בן יהוידע על תענית ח׳

1 מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? יַרְבֶּה בִּתְפִלָּה יֵלֵךְ אֵצֶל חָסִיד שֶׁבַּדּוֹר וְיַרְבֶּה עָלָיו בִּתְפִלָּה. פירש בני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו הטעם שמחליט התקנה של ירידת הגשמים בתפלה מפני כי גשמים הראשונים שירדו לעולם לא ירדו אלא על ידי תפלה של אדם הראשון כמו שאמרו רבותינו ז"ל חולין ס: שהדשאים כשנבראו עמדו על פתח הקרקע, ולא יצאו עד שבא אדם הראשון והתפלל וירדו גשמים ויצאו, וכמו שנאמר בראשית ב, ה וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר וכו' עד כאן דבריו נר"ו.

2 אִם רָאִיתָ תַּלְמִיד, שֶׁתַּלְמוּדוֹ קָשֶׁה עָלָיו כְּבַרְזֶל, בִּשְׁבִיל מִשְׁנָתוֹ שֶׁאֵינָהּ סְדוּרָה עָלָיו. נראה לי נקיט בַּרְזֶל אותיות 'לֵב זָר' כלומר לבו בתורה כמו לב איש זר דאין דברי תורה מתקבלים ומתיישבים עליו.

3 כִּי הָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ הֲוָה מְסַדֵּר מַתְנִיתִין אַרְבְּעִין זִימְנִין, כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה, וְעַיִּל לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן. נראה לי כדי שיגין עליו זכות לימוד משה רבינו ע"ה שלמד בהר תורה מהקב"ה בארבעים יום. אי נמי כדי שתתייסד התורה בארבעה יסודות שבו, וכל דבר כלול מעשר שבקדושה.

4 רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה מְסַדֵּר מַתְנִיתִין עֶשְׂרִין וְאַרְבַּע זִימְנִין, כְּנֶגֶד תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים, וְעַיִּל לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא. עיין מהרש"א שכתב אין כאן טעם מבורר עיין שם. ונראה לי בס"ד תורה שבעל פה ששה סדרים ונדרשת בארבע חלקים פרד"ס פשט, רמז, דרש, סוד ולפי זה ארבע פעמים ששה הם כ"ד הרי מכוון בה החשבון כנגד כ"ד ספרים שהם תורה שבכתב. אי נמי תורה שבעל פה היא בסוד שם אדנ־י שיש בו כ"ד צירופים, ותורה שבכתב כ"ד ספרים הרי 'כדכד' וזהו שנאמר ישעיהו נד, יב 'וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ'. או יובן השכחה בא מכח זוהמת הנחש וידוע זוהר חלק ח' דף קכד. דזוהמת הנחש שורשה מן כ"ד זיני דמסאבותא, כמנין וְאֵיבָה 24, דכתיב בראשית ג, טו וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וכו' ולכן ניתנה תורה שבכתב בכ"ד ספרים להעביר ולדחות מעל ישראל כ"ד זיני דמסאבותא כנודע, ולכן הוה תני כ"ד זמנין כנגד כ"ד ספרים כדי שימשך לו כח מן כ"ד ספרים לדחות מעליו כ"ד זיני דמסאבותא דהשכחה באה מצידם שעל ידי כך לא ישכח ולא יתקשה בלימודו ולכן כתיב יחזקאל ג, כא 'צַדִּיק וְהוּא לֹא חָטָא חָיוֹ יִחְיֶה', חָיוֹ מספר כ"ד, רמז לקדושת כ"ד ספרים יחיה בהם.

5 אִם רָאִיתָ דּוֹר, שֶׁהַשָּׁמַיִם מִשְׁתָּכִין עָלָיו כִּנְחֹשֶׁת מִלְּהוֹרִיד טַל וּמָטָר, בִּשְׁבִיל לוֹחֲשֵׁי לְחִישׁוֹת שֶׁאֵין בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר. נראה לי בס"ד נקיט לְחִישׁוֹת לשון רבים, דכל תפלה צריכה להיות בשתים דהפשט והנגלה שלה על צרכי עולם הזה והנסתר שלה הוא בעולמות העליונים, נמצא התפלה היא לחש שכולל שתי לחישות.

6 וְאִם לָחַשׁ וְעָלְתָה בְּיָדוֹ וְהֵגִּיס דַּעְתּוֹ עָלָיו, מֵבִיא אַף לָעוֹלָם. נראה לי בס"ד על פי מה שכתב הרב נחל קדומים בפרשת נצבים, קודם שברא הקב"ה העולם היה אות א' במילואו 'אף' וראה הקב"ה דאין העולם מתקיים באף הטיל למ"ד ונעשה 'אלף'. ובזה פירשו תהלים צג, א 'אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט' עיין שם. והנה נודע כי אות ל' הוא גבוהה יותר מכל האותיות ולכן מי שהוא מגיס דעתו עליו בחשבו שהוא גבוה מכל אדם לכן מסלק את הלמ"ד שהוא גבוה מהכל מן מלוי 'אלף' וישאר 'אף' וזהו שאמר מֵבִיא אַף לָעוֹלָם, ולכן הביא זה על פסוק איוב לו, לג 'מִקְנֶה אַף עַל עוֹלֶה' כי עוֹלֶה 111 גימטריא אל"ף. ובזה יובן נמי דברי רבא, 'שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁאֵין נוֹחִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה, מִתְקַנְּאִין בָּאַף וּמַעֲלִין אוֹתוֹ' דכיון שפוגמים בלימוד שלהם שרמוז באות למ"ד לכך יסתלק למ"ד מן מלוי 'אלף' וישאר 'אף'.

7 אָמַר וּמַה יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן קהלת י, יא. קשה הוה ליה למימר וּמַה 'הֲנָאָה' לְבַעַל הַלָּשׁוֹן, דהם אמרו לו 'מָה הֲנָאָה יֵשׁ לְךָ?' ועוד למה המספר לשון הרע נקרא 'בַּעַל הַלָּשׁוֹן', וכי הוא לבדו יש לו לשון? והלא גם המספר טוב יש לו לשון ומספר בלשון! ונראה לי בס"ד דהלשון נקרא כלי ה', כי פעולת הלשון שהוא הדיבור לא יוכל שום אדם לברא אותו אפילו על ידי ספר יצירה, ולכן הדיבור נקרא כח ה' כי הוא מיוחד להשי"ת לבדו שלא נתן הקב"ה כח לשום נברא לברא כח זה ועליו נאמר דברים ח, יח וְזָכַרְתָּ אֶת הֳ' אֱלֹקֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ 'כֹּחַ' זה הדיבור לַעֲשׂוֹת בו חָיִל, נמצא שם שמים נקרא על הלשון. לכן לָּשׁוֹן גימטריא שְׁכִינָה עם הכולל 386 ואם האדם יטמא לשונו בלשון הרע יוסר שם שמים מעליו ולא יהיה נקרא כלי ה' אלא יתיחס לאדם, וכיון שנטמא הלשון בלשון הרע יסתלק ממנו מספר כֹּחַ 28 כנגד כ"ח אותיות דשם הוי"ה במלואו ומלוי מלואו וישאר בלשון מספר נָּחָשׁ 358, דאז נעשה האדם שהוא בעל הלשון הזה כמו נחש ממש! לזה אמר הנחש 'וּמַה יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן' כלומר זה המספר לשון הרע שהלשון יתייחס אליו אחר שנטמא מה יתרון יש בו על מספר שמי? כי בטומאת לשונו יוסר מן מספר הַלָּשׁוֹן שלו מספר כֹּחַ שהוא רמז לשם שמים, ואז ישאר בלשון מספר נָּחָשׁ, ואם כן למה תשאלו ממני 'מָה הֲנָאָה יֵשׁ לְךָ?' הלא יש אתכם עוד נחש אחר, תשאלוהו מָה הֲנָאָה יֵשׁ לְךָ?!

8 אֵין תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת, אֶלָּא אִם כֵּן מֵשִׂים נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ. נראה לי בס"ד הנפש הוא סוד המלכות שהיא סוד דבור ומי שמקיים דבורו להביאו לידי מעשה מתקן בזה את נפשו, ולכן מדה כנגד מדה תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת שמייקר הקב"ה את דבורו כשם שהוא מייקר דבורו להביא לידי מעשה שכל מעשה תתייחס לכפים. או יובן אחיזה בכף היא אחיזה מעליא מה שאין כן באצבעות בלבד היא אחיזה רפויה והמשים נפשו בכפו רוצה לומר אוחז תיקון נפשו אחיזה מעליא כדמיון האחיזה בכפים אז התפילה שהיא סוד נפש נשמעת. ועוד נראה לי בס"ד הממון נקרא נפש בעליו כמו שאמרו רבותינו ז"ל בבא קמא קיט. על פסוק משלי א, יט 'נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח' זה ממון של נגזל, וזהו מֵשִׂים נַפְשׁוֹ רוצה לומר ממונו בכפו לחלקו לעניים כי הצדקה תתייחס לכפיים.

9 בּוֹא וּרְאֵה, כַּמָּה גְּדוֹלִים בַּעֲלֵי אֲמָנָה, מִנַּיִן? מֵחֻלְדָּה וּבוֹר, וּמָה הַמַּאֲמִין בְּחֻלְדָּה וּבוֹר כָּךְ, הַמַּאֲמִין בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. פירוש מאמין שאפילו חולדה ובור שאין בהם דעת יש ממש בעדות שיעיד אותם עליו לנקום ממנו נקם על ידם כמשפט העדים שיש בהם דעת דכתיב בהו דברים יז, ז 'יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה לַהֲמִיתוֹ', המאמין בהקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה! והנה כעין מעשה זו של חולדה ובור, שמעתי שמספרים אשר עשה השי"ת לנקום נקמת איש ישראל אשר נהרג על ידי נכרי אחד והוא כי איש יהודי עשיר היה הולך בשיירא במדבר מעירו לעיר אחרת והיה נושא באמתחתו על בהמתו צרורות הרבה של דינרי זהב בשביל עסקו ונזדמן שם בשיירא ההיא נכרי אחד מאנשי חיל שהרגיש שיש אצל היהודי צרורות דינרי זהב. מה עשה? נתחבר עמו בדרך בחיבה וריעות והיה משמשו כמו משרת והיו רוכבים כל יום בהמתם ביחד זה אצל זה והיה הנכרי משמח את היהודי בדברי טיול וספורי מעשיות בכל הדרך ויום אחד היה מספר לו סיפורים נאים המושכים את הלב והיה מנהיג הבהמה בנחת כדי שילכו יחדיו ועל ידי כך נתרחקו מאנשי השיירא שהיו הם אחרונים, והיהודי להיותו נותן לבו לדבריו לא הרגיש בהרחקתם מן השיירא ובאו למקום עומק עד שאין איש רואה אותם מרחוק כלל ואם יצעק אין קולו נשמע ואז ירד הנכרי מן הבהמה וחרבו שלופה בידו והפיל את היהודי לארץ וכפת אותו לשחוט אותו כדי ליקח צרורות הזהובים אשר באמתחתו והיהודי ראה כי כלתה אליו הרעה ויבט כה וכה וירא כי אין איש ורק ראה עוף אחד יושב על סלע אחד סמוך אליו ויאמר לנכרי עוף זה ששמו כך הוא יעיד על דמי לנקום נקם! ויצחק הנכרי ושחטו תכף והניח גוייתו בגומא אחת וכסהו בעפר ולקח צרורות הזהובים וחזר לאחוריו ולא הלך לשיירא. ואחר איזה ימים שב לעיר שמח והקרובים של היהודי חשבו שהגיע היהודי לעיר שהלך שם וכשראו שבאה משם שיירא אחר שיירא ולא בא להם מכתב ממנו הלכו לחפש ולא מצאו ונתייאשו ממנו ויתאבלו עליו. והנכרי ההוא דר בעיר היהודי שהיא היתה עיר המלוכה ואין מי שמכיר ומרגיש בדבר זה כלל אך זה הצליח על ידי העושר ההוא שלקח מן היהודי אחר שרצח אותו ובמעט שנים עלה לגדולה עד שנעשה משנה למלך והצליח יותר עד שהגיע למעלה גדולה שכל יום סועד עם המלך ביחד. ויהי היום המלצר של המלך קנה עוף אחד חשוב שהוא מזה המין של העוף אשר העידו היהודי על דמו כי זה המין אינו מצוי כל כך ובשרו שמן וטוב ועלה בלבו לעשותו מטעמים למלך מפני שאינו מצוי וכן עשה בישלו ועשהו מטעמים לפאר וכשהגיע זמן הסעודה של המלך הגיש המלצר בידו את העוף הזה בקערה אחת ויאמר למלך זה הוא עוף פלוני שנקרא כך ונזדמן לידי היום ועשיתיו מטעמים, אכול ממנו ויערב לך. וזה המשנה היה יושב על השלחן עם המלך וכששמע מפי המלצר שמו של זה העוף צחק כי זכר דברי היהודי שאמר לו קודם שרצחו זה עוף פלוני יעיד על דמי לנקום נקם ואמר בלבו אנכי הצלחתי אחר הרצח עד שהייתי משנה והנני אוכל עם המלך מן העוף הזה אשר הכינו היהודי לעדות וכאשר עבר דבר זה בלבו אותה שעה צחק על דברי היהודי ואף על פי שהמלך יושב צחק כי לא היה יכול להתאפק אך המלך כשראהו שצחק בלי אומר ובלי דברים תמה על הצחוק הזה שראה בו וישאלהו למה צחקת? הגד לי! ויאמר לא אוכל להגיד והמלך חרה אפו ויאמר אם לא תגיד האמת מה ענין הצחוק זה אהרוג אותך עתה וזה כשראה דבר המלך נחוץ ואי אפשר שלא יגיד ואין לו זמן לצייר דברים בשקר, אמר בלבו אגיד הדבר כמו שהוא ומה בכך? כי ודאי המלך לא יקפיד על שהרגתי יהודי אחד, והוא יודע שלפעמים אני צולב עשרה נפשות ביום אחד ומה נחשב בעיני המלך דם יהודי אחד שהרגתי קודם כמה שנים! ויגד למלך הדבר כמו שהוא ויאמר צחקתי עתה בזכרי דברי היהודי שאמר זה העוף יעיד על דמי והנה בעתה אני אוכל את העוף הזה על שלחן המלך! ויאמר המלך בלבו דבר זה נעשה לפני בהשגחה מן השמים, שנתגלגל הדבר שאדע אני בהריגת היהודי על ידי מין העוף הזה בעצמו ולא על חנם נתגלגלה ידיעה זו לפני הלא כדי שאנקום נקמת דם היהודי ואעשה משפט! כל זה חשב המלך בלבבו, ויאמר להמשנה בנחת והראה על פניו מעט שחוק, מי זה היהודי הנרצח? ויאמר יהודי שולחני שמו כך וכך והוא ידוע בעיר זו. ויקם המלך מעל השלחן ועדיין לא אכל וישלח את עבדיו לבית המשנה להוציא את אשתו ובניו ושפחותיו לחוץ וישמרו את הבית ויגזור אומר שילכו לביתו של אותו יהודי השולחני הנרצח ויקחו את אשתו ובניו ויביאום לבית המשנה להיות להם הבית וכל אשר בתוכו לנחלת עולם ויתלו את זה המשנה על פתח ביתו! ראה כמה גדלו מעשה השי"ת! כי היהודי אמר עוף פלוני הזה יעיד על דמי וככה עשה השי"ת אשר סבב כמה סיבות עד שסוף דבר זה המין של עוף זה בו נודע דמו של היהודי ונהרג הרוצח ותחת ממון שלקח מן היהודי שילם מאה פעמים כי נעשה זה עשיר גדול וביתו וממונו ניתן ליורשי היהודי הנרצח 'אֵ־ל נְקָמוֹת הֳ' אֵ־ל נְקָמוֹת הוֹפִיַע' תהלים צד, א!

10 כָּל הַמַּצְדִּיק אֶת עַצְמוֹ מִלְּמַטָּה, מַצְדִּיקִין עָלָיו אֶת הַדִּין מִלְּמַעְלָה. נראה לי בס"ד הכונה שהוא מודה בחטאיו ובחסרונות שיש לו בדברים הנוגעים לתורה ומצות שאומר חייב בכך והוא חסר כך וכך והודאה זו תהיה לו מכח ענייני עולם הזה הגשמיים שהם למטה כי אמר הלא אנכי בעבור עסקי עולם הזה לא עכבני קור וחום ואיך בטלתי תורה ותפלה בשביל קור או חום?! וכן כיוצא בזה שנמצא מכח דברים של מטה שהם עסקי עולם הזה הצדיק עליו את הדין בדברים של מעלה שהודה בחטאיו וחסרונותיו בתורה ומצות. ולכן אדם כזה זוכה שמצדיק עליו את הדין מלמעלה כלומר הקב"ה פוטרו מן העונש ומצדיק עליו דינו שאינו מענישו כפי ערך החטאים שלו יען כי אומר המליץ הלא השמים לא זכו בעיניו ובמלאכיו ישים תהלה ואותם המלאכים שירדו לארץ השחיתו דרכם ומה יעשה ילוד אשה הקרוץ מחומר?! ולכן אין להענישו כפי חסרונות הנמצאים בו. נמצא זה הצדקת דינו באה מכח דירה של מעלה ולזה אמר תהלים פה, יב 'אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח' רוצה לומר האדם מאמת הדין עליו מכח דעניני הארץ שהוא זריז ונשמר בה וענייני שמים אין משגיח בהם ואז מדה כנגד מדה צדק לשון צדקה וזכות בא מכח הדירה של השמים ונשקף על האדם כי יאמר המליץ שמים לא זכו בעיניו וכו' וכאשר אמרנו. ורבי חייא בר אבין בשם רב הונא אמר תהלים צ, יא 'וּכְיִרְאָתְךָ עֶבְרָתֶךָ' רוצה לומר כמו הנהגת האדם ביראתך שמצדיק עליו הדין מלמטה כן תתנהג בעברתך לעשות לאדם הזה זכות בעברתך מכח דירה של מעלה. וריש לקיש אמר ישעיהו סד, ד בִּדְרָכֶיךָ יִזְכְּרוּךָ הם ענייני שמים ומה הם אומרים? הֵן אַתָּה קָצַפְתָּ, הן לשון הודאה כמו בראשית ל, לד 'הֵן לוּ יְהִי כִדְבָרֶךָ' ותרגם יונתן 'יאות' כלומר יאות קצפת ובדין קצפת, יען כי וַנֶּחֱטָא בָּהֶם, לשון חסרון כמו מלכים א' א, כא 'אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִים', שיש לנו כמה חסרונות בענייני שמים וחסרונות אלו אנחנו מרגישים בהם מכח עוֹלָם הזה שנקרא עולם בסתם שאין הנהגתינו בענייני שמים כמו הנהגתינו בענייני עולם הזה, והנה האומר כן והמודה בכך הנה זה נִוָּשֵׁעַ בדינו בודאי כי אתה תצדקהו מלמעלה.

11 כָּל הַשָּׂמֵחַ בְּיִסּוּרִין שֶׁבָּאִים עָלָיו, מֵבִיא יְשׁוּעָה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּהֶם עוֹלָם וְנִוָּשֵׁעַ" ישעיהו סד, ד. נראה לי בס"ד כפי הטבע אי אפשר לשמוח ביסורין אך אפשר שישמח ביסורין מפני שחושב בדעתו שצער זה הוא צער שעה והקב"ה נתן לו צער שעה שהצילו מצער עולם של שנים רבות, והמאמין בכך ודאי ישמח! ולפי זה נמצא השמחה הוא מפני שחושב זה הוי של היסורין הוא וי של שעה ולכך הוא יש לו מצות צפית לישועה, שכל שעה ושעה מצפה שיסיר הקב"ה יסורין אלו מעליו מאחר שחושב שזה הוא וי של שעה. ולכן בשכר זה מביא ישועה לעולם כי צירוף וַי עם שָׁעָה יהיה צירוף יְשׁוּעָה. או יובן השמח ביסורין אומר עליהם 'הן' שתרגומו 'יאות' כמו שנאמר בראשית ל, לד 'הֵן לוּ יְהִי כִדְבָרֶךָ' ותרגם יונתן 'יאות' וצרף מספר הֵן 55 עם מספר יִסּוּרִין 336 עולה יְשׁוּעָה 391, לכך בשכר זה מביא ישועה לעולם.

12 נֶאֶמְרָה 'לֵדָה' בְּאִשָּׁה, דִּכְתִיב: בראשית ל, כג "וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן". יש להקשות למה לא הביא פסוק קודם זה בפרשת בראשית בראשית ד, א 'וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן', וכן בראשית ד, יז 'וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ'? ואין לתרץ כי בחר בזה הפסוק מפני שמזכיר בו רק ג' תיבות ואותם פסוקים צריך להזכירם בארבעה שהוא בוחר לשנות בקצרה, דעדיין קשה לימא שתי תיבות דוקא, כמו שנאמר פסוק ישעיהו נה, י 'וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ', וכן כאן יאמר 'וַתַּהַר וַתֵּלֶד'? ונראה לי בס"ד דאינו רוצה לזכור חצי פסוק דאין להזכיר חצי פסוק, אך ידוע אם יש אתנ"ח חשיב זה סיום פסוק, ולכן הביא 'וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן' כי יש אתנ"ח תחת בן והרי זה סוף פסוק, ולכן לא הביא פסוק בראשית ל, ה 'וַתַּהַר בִּלְהָה וַתֵּלֶד', מפני שבזה מזכיר חצי פסוק דליכא אתנ"ח בזה, ולכן לא הביא פסוק בראשית כט, לב 'וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן' דליכא אתנ"ח ואם יסיימו כולו יאריך, ולכן לא הביא 'וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן' דאין כאן אתנ"ח ואם ישלים כולו יאריך, וכן 'וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ' אף על גב דאיכא אתנ"ח צריך להזכירו מן 'וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ' והיה מאריך, מיהו פסוק 'וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ' לא קפיד בזה כיון שהוא פסוק של נביאים וידוע מה שאמר התוספות דעל פסוקי נביאים אין להקפיד בכלל הזה וכן כתב בספר הכלבו.

13 נֶאֶמְרָה 'פְּקִידָה' בְּאִשָּׁה בראשית כא, א, וְנֶאֶמְרָה 'פְּקִידָה' בִּגְשָׁמִים תהלים סה, י. קשה הוה ליה למימר פקידה קודם לידה דכן הוא הסדר, עצירה ואחר כך פקידה ואחר כך לידה? ונראה לי בס"ד דבר קפרא לא נחת ללמדינו על הנאמר באשה דאין זה חידוש אלא החידוש הוא על הנאמר בגשמים ולכן נקיט לידה קודם פקידה כי לידה דגשמים מפיק לה מפסוק של נביאים ופקידה דגשמים מפיק לה מפסוק של כתובים ונמצא דנקיט בגשמים על סדר תנ"ך. ברם הא קשיא למאי אצטריך ללמדינו דבר זה? ורש"י פירש 'כלומר על כולם מבקשים רחמים' וקשה גם זה פשיטא דודאי צריך לבקש רחמים בכולם דאין לך חסרון טובה יותר מזה ומה יש ללמוד מדמיונות אלו לענין צורך בקשת רחמים? ונראה לי בס"ד דבא ללמדנו בדמיונות אלו דאם ראינו עת רצון שהשפיעו מן השמים בגשמים נכון להתפלל אותה שעה על אשה גם כן וכן להיפך כי כיון דדמו אהדדי אז כשיש עת רצון לזה יהיה עת רצון גם לזה.

14 תָּנָא: כְּמִין קֻבָּה יֵשׁ בָּרָקִיעַ, שֶׁמִּמֶּנָּה גְּשָׁמִים יוֹצְאִים. נראה לי בס"ד 'פֶּלֶג' עולה מספר 'קוּבָּה' 113 לכן דריש זה על 'פֶּלֶג אֱלֹקִים מָלֵא מָיִם' תהלים סה, י.

15 בִּימֵי רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי הֲוָה כַּפְנָא וּמוֹתְנָא. אפשר דהתחיל כפנא קודם לכך נקיט להו כן, או אפילו אם התחיל מותנא קודם לא רצה בעל המאמר להתחיל בראשית דבריו במותנא. והא דאמרו לָא אֶפְשָׁר לְמִבָּעִי רַחֲמֵי אַתַּרְתֵּי נראה הטעם מפני דודאי הגזירות היו בדין ובמשפט ואם ישאלו על ביטולם אין להם טענה וזכות בשאלה זו אלא רק שואלין בתורת חסד וצדקה ולכן אם יש שתי גזרות ושואלין על שתיהם ביחד יקטרגו המקטרגים לומר אלו שואלין כן באיזה זכות המחייב על ביטולם ואיה זכותם? אך אם אין שואלין אלא על אחת מוכח דאין שואלין הביטול משום זכות שבידם אלא שואלין בתורת צדקה ולכן בושו לשאול על שתים ואז בזה אדרבה יהיה סנגורייא עליהם ממליצי טוב.

16 וּמְנָא לָן דְּלָא מַצְלִינָן אַתַּרְתֵּי? דִּכְתִיב: עזרא ח, כג "וַנָּצוּמָה וַנְּבַקְשָׁה מֵאֱלֹקֵינוּ עַל זֹאת". פירש רש"י 'בעזרא כתיב', וכן בפסוק על דניאל ב, ל 'רָזָא דְּנָה' פירש רש"י 'בדניאל כתיב' והדבר יפלא דאין דרכו של רש"י לציין פסוקים של הגמרא על מקומן ומאי שנא הכא שבא להיות מורה מקום לפסוקים אלו? ונראה לי בס"ד דמצאתי כתוב דאין הכלל הזה דלא מצלין אתרתי נאמר אלא רק בחוץ לארץ דהיא תחת ממשלת שבעים שרים שכל התפילות עולין באמצעותם ואי מצלו אתרתי יבואו לקטרג אבל בארץ ישראל ליתא לכלל הזה כי ארץ ישראל אינה תחת ממשלת השרים אלא היא 'אֶרֶץ אֲשֶׁר הֳ' אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי הֳ' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה' דברים יא, יב ואין התפילות עולין באמצעות השרים, לכן יכולים להתפלל שם על שתים ושלש ויותר. ולפי זה מוכרח לפרש האי עובדא דהוה בימי רבי שמואל בר נחמני הוה בחוץ לארץ. ובזה ניחא דנחת רש"י ז"ל לפרש בעזרא כתיב ובדניאל כתיב, ללמד שפסוקים אלו נאמרו בחוץ לארץ, וכן עזרא הסופר ע"ה אמר על זאת בתפלה שהתפלל על הנהר עזרא ח, טו 'וָאֶקְבְּצֵם אֶל הַנָּהָר הַבָּא אֶל אַהֲוָא' קודם שהחזיק בדרך ללכת לירושלים, ובא רש"י ללמד דשפיר מייתי הוכחה מהני קראי לכלל הזה דאתמר בחוץ לארץ. וראיתי בשם הגדולים דיש אומרים פירוש מסכת תענית אינו מן רש"י ואני כותב על הסתם.

17 בְּמַעֲרָבָא אַמְרֵי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי חַגַּי: מֵהָכָא: דניאל ב, יח "וְרַחֲמִין לְמִבְעֵא מִן קֳדָם אֱלָהּ שְׁמַיָּא עַל רָזָא דְּנָה". יש להקשות סתמא דתלמודא אמאי לא מייתי מהאי קרא דקדים לקרא דעזרא? ונראה לי בס"ד דלא ניחא ליה בהאי קרא משום דאיירי ביחידים דכתיב דניאל ב, יז-יח אֱדַיִן דָּנִיֵּאל לְבַיְתֵהּ אֲזַל וְלַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה חַבְרוֹהִי מִלְּתָא הוֹדַע וְרַחֲמִין לְמִבְעֵא מִן קֳדָם אֱלָהּ שְׁמַיָּא עַל רָזָא דְּנָה, ואפשר לומר דכח ציבור שאני דיכולים להתפלל על שתים ביחד, לכן הביא קרא דעזרא שהיו רבים מישראל עמו שכולם התפללו עמו. ועוד נראה לי בס"ד בהאי קרא אינו מפורש שהיה תענית גם כן כי אם רק תפלה אבל בקרא דעזרא מפורש שהיה תענית גם כן דכתיב עזרא ח, כג 'וַנָּצוּמָה וַנְּבַקְשָׁה מֵאֱלֹקֵינוּ עַל זֹאת' ועם כל זה לא התפללו אלא על אחת. ועוד נראה לי בס"ד פסוק עזרא עדיף ליה דמסיים 'וַיֵּעָתֵר לָנוּ' שמע מינה דבא למידק מפני שלא התפללנו אלא רק על אחת לכך וַיֵּעָתֵר לָנוּ דאם היינו מבקשים על שתים לא היה נעתר. ובזה ניחא לפרש דברי התוספות ז"ל שהוסיפו 'וַיֵּעָתֵר לָנוּ' שנרגשו בזה ותירצו כדאמרן, דמשום הכי הוה ניחא ליה בהאי קרא טפי. והא דרבי חגי ניחא ליה בקרא דרגיל טפי, משום דהתם ידעינן בבירור דהוה מלתא אחריתי באמת וכמו שכתב רבינו סעדיה גאון ז"ל בפירושו על שתי חלומות שפירש מה שאמרו 'מִכְּלַל דְּאִיכָּא אַחֲרִיתִי' הוא אותו חלום של אילן עיין שם. נמצא ידוע שהיה שתים, מה שאין כן בקרא דעזרא מדיוקא אמרינן דהוה שתים. ועוד נראה לי בס"ד דסבר רבי חגי בקרא דעזרא לא משמע לעיכובא אלא מעשה שהיה כך היה, שהם לא התפללו אלא על אחת ואפשר אם היו מתפללים על שתים היו יכולים, אבל בקרא דדניאל הוא מצוה אותם בלשון צווי שלא יתפללו אלא על אחת בלבד משמע דאיכא עיכובא בדבר זה.

18 וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: שֶׁמֶשׁ בְּשַׁבָּת, צְדָקָה לָעֲנִיִּים. קשה מאי שייכות יש להא דרבי יצחק עם מאמרים אלו שמדברים בענין הגשמים? ונראה לי בס"ד דכאן הביא דברי רבא בר שילא דאמר קָשֶׁה יוֹמָא דְּמִטְרָא, כְּיוֹמָא דְּדִינָא וכו' וקשיא ליה למסדר הש"ס בזה שנראה הוא הפך כל המאמרים דלעיל שהשביחו מאד מאד ביום הגשמים! לכך הביא מאמר זה לישב הדבר והוא כי באמת מה שאמר שֶׁמֶשׁ בְּשַׁבָּת צְדָקָה לָעֲנִיִּים, אין זה דבר חלוט כי זה הוא דוקא בחורף שיש קור גדול שישבו בשמש ויתחממו אך בקיץ שהחום רב ואין להם מקום מרוח שאין שולט בו השמש כדי לישב בו שהשמש נכנס בכל חדריהם שכולם נקבים והשמש שורף אותם ודאי צער להם בשבת שהם יושבים כל היום בבית ואין להם מקום צל חשוב אך קרי לה צְדָקָה בשביל זמן הקור דוקא, וכן כאן קרי ליה יוֹמָא דְּדִינָא בשביל יום שיזדמן לאדם בו עסק של הליכה מרובה בשווקים וברחובות אבל בזמן שהאדם יושב בחנותו ועוסק במלאכתו מה אכפת לו מן הגשמים שאינו הולך ובא בשווקים וברחובות? לכן הביא מסדר הש"ס מאמר זה דרבי יצחק, כדי שגם דברי רבא בר שילא נפרש אותם על דרך זה ולעולם ודאי גדול הוא יום הגשמים. ומה שמביא ראיה מפסוק מלאכי ג, כ 'וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה' פירש רש"י: יראי שמי שומרי שבת, ופירש הגאון חיד"א ז"ל על פי מה שאמרו בזוהר הקדוש פרשת יתרו דף פח: מהו שבת שמא דקב"ה שמא דאיהו שלים מכל סטרוי מהו שם שבת, שבת הוא שמו של הקב״ה שם שהוא שלם מכל צדדיו עיין שם. ועדיין יש להקשות מהיכא משמע דמדבר בעניים וכי העניים בלבד שומרי שבת? והלא גם העשירים שומרי שבת הן! ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל בתיקונים בראשית 'ירא שבת' ופירשנו ענין המורא בשבת טפי ממצות אחרות הוא מפני כי השבת רבו בו איסורי המלאכות שכולם מותרים לאדם בימי החול ורגיל בהם ולכן בנקל יבא לידי שוגג להכשל בהם בשגגה ולכך צריך שיהיה לאדם מורא ופחד וחרדה גדולה בשבת ולזכור קדושתו ולהיות תמיד בין עיניו וחרוש על לוח לבו כדי שלא ישגה ויכשל בו. והנה העשיר אם שגג ונתחייב חטאת יש לאל ידו להביא אפילו עשרה חטאות ויותר אחר שבת אך העני אפילו חטאת אחת אין לאל ידו להביא ולכן יהיה לו מורא יותר במצות שבת ולכן דריש 'יִרְאֵי שְׁמִי' שהוא רוצה לומר יראי שבת על העניים טפי מן העשירים. ומה שאמר 'שֶׁמֶשׁ בְּשַׁבָּת צְדָקָה לָעֲנִיִּים' נראה לי בס"ד דרך צחות דהמינין טוענין בבא בתרא י. אם הקב"ה אוהב את העניים למה אינו מפרנסן? והתשובה לזה הוא מה שנאמר איוב יד, טו 'לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִכְסֹף' שהקב"ה רוצה שבני אדם שהם מעשה ידיו דכתיב בהם בראשית א, כו 'נַעֲשֶׂה אָדָם' הם ישלימו את מעשיו, וראיה לזה מן השבת שהקב"ה קידש את השבת דכתיב בראשית ב, ג 'וַיְבָרֶךְ אֱלֹקִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ' ועם כל זה צוה אותנו שמות כ, ז 'זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ' הוי לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִכְסֹף! וכן יש הוכחה מן השמש שגזר הקב"ה שהיא תתן אור לירח ובאמת הוא הנותן את האור לשמש ולמה לא נתן גם לירח? הוי לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִכְסֹף! והנה כתיב דברים יט, טו 'עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים יָקוּם דָּבָר' כן הכא בהוכחה שיש מן השמש ובהוכחה שיש מן השבת אנחנו למידין על חיוב הצדקה לעניים דבטלה טענת המינים ולכך אמר 'שֶׁמֶשׁ בְּשַׁבָּת צְדָקָה לָעֲנִיִּים'. ובני ידידי כבוד הרב יעקב הי"ו פירש דהעניים בחול עוסקים במלאכה ואין מרגישין כל כך בצינה ובשבת שהם בטלים ירגישו בצינה ביותר ולכך השמש בשבת היא צדקה לעניים, ודריש דעליהם נאמר 'וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה'. אך ידוע דבעלי מלאכה יומא דלא עבדי חלשי וכן מי שדרכו להיות סובב והולך ברגליו בכל יום ממקום למקום אם יהיה יום אחד יושב בביתו ולא יקום להתהלך על רגליו אנה ואנה ירגיש ביום הבא אחריו חולשה באיבריו, ולכן סיים 'וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ' רוצה לומר מלבד שתחמם את העניים ביום שבת מחמת הצינה שירגישו בה ביותר עוד תתן להם רפואה באיבריהם שהם מלומדים בעסק והילוך רב בימי החול שלא ירגישו בהם חולשה אחר שבת, עד כאן דבריו נר"ו.

19 גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים, שֶׁאֲפִלּוּ פְּרוּטָה שֶׁבַּכִּיס מִתְבָּרֶכֶת בּוֹ. נראה לי בס"ד בדרך הלצה כי היושבים בחנויות למכור אין דרכם למכור דברים קטנים שנמכרים בפרוטות דוקא אלא כל ממכרם הוא במחיר כספים אך אלו שהם סובבים ברחובות ובשווקים למכור דברים קלים של מיני מתיקה לילדים או חפצים קטנים וזולים שכל חפץ אינו מגיע ערכו יותר משלש או ארבע פרוטות וכן אלו המוכרים לפת שלוק או רוביא שלוקה וכיוצא בהם שכל מקחם הוא בפרוטות הנה כל אלו אין להם חנות לישב בו כי אין עסקם כדאי לשכור לו חנות ורק נושאים סחורתם על ראשם וסובבים והולכין במבואות וברחובות ממקום למקום למכור, ועל כן אלו רובם הם בטלים ביום הגשם דקשה עליהם הטלטול ממקום למקום ואיך יעברו ברחובות העיר והגשם דולף עליהם ורק ימצא מעט מהם שלא ישביתו עסקם גם ביום הגשם. והנה מאחר דכל אלו הכנסה שלהם היא פרוטות לכן נמצא אצלם פרוטות הרבה כי הקרן שלהם כולו פרוטות שהם מקבלים בעד דברים שמוכרים ובכל ימות השנה מי שרוצה להחליף מטבע כסף בפרוטות יחליף אצלם כי נמצא אצלם פרוטות נחושת ברבוי אך ביום הגשם שאין נמצאים בעלי עסק אלו הרבה אז גם הפרוטות יהיו מועטים ואם בכל יום יחליפו מטבע כסף בעשרה פרוטות, הנה ביום הגשם יתייקרו הפרוטות ויהיו כל שמונה פרוטות במטבע כסף מפני שאין נמצאים הרבה ונמצא לפי זה ביום הגשמים הפרוטה אשר יש בכיסו של אדם מתברכת שאם היה ערך הפרוטות עשרה במטבע אחד כסף הנה באותו היום יהיו שבעה או שמנה במטבע כסף. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש כל דבר שתשלוט בו עין הרע אין הברכה שורה בו לכן כל דבר שהוא גלוי לעיני בני אדם אין בו ברכה ויש בני אדם שהם עניים אם רואין בעיניהם מעות אצל אחרים מטילין בהם עין הרע ואז ממילא אין ברכה מצויה באותם המעות אמנם ביום הגשמים תהיה עיניהם של עניים שביעה ואז אפילו מעות המונחים בכיסו של אדם שעל הרוב הם נגלין לעיני הכל כי תמיד הוא פותח כיסו בשוק כדי לקנות בהם ואז רואין כל העוברים ושבים שימצא בהם עניים הם רואים כיס המעות שלו לא תשלוט בהם עין הרע של עניים יען כי אותו היום עיניהם שביעות בראותם הגשמים ויודעים שטובה רבה באה לעולם והכל יהיה בזול ולכן תחול הברכה גם במעות שבכיס שהם גלויים לעיני הכל טפי משאר מעות, ולזה אמר אֲפִלּוּ פְּרוּטָה שֶׁבַּכִּיס מִתְבָּרֶכֶת בּוֹ, עד כאן דבריו נר"ו.

20 אֵין הַבְּרָכָה מְצוּיָה, אֶלָּא בְּדָבָר הַסָּמוּי מִן הָעַיִן. נראה לי בס"ד מילוי אותיות עַיִן כזה: עי"ן יו"ד נו"ן עולה קכ"ו 126 שהוא מספר ג' פעמים מ"ב 42×3=126 שהם סוד שלשה יד 14×3=42 שעל ידם ישתלשל שפע הפרנסה בסוד תהלים קמה, טז פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן, 'יָדֶךָ' דייקא רמז לג' פעמים מ"ב שהוא סוד הידים והפשוט הוא גלוי והמילוי היא סמוי ומכוסה. ולזה אמר אֵין הַבְּרָכָה מְצוּיָה אֶלָּא בְּדָבָר הַסָּמוּי מִן הָעַיִן, רוצה לומר בג' פעמים מ"ב שהם רמוזים במלוי אותיות עין. ונראה לכן סמ"ך שהוא סמוי הוא אחר אות עי"ן באלפא ביתא. ונראה לי בס"ד דרבי יצחק קאמר סָּמוּי מִן הָעַיִן היינו שאין ידוע מניינו ומשקלו אבל אם הוא גלוי לית לן בה ותנא דבי רבי ישמעאל איירי אפילו אם אין ידוע מניינו ומשקלו אם הוא גלוי לעיני הכל תשלוט בו עין הרע וכמו שאמר רב לבריה בבא מציעא קז. לא תזבין שדה הסמוכה לעיר, שהיא גלויה לעיני הכל. אי נמי רבי יצחק איירי שיהיה סמוי גם מן עין הבעלים שלא ידעו מניינו ומשקלו אבל תנא דבי רבי ישמעאל קפיד על עין של אחרים דוקא.

21 לְפִי שֶׁאֵין הַבְּרָכָה מְצוּיָה, לֹא בְּדָבָר הַשָּׁקוּל וְלֹא בְּדָבָר הַמָּדוּד וְלֹא בְּדָבָר הַמָּנוּי. נראה לי בס"ד שקיל מדוד מנוי ראשי תיבות 'שמם' כי מקום שלשה אלה הוא שמם מן הברכה וסופי תיבות יד"ל רוצה לומר דלים מהברכה. ועוד נראה לי בס"ד סמוי 116 עולה קי"ו, אך באדם יש שתי עינים ימין ושמאל, וצריך שיהיה סמוי מעין ימין וסמוי מעין שמאל, וב' פעמים 'סמוי' עולה מספר הברכה 232 רמז שאם הוא סמוי מעין ימין וסמוי מעין שמאל תשלוט בו הברכה. ובזה יובן בס"ד הכתוב דברים כח, ח 'יְצַו הֳ' אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ', לשון רבים רוצה לומר על ידי שיהיה סמוי מעין ימין וסמוי מעין שמאל. ומה שאמר וְאֵין 'אֲפִיקִים' אֶלָּא מָטָר נראה לי בס"ד חלק תיבת 'אֲפִיקִים' תהלים קכו, ד לשתים וקרי בה 'אֲפִיק יָם' כי רוב המטר יורד מן האידים העולים מן הים וכמו שאמרו 'כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, מִמֵּימֵי אוֹקְיָנוּס הוּא שׁוֹתֶה'.