בניהו על שבת פ״ט

מהדורה: מהדורת סנלייק

« בניהו על שבת פ״ח ע״ב בניהו על שבת צ׳ ע״א »

1 שבת פתח ↗

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַאי דִּכְתִיב: ״וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה״ — אַל תִּקְרֵי ״בּוֹשֵׁשׁ״, אֶלָּא ״בָּאוּ שֵׁשׁ״. בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם אָמַר לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל: לְסוֹף אַרְבָּעִים יוֹם בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ אֲנִי בָּא. לְסוֹף אַרְבָּעִים יוֹם בָּא שָׂטָן וְעִירְבֵּב אֶת הָעוֹלָם. אָמַר לָהֶן: מֹשֶׁה רַבְּכֶם הֵיכָן הוּא? אָמְרוּ לוֹ: עָלָה לַמָּרוֹם. אָמַר לָהֶן: בָּאוּ שֵׁשׁ, וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלָיו. מֵת, וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלָיו. הֶרְאָה לָהֶן דְּמוּת מִטָּתוֹ, וְהַיְינוּ דְּקָאָמְרִי לֵיהּ לְאַהֲרֹן: ״כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ וְגוֹ׳״.

2 שבת פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מֵרַבָּנַן לְרַב כָּהֲנָא: מִי שְׁמִיעַ לָךְ מַאי ״הַר סִינַי״? אֲמַר לֵיהּ: הַר שֶׁנַּעֲשׂוּ בּוֹ נִסִּים לְיִשְׂרָאֵל. ״הַר נִיסַּאי״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אֶלָּא: הַר שֶׁנַּעֲשָׂה סִימָן טוֹב לְיִשְׂרָאֵל. ״הַר סִימָנַאי״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא לָא שְׁכִיחַתְּ קַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ דִּמְעַיְּינִי בְּאַגָּדְתָּא? דְּרַב חִסְדָּא וְרַבָּה בְּרֵיהּ דְּרַב הוּנָא דְּאָמְרִי תַּרְוַויְיהוּ: מַאי ״הַר סִינַי״? הַר שֶׁיָּרְדָה שִׂנְאָה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם עָלָיו. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ: מִדְבַּר צִין — שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל עָלָיו; מִדְבַּר קָדֵשׁ — שֶׁנִּתְקַדְּשׁוּ יִשְׂרָאֵל עָלָיו; מִדְבַּר קְדֵמוֹת — שֶׁנִּתְּנָה קְדוּמָה עָלָיו; מִדְבַּר פָּארָן —

3 שבת פתח ↗

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מַאי דִּכְתִיב: ״כִּי אַתָּה אָבִינוּ כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ אַתָּה ה׳ אָבִינוּ גּוֹאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ״ — לְעָתִיד לָבֹא יֹאמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: בָּנֶיךָ חָטְאוּ לִי. אֹמֵר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יִמָּחוּ עַל קְדוּשַּׁת שְׁמֶךָ. אָמַר: אֵימַר לֵיהּ לְיַעֲקֹב דַּהֲוָה לֵיהּ צַעַר גִּידּוּל בָּנִים, אֶפְשָׁר דְּבָעֵי רַחֲמֵי עֲלַיְיהוּ. אֲמַר לֵיהּ: בָּנֶיךָ חָטְאוּ. אֹמֵר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יִמָּחוּ עַל קְדוּשַּׁת שְׁמֶךָ. אָמַר לָא בְּסָבֵי טַעְמָא וְלָא בְּדַרְדַּקֵּי עֵצָה. אֹמֵר לוֹ לְיִצְחָק: בָּנֶיךָ חָטְאוּ לִי. אֹמֵר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בָּנַי וְלֹא בָּנֶיךָ?! בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ לְפָנֶיךָ ״נַעֲשֶׂה״ לְ״נִשְׁמָע״ קָרָאתָ לָהֶם ״בְּנִי בְכוֹרִי״, עַכְשָׁיו בָּנַי וְלֹא בָּנֶיךָ?!

1 בָּא שָׂטָן וְעִרְבֵּב אֶת הָעוֹלָם. יש להבין, מה הוא לשון ערבוב דנקיט כאן? ונראה לי בס"ד, בתחילת בריאת העולם אחר שנבראו אדם וחוה, בא שטן ופיתה את חוה תחילה והחטיאה ואז האכילה את אדם הראשון בעל כרחו, נמצא עשה עסק שלו עם הנקבה תחלה. ואחר אותו חטא שנעשה זוהמה ומיתה בעולם, נתבטל אותו פועל הרע שפעל הנחש. כי במעמד הר סיני פסקה זוהמה ובטלה המיתה, כמו שנאמר אֲ‍נִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם תהלים פב, ז ואחר ארבעים יום חזר השטן לפרוש מצודתו להכשיל ולהחטיא ולטמא, אך ערבב הסדר שעשאו מקודם לפתות ולטמא הנקבה תחילה, אלא עשה עתה להיפך שעסק עם הזכרים לפתותם בעגל ולא עסק עם הנקבות, לפיכך בעטו הנקבות כזכרים, ולא נטמאו בטומאת השטן אשר טימאם. ולזה אומר עִרְבֵּב אֶת הָעוֹלָם, רוצה לומר ערבב הסדר שעשה בעולם בתחילת הבריאה. ועוד נראה לי בס"ד, כל אדם נקרא עולם בפני עצמו, כמו שנאמר בזוהר על מאמר תענית כה. ניחא לך דאחרביה לעלמא גבי רבי אלעזר בן פדת. ואמרתי בדרך רמז, מה שנקרא האדם בשם עוֹלָם, הוא עוֹל מ', ואות מ' היא רמז למצוות כמו שנאמר בקהילת יעקב, והיינו אינו חשוב אדם אלא בשביל קבלת עול מצוות שקבל עליו. ואם יחטא הרי זה מערבב סדר אותיות 'עוֹלָם' שהוא עוֹל מ' דהיינו עוֹל מצוות, אלא מהפך אותיות 'עוֹלָם' ומערבב אותם שיהיו בסדר 'מוֹעֵל' כמו שנאמר אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּהֳ' במדבר ה, ו ולזה אומר כאן בָּא שָׂטָן וְעִרְבֵּב אֶת הָעוֹלָם, רוצה לומר: בקבלו כל אחד ואחד עול מצוות במעמד הר סיני, שבזה נקרא כל אחד בשם עולם, הנה בחטא זה שהחטיאם השטן ערבב אותיות עולם, שהם מורים על עול מצוות, אלא עשה אותיות 'עוֹלָם' לצירוף 'מוֹעֵל', שמעלו מעל בה' על ידי העגל.

2 הַר שֶׁנַּעֲשׂוּ בּוֹ נִסִּים לְיִשְׂרָאֵל. נראה לי בס"ד, אמר נִסִּים לשון רבים, כי שני מיני נס נעשה להם. הא', שבא הָאֵשׁ וגירש את האויר מכל חלל אותו מקום שהיו עומדים בו, ולכך ראו בעיניהם את הקולות, וזה נס גדול, שאי אפשר לאדם שיחיה בלתי שיהיה האויר מקיפו מכל צד. והב', שמתו והחיה אותם. ומה שאמר 'מִדְבַּר קְדֵמוֹת' שֶׁנִּתְּנָה קְדוּמָה עָלָיו נראה לי בס"ד קראה קְדוּמָה, כי התורה יש בה ד' חלקים פרד"ס פשט, רמז, דרש, סוד, וכל חלק יש בו שיעור קומה, וארבע חלקים הם ארבע קומות, לכן נקרא קְדֵמוֹת שהוא אותיות ד' קמות.

3 לָא בְּסָבֵי טַעְמָא, וְלָא בְּדַרְדְּקֵי עֵצָה. נראה לי אמר כן, כדי להודיע למלאכים שרצונו יתברך ללמד בזכותם של ישראל. ולא יקטרגום גם הם. ונראה לי, כי אברהם אבינו עליו השלום ויעקב אבינו עליו השלום שאמרו מה שאמרו, הוא כדי שיעלה הזכות מן יצחק שהוא גבורה, ותהיה ההצלה חזקה יותר.

« בניהו על שבת פ״ח ע״ב בניהו על שבת צ׳ ע״א »