לנבוכי הדור נ״ג

רוב המבוכות באות לעולם רק מפני האנשים שהם מסתפקים בדעות קצובות ומוגבלות ואינם חפצים להטריח את כח המחשבה שלהם לשוטט בכל המרחב של הרעיון בטבעו הטהור. על כן, כשהם מחדשים, או נדמה להם שמחדשים איזה מחשבה, אינם יכולים להסכימה כלל עם יסודי הדברים המנוחלים לאומה, והם טוענים אחר כך בהכרח של קריעת האומה למפלגות, בשעה שאנו רואים שהשלמת כל דבר היא באחדותו. וישראל היה בעקרו ״גוי אחד בארץ״, ביחש להכח היסודי שם ד' ותורתו שנקרא עליו, ומעולם לא נתחבר ישראל לשני כחות שאחד הודה בתורה ואחד כפר. כי גם עובדי עבודה זרה אם רובם היו כחוטאים פרטיים, מבלי מצאו און בנפשם להתגבר על המורגל אז באהבה גדולה כל כך, אבל יסוד האומה נמשך ובא מהנאמנים עם ברית ד', אפילו אם היו מעטים. ואותן שבעת אלפים אשר לא כרעו לבעל, יש להם יחש יותר גדול עם היהדות שבהוה מכל אותם התקיפים בעלי הרבבות. וכח החיים של שם ד' אלהים חיים אי אפשר כלל שיעזבהו ישראל ויתקיים, בעוד שכל פליאת קיומו הנפלא אינה מתורצת כי אם מפני החזיקו במעוז שם ד' אל עולם. שאמנם צריך הוא להשכיל שלא רק בשביל העולם החיצוני לבדו נוצר, כי אם גם וביחוד אולי בשביל עצמו, אבל גם זה הוא אושר גדול לעצמו שיהיה מכובד על כל העולם בשביל כבוד שם ד' אלוהיו שנקרא עליו. על כן, חייבים אנחנו להשתדל בהרחבת הלכות הדעות והאמונות, באופן שבהתרחב לימודן יוסר התבלול וחשכת הדמיון מעל הדעות המפורסמות באומה, ולא תשא עוד חרפה לאמר שהדעות הטהורות של האמונה בישראל הן סותרות את ההשתדלות לבנין האנושי והלאומי.

ואדרבא, פעלן והדרן של דעותיה של תורה יראו על כל דרכי החיים, בכח חיים המפריח ומוסיף חיים ועצמה, ומרומם עם זה את כחות הטוב ומעלה למרום פסגת המוסר היותר נעלה ונשגב. ״כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי, זאת נחלת עבדי ד' וצדקתם מאתי נאם ד'״.

״כי אצק מים על צמא ונוזלים על יבשה, אצק רוחי על זרעך וברכתי על צאצאיך. וצמחו בבין חציר, כערבים על יבלי מים. זה יאמר לד' אני וזה יקרא בשם יעקב, וזה יכתב ידו לד' ובשם ישראל יכנה״.

״עברו עברו בשערים, פנו דרך העם, סלו סלו המסלה, סקלו מאבן, הרימו נס על העמים״. ״ברוך ד' לעולם אמן ואמן״.