שור וכמו שיש מזג כוכביי מועיל בעבודת האדמה כן יש מזג כוכביי מעותד להשחתת התבואה. וכמו שבעבודת האדמה יועילו הסבות הגלגליות ויזיקו לפעמים כן יקרה בכל קנייני העולם ובקניין החכמה גם כן שבעת שלא יהיה השתדלות ועסק ועמל גדול בקניין החכמה בעליה ישאר נקי וקרח ממנה. אמנם עם כל ההשתדלות והעסק צריך לדעת כי יש מזג כוכביי מועיל בקניין החכמה כי הוא יחדש במזג האדם הכנה טבעית ישרה וממוסכת מוכנת לקבל כל חכמה וכן בהפך זה ועל האדם אחרי כן לבחור הטוב לו והכל תלוי בבחירתו.10ואחרי שהזכיר ורב תבואות בכח שור שבח מדת הענוה ובלעדיה לא יגיע האדם אל תכליתו. וממעלת העניו שאם יצטרך להעיד על דבר הוא עד אמונים ולא יכזב או יאמר שהוא עד אמיתי מעיד שעשה ה' ית' את האדם ישר ומי שירצה להגיע אל המכוון ממנו הרשות בידו שהרי זה שדבק בענוה הצליח. אמנם הכסילים יפיחו כזבים ויעידו עדות יאמרו כי השתדלו ולא עלתה בידם ההצלחה והאמת הוא שהוא דבק בלצים והתחבר אליהם בקש חכמה עם חברת הלצים ולא מצאה. אמנם הדעת הנקל לנבון שיתרחק מחברת הלצים והם בעלי השיחות בטלות ולכן עצתי היא לך מנגד לאיש כסיל כלומר התרחק מחברתו ואם לא תכיר אם הוא כסיל יהיה לך שפתי דעת כי החכמה היא להיות האדם ערום כדי שיוכל להבין הדרך שידרוך בכל ענין והאולת שהיא בכסילים פריה היא אולת גם כן. ודרך האויל להליץ אשם אמנם בין הישרים לא תמצא כי אם רצון כלומר דבר רצוי לאלהים ולאנשים.11אמר כי העד שהוא איש אמונים מדבר דברים אמתיים הוא לא יכזב ולא יעיד כי אם אמת. אמנם האיש שהוא עד שקר הוא ידבר לעולם דברי כזב. ואפשר שכוון לומר כי כשתהיינה ההקדמות אמתיות התולדה תהיה אמיתית כי ההקדמות שהם העדים כשיהיו עדי אמת אין מדרכם לכזב. אמנם כשיהיה עד שקר כלומר אפילו הקדמה אחת כוזבת יפיח כזבים כלומר תוליד תולדה כוזבת.12אמר כי הלץ והוא האדם שלא השתדל בשום חכמה והוא ריק אף מן החכמות הלימודיות והפסיד זמנו בשיחות הבטילות ובספור ענייני המלכים שכבר עברו ומשלים וחידות אין בם תועלת כשהוא מבקש שום דבר חכמה לא ימצאנה לפי שלא התעסק ללמוד הצעות הצריכות לכל מבקש חכמה. אמנם הנבון והוא החכם בחכמות הלימודיות יוכל להבין בשאר החכמות בנקלה כי החכמות הלימודיות מחדדות השכל והם סולם לעלות בם אל שאר החכמות ולפיכך אמר כי הדעת כלומר ידיעת החכמות הוא דבר נקל אל האיש הנבון.13ויש מפרשים ואין ודברים של אין כלומר שהלץ לסכלותו לא יבקש החכמה לבדה אמנם ירצה ללמוד החכמה ודברי אין גם כן ומתוך כך לא תתקיים חכמתו ולא יקל בעיניו ללמדה. אמנם הנבון שלא יערב עם למוד החכמה דברים של אין והבל ידיעת החכמות נקלה בעיניו.14אמר כי אם ישים אדם לנגדו ולעומת פניו האיש הכסיל והוא שיתחבר עמו בלכתו ילך ובעמדו יעמד לא ידע לעולם שפתי דעת כי ילמוד ממעשי הכסיל. או יאמר לך מנגד לאיש כסיל שיתרחק מן הכסיל המרחק הקצה וכן יתרחק מן האיש שלא ידע בבירור שיש לו שפתי דעת. גם אפשר שכוון לומר שיתרחק מן האיש הכסיל לגמרי. ובל ידעת כלומר ובעת שלא ידעת אם הוא כסיל ואם לאו יהיו לך שפתי דעת. כלומ' שמור פתחי פיך עד שתבחן עניינו ותדע אם יש להתרחק ממנו או להתחבר עמו. ולפי הספרים שכתוב בהם ובל ידעת שפתי שקר יאמר אם תלך מנגד לאיש כסיל שתתרחק ממנו בכל יכולתך לא תדע שפתי שקר כי לא תלמוד ממעשיו. ואפשר שקרא איש כסיל המלך הזקן וכסיל אשר לא ידע להזהר עוד ואמר כי אם תשים היצר לעומת רעיונך ותפוק משאלותיו לא תדע לעולם שפתי דעת. או יאמר לפי הספרים שכתוב שפתי שקר שאם תרחק ממנו בכל יכולתך ולא תתפתה אחר עצתו לא תדע הבלי העולם רק תשיג החכמות אמיתיות.15אמר כי חכמת האיש כשיהיה ערום גורמת לו להבין דרכו כלומר להתבונן בענייני הנהגתו וסחורתו שיהיה מהיר במלאכתו ולא ישים מגמתו להרויח על דרך מרמה. אמנם האולת שהיא בלב הכסילים גורמת להם שידרשו הממון לא בחריצות רק דרך מרמה ועקבה.16או יאמר חכמת האדם הערום תביאנו להבין ולהתבונן על הדרך הרחוקה והנסיעה הגדולה שיש לו לעשות בצאתו מן העולם הזה לא ידוע מתי. אמנם הכסילים אולתם היא תרמה אותם שלא תביאם לראות במה שיהיה אחריהם.17אמר כי כל אחד מן האוילים יליץ אשם כלומר ידבר ויטעון בדברי חטאת ואשם ומתוך כך לא תהיה ביניהם אהבה ורצון. אמנם בין האנשים הישרים שלא יליצו אשם ימצא הרצון והאהבה. או יאמר כי בין ישרים תמצא לעולם בדבר הרצוי לאל ית' ולאנשים בידעם מרירות צער נפש הרשעים ושמחת נפש הצדיקים והוא שסמך אל זה לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר כלומר שכל משכיל יודע בחייו מרירות צער נפשו אחר המות ולכן ישים כל השתדלותו נכח פני ההצלחה האמיתית והמצליח יודע תענוג נפשו ושמחתה שלא יתערב זר בתוכה ויודע כי בית רשעים ישמד ואוהל הרשעים יפריח. ואפשר שר"ל בית רשעים ישמד כלומר שהגוף של רשעים שהוא בית נפשם ישמד ואהל ישרים שהוא גוף הישרים יפריח כי יהיה לו תחייה אחרי מות. וקרא גוף הרשעים בית מפני שהם ישתדלו שיהיה גופם חזק וימציאו תאוותיו לדמיון הבית וגוף הישרים קרא אהל שיחשבוהו דירת עראי לדמיון האהל בערך אל הבית.18אמר כי לב האדם הוא היודע והוא המרגיש במרירות לבו ואין זולתו שירגיש במרירות לבו כמוהו. וכן הוא מרגיש בשמחתו יותר מכל אדם ולא יתערב זר לדעת שמחתו כמהו.19אמר כי בית האנשים הרשעים ישמד כי רשעם גורם להם שיכרתו מן העולם הן שהמלכים והשופטים ומנהיגי המדינות יאבדום כי תועבת מלכים עשות רשע. והן שהבורא ית' יכריתם מן העולם. אמנם אהל ישרים יפריח כלו' יגדל בטובה. ובא יפריח במקום פועל עומד ועניינו יפרח כלומר יוציא פרח. או יאמר ואהל ישרים יפריחהו ה' ית' ואם לא נזכר. והזכיר בענין הרשעים בית ובענין ישרים אהל כלומר אפי' הבית של רשעים עם גדלו ועוצם בניינו ישמד והאהל שהוא דבר נקל וחלוש בערך אל הבית אם הוא אהל של ישרים יצלח ויגדל במעלה.20ואפשר שקרא בית רשעים הגוף וכחותיו שהם כלים והולכים אחרי המות. וקרא אהל ישרים הנפש המשכלת וכחותיה שיש להם השארות אחר המות.21בעבור שאמ' בפסוק הקודם ואהל ישרים יפריח אמר לא תחשוב שהאדם יקרא ישר או יהיה ישר בעשותו היושר לפי ראות עיניו כי אין כל דבר שיראה ישר בעיני כל איש שיזדמן ישר רק הדרך הישר הוא מה שצוה עליו בעל היושר ית' שבחו ושכל הלשונות מסכימות ביושרו. אמנם לפעמים יש דרך שהוא נראה ישר בעיני איש מן האנשים ואחרית הדרך ההוא מביא אל מות. ולפי' העצה הישרה בזה שאין לסמוך בבחינת היושר על דעת איש מן האנשים רק לסמוך במה שיצווהו האל ית' ושהסכימה כל אומה על יושרו.22בעבור שזכר למעלה מזה יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות אמר גם בשחוק יכאב לב כלומר כמו שיתעו קצת אנשים בבחינת הדרך הישר כן יתעו בענין השחוק גם כן. וזה שהשחוק והוא השמחה שיחשבוהו האנשים טוב גמור בסבתו יבא האדם לידי כאב לב ואחרית השמחה לבוא אחריה תוגה ועצבון. ויהיה הה"א שבמלת ואחריתה התחלת תיבת שמחה וכאילו אמר ואחרית השמחה תוגה. או יהיה ענינו ואחריתה של שמחה תוגה. ואפשר שכוון במלת שחוק השחוק שיהיה בפה שהוא סגולת האדם ולפי שהשחוק הוא רעש וגעש מגידי החזה שיסתער הרוח בהם כשירבה השחוק יכאב לב בעליו וזה דבר ידוע. וזכר השחוק מבין שאר עניינים למשל והוא הדין כי כל דבר תענוג ושמחה יכאיב לב האדם לפעמים כי אם תהיה השמחה בקנייני העולם לפעמים יאבד אותם האדם לשעתו ואחרית כל שמחה זמנית להיות נמשכת אחריה התוגה.23ואחרי שהזכיר יש דרך ישר לפני איש וכן בענין השחוק יש ששחוק טוב ויש שחוק שיכאיב הלב נתן כלל אחר ואמר יהיה האדם מי שירצה חכם או סכל בעיניו סופו שישבע מדרכיו ואעפ"י שאיננו ידוע לסכל או לרשע כי הוא סוג לב ואין מי שידע מה בלבו סופו שישבע מדרכיו והאיש שהוא טוב במוחלט הוא מעליו כלומר למעלה ממדריגתו בעבור שלא יאמין לכל דבר רק יאמין הדברים שהתבארו במופת. אמנם הפתי יאמין לכל דבר והערום הוא יבין לאשורו כלומר לרגל המלאכה אשר לפניו ובעבור היותו חכם הוא ירא מן הדברים שיראה ספק בעשייתם ובכן יהיה סר מכל דבר רע שלא ידבק בו. או יאמר שבסבת חכמתו יסור מעשות הרע והכסיל מתמלא עברה ובוטח להנצל בלא אמצעות חכמה.24אמר כי האדם שלבו מלא סיגים וזיופים עד שבעבורם ראוי שיתיחש אליהם ויקרא סוג לב הוא ישבע מדרכיו כלומר שזיופיו ישוב אל חיקו. ומעליו איש טוב כלומר ולמעלה מזה האיש שהוא סוג לב הוא האיש הטוב. והענין שמעלת האיש הטוב היא עליונה במדריגה ממעלת האיש שהוא סוג לב. או יהיה ומעליו מן ועלהו לא יבול ואמר כי האיש שהוא סוג לב ישבע מדרכיו כלומר יאכל פרי מעשיו והאיש הטוב ישבע מעליו כלומר מן העלים שיצמיחו מעשיו ולא מפריו כי לא יאכל כל פרי מעשיו בעולם הזה.25והודיע בפסוק זה כי הטוב שיהיה לצדיקים בעולם הזה אינו תשלום כל גמולם מן הטוב שיעשו רק קצת גמולם. ואמר דרך משל כי האיש שהוא סוג לב אם יזדמן שעשה קצת טובה בעת מן העתים ישבע טוב בזה העולם בעבור הטובה ההיא ולא יגמל ממנה בעולם הנשמות. אמנם הצדיקים לא תחשוב שיאכלו כל הפרי ממעשיהם בעולם הזה כי הם אוכלים העלים בלבד בעולם הזה והקרן קיימת להם לעולם הבא.26יאמר שהאדם שהוא בעל פתיות וסכל אמתת הדברים הוא יאמין לכל דבר שישמע או שימצא כתוב על ספר ולא יבחן הדברים אם הם נכונים ואם לאו. אמנם האדם הערום לא יאמין לכל הדברים אשר ידברו אמנם הוא מתבונן לאשורו של דבר ואם הוא ראוי שיאמין ויראה מופתיו יחייבהו יאמינהו ואם לאו לא יאמינהו. ואפשר שזה הפסוק יש לו דבקות עם הפסוקים הקודמים שאמר יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות. ואמר כי יש קצת אנשים שהם פתאים ויאמינו לכל דבר ויש דרך שתהיה ישרה בעיניהם ששמעוה מפי אחרים והאמינוה שאחריתה דרכי מות ולפיכך אמר כי האדם שהוא סכל אמתת הנמצאות ואין לו ציור טוב במושכלות ולא ידע להבחין בין האמת והשקר כשהוא ישמע דבר חכמה או אמונה או ימצאנה כתובה בספרים יאמין הכל מבלתי בחינה והוא דומה לספוג שהוא סופג את הכל. אמנם האדם הערום הוא מבין לאשורו של דבר ומתבונן על הדברים שישמע או שימצאם בספר נכתבים ואם ימצא בהם אמת יאמינם ואם ימצא בהם דעת בלתי אמתי סותר הדת או רחוק מן החכמה ירחק מהם בכל יכולתו.27ואפשר שהכינוי במלת לאשורו ישוב אל הערום כלומר הערום אינו מאמין לכל דבר שישמע ושיראהו רק יתבונן אנה ידרוך בהליכתו ולא ישים רגלו באי זה מקום שיזדמן מן הדרכים פן יכשל רק יתבונן ואם ימצא דרך טוב ידרוך בה ואם ימצא דרך רע יתרחק ממנו.28גם זה הפסוק יש לו דבקות בפסוקים הקודמים שאמר וערום יבין לאשורו ואמר כי מי שהוא חכם כשיתבונן לאשורו ויראה דרך רע ומסוכן הוא ירא ללכת בדרך ההוא ומסיר עצמו מכל ספק ומכל רע. או יאמר החכם ירא ללכת בדרך רע ומתוך כך הוא סר מרע שלא יבואהו. אמנם הכסיל לכסילותו הוא מתעבר כלו' כלומר מתמלא עברה וזדון ובוטח ואיננו ירא פן יכשל והולך לבטח לפי ראות עיניו ועל דרך האמת אחרית הדרך ההוא הוא מות.29וכן החכם אינו מכניס עצמו להאמין בדבר בלתי אמתי ובדבר מסופק וכשישמע או יראה דעות לא התאמתו הוא ירחק מהם פן יכשל. אמנם הכסיל שהוא פתי יאמין לכל דבר והוא מבטיח נפשו בכל מה שיבטיחוהו חלושי העיון בשקריהם ובפחזותם.30אמר כי האדם שהוא קצר אפים והוא הפך ארך אפים והענין שהוא ממהר לכעוס בעבור מהירות כעסו הוא יעשה ענייניו בסכלות וישנא. ואיש מזימות והוא אדם שהוא בעל מחשבות רעות ישנא גם כן. או יאמר מי שהוא קצר אפים והאויל יעשה אולת ואיש מזימות כל אחד מהם ישנא. ואפשר שהוא דבק עם הפסוק שלפניו שאמר וכסיל מתעבר ובוטח. ואמר שהכסיל הוא קצר אפים כלומר כעסן ולכן מתמלא עברה ועושה אולת והוא איש בעל מחשבות רעות וראוי שישנא.31ולא תחשוב שיניחו אולתם אחר זמן רק אולתם היא להם נחלה עולמית וזהו שאמר אחריו נחלו פתאים אולת אמנם הערומים והפקחים יכתירו דעת ויש יתרון לחכמים ולצדיקים על הרשעים כיתרון האור מן החושך כי שחו רעים לפני טובים ותראה הרשעים על שערי צדיק כי יעני אותם האל ית' בעבור רשעם וגם לרעיהם ישנאו בהיותם רשים ואוהבי העשיר הם רבים.32או קרא רש האיש שהוא רש מן החכמה. וקרא עשיר המופלג בחכמה ואמר כי גם אל הסכלים כמותם יהיו שנואים הרשעים כי אין חפץ בכסילים. ואוהבי המופלג בחכמה הם רבים כי הכל צריכים למרי חטייא. והמאושר שבאנשים הוא האיש שיבוז אל החוטא ואע"פ שיהיה אוהבו ורעהו ויהיה מחונן הענוים. והוא שסמך אליו בז לרעהו חוטא ומחונן ענוים אשריו מפני שחורשי רע הם תועים מהדרך הישר ולכן ראוי שיבוזו האנשים וחסד ואמת יהיה דבק עם חורשי טוב.33אמר כי הפתאים ירצו האולת בנחלתם ותהיה להם לנחלה האולת לגבולותיה. אמנם הערומים יכתירו ראשם כלומר ישימו כתר לראשם מן הדעת והחכמה. והענין שהחכמה שיקנו היא להם להוד ולעטרת כי בעולם הזה יכובדו בעבור חכמתם ובעולם הנשמות יהיו יושבים ועטרותיהם בראשיהם. או יאמר וערומים יכתירו דעת כלומר הם ישימו עטרת הוד בראש הדעת כי הם יחבבו הדעת בעיני האנשים ויפארו אותו בחכמתם.34אמר כי מן הראוי הוא שהרעים ידכו וישחו לפני טובים ושהרשעים ימצאו על שערי הצדיקים לבקש מהם עוזר ועצה ולשאול מהם לחם. והענין כי הרעים והרשעים בעבור רשעם ידבק הרע בהם וסופם להיות נכנעים בעת שפלותם ולחזור על פתחי הצדיקים. כי כפירים רשו ורעבו ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב. ואפשר שכוון לומר שהראוי הוא שהכחות הגופניות והם שקראם רעים יהיו עבדים ונכנעים אל הכחות השכליות שקראם טובים. ואמרו ורשעים על שערי צדיק הוא כפל ענין. ואחר שקרא הכחות הגופניות רעים קראם רשעים וקרא החלק השכלי מכחות הנפש צדיק ואמר שהראוי הוא שכל הכחות יהיו לרקחות ולטבחות ולאופות לחלק השכלי כי לו משפט הבכורה.35אמר כי האדם שהוא רש לא די שהרחוקים ירחקו ממנו ולא ירחמו עליו אלא שגם לרעהו והם אותם שגדלו עמו ישנא כי מפני שהם צריכים תמיד להעניקו ולקבל עול ממנו ישנאוהו. אמנם האדם שהוא עשיר לא די שקרוביו יאהבוהו אלא אפי' הרחוקים יאהבוהו מפני שיקבלו ממנו תועלת או יראו שיהיו אוהביו לתקות קבלת תועלת ממנו.36ואפשר שקרא רש החלק השכלי שקראו בפסוק הקודם צדיק מפני שכל כחות הגוף ישנאוהו לפי שהוא מטבעו והמכוון ממנו לבקש המושכלות ולהרחיק התאוות. וקרא עשיר המלך זקן וכסיל והוא יצר התאוה ואמר כי אוהביו רבים כי הוא ימצא כל כחות הגוף נשמעים אליו וסרים אל משמעתו.37ובעבור שהזכיר בפסוק הקודם כי הראוי והמכוון הוא שכחות הגופניות יהיו עבדים אל הכחות השכליות חזר ואמר אעפ"י שהמכוון הוא כן. המציאות על הרוב אינו כן אלא שהרש והוא הכח השכלי שהמכוון ממנו הוא שימלוך על כחות הגוף הוא שנוא נפש כל הכחות ואפי' לרעהו. ואפשר שקרא הכח המדמה רעהו. ואוהבי עשיר רבים כלומר שהמלך זקן וכסיל והוא שקרא עשיר אוהביו הם רבים כי כל כחות הגוף סרים אל משמעתו. ובמעשה הזה תהיה הנפש הבהמית אשר המכוון ממנה שתהיה שפחה אל הנפש המשכלת ושתהיה שנואה תשוב להיות בעולה ותירש גבירתה כמלוך העבד וישבע מתאוותיו הנבל.38אמר כי האדם שהוא מבזה ומכלים ריעיו הוא חוטא בעת שלא יהיה חברו ראוי אל הבזיון ההוא. כי אם יהיה ראוי אל קלון והוא שיחטא אל ה' ית' או לבני אדם בעניין שיהיה ראוי לקבל קלון אז לא יקרא חוטא מי שיבזהו. וקרא חוטא המבזה מי שאינו ראוי אל הבוז מפני שזה יבוא מנפש פחותה וסכלה שהוא חכם בעיניו ויראה כל האנשים תחת מעלתו לפי ראות עיניו וזה לסכלות גמורה. ועוד שהחכם לא יביט לקצור זולתו רק יביט לקצורו וישתדל לפרוע חובות הבורא ית' עליו ויראה כל אדם למעלה ממעלתו ואפי' אותם שאין להם בחכמה יד ושם כמוהו יאמר אולי אני מקצר יותר בעבודת ה' מהם כי אני אם חכמתי יותר ממנו אני ראוי אל העונש ביודעי קיצורי בעבודת אלהי ואדע מה שנתחייבתי לפרוע מחובות הבורא עלי ולא השתדלתי לפרעם והוא עם סכלותו איננו מזיד כמוני. ויראה כל אדם במעלה יותר גדולה ממעלתו ומתוך כך לא יבזה רעיו רק יכבדם בחשבו שהם גדולי המעלה. וזה שהוא מבזה רעיו הוא חוטא לה' ית' ולאנשים ואוי לו ואוי לנפשו.39ואם לא נזכר ויורה עליו אמרו אחר זה ומחונן ענוים אשריו והוא שאמר כי מי שמחונן הענוים ולא יבזם אשריו. או יאמר בז לרעהו החוטא בעת שיחטא ומי שהוא מחונן ענוים אשריו. וכן מי שמבזה היצר הנקרא רעהו שהוא החוטא והמחטיא ומחונן הכחות השכליות הנקראים ענוים אשריו.40ואפשר שכוון לומר כי הוא מגונה לאדם לבזות אדם אחד מחטא שהוא גם בו. ואמר כי מי שיבוז לרעהו מדבר שהוא רעהו באותו החטא הוא חוטא. גם נכון לומר שיהיה אמרו בז לרעהו שלא יבזה אדם לגמרי המלך זקן וכסיל אעפ"י שהוא משונאי הרש כמו שאמר גם לרעהו ישנא רש. ולפי שאמר למעלה מזה שראוי הוא שיהיו הכחות הגופניות נכנעות ושחות אל החלק השכלי בא לומר שעם כל זה אין לבזותו לגמרי ולמנוע ממנו הדברים ההכרחיים והוא אומרו בז לרעהו חוטא. אמנם לא תחשוב עם כל זה להתאכזר על הכחות השכליות והוא שאמר ומחונן ענוים אשריו.41אמר כי האנשים שהם חורשי רע ויבקשו הרע לעולם בפעולותיהם להם ולזולתם יתעו מדרך ההצלחה ולא יגיעו אליה. אמנם האנשים שהם חורשי טוב יהיה חסד אלהים עליהם בעבור צדקם ויהיו קיימים לעולם בעולם הנשמות והוא כאלו אמר וחסד ואמת אל חורשי טוב.42אמר כי בכל דבר שיעמול ויתעסק בו האדם יהיה לו יתרון ושבח בעסק ההוא. אמנם הדיבור שידבר בו האדם במה שאינו הכרחי לא די שאין בו לאדם יתרון ושבח אלא שיש בו חסרון והפסד וזה מבואר.43ובעבור שהזכיר חורשי רע שהם מעמיקים בלבם לעשות הרע ואח"כ יאמרוהו וילמדוהו לזולתם אמ' מגנה עצתם בכל עצב יהיה יתרון ודבר שפתים שיאמרוהו חורשי רע אך למחסור וכל זה גרם להם היותם עניים ורשים מן החכמה. אמנם החכמים עשרם והוא ריבוי חכמתם הוא להם לעטרת תפארת ואולת הכסילים היא אוילות ולא דבר מעלה. ובעבור שאמר ודבר שפתים אך למחסור אמר לא תחשוב כי כל דבור ודבור יהיה למחסור כי לפעמים יהיה דבור שהוא מציל נפשות רבות והוא הדבור כשיעיד עד אמת. ובעדותו יציל נפשות רבות שהיו נפסדות לולי עצתו. אמנם כשיהיה העד בעל מרמה יפיח כזבים ועליו נאמר ודבר שפתים אך למחסור. והעד הנזכר שיציל נפשות בעדותו בעבור יראת ה' שהיא על פניו היא לו למבטח עוז ולא לו לבדו כי גם לבניו יהיה מחסה כי יראת ה' היא מקור שימשך ממנו חיים והוא סבה לסור ממוקשי מות ובעבור היותה מקור חיים ומעלה האדם ממוקשי מות קבע אותה בלב המשכילים כדי שיחיו הם ויחיו העם בדבריהם כי הוא ית' חפץ בישובו של עולם ולא יחפוץ במות המת כי ברוב עם הדרת מלך ובאפס לאום מחתת רזון.44אמר כי החכמים כשיזדמן שיהיו עשירים עם חכמתם העושר ההוא הוא להם להוד ועטרת כי אעפ"י שהחכם יכובד בעבור חכמתו ואף אם יהיה רש מכל מקום על הרוב בעיני הסכלים חכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים. ולפיכך כשיזדמן שהחכמים יהיו עשירים קנו המעלה הגדולה אשר היא החכמה וקנו העושר אשר בו יכובדו אצל ההמון ולפיכך העושר הוא להם לעטרת תפארת מצורף אל זה שעם העושר יוכלו לקנות מן החכמה מה שלא יוכלו לקנות זולתו כי החכם אם יהיה עני לא יוכל לשקוד על דלתות החכמה כי הוא צריך למצוא מכולת ביתו. ואולת כסילים אולת כלומר לא תחשוב שהעושר הוא עטרת לכסילים כמו שהוא עטרת לחכמים כי האולת שהיא בכסילים תשאר באולתם כי לא יקנו עם העושר מן החכמה מה שתסיר אולתם. ואפשר שקרא רבוי החכמה במקום הזה עושר ואמר כי עטרת החכמים הוא רבוי חכמתם כי כפי רבוי חכמתם תהיה מעלתם וקרבתם אל ה' ית'.45אמר כי העד בעת שיעיד האמת לא יחשוב שהוא עשה דבר קטן ושהוא מציל בזה נפש אחת והוא נפש אותו שיעיד עליו. כי לפעמים בחושבו שהוא מציל נפש אחת הוא מציל נפשות רבות והם נפשות בני ביתו אשר חייהם תלויים בחייו או הנפשות העתידות לצאת ממנו ולפיכך אמר מציל נפשות ולא אמר מציל נפש. אמנם העד שהוא בעל מרמה הוא יפיח כזבים כלו' ידבר כזבים ומתוך כך הוא יהרוג נפשות רבות. ומלת עד משרתת במקום שנים ויהיה ענין הפסוק כן מציל נפשות והוא העד שיעיד על האמת. ויעיד וידבר כזבים העד שהוא עד מרמה. ואפשר שקרא במקום הזה המופת כשיהיה מופת חותך עד אמת ואמר כי כשיהיה המופת מופת חותך הוא ראוי שיאמן כי הוא מציל הנפשות מהאמין הכזב אשר בהאמנת הכזב או אמנה נפסדת תפסד הנפש בעבורה. אמנם עד מרמה והם המופתים בלתי אמתיים יביאו הנפשות להאמין הכזב והדעות הנפסדות המאבדות הנפש.46אמר בעבור יראת ה' שתהיה באיש היראה ההיא תהיה לו למבטח עוז כלומר בטחון שיוכל האדם לבטוח בו. כי אשר אין יראת ה' על פניו הוא הירא אשר לא יבטח בחיים ובמות. ולא די שיראתו תועילנו בזה ובבא אלא גם לזרעו אחריו יהיה ה' ית' מחסה.47אחרי שהזכיר בפסוק הקודם כי היראה שירא האדם מאלהיו הוא לו למבטח עוז ולא פירש מהות הבטחון חזר וביאר כי יראת ה' מקור חיים כלומר מקור שנמשכים ממנו חיי העולם הזה כי מתוך שירא מאלהיו לא יזיק ולא יוזק ולא יעשה מעשים שיענש עליהם. מצורף אל זה שהשגחת ה' ית' תהיה עליהם תמיד. וגם נמשכים ממנו חיי העולם הבא וזה שבעבור היראה יפעל פעלים שתדבק נפשו בצרור החיים והיא סבה לסור ממוקשי מות והם הפגעים והמקרים הזמניים והעונשים הרוחניים המעותדים לנפשות המקצרים. ואפשר שקרא העונות והחטאים מוקשי מות לפי שהם מוקשים שיכשל בהם החוטא וימות.48אמר כי רבוי העם הוא הדור המלך והענין שכבוד המלך תלוי בהיות לו עמים רבים סרים אל משמעתו. ובאפס לאום כלומר ובעת שלא יהיה העם רב הוא מחיתת רזון כלומר שפלות האדון. ואפשר שכוון החכם הזה לומר כי המצאת הבורא ית' את העולם לא היה בעבור צרכו לדבר מדברי העולם רק ברוב עם הדרת מלך כלומר המציא העולם בעבור שתראה הדרתו וגדולתו וחכמתו לא שיצטרך במציאותו ית' לאחד מן הנמצאים.49וכבר ביארו קצת מן החכמים כי הסבה אשר בעבורה המציא העולם עתה מזמן קרוב ולא המציאו במה שלא סר הוא לגלות אלינו כי הוא ית' שמו היה מספיק במציאותו מבלעדי שאר הנמצאות ולכן נקרא שדי כי הוא ית' ההספקה הגמורה.50ואחרי שהזכיר המלך והרזון סמך אליו ארך אפים רב תבונה להודיע שהמלך והרוזן המנהיגים העם צריכים להיות בעלי אלו המדות והם להיות ארך אפים ורב תבונה כי לא תספיק האחת בלתי האחרת. ואם יהיה המושל או הרוזן קצר רוח הפך ארך אפים הוא מרים אולת וחיי בשרים הוא כשהמלך או הרוזן יש לו לב רפה שלא יקנא בממון זולתו ורקב עצמות הוא כשהוא מקנא בטובת זולתו כי ישתדל לקחת ממונם. ואם יגיע מרשעו לעשוק הדל הוא מחרף עושהו ומכבד ה' ית' הוא האיש החונן אביון. ואחרי שהוא מחרף עושהו בעשיקת הדלים ידחה ברעתו אמנם הצדיק הוא חוסה במותו לקצור פרי מעשיו. ואם בקשת להבחין בין החכם השלם ובין אותם שיחשבו חכמים ואין הדבר כן תוכל להבחין בענין זה שבלב האיש הנבון תנוח החכמה אמנם בקרב הכסילים שיחשבו חכמים תודע.51אמר כי מי שהוא ארך אפים שאינו ממהר לכעוס הוא רב תבונה. וקצר רוח והוא הנקרא קצר אפים הוא מרים האולת מן הארץ ומניחה בראשו. או יאמר שהוא מעורר האולת.52אמר כי בסבת חיי האדם הוא לב מרפה כלומר שיניח קנייני האנשים ולא יקנא בהם ואמר כן כי המקנא לרוע טבעו כל מחשבתו היא לקחת הטובה מבעליה ולפיכך אמר כי חיי בשר האדם הוא שירפה ממון זולתו ולא יקחנו בעיניו ובלבו ונתן הסבה בזה ואמר ורקב עצמות קנאה כלומר הקנאה היא כל כך דבר רע ומזיק שהוא מביא הרקב בעצמות האנשים כי לא די שירקב בשרו אלא אפילו עצמותיו יבאו לידי רקבון וזה שהוא תכאיבהו כל טובה יראה לזולתו וכמו שהטובה שתהיה לאנשי העולם תהיה תמידית כן צערו ומכאוב לבו יהיה תמידי עד שהקנאה תהיה סבת מות האדם אחרי שתשים כל ימיו מכאובים וכעס עניינו.53אמר כי מי שהוא עושק הדל בעבור שאין לו עוזרים כי דל מרעהו יפרד הוא מחרף עושהו כי הדל אין לו עוזר כי אם ה' ית' וזה שהוא עושק אותו ואינו מניח הענין בעבור הבורא ית' כביכול הוא מחרף אותו. ואמר אחד מן חכמים איך לא אירא לגזול מי שאינו מוצא עלי עוזר זולתי הבורא ית'. אמנם מי שהוא חונן האביון הוא מכבד הבורא ית' כי אינו עושה זה רק מאהבתו ית'.54ואפשר שקרא דל החלק השכלי ואמר כי מי שהוא עושק החלק השכלי שגוזל ממנו לחם חוקו והם המושכלות הוא חרף עושהו כלומר עבר על מצות אלהיו שצוהו לבכר את בן השנואה על פני בן האהובה כי הוא ראשית אונו לו משפט הבכורה. ומי שהוא חונן האביון והוא החלק השכלי וימליכהו על כחות נפשו הוא מכבד ה' ית'.55ואפשר שהכינוי במלת עושהו שב אל האיש העושק ואמר כי מי שהוא עושק החלק השכלי מכחות נפשו שהוא הדבר אשר בו נתעצם הוא חרף עושהו כלו' חרף הדבר שהוא עצמותו והמשלים צורתו והעושה אותו מה שהוא כי אין האדם אדם מצד הכחות שישתתף בהן עם שאר בעלי חיים רק בחלק השכלי אשר בו נתעצם.56וכן הכינוי במלת ומכבדו שב אל האדם כלומר הוא יכבד עצמו ועצמותו מי שהוא חונן האביון שהוא הכח השכלי.57אמר כי הרשע ידחה מן העולם הזה בעבור רעתו וגם יכרת מעולם הנשמות וידחה לחרפות ולדראון אחר המות. אמנם הצדיק הוא עומד בלב בוטח ונאמן בעת שיקרב למות כי הוא מצפה לקצור פרי מעשיו הטובים.58ואפשר שהכינוי במלת במותו שב אל הרשע ור"ל שהצדיק חוסה וממתין ומקוה למיתת הרשע כי ידע כי נכון בידו יום חשך. או יהיה אומר ברעתו ידחה רשע כענין בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל כלומר באותה הרעה שחשב הרשע לעשות אל זולתו ידחה הוא בעצמו על הדרך שקרה להמן שהכין העץ לתלות מרדכי ונתלה עליו.59או יאמר בעוד רעתו בידו של רשע בטרם שיביאנה לידי גמר ידחה מן העולם כטעם בטרם יבינו סירותיכם אטד כמו חי כמו חרון ישערנו. אמנם הצדיק ישלמו לו מאווייו כל ימי חייו וחוסה ומקוה לקצור פרי מעשיו במותו.60ואפשר שקרא יצר לב האדם שהוא רע מנעוריו רשע ואמר כי הוא ידחה ברעתו ואין לו קיום ומעמד. אמנם החלק השכלי והוא שקרא צדיק יש לו השארות וקיום. ומלתא אגב אורחיה קמ"ל. והוא שאין לשמוע אחר קול יצר הרע אשר היום הוא ומחר איננו והוא הפונה עורף אל הכח השכלי על דרך ותשק ערפה לחמותה. אמנם טוב להיות נשמע אל הכח השכלי לפי שהוא המחזיק מעמד אחר המות על דרך ורות דבקה בה.61אמר כי בלב האיש הנבון תעמוד החכמה במנוחה ובהשקט כי היא עומדת במקומה והוא אינו חושש לפרסם חכמתו ולהודיעה כי הוא עוסק בה לשמה ולא להתגדל בה. אמנם בקרב הכסילים החכמה תודע והענין שאם ידעו שמץ דבר מן החכמה יגלוה ויפרסמוה אצל הכל וזה יקרה להם בעבור שהחכמה איננה עומדת במקומה.62ויש מפרשים תודע מן ויודע בם את אנשי סכות ואמר כי בעבור שהחכמה שקנו היא מעטה ואיננה ממלאה חלל גופם על דרך משל היא נחבטת לכאן ולכאן ומשמעת קול לדמיון מה שאמרו רז"ל איסתרא בלגינא קיש קיש קריא.63ואפשר שקרא בעל חכמת הלמודים נבון ואמר כי בלב האיש שלמד החכמות הלמודיות תנוח שם החכמה האלהית כי הם מחדדות שכל האדם והם הסולם לעלות ולהגיע אל שאר החכמות ולכן יקבלנה שכל האדם בעל חכמות הלמודים על משפטה אמנם בקרב כסילים והם אותם שסכלו הלימודיות תודע החכמה אך לא תנוח שם כלומר לא ידעו ממנה שמץ דבר אך שתחול עליהם צורת המושכלות על משפטן זה לא יתכן. ואפשר שכוון לומר בפסוק הזה כי המאציל מחכמתו על זולתו לא יחשוב שחכמתו תעתק מנפשו בעת שבקרב הכסילים תודע כלומר בעת שיודיענה אל אותם שסכלו החכמה קודם לכן כי חכמתו תהיה נחה בנפשו ולא תעתק ממנה בעת שיודיענה אל אותם שלא ידעוה.64ואפשר שרצה להפליג במעלת החכמה על שאר הנמצאות השפלות וכי היא דומה בעצמים הרוחניים וזה שאין במציאות דבר אחד במספר שיהיו בשני מקומות מתחלפים בזמן אחד כמו החכמה שהיא תנוח בלב הנבון ותודע בקרב הכסילים. או יאמר שכל דבר שיפעל באחד הוא יתפעל בעת שיפעל. אמנם החכמה תנוח בעת שתודע בקרב הכסילים וזה להדמותה בעצמים הנפרדים.65אמר כי הצדקה והוא השלמות תרומם מעלת האומה. וחסד לאומים כלומר קלון וחרפה יהיה אל האומות בעת שיהיו בעלי חטאת. ולשון חסד מן חסד הוא שעניינו הקלון וחרפה. או יאמר כי העם כשהם מתנהגים בדרך הצדק והוא היושר ובעת שיחטא איש יענישהו הן למות הן לשרושי הן לענוש נכסין ולאסורין כפי החטא הגוי ההוא יתרומם ויגדל במעלה מפני שיזהרו הרשעים מחטוא בידעם כי תלקח מהם נקמה. אמנם אם לא יתנהגו עם החוטאים בדרך הצדק להענישם רק שיתנהגו במדת החסד ויחמלו עליהם וימחלו על עונם לא די שלא יתרוממו אלא שיביאו עליהם חטאת ואשם כי החסד והרחמנות על הרעים אכזריות על הטובים .66וצריך לדעת כי זה הפסוק יש לו דבקות עם הפסוקים שלפניו וזה כי אחרי שהזכיר ענין המלך באמרו ברוב עם הדרת מלך והזכיר תארי המלך שיהיה ארך אפים ורב תבונה ויהיה לו לב מרפא ולא יעשוק הדלים חזר לזרז העם שיניחו המלך או הרוזן לעשות המשפט מאי זה איש שיזדמן ולא יכיר פנים במשפט כקטן כגדול ישמע כי כשהמלך יעשה הצדק והיושר ולא יטה ממנו ימין ושמאל ואם יבקשו ממנו שיתנהג עם החטאים בדרך הצדק יביאו עליהם חטאת. ואחרי שהזכיר זה זרז האנשים הרוצים לעמוד בעבודת המלך ואמר כי רצון המלך הוא בעבד שיהיה משכיל ועברתו תהיה על העבד המביש יולדיו או אדוניו.67אמר כי המלך כשיהיה לו עבד משכיל כלומר שיהיה בעל שכל או מצליח במעשיו יהיה רצוי אליו וכשיהיה לו עבד מביש כלומר סכל שהוא מבייש נפשו או המלך במעשיו לא יהיה לו רצון רק ימלא עברה עליו.68ואפשר שקרא החלק השכלי מכחות הנפש מלך לפי שהמכוון ממנו הוא שימלוך ויתנהגו כחות הגוף על פי עצתו וקרא החומר עבד לפי שהמכוון ממנו הוא שיהיה עבד נרצע אל החלק השכלי וסר אל משמעתו. ואמר כי כשיהיה החומר נאות וממזג טוב נכון ומזומן לקבלת צורת האנושות על הטובה שבתכונות ולא ימנעו תאוותיו קבול השכל על אמתתו אז יהיה זה הדבר לרצון אל הכח השכלי המולך במצות האלהים כי יקל עליו המעשה הטוב בהיות החומר ממוסך. אמנם בעת שיהיה החומר מביש והענין שיהיה בלתי ממוסך ויהיה נוטה בטבעו אל הקצוות שהם רע אז הכח השכלי ימלא עברה כי יכבד עליו להנהיגו על פי עצתו והוא הנקרא זווג שני שקשה לזווגו כקריעת ים סוף.
