הגהות מאלפס ישן על בבא בתרא נ״ח א

« הגהות מאלפס ישן על בבא בתרא נ״ז ×¢×´×‘ הגהות מאלפס ישן על בבא בתרא נ״ח ×¢×´×‘ »

1 נימוקי יוסף פתח ↗

גמ' רבי יוחנן אליבא דרב דימי אמר דהא דתנן דבריו קיימין כשיש בה לשון מתנה היינו בשדה אחת ואדם אחד שאמר יירש פלוני שדה פלוני ותנתן לו דאז משמע דמה שאמר יירש ר"ל במתנה נמצא שיש בו ירושה ומתנה וירושה כמאן דליתא אם כן נשארת המתנה ודבריו קיימין אבל בשדה אחת ושני בני אדם שאמר חצי שדה פלוני יירש פלוני וחציו האחר תנתן לפלוני נימא דבאותה דמתנה הוא דדבריו קיימים אבל בחצי של ירושה לא אמר כלום והוא הדין בשתי שדות ואדם אחד שאמר יירש פלוני שדה פלוני ותנתן לו שדה פלוני דנימא דהאחד הוי במתנה והשני בלשון ירושה ואסיקנא דלא מיבעיא בכהאי גוונא דנימא לשון מתנה מהני ללשון ירושה והויא כאילו אמר בכולן לשון מתנה וקנה כיון דלא הוי אלא שדה אחת דנימא דכי היכי דחצי האחד נתכוין לתת במתנה ה"ה חצי השני וקנה אלא אפילו בשתי שדות לשני בני אדם דהוו גופין מחולקין ושדות מחולקות היכא דאמר פלוני ופלוני יירשו שדה פלוני ופלוני שנתתי להם במתנה ויירשום קנו וטעמא דאע"ג דהוה מצינן למימר שהשדה האחת היא לאדם אחד לו לבדו נתן במתנה והשני לשני בירושה מ"מ הכא לא אפשר משום תרתי שכללן לשון הירושה בלשון המתנה שאמר שנתתים שקאי למה שאמר יירשו ועוד שלשון המתנה הוי באמצע ואין לך הכרע לאוקומי בחד טפי מבחבריה הילכך נימא דלשון מתנה קאי על לשון הירושה לכל אחד ואחד תסלק לשון הירושה כמי שאינה משום שמתנה על מה שכתוב בתורה ונשארת לשון המתנה ודבריו קיימים ומקשין להני דאמרינן דלא מהני לשון המתנה ללשון ירושה בגופין מחולקים ושדות מחולקות וגם לריש לקיש דאמר דלא מהני אלא כהאי גוונא דאמרן דהא תניא נכסי לך שהיא לשון מתנה דלשון דלגבי אחרים לא שייך לאקנויי מדין ירושה והאי לשון מתנה מהני גם לשני וגם לשלישי אע"פ שאמר להם בלשון ירושה דלא מהני למקני לגבי אחרים דאמרינן קנה שני קנה שלישי וע"כ הוא משום לשון המתנה של ראשון דמהניא להו אלמא דבגופין מחולקין דהני גופין מחולקים נינהו ראשון ושני ושלישי והני ממונות נמי כשדות מחולקות נינהו דהא בעוד שהממון לראשון אין לשני בו כלום והכא לא מצית אמרת דכל השלשה ראויין ליורשו שבניו הם אלא שבזמן שנותן לאחד אינו נותן לאחר שהרשות בידו אליבא דרבי יוחנן בן ברוקא ואם כן הא ירשי מכח ירושה שאמר להם יירש ולא משום מתנה דבראויין ליורשו ירושה מהני בהו הא לא מצית אמרת דאם כן לא תבא הירושה לעולם ברשות השני ולא ברשות השלישי דכיון דראשון ראוי ליורשו לאו כמתנה דעלמא הוא אע"פ שאמר לו בלשון מתנה אלא כירושה גמורה וירושה אין לה הפסק דבמקום המוריש עומד ועיין עליו אמר רחמנא ובניו היו יורשין אותו אלא ודאי לא מיירי בראויין ליורשו א"כ תיובתא לכל הני דאמרי לעיל דבגופין מחולקין ושדות מחולקות לא מהני לשון המתנה ללשון הירושה:

2 נימוקי יוסף פתח ↗

אמר המחבר ונראה שהלשון מסייען קצת דאמר דאין זה לשון מתנה ולא קאמר שאינו לשון מתנה אלא כלומר מתנה היא אלא שאין לה דין מתנה דעלמא שיש לה הפסק אלא דין ירושה דעלמא דאין לה הפסק ומ"מ האומר נכסי לך מחיים ואחריך לפלוני בקנין כראוי אין אומרים ירושה אין לה הפסק וכן דעת מורי נר"ו הריטב"א ז"ל ונ"ל דמיירי אפילו אמר לראשון בלשון ירושה ממש ולא אמרינן שדבריו סותרין זה את זה כיון שפי' כל כך ע"כ והקשה הרמב"ן ז"ל א"כ היאך נמצא ידינו ורגלינו במתנת ש"מ שהיא בתנאי והלא אינה חלה לאלתר המתנה עד גמר מיתה שצריך שיקיים התנאי קודם וכל שאינה חלה לאלתר אלא לאחר זמן אינה קונה משום דחלה עליו ירושת תורה של יורש ורב עוירא אמר אין לה הפסק ומעשים בכל יום בש"מ שנותן לאחר זמן ובתנאי ותירץ הרמב"ן ז"ל אפשר לומר דלא דייקי בה כולי האי אלא אמרינן התורה נתנה רשות לאב להנחיל מעתה לכל מי שירצה ולהעביר מן היורש וכן בכלל זה נתנה רשות להנחיל לאחר זמן וירושה עוברת ונפסקת מהיורש ורב אחא בר עוא בנכסי לך דוקא קאמר שהמוריש הורידו לנחלה בפירוש דכיון דאתחיל בירושה דתורה שוב אינה נפסקת ממנו הלכך בשותק ואומר סתם אם מתו בניו יירש פלוני זכה בהם וצ"ע עכ"ל. ומיהו מגדולי המפרשים ז"ל סברי דאע"פ שלא הורידם בפירוש בנכסים כיון שמדעתו יורדין לנחלה זוכין בכל הנכסים מדין ירושה ושוב אין לה הפסק אלא דלענין מתנה בתנאי שאני דכיון שאין עכבת ירידת האח' מחמת שירצה זה שירדו בה יורשיו אלא מחמת קיום תנאו כשקיים התנאי זכה בהם למפרע משעת מיתתו דלגבי ש"מ אע"פ שלא אמר מעכשיו כיון דבתנאי בעלמא תלה ליה למילתיה מעכשיו משמע והא דרב אחא בר עוא אע"ג דאמר ואחריך ואמרינן דכל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי הא קיימא לן כרשב"ג דאמר דף קלז. דאם קדם הראשון ומכר מה שמכר מכר ומה שאמר אחריך מה שתשייר אחריך קאמר וכדפי' לעיל אם כן בזה שהוא יורש תלוי עכבת האחד וכבר אמרנו דבכה"ג כיון שזכה הראשון שראוי ליורשו אין לשני במקום ראשון כלום דירושה אין לה הפסק ולכך צריך לדקדק בדברי ש"מ כשנתן מתנה לאחר זמן אם היא בתנאי אם לאו דאם יש בה תנאי דבריו קיימין ואם לאו אינה מתנה דירושה אין לה הפסק ולפי דברי הרמב"ן ז"ל אפילו בתנאי נמי אם דקדק להנחיל ליורש תחלה אינה מתנה:

3 נימוקי יוסף פתח ↗

1 נ"ב זה פריך בגמ' וכי תימא כו' כתבתי לקמן:

2 נ"ב וכי תימא הכי נמי בראוי ליורשו ור' יוחנן בן ברוקא היא אי הכי מת שני קנה שלישי הא שלח רב אחי בריה דרב עויא לדברי רבי יוחנן בן ברוקא נכסי לך ואחריך לפלוני וראשון ראוי ליורשו אין לשני במקום ראשון כלום שאין זה לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסיק תיובתא דכולהו תיובתא:

3 עם כצ"ל וכ"ה בד"ס:

« הגהות מאלפס ישן על בבא בתרא נ״ז ×¢×´×‘ הגהות מאלפס ישן על בבא בתרא נ״ח ×¢×´×‘ »