חידושי אגדות על מנחות נ״ג

1 ואי בר אבהן ולא בר אוריין אישא תכליה כו'. כיון שלא למד שיהיה בעל תורה כאבותיו אש תאכלנו וי"ג אימא תיכליה כיון דלא למד כאבותיו ראוי היה שאמו תאכל תשכל אותו כבר תרגום משכלה תיכלא ור"ל שלא יהיה נקרא ע"ש אבותיו שהיו בעלי תורה דלא נקרא ולד ע"ש אבותיו עד שנולד כמ"ש ויתילדו על משפחותם לבית אבותם כמבואר בחדושים פ"ו דסוטה ע"ש:

2 אמרת לה' אדוני אתה וגו'. ע"פ מ"ש פ"ק דברכות מיום שברא הקב"ה את העולם לא היה אדם שקראו אדון עד שבא אברהם וקראו אדון שנאמר אדני אלהים במה אדע וגו' ור"ל דלשון אדנות מורה על השררה והיכולת ועד"ז אמר שא"ל הקב"ה לכ"י אתה אמרת לה' אדוני אתה שאתה קראת אותי אדוני לפרסם יכולת שלי ושאחזיק לך טובה על זאת הנה טובתי להחזיק לך טובה בזה אינה עליך לפי שכבר קדמוך אברהם ויצחק ויעקב שהודיעוני תחלה כו' דהיינו שהודיעו יכלתי בתחלה בעולם ולהם אני מחזיק טובה על כך שנאמר לקדושים אשר בארץ גו' דהיינו ישני אדמת עפר. ואמר ואדירי כל חפצי בם שגם אתם אינכם נענים אלא בזכותם כמ"ש ושבח אני את המתים גו' שלא נענה משה עד שאמר זכור לאברהם גו'. כיון דשמעיה דקאמר אדיר וקמפרש לה אאבות כמ"ש פתח הוא ואמר יבא כו' ומפרש ואדירי כל חפצי בם אלו ישראל. ואמר יבא אדיר כו' מבואר לשון אדיר מלשון חוזק ואומץ בדרך הידור במתחכם להתחזק על דבר מה וקאמר המצריים נקראו אדירים ע"ש שהתחכמו להתחזק על ישראל כמ"ש הבה נתחכמה לו לדונם במים שכבר נשבע שלא יביא מבול לעולם כדאיתא פ"ק דסוטה לאדירים אלו ישראל ע"ש שמתחכמים להתחזק בעבודת בוראם כמ"ש לקדושים אשר בארץ ואדירי כל חפצי בם יבא אדיר שהוא הקב"ה אשר לו האדרת והחכמה ונתן חכמה ודעת למי הים לשנות טבעם שיתחזקו עצמם בקריעתם על עמדם עד שיבאו המצריים לתוכו כמ"ש נערמו מים שתרגומו חכימו מיא כדאיתא נמי במדרשות והוא פירוש הכתוב משברי ים אדירים היו להתחכם כדי להתחזק על המצריים גם שהם בעלי טבע ואינן בעלי דעת היה זה כי אדיר במרום ה' לתת חוזק וחכמה למים היפך טבעם. ואמר צללו כעופרת במים אדירים אלו המצריים משמע להו דאדירים קאי אמצריים ולא אמים דסמיך ליה משום דאי אמים קאי עיקר חסר מן הכתוב דכינוי דכסמו וצללו לא ידענו אמה קאי אבל השתא קאי הכינוי דכסמו וצללו אאדירים שהם המצריים וק"ל:

3 יבא ידיד בן ידיד כו'. מלת ידיד נופל על הקירוב ודיבוק וז"ש יבא ידיד זה שלמה כו' ויקרא שמו ידידיה בעבור ה' ע"ש הקירוב אל הקב"ה כמ"ש לעיל מיניה וה' אהבו בן ידיד זה אברהם שנאמר מה לידידי גו' שהוא היה הראשון שנתקרב ונתדבק בהקב"ה וע"כ קראו אברהם אוהבי:

4 ויבנה ידיד זה בית המקדש דכתיב מה ידידות משכנותיך גו'. ע"ש דיבוק השכינה אשר היה שם לידיד זה הקב"ה דכתיב אשירה נא לידידי דהיינו שמתקרב אלינו ומתדבק אלינו בחלקו של ידיד זה בנימין כו' שנתקרב יותר מכל השבטים כדאי' במדרשות ויתכפרו בו ידידים כו' דכתיב נתתי את ידידות נפשי גו' שע"ש קרבתם ואהבתם לו קראם כן וק"ל:

5 יבא טוב כו'. מהידוע כי הפעולות הם ג' הטוב והמועיל והערב ופעולת הטוב שבהם הוא הטוב הגמור שאין בו כוונת הערב והמועיל וז"ש הטוב שהיא התורה שכולה פעולת הטוב כמ"ש כי לקח טוב גו' וכל שאר לקיחות אינם כן אלא מן המועיל והערב והיא הנתונה מטוב שהוא הקב"ה הטוב האמיתי כמ"ש טוב ה' לכל ואין רע יורד משמים אלא מצד המקבל ואינה ראויה שתנתן אלא על ידי טוב שהוא משה שהיה מרוחק מב' פעולות האחרים כמ"ש ותרא אותו כי טוב וכמ"ש שהחזירתו על מצריות ולא רצה להניק ועל ידו תהא נתונה לטובים שהם ישראל שהם מוכנים לתורה מצד שהם מתייחסים בני טובים שנאמר היטיבה ה' לטובים שהוא שב לאומה הישראלית כמ"ש ולישרים בלבותם גו' שלום על ישראל והענין מבואר שלא תאמר שיש שום שינוי רצון לפניו שנתנה אז ולא בדור אחר לפי שאז ראוי הטוב להנתן מטוב ע"י טוב לטובים וק"ל:

6 יבא זה כו'. מבואר כעין שכתבנו לעיל שע"כ נסמכו ב' המאמרים ור"ל שאל תאמר שיש ח"ו שינוי רצון לפניו שנתנה לדורו של משה ולא לדורות שלפניו וע"כ אמר יבא זה כו' מבואר מלת זה הונח על דבר מיוחד וידוע כאילו אותו הדבר במעמד ההוא של האומר וע"כ נאמר זה על המקום ב"ה כמ"ש בפסוק למה זה לי גו' כי מלא כל הארץ כבודו ולפי הדמיון הזה גם לתורה ולישראל ולמשה נאמר כן מלת זה לפי שהם מיוחדים וידועים במעלותם התורה מיוחדת משאר דתות וישראל מבין האומות ומשה מבין הנביאים וע"כ נתנה התורה שהיא מיוחדת מהקב"ה שהוא האחד האמיתי ע"י משה שהוא מיוחד מבין הנביאים לדורות שהיו אז אומה מיוחדת שנאמר עם זו קנית וק"ל:

7 על עסקי בני באתי כו'. ר"ל להתפלל עליהם כדמוכח בקרא דכתיב לעיל מניה ואתה אל תתפלל גו' כמ"ש התוס' לפי פשטיה דקרא בירמיה כו' ע"ש. וא"ל בניך חטאו וגלו א"ל שמא בשוגג כו'. ר"ל ודי להם בגלות כמו שוגג לגבי ערי מקלט א"ל עשותה המזמתה דהיינו מזיד ולא סגי להו בגלות לחוד א"ל שמא מיעוטן כו' והעולם נידון אחר רובו א"ל הרבים:

8 היה לך לזכור כו' ובשר קדש יעברו מעליך. לפי ענינו הל"ל יעברו מעליהם ונראה הא דקאמר לזכור ברית מילה ולא שאר מצות דר"ל היה לך לזכור להם זכות ברית מילה שמלתי עצמי בן מאה שנה והיא מצוה ראשונה הניתנת לאברהם וא"ל הקב"ה ובשר קודש יעברו מעליך בחטתם העבירו זכות זה שעליך. וא"ל שמא אם המתנת להם כו'. ע"פ מ"ש בגיטין שהקב"ה צדקה עשה עם ישראל שהקדים הגלות שתי שנים לונושנתם ושמא אם המתנת להם עוד ב' שנים אלו אולי היו חוזרין בתשובה תוך ב' שנים אלו וא"ל הקב"ה גלוי היה לפני שלא היו חוזרין שהרי כי רעתייכי גו' כפרש"י שם כשעברו עבירה היו שמחים בה ובודאי לא היו חוזרים אלא מתוך צרה וא"כ צדקה עשיתי להם שגלו ב' שנים קודם וא"ל שמא ח"ו אין להם תקנה כו' דמתוך רעתם זאת לא יחזרו בתשובה ואמרינן בפרק חלק דאין ישראל נגאלין אלא בתשובה וא"ל הקב"ה זית רענן כו' מאי זית זה אחריתו כו'. ע"פ מ"ש שם שהקב"ה מעמיד להם מלך שגזירותיו קשים כגזירת המן וחוזרין עי"ז בתשובה והיינו כזית כו' כדלקמן שאינו מוציא שמנו אלא ע"י כתיתה כך ישראל אין חוזרין בתשובה אלא ע"י יסורין ואחריתו בסופו דקאמר על כוונה זו דר"ל אחריתו הוא תכליתו אינו אלא בסופו שנשתנה להיות שמן דהזית גופיה כמו שהוא אין לו שום מעלה עד תכליתו שנעשה שמן וכדאמרינן בסוף הוריות כשם שהזית משכח תלמוד של ע' שנים כך שמן זית משיב תלמוד של ע' שנים ולזה בז' מינין של א"י לא כתיב זית כמו גפן תאנה גו' אלא זית שמן שהזית כמו שהוא אינו דבר חשוב בז' מינין אלא השמן היוצא ממנו כך ישראל אין אחריתו ותכליתו בעה"ז אלא בסופו דהיינו לימות המשיח אחר שיחזרו בתשובה ע"י יסורין כמו השמן שלא בא אלא ע"י כתישה ודו"ק:

9 לקול מלייהו של מרגלים כו'. דמשמע בקרא שהיה תלונתם ובכייתם בהשמעת קול כמ"ש ויהס כלב את העם וגו' והיא הביאה בכייה לדורות בתשעה באב כדאמרינן בפרק חלק ובפרק א"נ ע"ש והיינו נתרועעו דליותיהן של ישראל בשעת החורבן ומייתי דאר"ח כו' דודאי משום שהוציאו המרגלים דיבה על הארץ כמשמעות הכתובים לא היה להם עונש כ"כ להיות להם ע"י זה בכייה לדורות אבל דבר גדול דברו המרגלים כלפי מעלה כי חזק הוא ממנו כו' כביכול כו' כמפורש פ' א"נ בעון זה ודאי נגזרה בכייה לדורות וק"ל:

10 האי לקול המולה גדולה לקול מלה גדולה מבעי ליה כו'. כצ"ל:

11 קולך שמעתי וחמלתי כו'. דריש המלה מלשון חמלה שהח' מתחלף בה' באחה"ע וק"ל:

12 אני אמרתי כו' השתא כל חדא וחדא מאי דפסיק כו'. נראה דד"ל שכבר נגזר ונפסק שיעבוד ד' מלכיות בגזירת בין הבתרים כמ"ש במדרש אימ"ה זו מלכות בבל חשיכ"ה זו מדי גדול"ה זו יון כו' והשתא בשעת החורבן גרם החטא שישתעבדו בד' מלכיות כאו"א כשיעור ד' מלכיות וא"ל הקב"ה לאברהם קולך שמעתי וחמלתי עליהם לבטל אותה הגזירה אלא שלא ישתעבדו כל חדא וחדא אלא במאי דפסיק לה בגזירת בין הבתרים וא"ד אני אמרתי בזה אחר זה כו' כפרש"י בבת אחת שיהיו משועבדים בבת אחת לכולן דהיינו שיהיו מפוזרים כו' וזהו זכות לישראל כדאמרינן פ"ק דע"ז דא"ל קטיעה בר שלום חדא דלא יכלת להו דכתיב כי בד' רוחות השמים פרשתי אתכם גו' ודו"ק:

13 לומר לך מה זית כו' לא בימי הגשמים כו'. ימי הגשמים הוא משל לעה"ז שהם ימי שעבוד כמו שת"י בפסוק כי הנה הסתיו עבר הגשם גו' זמן שעבודא דדמי לסתווא פסק כו' ערות מצריים דמתילא למטרא כו' ע"ש. ואמר דעליו אין נושרין כו'. העלים הוא משל אל ההמון כמ"ש בפרק ג"ה עלין שבה אלו ע"ה ואלמנא עליה לא אתקיימו אתכליא והיינו דודאי ת"ח שבהם שנדמו לאשכולות כמ"ש שם יתבטלו כמ"ש במסכת שבת עתידה התורה שתשתכח מישראל אבל העלים שהם רמז לכל ישראל לא יהיה להם בטלה לעולם וק"ל: