חדושי הלכות על סנהדרין נ׳

1 גמ' קסברי רבנן נשואה כו' עיין בזה פירוש רש"י וקרוב לפירושו בדברי בעל המאור ובספר מלחמות הוא מקיים הגרסא ע"ש באורך:

2 שם שריפה חמורה מסייף כו' אמרת וכי איזה כח מרובה כח המדיח כו' ולא בעי למילף שריפה חמורה מסייף מג"ש דאביה אביה מסקילה כדיליף לעיל לרבנן דהא ר"ש נמי אית ליה הג"ש משום דסקילה גופה דחמורה מסייף נמי לא ילפינן אלא מהאי דינא גופה ק"ו מחנק דסקילה חמורה הימנו כדלקמן ודו"ק:

3 בפירש"י בד"ה ומדאפקיה כו' והכתוב החמיר עליה דהא נשואה בת ישראל בחנק שהיא קלה מכולן וארוסה בסקילה כו' עכ"ל במהרש"ל יש מקשים כו' הלא אדרבה לקמן דייק דחנק קיל מסקילה מדארוסה בסקילה ונשואה בחנק ונראה דלא בא רש"י להביא ראיה דארוסה חמורה כו' עכ"ל ואין משמעות לשון רש"י סובל פירושו ובעיקר הקושיא נראה דלק"מ דודאי מעיקרא הוכיח התלמוד דסקילה חמורה מחנק מדאפקיה רחמנא לארוסה בת ישראל כו' מחנק לסקילה ומסברא דארוסה חמורה שמחללת ומזנה בית אביה אבל לבסוף דמסיק דשריפה וסייף חמורים מחנק איכא למילף נמי דסקילה חמורה מחנק מק"ו משריפה או מסייף דחמורין מחנק וסקילה חמורה מהן כמ"ש התוס' דהשתא א"נ דליכא שום סברא בארוסה דחמורה מנשואה איכא לאוכחי דחמורה מנשואה מדארוסה בסקילה שהיא חמורה מכולן ונשואה בחנק שהיא קלה מכולן כפירש"י והדברים ברורים למבין באין גמגום:

4 בד"ה ע"כ ארוסה חמורה כו' ואי קשיא לך כו' מכיון דאשכחן סקילה חמורה משריפה כו' ממילא ידעינן דסקילה חמורה מסייף תריץ משום כו' עכ"ל יש לדקדק דתריץ שפיר הכי דליכא למילף מק"ו דסקילה חמורה מסייף מ"מ תקשי לן למילף דסקילה חמורה מחנק מק"ו וכמ"ש התוס' וי"ל דה"ק דאי הוה מצינן למילף גם סקילה חמורה מסייף מק"ו הוה קשיא שפיר ל"ל למיהדר טעמא בכולהו דהיינו דסקילה חמורה מסייף ומחנק כיון דאיכא למלפינהו כולהו מק"ו משריפה אבל השתא דליכא למילף סקילה חמורה מסייף מק"ו אלא מגופא ניחא ליה לאתויי נמי סקילה חמורה מחנק מגופה ומה"ט נמי בשריפה חמורה מחנק ה"מ למילף בק"ו מסייף אלא דניחא ליה לאתויי מגופה ודו"ק:

5 תוס' בד"ה קסברי רבנן נשואה כו' ואע"ג דאמר בסמוך אדרבה סייף חמור מסקילה כו' התם היינו טעמא דאכתי לא ידעינן דסייף קיל כו' עכ"ל ולקמן נמי דקאמר אדרבה סייף חמור משריפה אע"ג דידעינן דסייף קיל מסקילה ומשום חומרא דאיכא בהדיה דממונו אבד ניתן לפושט יד בעיקר מ"מ לגבי שריפה כיון דלא ידעינן אכתי דקיל מיניה איכא למימר דכיון דיש בו חומרא דממונו אבד מיתתו נמי חמורה מיהו קשה לדבריהם אלו מה שהקשו לקמן התוספות לבתר דיליף דשריפה חמורה מסייף מג"ש תימה אע"ג דמסברא סייף חמור אתיא ג"ש ומפיק ליה וא"כ לעיל דמסברא סקילה חמורה כו' דהא לא דמיא דודאי לגבי שריפה לבתר דיליף דשריפה חמורה מסייף בג"ש איכא למימר אדרבה שניתן סייף לפושט יד בעיקר משום דאיכא בהדיה ממונו אבד ושקולים שניהם כסקילה או כשריפה אבל סייף לחוד אינו חמור אבל סקילה דליכא דבר אחר בהדיה כיון דניתן לפושט יד בעיקר ע"כ מסברא חמורה משריפה ולא נימא דהג"ש מפקא ליה מהסברא ויש ליישב בדוחק ודו"ק:

6 בד"ה אדרבה חנק כו' אמרינן ק"ו לשכינה י"ד יום וי"ל דלא קאמר שיהא חמור כו' עכ"ל וק"ו לשכינה י"ד יום הא קאמר התם ודיו לבא מן הדין להיות כנדון ז' יום וק"ל:

7 בד"ה נאמר אביה וכו' אמאי לא אתיא ג"ש ומפקא מסברא ונימא אחת ארוסה ואחת נשואה יצאתה לשריפה כו' עכ"ל לכאורה דה"ל לאקשויי דמכח ג"ש נימא דוקא ארוסה יצתה מן הכלל ולא נשואה וכדבעי למימר בברייתא דלקמן נערה והיא נשואה כו' מניין כו' אלא מדפריך לקמן לרבי ישמעאל האי בת ובת מאי דריש כו' משמע דלכולהו תנאי לבר מר"י ידע מאי דדרשי מוי"ו דובת וא"כ א"נ דמג"ש יליף דארוסה יצתה לשריפה מ"מ נשואה נמי יצתה לשריפה מריבוי דוי"ו דובת ואין להקשות דלפי האמת דס"ל לרבנן דנשואה יצתה לשריפה ולא ארוסה וי"ו דובת ל"ל די"ל דמ"מ איצטריך לרבות בוגרת והיא נשואה דבלאו ריבויא אימא דוקא נערה והיא נשואה ודו"ק:

8 גמרא נ"מ למי שנתחייב ב' מיתות כו' נ"ל דבפלוגתייהו במתני' איכא נ"מ לשנים שנתחייבו ב' מיתות ונתערבו דנידונין בקלה והכי איתא בהדיא במתניתין בפרק הנשרפין אבל אדר' יוחנן דנקט פלוגתייהו בכה"ג נערה המאורסה בת כהן כו' ובת כהן שזינתה מאביה דאיכא ב' מיתות בחד גופא קאמר דאיכא נ"מ למי שנתחייב ב' מיתות וכו' ודו"ק:

9 שם מה כשהוציא הכתוב נשואה כו' להחמיר אף כשהוציא כו' ארוסה להחמיר כו' לכאורה נראה מדתלה ארוסה בנשואה דלית ליה לר"ש מדאפקה לבת כהן ע"כ להחמיר הוא והא דפשיטא ליה בנשואה בת כהן דלהחמיר כתבו התוס' דהיינו בג"ש דלעיל דמה אביה כו' עיין בתוספות וכתב מהרש"ל על זה יש מקשים איך עלה על הדעת להקל בבת כהן מבבת ישראל וצ"ל דסד"א בת ישראל יותר מחללת אביה מבת כהן שהוא כהן כו' עכ"ל ע"ש והוא דחוק דהא בבת כהן הזכיר הכתוב את אביה היא מחללת ולא כתב כן בבת ישראל גם הסברא מצד עצמה דחוקה ועוד דבכולה שמעתין לעיל מוכח דבין לרבנן ובין לר"ש סברא פשוטה היא מדאפקה לבת כהן שהיא חמורה וכן לקמן לרבי ישמעאל דמוקי לה לקרא דבת כהן דוקא בארוסה ופסיקא ליה לתלמודא דשריפה חמורה מסקילה ע"כ דהיינו מדאפקה ליה לארוסה בת כהן מכלל ארוסה בת ישראל ש"מ דשריפה חמורה וע"כ נראה דלרווחא דמלתא תלה הכא בברייתא ר"ש הארוסה מנשואה דלהחמיר דא"נ ליכא סברא להחמיר בבת כהן קאמר דע"כ להחמיר הוא מבנין אב דמה כשהוציא הכתוב נשואה כו' וכמ"ש התוס' וק"ל:

10 תוס' סד"ה ת"ל ובת כהן כו' דדריש וי"ו ומיהו ע"כ לר"ע גופיה כו' וצ"ל דס"ל כר"א עכ"ל כצ"ל ר"ל אף דהאי ברייתא בסתמא קתני איכא לאוקמא כר"ש מיהו ע"כ בהך ברייתא דלקמן דר"ע גופיה קאמר יכול אפילו פנויה ע"כ דאית לן למימר כמ"ש בתירוצא קמא דס"ל לר"ע כר"א דאפילו פנויה אם היא מופקרת בכמה ביאות נעשית זונה וק"ל: