דברי ריבות תכ״ב

שאלה ראובן ושמעון ולוי עשו שותפו' ביניהם בעד שנה אחת וחצי והטילו לכיס זה מנה וזה מאתי' וזה שלש מאות והתנו ביניה' שלוי שהוא בעל המנה לא יקח מהשכר וכן מההפסד כי אם לפי מעותיו וראובן ושמעון יחלקו ביניהם שוה בשוה וכמו שהם בהנא' כך הם בהפסד אמנם לוי התנה עמה' שלא יתחייב להתעסק בשותפות כי אם פה בעיר וכל זמן שיצטרך לעסוק בשותפו' אבל כשלא יצטרך יהיה לו רשו' לעסוק במלאכתו שהיא מלאכת הצרפות וכל הנאה שיעשה בין במלאכתו בין בקנית כסף וזהב וכל הנאה אחרת הכל יהיה לחשבונו ולא ישים אותה בשותפות בהיות שאינו נוטל כי אם לפי מעותיו אמנם ראובן ושמעון כל הנאה שיעשה הכל יהיה לשותפו' ואפילו מציאה ובזה נתפייס לוי שלא יטול בשכר כי אם לפי מעותיו ואחר שהגיע זמן החלוקה חלקו השותפות ביניה' כפי תנאיהם וחזרו ועשו שותפות וחברה חדשה ולא קבעו זמן החלוקה ושם ראובן בזה השותפות החדש מאה וחמשים אלפים לבנים ושמעון מאה אלפים ולוי חמשים אלפים והתנו ביניהם שלוי יניח מלאכתו ולא יתעסק בה כלל ושיתחייב ללכת לעמוד בויניציאה שתי שני' לעסק השותפות וראובן הלוה לו ממעותיו שמנה עשר אלפים לבנים ושמעון שנים עשר אלפים לבנים באופן שלוי אף על פי שאין לו בשותפות כי אם חמשים אלפים לבנים לוקח מהשכר בעד שמנים אלפים וכן הוא ההפסד וזה לשון השטר מהשותפות אשר ביניהם אנחנו חתומי מטה באנו בפשר לעשות שותפות וחברה חדשה ה' למען רחמיו יעשה שיהיה בסימן טוב וריוח אמן בזה האופן יהיה החברה שילך עתה לוי אחי יצ"ו בע"ה בויניצייא לעמוד שם בע"ה שתי שני' ואני ראובן הלויתי מהקרן שימצא לי כשנעשה חשבון עם שמעון י"ח אלפים ושמעון יצ"ו הלוה לאחי לוי יצ"ו שנים עשר אלפים מהקרן אשר ימצא לא כשנעשה חשבון נקי יחד עד כאן לשון השטר עוד התנו ביניהם שראובן ושמעון יקח כל אחד כפי מעותיו מלבד ההלואות שהלוו ללוי בין בשכר בין בהפסד ולוי תכף שעשו זה השותפו' הלך עם סחורות בויניצייא כפי התנאי וראובן ושמעון שנשארו פה עשו חשבון ביניהם ונמצא שהקרן שללוי הוא חמשי' אלפים וראובן ק"ן ושמעון מאה אלפים ועמד בויניצייא חמש שנים ובחזרתו מויניצייא לא באו בחשבון כלל רק היו מתעסקי' שלשתם בשותפות ראובן היה עומד פה בעיר וקונה סחורו' והיה שולחם ללוי בעיר טריקולה ולוי היה שולח' לשמעון בראגוסה כל זמן המחלוקת ונמשך השותפות ביניהם כמו ט"ו שנים ובתוך זה הזמן הלך שמעון עם הסחורות בויניצאה בלי בקשת שום תנאי מחדש רק על הסתם ועמד בויניציאה זמן הרבה והיו מתעסקים ראובן ולוי פה תוגרמה בעסק השותפות ושמעון בויניציאה והנה קודם חלוקת השותפות נפטר שמעון לבית עולמו ובאו יורשי שמעון עם ראובן ולוי בחשבון השותפו' ונפל הפרש בין היורשים ולוי וזה שהיורשים טוענים ואומרים שמה שאביהם הלוה לו מהקרן שלו י"ב אלפים הנז' לא הלוה אותם לו אלא אדעתא שילך לעמוד בוינציאה וכל החמשה שנים שעמד בויניציאה יקח ההנאה הנוגע לו בעד הי"ב אלפים לבנים מההלואה אמנ' כל שאר הזמן לא יקח כי אם כפי מעותיו ועוד טוענים היורשים ואומרים שגם ההלואה מהי"ח אלפים שהיה מלוה ראובן ללוי ראוי שיקחנ' שמעון כל זמן שהי' היא בויניציא כי מה שהלוו ראובן ושמעון ללוי זה י"ח אלפים וזה י"ב לא היה כי אם בעבור עמידתו בויניציאה וכל זמן שעמד בויניציאה יזכה בהלואו' אבל הזמן שלא עמד בויניציאה לא יזכה בהם ואדרבה יזכה בהם שמעון כפי הזמן שעמד בויניציאה ושמעון טוען ואומר כי ההלואת שהלוו לו לא הי' בעבור עמידתו בויניציאה כי אם בעבור שהקרן שלו היא מעט ואינו ראוי שיניח מלאכתו להתעסק כל הזמן בשותפו' ולא יקח הנאה כלל יותר ממעותיו ועל כן הלוו לו ההלואות הנז' ומה שהיה מתפייס בשותפות הראשון לקחת כפי מעותיו ולא יותר הוא בעבור שהיה עוסק במלאכת ידו ובקניית כספי' וכל ההנאה היתה שלו אמנם עתה שכל הנאה שעושה ואפי' מציאה היא באמצע השותפות לא היה מתפייס לקחת כפי מעותיו ולכן הלוו לו ההלואו' הנז' עוד טוען לוי ואומר מאחרי שלא באו בחשבון כלל ונמשך השותפות כל הזמן הנזכר ודאי אדעתא כפי מה שהתנו בתחלת השותפות ראוי להתנהג כל זמן משך השותפו' ואף על פי ששמעון בשעת השותפו' לא נתחייב ללכת לעמוד בויניצייא עכ"ז לא יוכל לעכב ההלואה דאם איתא כשהלך בויניצייא לא היה בכונתו לתת ההלואה איביעי ליה לאתנוי ולהודיע ללוי שעתה שהוא הולך בויניצייא אינו נותן לו ההלואה ולא היה ללוי להתנות כי הוא סומך על התנאי שעשו בשעת ההלואה על כן על כל אלו הטענו' טוען לוי ואומר שהנאת ההלואו' יהיו שלו כל זמן משך השותפו' ועתה יורנו רבותינו דרך ישכון אור והדין עם מי.

תשובה דבר ברור הוא שהדין עם לוי הנז' שיקח כל הריוח מדמי ההלואה עד שעת שנפטר שמעון שאז נתפרדה החבילה וטעמא דמילתא שהרי התנו עם לוי שלא יתעסק במלאכתו כלל ויתעסק בשותפו' ושילך לויניציא' לעמוד שם שתי שנים ולכך הלוו לו הסך הנז' והם לא קבעו זמן החלוקה מזה השותפות כמו שבא בשאלה וכיון שכן הרי לוי קיים תנאו ויותר שהרי לא חייבוהו כי אם שתי שני' והוא עמד בויניצייאה חמש שנים כמו שבא בשאלה ועוד אפילו אחר החמש שנים כשחזר מויניציאה לא עסק במלאכתו כי אם בעסק השותפות אם כן פשיטא ופשיטא דכיון שלא מיחה שמעון בשום דבר כל זמן משך השותפו' פשיטא שהדין עם לוי וכן כתב מהררי"ק שרש קפ"ב בשם הר"אבד שותפין שהתנו אפי' בלא קנין התנאי קיימי' כל זמן שלא חזרו בהם כלומר שאם הרויחו וחזרו בהם כל מה שהרויחו צריכים לנהוג בו כפי תנאם ולא מהניא חזרתו אלא למה שירויחו מכאן ואילך ע"כ.

אף כאן בנדון דידן כיון שאביהם של יתומים אלו לא חזר בו בעוד בחיים חייתו ממה שהתנה עם לוי אם כן התנאי קיים עד יום מותו וכן נראה ממה שכתוב הר"אש בתשובה כלל פ"ח על ההיא תשוב' דראובן ושמעון ולוי שהיו שותפין בכל דבר בין במלאכת ידים בין במשא ומתן וכו' ואחר זמן הסכימו שיהיו שותפין בכל דבר חוץ ממלאכת ידם ומלאכתם היתה רצענות ובהמשך הזמן נתן כותי אחד לראובן עורות לעבדם וכל אותם הימים שנתעסק בעורות לא נתעסק ברצענו' ועתה באים חבריו ושואלין ממנו הריוח שהרויח בעבדנו' מפני שלא הוציאו מן השותפות כי אם מלאכ' הרצענות והשיב שהדין עם ראובן דאם כן לקתה מדת הדין שהן יעשו לעצמן והוא יטרח ויתן להם וימות ברעב אף בנדון דידן הוא הניח מלאכתו שהיה מתפרנס ממנו לפי שהתנו עמו להלוות לו הסך הנז' ושיקח הריוח כפי אותו הסך ואם אתה אומר שלא יקח אותו הריוח מהסך ההוא לקתה מידת הדין שהיה טורח בעסק השותפות ונותן לחביריו והוא ימות ברעב ממה שהיה יכול לעסוק במלאכתו לפרנס את בני ביתו.

ובגדולה מזאת כתב שם הרא"ש על ההיא דראובן חכר חכירות מכותי ואחר כך נתן באותה החכירות הריוח לשמעון שיהי' שותפו לריוח וכו' כתב דאע"ג שגילה ראובן לשמעון דעתו על יד לוי שלא היה רוצה לתת לו כי אם שתות הריוח מ"מ כיון שמתחלה התנה עמו לתת רביע הריוח ולא אמר לו פה אל פה שחזר מן הרביע נמצא שנתעסק שמעון בשותפות אדעתא דרביע שהתנה עמו ולכן יתן לו הרביע גם בנדון דידן כיון שלא גילה ולא מיחה אבי היתומים במה שהתנה מעיקרא אדעתא דהכי נתעסק לוי בשותפות ליקח ריוח מדמי ההלואה והניח מלאכתו ונתעסק בעסק השותפות ולכן יקח משלם כל הריוח הנוגע לו מדמי ההלואה עד יום מות שמעון אבי היתומים שאז בטלה השותפות ולהיות הדבר ברור איני מאריך כי בזה די לברר האמת ולעשות רצון השואל לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.