דברי ריבות כ״א

דבור אחרון של פרק מי שהיה נשוי. וכן בעל חוב ושני לקוחות וכו' וי"ל דצריכי דאי מקמייתא הוה ראשונה מוציאה וכו' נראה לע"ד דהוה מוקמינן מתני' כשמכר שאר שדות קודם לזה ולכן אין לפניה כל כך פסידא והטעם לפי שתוכל השניה לגבות מסבת שעבוד בעלה שהם לקוחות הראשוני' לכן כיון דשעבודא של ראשונה קודם בדין תפסה מן השניה אבל בעל חוב מלוקח לא לפי שהונח שמכר זה הלוה שדות הרבה אין לאלו הלוקחים על מי לחזור שבודאי שהם היו אחרונים דאם לא כן איך טרף ב"ח מהם מצי למימר ליה הנחנו לך מקום לגבות ממנו אלא ודאי שהם אחרונים וכיון שהם אחרונים איך יגבו מהלקוחות הראשוני' זה א"א באופן דאית להו פסידא גמורה וכו' מה שאין כן בנשים שעם היות שזה הלוקח היה האחרון ובתחלה כשתלך הא' אצל לקוחות יאמרו לה הנחתי לך מקום לגבות וכן לשניה יאמרו לה הנחתי לך מקום שכבר נסתלקה מלוקח אחרון וכתבה לו דין ודברים וכו' באופן שנשאר ליך מ"מ אחר שיעשו פשרה תוכל השניה לחזור על הלקוחות הראשונים כי כבר תפשה ולא עלתה בידה ועשתה כל מאי דאפשר באופן דאין לה כל כך פסידא. זהו פירוש מתיישב הרבה על הלשון.

או נאמר כוונה שנית כי החילוק שיש בין רישא לסיפא הוא מה שחילק תוספו' בדבור המתחיל מעבר לדף התם איהו הוא דאפסיד אנפשיה וכו'. ורוצה לומר אין לשנייה כל כך פסידא לפי שהפסידא שאפשר לשער בזה הענין הוא הסתלקו' הראשונה מזה הקרקע ועתה חוזר עליו אין זה פסידא לשניה שלעולם עמד הקרקע בשעבוד הראשונה שתוכל לגבות ר"ל בשעת הגביה מסבת שעבוד בעלה שמה שכתבה דין ודברים היה שלא בשעת גביה כי לא ניתנה כתובה לגבות מחיים מה שאין כן לבעל חוב עם הלוקח וידע בעל חוב דדיניה עלויה ועם כל זה נסתלק אם כן מן הדין לא היה לו לב"ח לטרוף מלוקח ראשון מה שטרף מלוקח שני כיון שנסתלק באופן דאית ליה ללוקח פסידא גמורה קמשמע לן דאפילו הכי יכול לטרוף. אלו השני דרכים נראה לע"ד הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.