קאסוטו על שמות ל׳:ל״ד

« קאסוטו על שמות ל׳:ל״ג קאסוטו על שמות ל׳:ל״ה »

34 קאסוטו על שמות פתח ↗

פיסקה שבע עשרה: קטורת הסמים ל', ל"ד–ל"חפיסקה זו מקבילה לקודמת בעניינה וגם בביטוייה, ומשום הקבלה זו, העושה את שתיהם כמעט לחטיבה אחת, לא באה כאן הנוסחה המלאה וידבר ה' אל משה לאמר, המציינת כל דיבור ודיבור בפני עצמו, אלא רק נוסחה מקוצרת, המציינת רק מעין הפסק בתוך דיבור אחד: ויאמר ה' אל משה.

35 פסחים פתח ↗

מָה לְעׇרְלָה שֶׁכֵּן לֹא הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר — תֹּאמַר בְּבָשָׂר בְּחָלָב שֶׁהָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר! חָמֵץ בַּפֶּסַח יוֹכִיחַ — שֶׁהָיָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר, וְאָסוּר בַּהֲנָאָה. מָה לְחָמֵץ בַּפֶּסַח — שֶׁכֵּן עָנוּשׁ כָּרֵת, תֹּאמַר בְּבָשָׂר בְּחָלָב שֶׁאֵינוֹ עָנוּשׁ כָּרֵת! כִּלְאֵי הַכֶּרֶם יוֹכִיחוּ, שֶׁאֵין עָנוּשׁ כָּרֵת — וְאָסוּר בַּהֲנָאָה. וְאִם אִיתָא, נִיפְרוֹךְ: מָה לְכִלְאֵי הַכֶּרֶם — שֶׁכֵּן לוֹקִין עֲלֵיהֶן אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הֲנָאָתָן. וְאַבָּיֵי, ״תֹּאמַר״ בְּמַאי?! תֹּאמַר בְּבָשָׂר בְּחָלָב שֶׁאֵין לוֹקִין עָלָיו אֶלָּא דֶּרֶךְ הֲנָאָתוֹ — אַטּוּ בְּבָשָׂר בְּחָלָב אֲכִילָה כְּתִיבָה בֵּיהּ?! וְאִידַּךְ דְּקָא מוֹתֵיב לַהּ! סָבַר, לְהָכִי קָא גָּמַר מִנְּבֵילָה. מָה נְבֵילָה דֶּרֶךְ הֲנָאָתָהּ — אַף בָּשָׂר בְּחָלָב דֶּרֶךְ הֲנָאָתוֹ. וְאַבָּיֵי: לְהָכִי לֹא כָּתַב אֲכִילָה בְּגוּפוֹ, לוֹמַר שֶׁלּוֹקִין עָלָיו אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הֲנָאָתוֹ. וְלִיפְרוֹךְ: מָה לְכִלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁכֵּן לֹא הָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר! אָמַר רַבִּי אַדָּא בַּר אַהֲבָה: זֹאת אוֹמֶרֶת כִּלְאֵי הַכֶּרֶם עִיקָּרָן נֶאֱסָרִין, הוֹאִיל וְהָיְתָה לָהֶן שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר קוֹדֶם הַשְׁרָשָׁה. מֵתִיב רַב שְׁמַעְיָה: הַמַּעֲבִיר עָצִיץ נָקוּב בַּכֶּרֶם, אִם הוֹסִיף מָאתַיִם — אָסוּר. הוֹסִיף אִין, לֹא הוֹסִיף לָא! אָמַר רָבָא, תְּרֵי קְרָאֵי כְּתִיבִי: כְּתִיב ״הַזָּרַע״ וּכְתִיב ״הַמְּלֵאָה״, הָא כֵּיצַד? זָרוּעַ מֵעִיקָּרוֹ — בְּהַשְׁרָשָׁה. זָרוּעַ וּבָא, הוֹסִיף — אִין, לֹא הוֹסִיף — לָא. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בַּכֹּל מִתְרַפְּאִין, חוּץ מֵעֲצֵי אֲשֵׁירָה. הֵיכִי דָמֵי? אִי נֵימָא דְּאִיכָּא סַכָּנָה — אֲפִילּוּ עֲצֵי אֲשֵׁירָה נָמֵי! וְאִי דְּלֵיכָּא סַכָּנָה — אֲפִילּוּ כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה נָמֵי לָא?! לְעוֹלָם דְּאִיכָּא סַכָּנָה, וַאֲפִילּוּ הָכִי עֲצֵי אֲשֵׁירָה לָא. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם נֶאֱמַר ״בְּכׇל נַפְשְׁךָ״, לָמָּה נֶאֱמַר ״בְּכׇל מְאֹדֶךָ״. וְאִם נֶאֱמַר ״בְּכׇל מְאֹדֶךָ״, לָמָּה נֶאֱמַר ״בְּכׇל נַפְשְׁךָ״? אֶלָּא לוֹמַר לָךְ: אִם יֵשׁ אָדָם שֶׁגּוּפוֹ חָבִיב עָלָיו מִמָּמוֹנוֹ — לְכָךְ נֶאֱמַר ״בְּכׇל נַפְשְׁךָ״. וְיֵשׁ אָדָם שֶׁמָּמוֹנוֹ חָבִיב עָלָיו מִגּוּפוֹ — לְכָךְ נֶאֱמַר ״בְּכׇל מְאֹדֶךָ״. כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בַּכֹּל מִתְרַפְּאִין, חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. עֲבוֹדָה זָרָה — הָא דַּאֲמַרַן. גִּילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: ״כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה״. וְכִי מָה עִנְיַן רוֹצֵחַ אֵצֶל נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה? הֲרֵי זֶה בָּא לְלַמֵּד, וְנִמְצָא לָמֵד. מַקִּישׁ רוֹצֵחַ לְנַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה: מָה נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה — נִיתָּן לְהַצִּילָהּ בְּנַפְשׁוֹ, אַף רוֹצֵחַ — נִיתָּן לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשׁוֹ. וְנַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה מֵרוֹצֵחַ: מָה רוֹצֵחַ — יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבוֹר, אַף נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה — תֵּהָרֵג וְאַל תַּעֲבוֹר. וּשְׁפִיכוּת דָּמִים גּוּפֵיהּ מְנָלַן? סְבָרָא הוּא: כִּי הָהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, אֲמַר לֵיהּ: מָרֵי דּוּרַאי אֲמַר לִי: זִיל קַטְלֵיהּ לִפְלָנְיָא, וְאִי לָא — קָטְלִינָא לָךְ. אֲמַר לֵיהּ: לִיקְטְלוּךְ וְלָא תִּיקְטוֹל, מַאי חָזֵית דִּדְמָא דִידָךְ סוּמָּק טְפֵי? דִּילְמָא דְּמָא דְּהָהוּא גַּבְרָא סוּמָּק טְפֵי. מָר בַּר רַב אָשֵׁי אַשְׁכְּחֵיהּ לְרָבִינָא דְּשָׁיֵיף לַהּ לִבְרַתֵּיהּ בְּגוּהַרְקֵי דְעׇרְלָה. אֲמַר לֵיהּ: אֵימוֹר דַּאֲמוּר רַבָּנַן בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה, שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה מִי אֲמוּר? אֲמַר לֵיהּ: הַאי אִישָּׁתָא צְמִירְתָּא נָמֵי כִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה דָּמְיָא. אִיכָּא דְאָמְרִי, אֲמַר לֵיהּ: מִידֵּי דֶּרֶךְ הֲנָאָה קָא עָבֵידְנָא? אִיתְּמַר: הֲנָאָה הַבָּאָה לוֹ לְאָדָם בְּעַל כׇּרְחוֹ, אַבָּיֵי אָמַר: מוּתֶּרֶת, וְרָבָא אָמַר: אֲסוּרָה. אֶפְשָׁר וְקָא מִיכַּוֵּין, לָא אֶפְשָׁר וְקָמִיכַּוֵין — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּאָסוּר. לָא אֶפְשָׁר וְלָא מִיכַּוֵּין — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּשְׁרֵי. כִּי פְּלִיגִי דְּאֶפְשָׁר וְלָא מִיכַּוֵּין. וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין אָסוּר — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּאָסוּר. כִּי פְּלִיגִי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאָמַר: דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין מוּתָּר. אַבָּיֵי כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְרָבָא אָמַר: עַד כָּאן לָא קָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן — אֶלָּא הֵיכָא דְּלָא אֶפְשָׁר, אֲבָל הֵיכָא דְּאֶפְשָׁר — לָא. אִיכָּא דְּאָמְרִי: אֶפְשָׁר וְלָא מִיכַּוֵּין — הַיְינוּ פְּלוּגְתַּיְיהוּ דְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן. לָא אֶפְשָׁר וְלָא קָא מִיכַּוֵּין — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּשְׁרֵי. כִּי פְּלִיגִי, דְּלָא אֶפְשָׁר וְקָא מִיכַּוֵּין. וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָזֵיל בָּתַר כַּוּוֹנָה — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּאָסוּר, כִּי פְּלִיגִי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: לָא שְׁנָא מִתְכַּוֵּין וְלָא שְׁנָא שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין, אֶפְשָׁר אָסוּר. אַבָּיֵי כְּרַבִּי יְהוּדָה.

34 פיסקה שבע עשרה: קטורת הסמים ל', ל"ד–ל"ח פיסקה זו מקבילה לקודמת בעניינה וגם בביטוייה, ומשום הקבלה זו, העושה את שתיהם כמעט לחטיבה אחת, לא באה כאן הנוסחה המלאה וידבר ה' אל משה לאמר, המציינת כל דיבור ודיבור בפני עצמו, אלא רק נוסחה מקוצרת, המציינת רק מעין הפסק בתוך דיבור אחד: ויאמר ה' אל משה.

35 ההוראות לפיטום הקטורת, שעל הקטרתה מדובר למעלה, פס' ז'־ח', מתחילות כדוגמת ההוראות שבפיסקה הקודמת פס' כ"ג: קח לך סמים וגו'. כאן בא השם הכללי סמים, ולא בשמים, כי אלה האמורים כאן אינם כולם בשמים בעלי ריח טוב. כידוע, לפי דרש חז"ל אחד עשר סממנים היו בה בקטורת, וכך היה הנוהג בבית השני. לפי הפשט, וכנראה לפי הנוהג הקדום בישראל, הסמים הכלולים ראשונה ברשימה הם: א נטף, הוא הצרי הנוטף מעצי הקטף Styrax officinalis; ב ושחלת, הנזכרת בשם זה בטכסטים פולחניים אוגריתיים, ובצורה שַׁחֻ'לַּתֻ בטכסטים אכדיים, אולי היא צמח, ואולי היא הצפורן בלשון חז"ל ὂνυξι ביוונית, unguis odoratus בלטינית, סגור הקונכיות של רכיכים ממינים שונים של הסוג Strombus: כשהוא נשרף נודף ממנו ריח חריף; ג וחלבנה galbanum, מעין גומי הנוטף ממינים שונים של צמחים מן הסוג Perula, וריחו רע, אבל כשהוא מעורב עם בשמים בעלי ריח טוב ונשרף עמהם, הריח הכללי הוא נעים.52על הקטרת שרפים שאינם בעלי ריח טוב לפי טעם זמננו עי': Lucas, op. cit., p. 119. על פירוש אחר של חלבנה או galbanum, כשרף בעל ריח טוב, הנוטף מצמחי הסוג Peucedanum הגדלים בפרס, עי' Lucas, op. cit., p. 115. חזרת המלה סמים פעם שניה נדרשה בדרכים שונות וגרמה לכמה השערות. לפי הפשט כוונת הכתוב זוהי כנראה, ששלושת הסמים האמורים מצד אחד, ולבונה זכה מצד שני, יהיו שני החלקים של הקטורת, במשקל שווה, בד בבד, כלומר שמשקלה של הלבונה יהיה שווה למשקלם הכללי של שלושת הסמים. הלבונה אינה בכלל הסמים, והיא בפני עצמה עיקר הקטורת, ונזכרת לבדה בסוף אחר הסמים כשם שבפס' כ"ד נזכר השמן בסוף אחר הבשמים. היא שרף הנוטף ממיני צמחים שונים מן הסוג Boswellia, ונקראת לבונה משום צבעה הלבן. הפועל ‏יהיה בסוף הפסוק בא ביחיד זכר מפני שהנושא הוא השם בד, שפירושו חלק, והכוונה: חלק כחלק יהיה. כמות הסמים והלבונה אינה נקבעת כשם שנקבעה בפס' כ"ג כמות הבשמים ושמן המשחה, מכיון שיש הפרש בין שני העניינים: שמן המשחה האמור למעלה ייעשה רק פעם אחת ודיו, ואילו הקטורת, הדרושה לעבודת כל יום ויום, תיעשה כפעם בפעם לפי האפשרות ולפי הצורך.

« קאסוטו על שמות ל׳:ל״ג קאסוטו על שמות ל׳:ל״ה »