חכמת שלמה על כתובות מ״ז

1 גמ' מסר לה והא כו' אלא כי איצטריך כו' כצ"ל:

2 רש"י בד"ה משום איבה דכיון דאיהו חייב כו' כצ"ל:

3 תוס' בד"ה משום כו' צריך לחזר על הפתחים כו' כצ"ל:

4 בד"ה דמסר לה בשבתות כו' נשואין בלא סעודה כו'. נ"ב ותימה הא תניא להדיא בפרק אלו מגלחין מארסין אבל לא כונסין ואין עושין סעודת אירוסין וצ"ל דמפרש הא דאמר אין כונסין הייינו עם האירוסין אבל אם אירס כבר אין איסור בכניסה לחוד בלא סעודה וא"ל א"כ אמאי לא משני נמי הא דהחולץ דנשואין בלא סעודה איכא שמחה היינו עם האירוסין משום דמשמע לישנא דהתם דאפילו נשואין לחוד אסור דקתני מונעין מלארס ומלכנוס דמשמע כל חדא אסורה וק"ל ומ"מ כל הפוסקים לא ס"ל הכי ואסרו אפילו כניסה לחוד נ"ל. עיין במהרש"א:

5 רש"י בד"ה ואיפוך אנא כו'. נ"ב מה שפרש"י שקאי אמזונות ואפדיון פי' התוס' לקמן שקאי אפדיון וקבורה וסוברים שכך הפשט בלי ספיקא והקשו ממנו על פרש"י שפירש שם דף נ"ב ד"ה רצה אינו פודה:

6 תוס' בד"ה שלא כו' על הנותן יש לו כו' כצ"ל: