המאור הקטן על עירובין י׳

1 אלא הא דאמר רב יהודה עירב ברגליו בראשון מערב ברגליו בשני עירב בפת בראשון מערב בפת בשני הא קא מכין מיו"ט לשבת בעירובו ברגליו בשני דבשלמא עירובו בפת הא דאוקימנא דשבת מכינה לעצמה משום דתחלת היום קונה עירוב אלא עירובו ברגליו הא ודאי הכנה היא כשמערב ברגליו ואומר כאן תהא שביתתי א"ל מי סברת דאזיל ואמר מידי לא דאזיל ושתיק ויתיב וקאים וחוזר לביתו וכה"ג לאו הכנה היא כיון דשתיק וחוזר למקום שבא משם ואין זה דומה למהלך בסוף שדהו ומטייל עד פתח המדינה שאינו אלא הולך ושותק וחוזר לביתו ולא מוכחא מילתא דאי צורבא מרבנן הוא אמרי' שמעתא משכתיה אי עם הארץ הוא אמרו חמרא אתאבד ליה:

2 גופא אמר רב יהודה עירב ברגליו בראשון מערב ברגליו בשני וכו' לפי שאין מערבין בתחלה בפת פי' בשני אין מערבין בתחל' בפת ולא בפת אחרת חוץ מאותה הפת של יום ראשון שלא יהא כמכין מיו"ט לשבת ואע"ג דהא דרב יהודה אליבא דרבנן אזלא ואנן קיימא לן כרבי אליעזר מיהו אם בא לערב לרוח אחת כחכמים כך יש לו לעשות ובהא לא פליג רבי אליעזר:

3 וההוא עובדא דהנהו בני גננא פירש רש"י ז"ל ביום טוב שני ולא היו צריכין להמתין בכדי שיעשו במה שנעשה ביום טוב שני אלא חומרא הוא שהחמיר עליהם רבא לפי שלא היו בני תורה:

4 דף מא ע"ב נקוט האי כללא לעולם אין לו אלא ד' אמות מי שהוציאוהו נכרים והחזירוהו נכרים אלא אם הוציאוהו נכרים וחזר לדעת או שיצא לדעת והחזירוהו נכרים אין לו אלא ד"א בלבד וא"צ לומר יצא לדעת וחזר לדעת:

5 ופירות שיצאו חוץ למקומן וחזרו למקומן אפי' במזיד לא הפסידו את מקומן ומותרים באכילה מ"ט אנוסין נינהו וכדרב פפא:

6 ופירות שיצאו חוץ לתחום בשוגג יאכלו במזיד לא יאכלו בין כך ובין כך אין להם אלא ד' אמות בד"א שלא במקומן כלומר שיצאו ולא חזרו אבל אם חזרו למקומן אפילו במזיד יאכלו כרב פפא וכת"ק דר' נחמיה ודר"א בן יעקב ואין כל זה ברור בהלכות הרי"ף: