חכמת שלמה על כתובות פ״ט א

1 תוס' בד"ה הוציאה גט כו' ואע"פ שהגט נשאר בידה כו'. נ"ב פי' לפי מה שחושד אותה שהטמינה ולא אבדה מ"מ יכולה לומר לו מה איכפת לך הלא אפילו היה בידי לא הייתי מוכרח ליתן לך דבעינן לאינסובי וזו קרי ליה אביי א"א שהרי בעי לאינסובי כו' אבל רב נחמן דפריך לקמן לרב הונא לא חשיב זו א"א שיכול הבעל לומר וכי בעבור שאתה רוצה להנשא כו' אפסיד על ידך שאם יאבד השובר תחזור ותטרוף. על כן צריך לשנות דכתבינן אגיטא ומש"ה היכא דאין עמה גט יכול לומר לא אפרע עד שתראה הגט ונכתב עליה כו' כמו שפירשו התוס' לעיל אליבא דשמואל וה"ה שהיה יכול לומר לא אפרע כו' ודו"ק:

2 בד"ה במקום כו' ואמרה לא כתבת עליה כו' כצ"ל:

3 בד"ה גט גובה כו' ומיהו אי אמרינן לרב דאפילו כו'. נ"ב פירוש ויסבור כמו רבי יוחנן הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום אבל מ"מ תימה הלא מפסיד מנה שהיה יכול לטעון מנה פרעתיך מגו דאלמנה נשאתיך וה"ה דטענינן הכי ליתמי א"נ היתמי לא יפרעו אלא מנה שיאמרו הבא ראיה שבתולה היית וצ"ל דרב מוקי מתני' בעדי הינומא או באלמנה ודו"ק. עיין במהרש"א:

4 בד"ה מיגו כו' בעלי והתירוני להינשא כו' כצ"ל: