לנבוכי הדור ט״ו

אף על פי שכל דברי תורה חביבים וקדושים הם, וכל עסק של חידוש והוספת הפרחה בתורה הוא דבר טוב ומביא עז לישראל, מכל מקום עלינו להבחין את המדריגות. כי יש דבר גדול ודבר קטן. ואם יהיו דורות רבים שקועים רק בחלקי תורה, אותם הנקראים דבר קטן, יהיה מורגש מאד חסרון של הדבר הגדול. ביותר הוא ניכר לענין התעסקות החידוש וההרחבה. ההרחבה של חקירות בהלכה ובפלפול, יש להם ערך לפי ענינם, ומכל שכן הרחבת עניני אגדה בדרך דרוש, שהם נערכים רק לפי ענינם. אבל הדבר שצריך ביותר לחזק את יסודי התורה הוא לדרוש בעומק דברי תורה, בדברים הגדולים שבתורה, בעקרי האמונות ובעמקי הדעות ובטעמי מצות. ביותר נחוצות דרישות של טעמי מצות בדרך רחבה, כדי לקרב אל המצות בפועל, אותם שנתרחקו מהם לרגלי דעות רעות שהביאו אותם למאסה של תורה. על כן צריך מאד להתחזק, להרחיב את הדרישות בספרים טובים, נערכים מחכמי לב צדיקים וגדולים בתורה ודעת, שימצאו לנו על ידי התרחבות הדרישה של פנימיות התורה, שתרומם את העוסקים בה למעלה רוממה, להיות נוטים אל החסידות, אל הטוב והצדק. עלינו להתחזק, לעשות את ההערות והתביעות הנפוצות בספרי המוסר וחקירות התורה לגדולי קדמונינו ז״ל לדברים של פועל. כבר ישנן הערות רבות בדברי הראשונים, עד כמה נכבד הוא הערך של הדרישה בטעמי מצות, לרומם את הנפש לאהבת תורה, וליראת ד' אמתית. ומכל מקום בפועל רק מעטים נמצאו ששמו להם דרישה זאת למדה. והדבר בא מפני המכשולים הרבים שיש על דרך זה, שאנו מוכרחים להתגבר עליהם. יש אמנם מקום להאמר שאין ראוי לגלות טעמי תורה כדחז״ל, שהרי שני דברים נתגלה טעמם ונכשל בהם גדול הדור. זהו אמנם מצוייר רק בטעמים נחשבים לעקריים לגמרי, דהיינו האמורים מפורש בתורה. אבל להוסיף דרישה מצדנו בטעמי מצות לא יבא הדבר לידי פרצה. ביחוד כשנזהר מהחלטה, שאת אשר חקרנו הוא הטעם היסודי למצוה, כי אם יהיו דברינו רק להראות כאשר נוכל את יקרת הערך של המצות לעמנו בכלל ובפרט, בהוה ובנצח, למען יושרש כח המשרים העובר על כל דרכי הטוב, המושג במושכל הראשון, גם על כל דרכי התורה ושמירת כל המצות. עד שנבא למעלה זו שכל בני עמנו יכירו וידעו בידיעה נאמנה, שאין לנו דרך ואופן אחר איך לבא לכל משאת נפשנו בטובות הכלל והפרט, כי אם כשנשוב לחיי התורה והמצות, ובסורנו מהם את נפשנו ואת נפש עמנו אנחנו קובעים.

ביותר בדורנו שרבו הדעות המקולקלות והן מתפשטות מאד, שעד שרבו הבנים שאבדו את היתרון הפשוט של תמימות האמונה, על כן אין לנו דרך אחר כי אם להשיבם באופן מדעי מבורר, לברר את צד חיוב היושר הטבעי המורגש ללב כל אדם ישר, שיש בחיוב שמירת התורה. וזה באמת אי אפשר כי אם כשיצורף לזה המון למודים בעומק והרחבה לעקרי תורה ויסודות האמונות והדעות. אנו צריכים להשמר בזה מהסתפק בערך מדעי שניתן על עניני התורה והמצות, אם תהיה תכונתו דבר שאפשר לדון שעבר זמנו, או שעל כל פנים אין בו כעת הכרח, וזהו באמת אי אפשר כלל להמצא בעקר התורה שהיא מעוזם של ישראל לעד. על כן צריך שיהיה בה העבר, ההוה, והעתיד. על כן נמצא בצדק בטעמי התורה היחש החזק והנאמן אל העבר וההוה וגם אל העתיד, באופן שיהיה מובן לכל חוקר ומשכיל בעמינו את ערך התכלית הגדולה והמטרה העליונה שאנו הולכים ומתקרבים אליה כשנלך בדרך של אוצר חיים דתורתנו הקדושה, ולא נסבול עוד חרפות מחרפינו האומרים שאפסה כל מטרה כבר לתכונת כלל התורה בפרטי המצות כולם.

וכשנשתכל יפה נמצא שאין הפרש כלל, בין חיובי המוסר המוסכמים, שהאדם מרגישם בטבע נפשו, לחיובי התורה היותר חוקיים, אלא, בין הכמות. דהיינו, יסוד החיוב הוא הצדק והיושר. אמנם, האדם לא יוכל להרגיש חובת יושר כי אם על החוג הצר שלו, אבל הצפיה האלהית היא מקפת את היושר הכללי, בכל הדורות ובכל הזמנים, ועל פיו נבנו כל חיובי התורה שהם לפי ההשקפה חוקים. וקרוב הדבר שאפילו במצות היושר הפשוט, נמצא גם כן עמקי השקפות שמתאימות להיושר העמוק, שאין לו דרך כי אם על ידי הצפיה האלהית הכוללת, ובשביל כך נמצאים פרטים חוקיים גם כן בתוך כללי המשפטים.