1פיסקה שמינית: המזבח כ"ז, א'–ח' המזבח הנועד להקרבת הקרבנות היה תופס מקום מרכזי בפולחן, ולא היה אפשר לשום מקדש בלי מזבח. כז מובן מאליו היה הדבר, שגם במקדש הישראלי יהיה מזבח, ולפיכך בא כאן השם מתחילתו בה"א הידיעה.2מן הצורך היה, שתתאים צורת המזבח לשתי דרישות, שלכאורה מתנגדות הן זו לזו: א שהמזבח יהיה, ככתוב למעלה כ', כ"ד־כ"ה מזבח אדמה או מזבח אבנים; ב שהמזבח לא יהיה דבר ארעי, הנבנה כולו בכל חנייה וחנייה באדמת המקום או באבני המקום, אלא יהיה דבר של קיימא, הניתן להיטלטל ממקום למקום. מעין פשרה בין שתי דרישות אלו הושגה בדרך זו, שנקבעה צורת מזבח נבוב, מעין מסגרת חלולה של עץ מצופה נחושת, שקל היה למלאות אותה אדמה או אבנים כפעם בפעם. מסגרת זו לא יהיה לה גג, וכאן נזכרות רק קרנותיו וקירותיו, ולא גגו כפי שכתוב להלן על מזבח הקטורת ל', ג': את גגו ואת קירותיו סביב ואת קרנותיו. ואם כן אפוא, אין מקום להערה שהעירו חוקרים אחדים, שלא היה המזבח המתואר כאן יכול לעמוד אף יום אחד כשהציתו עליו את האש: האש לא הוצתה על הנחושת המצפה את העץ, אלא על האדמה או על האבנים שבאמצע.3גם כאן פותח התיאור במלה ועשית: ועשית את המזבח, בה"א הידיעה משום הסיבה האמורה, חמש אמות ארך וחמש אמות רחב הממדים ניתנים כאן באקוזטיב, ולא במשפט בפני עצמו עם הכינוי הסופי, לשם וריאציה מן הניסוח שבפיסקות הקודמות, ולפיכך רבוע יהיה המזבח בבסיסו, ושלש אמות קומתו.
