חידושי הלכות על שבת ז׳

1 פירש"י בד"ה אלא בד' כו' ובד"ה אבל כו' ובדבר המסוים כגון ראש עמוד כו' פשיטא דלמעלה מי' לא הוה כרמלית דהא אפילו עמוד בר"ה כו' עכ"ל. אין זה מדוקדק לכאורה דמאי קאמר דהא אפי' עמוד בר"ה כו' דהא בהך מלתא קיימינן מדקאמר בתר הכי ואי כדקאי בכרמלית כו' משמע דעד הכא בראש עמוד וגבי לבינה דקאי בר"ה קיימינן וע"ק דמהיכא פשיטא ליה דאימא דהך מלתא גופא אשמעינן רב ששת דלמעלה מי' לא הוי כרמלית כדאשמעינן ר"י דפחות מארבעה לא הוי כרמלית ולשון רש"י שכ' הר"ן הוא מדוקדק בזה וז"ל ובדבר המסויים כגון ראש עמוד וגבי לבינה ליכא לאוקמא דאי אית ביה ד' היכי אמרינן למעלה מי' לא הוי כרמלית אלא מקום פטור והא אפילו עמוד ברה"ר גבוה י' ורחב ד' רה"י הוא כו' עכ"ל דהכי משמע ליה למעלה מי' קאמר רב ששת הוי מקום פטור ולא רה"י דומיא דקאמר ר"י אין כרמלית פחות מד' דבפחות מד' הוי מקום פטור ולא רה"י וכן הוא בלשון הרי"ף במסקנא ומקולי ר"ה דעד עשרה הוא דהוי כרמלית למעלה מי' לא הוי כרמלית אלא מקום פטור ואפשר שכן היה בנוסחת גמרא שלהם ויש לפרש לשון רש"י שלפנינו שנתכוון לזה וה"ק דאי אית ביה ד' פשיטא דלמעלה מי' לא הוי כרמלית דהא אפילו כו' רה"י הוא ולא מקום פטור ומדברי רב ששת משמע דתופסת עד י' אבל למעלה מי' הוי מקום פטור דומיא דאין כרמלית פחותה מד' דפחותה הוי מקום פטור כמ"ש לעיל ודו"ק:

2 בא"ד ואי דלית ביה ד' ולמטה מי' מי הוה כו' ואי כדקאי בכרמלית וכיון דלית ביה ד' הוי שם אויר כרמלית עליו כו' עכ"ל. כצ"ל מלשון רש"י שכתב הר"ן וק"ל:

3 תוס' בד"ה וטח בפניה כו' וריב"א פי' דאף למעלה מג' לא בעי שיהא בפני הלבינה וכותל ד' כו' עכ"ל. מפירש"י נמי משמע כן שפי' הכא סתם לבינה ארכה ורחבה ג' ואין לעוביה שיעור כו' עכ"ל. דר"ל דאזקיפת הלבינה שהיא עוביה של הלבינה קמפרש והוא שגבוהה ג' אבל בארכה ורחבה שהיא פני הלבינה מסתמא דהוי ג' כדאמרינן בריש פ"ק דב"ב ויש מקשין בזה כיון דלפי' רש"י הכא בטח בפניה לא בעי מקום ד' כפי' ריב"א תקשי ליה מה שהקשו התוס' לעיל לפירושו דפליגי רבי ורבנן בשדי נופו והוי כמונח ברה"ר ע"ג מקום ד' דאי אפשר להעמידה דאי למטה מג' לא בעי רוחב ד' לכ"ע ולמעלה מג' לא הוי רה"ר אם לא נעמיד בדבילה שמינה כו' כמו שכתבו התוס' לעיל דהשתא הא בדבילה שמינה נמי א"א להעמידה דא"כ מאי טעמא דרבנן דפטרי דאי נמי לא שדינן נופו בתר עיקרו ולא הוי בנוף מקום ד' יתחייב דהא לא בעי מקום ד' כפירושו הכא ויש ליישב ודו"ק:

4 בד"ה התם לא ניחא כו' וצידי רשות הרבים כו' לרבנן אע"ג דניחא תשמישתיה טפי כו' עכ"ל יש לדקדק דרבא דהקשה לאביי ממימרא דר"י מקרן זוית טפי ה"ל לאקשויי מצדי רשות הרבים לרבנן דלאו כרה"ר דמי דמתני' היא דדומה טפי לחורי ר"ה דניחא תשמישתיה טפי מקרן זוית מיהו בהא איכא למימר דניחא ליה לאקשויי מקרן זוית לכ"ע אפילו לר"א אך קשה דא"כ כיון דרבא לא ידע לאפלוגי בין ניחא תשמישתיה ללא ניחא תשמישתיה תקשי ליה טפי לרבי אלעזר מ"ש קרן זוית דמודה ביה ר"א טפי מצדי רה"ר ויש ליישב ודו"ק:

5 בד"ה והלכה ונחה וכו' ולכ"ע הוי חור רה"י וכו' על דעתיה דר"מ בין שיש שם ד' בין שאין שם ד' כו' עכ"ל. לכאורה מאי משמעו מן הירושלמי הזה דאדרבה הכי משמע בין שאין שם ד' כלל דהיינו חור כל שהוא ונראה לפרש דבריהם משום דקשיא להו מעיקרא מההיא דכיפה דאין אומרין ביה חוקקין להשלים לר"מ אלא ביש שיעור קצת בגובה הפתח דהיינו ביש ברגליה ג' ובעי נמי גובה י' ובעי נמי שיעור קצת ברוחב דהיינו דבעי רוחב ד' עד ג' טפחים גובה וכיון דשיעור רשות היחיד נמי בעי גובה עשרה ורוחב ארבע א"כ אין תירוצו של ר"י מספיק שכתב דאיירי בחורין שדרכן כו' ובצד רשות היחיד הם רחבים ארבע כו' מ"מ כיון דמסתמא אין בגובה אותן חורין עשרה גם אין בהם שלש ברוחב ארבע ואכתי תקשי הכא אמאי אמרינן חוקקין להשלים בגובה והתם לא אמרינן אלא ביש ברגליה שלש וגובה עשרה כו' ואהא תירצו ולכולי עלמא הוי חור רשות היחיד כו' ר"ל דלענין גובה לא בעינן הכא חוקקין להשלים דהוי חור רה"י ולא בעינן בחור גובה עשרה דשדינן ליה בתר הרשות היחיד גופיה שהוא גובה עשרה אלא דלענין לשוייה מקום ד' על ד' פליגי דברה"י נמי בעינן הנחה על מקום ארבע על ארבע ולרבי מאיר כיון דמצד רה"י הוי רוחב ד' אמרינן ביה חוקקין ברוחב לשוויה מקום ד' על ד' ואהא הביאו ראיה מן הירושלמי דמשמע דלענין מקום ד' על ד' קאמר חוקקין דקאמר התם על דעתיה דר"מ בין שיש שם ד' ובין שאין שם ד' רואין כו' הרי לא הזכיר שם חוקקין רק ארוחב מקום ארבע ולא אגובה דהיינו עד עשרה משום דחורי רה"י לא בעי בהו גובה עשרה ובזה יתבררו ויתלבנו כל דברי התוספות בזה באין גמגום ודו"ק:

6 בא"ד דאי לאו הכי ה"ל למפרך בהדיא וכ"ת כו' אמאי כזורק בארץ עכ"ל. מיהו מסיפא ודאי נמי דה"מ להוכיח דלא איירי בלית ביה ד' על ד' אלא דמרישא גופה דקיימינן בה השתא ניחא ליה לאוכוחי דסתמא כר"מ ואין להקשות לפירש"י דע"כ אסיפא סמיך דלא נימא דאיירי בחור כל שהוא די"ל דס"ל כתירוץ קמא של התוס' דסתם חורין כך הם דרחבים ד' מצד אחד וק"ל: