חדושי הלכות על סנהדרין נ״ח

1 בפירש"י בד"ה ומותר באשת אחיו ואפילו מאמו ולאחר מיתה ואפילו נשאה אחיי משנתגייר כו' עכ"ל פירוש לאחר מיתה משום א"א וה"ה בחייו לאחר שגירשה ומיהו מה שכתב ואפילו נשאה אחיו משנתגייר כו' אין זה פשוט דאיכא למ"ד בפרק נושאין דאם נשאה משנתגייר אסורה לאחיו ומשום אחלופי כמ"ש התוס' ג"כ בשמעתין וק"ל:

2 בד"ה נשא אשה ובתה אשאר גרים כו' א"נ אהא קאי ומשום דהך גיורת כו' עכ"ל עיין בפרק נושאין שדחה פירוש שני וק"ל:

3 תוס' בד"ה נשא אחותו כו' פ"ה דהיינו טעמא דאחותו מן האם יוציא דגזרינן שמא ישא כו' עכ"ל ומה שפי' שם דאחות אביו מן האם אסור משום גזירה דאחותו מן האם כבר דחו התוס' שם פירושו מתוך שמעתין ע"ש:

4 בא"ד כי פליגי מן האב ומן האם ואי משום שמא יאמרו אמאי שרי התם מן האב ומן האם כו' עכ"ל לכאורה קשה אמאי לא קשיא להו מרישא דקאמר מן האם ולא מן האב כ"ע לא פליגי דאסור מאי שמא יאמרו איכא באשת אח דהא בין לר"א ובין לר"ע בן נח מותר באשת אח אפילו מן האם ויש ליישב משום דאיכא למימר דהך סוגיא דהתם דאמוראי כ"ע ל"פ דמן האם ולא מן האב דאסור היינו משום דס"ל כחכמים בברייתא דלעיל דקאמרי הרבה עריות יש שאין ב"ד כו' דהיינו דכל חייבי כריתות בן נח מוזהר עליהן כפירש"י ותוס' לעיל דהשתא שפיר קאמר דמן האם ולא מן האב כ"ע לא פליגי דאסור משום שמא יאמרו אלא דקשיא להו אסיפא דא"כ במן האב ומן האם דשרי אמאי הא אית ביה נמי משום שמא יאמרו אלא ע"כ דסוגיא דהתם ס"ל כר"א וכר"ע דאשת אחיו אינה אסורה לבן נח ולהכי במן האב ומן האם שרי דלית ביה משום שמא יאמרו וברישא מן האם ולא מן האב דאסור לכ"ע משום אחלופי הוא וק"ל:

5 בא"ד וי"ל דבן נח לא אסור באחותו אפילו מן האם כו' עכ"ל משום דלא משמע להו לפרש דאחותו אפילו מן האם אסורה לבן נח במכ"ש דאחות אביו כפירש"י שהרי לא הזכיר ר"א באיסור לבן נח רק אחות אביו וההוא טעמא נמי דפ"ה פרק נושאים דגזרינן שמא ישא אחותו הנולדה אחריו כו' כבר דחו התוס' והשתא דאתינן להכי דע"כ טעמא דאחלופי נמי איכא א"ש איסורא דאחותו מן האם נמי משום אחלופי הוא וק"ל:

6 בא"ד ואחות אביו לר"א כו' אבל משום אחלופי ליכא כו' ואחות אביו לר"ע כו' ולא משום אחלופי כו' עכ"ל נראה מדבריהם דבאחות אביו אפילו מן האם ליכא ביה אחלופי דע"כ באחות אב מן האם איירי ר"א דבאחות אב מן האב ר"א מודה דשרי לבן נח כדלקמן ויקח עמרם את יוכבד דודתו וא"כ הוא דבריהם סותרים מ"ש הם בעצמם בזה הדבור לקמן והשתא הא דפריך דר"מ אדר"מ לא כמו שפ"ה דפריך נמי מדקתני אסור באחותו ואחות אביו כו' דהמ"ל בכולהו דלא אסור כו' אלא משום אחלופי כו' הרי מדבריהם אלו נראה דאיכא אחלופי באחות אב מן האם דאי ליכא בי' אחלופי הא שפיר פריך מאחות אב מן האם וצ"ע:

7 גמרא נכרי מותר בבתו וא"ת כו' פירש"י בין לר"א ובין לר"ע דקסבר רב הונא לא ילפי' שאר עריות מהנך כו' מדפרט כל הני כו' עכ"ל מכאן תשובה לבעל כסף משנה בפ"ט דהלכות מלכים שכתב על דברי הרמב"ם שפסק הלכה כר"ע ולא חשיב עריות דאסורות לבני נח כ"א הנך דפרט ר"ע בברייתא וכתב הכסף משנה וז"ל דה"ל לרבינו לפסוק כר"מ אליבא דר"ע דכל ערוה שב"ד ישראל ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה כיון דלא אשכחן מאן דפליג עליה דר"מ למימר דלא סבר ר"ע הכיי עכ"ל ולפום חורפיה לא עיין דהא במסקנא דקתני מפני מה לא נשא אדם את בתו כו' ואמר רב הונא נכרי מותר בבתו כו' ע"כ בין לר"א בין לר"ע לא ילפינן שאר עריות אפילו מיתות ב"ד מהנך דכתיבי בקרא כפירש"י וכיון דרב הונא אמורא ובתראה הוא וליכא בתלמודא מאן דפליג עליה פסק הרמב"ם כוותיה אליבא דר"ע ואע"ג דללישנא בתרא אוסר רב הונא בתו לנכרי הא אדחייא לה ההוא לישנא והברייתא דקתני מפני מה לא נשא אדם בתו כו' כוותיה אזלא כלישנא קמא וק"ל:

8 תוס' בד"ה מפני מה כו' היתה ראויה למות מיד ואי כו' עכ"ל פי' מיד שאכלה מעץ הדעת היתה ראויה למות מיד קודם שהסיתה את אדם ואי משום אדם כו' וק"ל:

9 בד"ה מי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור כו' עכ"ל כצ"ל הגי' בגמ' אבל בגמ' שלפנינו איכא בלשון אחר מי איכא מידי דישראל לא מחייב כו' ואין זה מדוקדק דהא ודאי דאיכא מידי דישראל לא מחייב אלא שאסור לו ונכרי חייב מיתה כגון גזל וכיוצא בו וק"ל: