חדושי הלכות על בבא בתרא ס״ד ב

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור בבא בתרא ס״ד ב
1 דְּרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: מוֹכֵר בְּעַיִן יָפָה מוֹכֵר, וְרַבָּנַן סָבְרִי: מוֹכֵר בְּעַיִן רָעָה מוֹכֵר; וּדְקָאָמַר נָמֵי בְּעָלְמָא ״רַבִּי עֲקִיבָא לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר מוֹכֵר בְּעַיִן יָפָה מוֹכֵר״ – מֵהָכָא.
2 מִמַּאי? דִּלְמָא רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: אֵין אָדָם רוֹצֶה שֶׁיִּתֵּן מְעוֹתָיו וְיִדְרְסוּהוּ אֲחֵרִים, וְרַבָּנַן סָבְרִי: אֵין אָדָם רוֹצֶה שֶׁיִּטּוֹל מָעוֹת וְיִפְרַח בָּאֲוִיר!
3 וְאֶלָּא מִסֵּיפָא – מְכָרָן לְאַחֵר, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: צָרִיךְ.
4 דִּלְמָא בְּהַאי פְּלִיגִי – דְּרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: בָּתַר דַּעְתָּא דְלוֹקֵחַ אָזְלִינַן; וְרַבָּנַן סָבְרִי: בָּתַר דַּעְתָּא דְמוֹכֵר אָזְלִינַן!
5 אֶלָּא מֵהָא – לָא אֶת הַבּוֹר וְלֹא אֶת הַגַּת וְלֹא אֶת הַשּׁוֹבָךְ, בֵּין חֲרֵבִין בֵּין יְשׁוּבִין; וְצָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ צָרִיךְ.
6 הָא תּוּ לְמָה לִי? אֶלָּא לָאו הָא קָא מַשְׁמַע לַן – דְּרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: מוֹכֵר בְּעַיִן יָפָה מוֹכֵר, וְרַבָּנַן סָבְרִי: מוֹכֵר בְּעַיִן רָעָה מוֹכֵר?
7 וְדִלְמָא אַשְׁמְעִינַן בַּיִת, וְקָא מַשְׁמַע לַן שָׂדֶה; וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן בַּיִת – מִשּׁוּם דְּבָעֵי צְנִיעוּתָא, אֲבָל שָׂדֶה – אֵימָא לָא;
8 וְאִי אַשְׁמְעִינַן שָׂדֶה – מִשּׁוּם דְּקָשֵׁי לֵיהּ דַּוְושָׁא; אֲבָל בַּיִת – אֵימָא לָא.
9 אֶלָּא מִסֵּיפָא – מְכָרָן לְאַחֵר, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: צָרִיךְ.
10 הָא תּוּ לְמָה לִי? הַיְינוּ הָךְ! אֶלָּא לָאו הָא קָא מַשְׁמַע לַן – דְּרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: מוֹכֵר בְּעַיִן יָפָה מוֹכֵר, וְרַבָּנַן סָבְרִי: מוֹכֵר בְּעַיִן רָעָה מוֹכֵר? שְׁמַע מִינַּהּ.
11 אִיתְּמַר, רַב הוּנָא אָמַר רַב:
פירוש חדושי הלכות על בבא בתרא ס״ד ב
1 בפרשב"ם בד"ה אלא לאו ש"מ כו' והא ליכא למימר דלרבנן איצטריך כו' עכ"ל וק"ק דאימא לר' עקיבא איצטריך למיתני הך סיפא דאי לא תני ליה ה"א דדוקא בטענת דריסת בית שאינה כ"כ טענה מעולה אית ליה לר"ע דבתר דעתא דלוקח אזלינן ולא בתר דעתא דמוכר אבל טענת דוושא שהיא טענה מעולה מהני אפי' במוכר וצריך הלוקח ליקח לו דרך ולכך אשמועינן הך סיפא בשדה דסבר ר"ע א"צ ויש ליישב ודו"ק: