בן יהוידע על סוכה כ״ו

1 מַתְקִיף לָהּ רַב מְשַׁרְשִׁיָּא: עַרְבָךְ, עַרְבָא צָרִיךְ. יש להבין לפי זה גם באור הנר לא יוכל לאמר לאחר 'תן דעתך עלי' דדילמא גם זה השומר ישכח שהוא יום שבת? ונראה לי בס"ד השינה היא הכרחית מצד הטבע מכח האידים ואין אדם יכול לדחותה כשתבא אבל שכחה אינה הכרחית אדרבה הטבע מחייב אם האדם מופקד על דבר אחד לשומרו לא ישכח שמירתו ולא יסיח דעתו מן שמירתו המופקד עליה בשעה קלה. ומה שאמר לִיִחוּשׁ שֶׁמָּא יֵרָדֵם לא הוי גזרה לגזרה משום דזה קרוב לודאי ממש שיפיח בשינה וגם יהיה קבע.

2 אָמַר רַב: אָסוּר לְאָדָם לִישֹׁן בַּיּוֹם יוֹתֵר מִשְּׁנַת הַסּוּס, וְכַמָּה שְׁנַת הַסּוּס? שִׁיתִּין נִשְׁמֵי. ונראה לי בס"ד נרמז מספר השיתין באותיות שמו של סּוּס כי אות ס' מספרו שיתין וגם מלוי הסמ"ך גם כן הוא מספר שיתין וכן אות וא"ו הוא ששה עשרות שהם שיתין. ובזה יובן בס"ד הכתוב בזכריה זכריה יד, כ 'בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה עַל מְצִלּוֹת הַסּוּס קֹדֶשׁ לַיְיָ' ודרשו רז"ל פסחים נ. מצילות הסוס הוא התכשיט שנותנין לסוס בין עיניו, וקשה מאי רבותיה דתכשיט זה שמגיד עליו הכתוב שיהיה 'קֹדֶשׁ לַיְיָ'? ובזה ניחא דמאמר רז"ל זה הוא לשון מליצה כי בסוס נמצא דבר פאר שיתפאר בו הסוס על שאר בריות והוא בשינת עיניו שאינו ישן יותר משיתין נשמי ועל זה אומרו תכשיט שנותנין לסוס בין עיניו פירוש מה שמשבחין ומפארין החכמים לסוס בשינה שבעיניו דעל זה השיעור אמרו מותר לתלמידי חכמים שישן ביום ועם כל זה לעתיד גם זה השיעור יהיה קודש לה' אצל התלמידי חכמים שלא ישן ביום אפילו שיתין נשמי אלא יעסוק בתורה ולא ישן רגע אחד ביום.