29פיסקה שתים עשרה: קירון עור פני משה ל"ד, כ"ט– ל"ה פיסקה זו כתובה בסגנון נשגב, כמעט שירי, באריכות אפית, ובקצב דומה לקצב השיר.30פס' כ"ט מחולק לשלושה חלקים, וכל חלק הוא משולש: ויהי / ברדת משה / מהר סיני // ושני לוחות העדות / ביד משה / ברדתו מן ההר // ומשה לא ידע / כי קרן עור פניו / בדברו אתו. בפסוק זה מדובר על שני עניינים: א על לוחות העדות שהביא משה אתו ברדתו מן ההר חלק א-ב של הפסוק; ב על קירון עור פני משה חלק ג. החזרה על רדתו של משה בתחילתו ובסופו של העניין הראשון, וכן החזרה המשולשת על שמו של משה, באו בכוונה מלאה לשם נויו ויופיו של הפסוק ולשגב סגנונו. הפועל קרן נגזר מן השם קֶרֶן בהוראות קרן אור כפי הכתוב בחבק' ג', ד': קרנים מידו לו. לפי השקפתם של עמי מיסופוטמיה היה זיו מזהיר melammu זורח מפניהם של האלים, הדומים בצורתם לפני בן אדם, והנבדלים מהם דווקא בזיו זה. הנביא הישראלי אינו מדבר על "פנים" ממש של ה', אלא על זיו בלבד. ומשה, מכיון שזכה להתקרבות מיוחדת אל האלהים ולדיבור אתו נאמר אתו ולא נאמר את ה' מפני הכבוד, כדוגמת חסרון הנושא של הפועל ויכתב בפס' כ"ח נשאר בו מקצת מזיו השכינה, ובזעיר אנפין אף הוא קרנים מידו לו, מסביב לפניו. בתרגומו היווני של עקילס ובוולגאטה הלטינית מתורגם הכתוב כאילו כוונתו לקרניים ממש, מעין קרני השור; וכך מצוייר משה באמנות האירופית. זה מקרוב הגן א. יירקו על פירוש זה. מכיון שהקרניים היו במזרח הקדמון סמל לכוחם ולגבורתם של האלים, וסבר שהיה משה שם על פניו מעין מסכה מעוטרת בקרניים כשהיה מתקרב אל האלהות על עניין המסכה עי' עוד להלן. פירוש זה אינו מתקבל על הדעת, מפני שהנושא של הפועל קרן הוא עור פניו, ומפני שנאמר ומשה לא ידע, ועל הכל מפני שאין כאן מקום לסמל אלילי, ומכל שכן לקרני שור, שעלולות היו להזכיר דווקא את מעשה העגל.60על ההשערה של המסכה בעלת קרניים עי': A. Jirku, ZDPV 67 1943, pp. 43–45.
