בן יהוידע על שבת קמ״ט

1 "אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִם". מַאי תַּלְמוּדָא? אָמַר רַבִּי חַנִּין: אַל תְּפַנּוּ 'אֵל' מִדַּעְתְּכֶם. יש להקשות מהיכא משמע אַל תְּפַנּוּ 'אֵל'? ועוד הוה ליה למימר מִלְּבַבְכֶם או מִמַחְשֶׁבְוֹתְכֶם ומאי מִדַּעְתְּכֶם? ונראה לי בס"ד דידוע שני יצרים יש לאדם, אחד מתהווה מכוחות החמריים שבו וזה נקרא יצר הגופניי, ועל אותו היצר הגופניי אמרו רבותינו ז"ל סוכה נב:, קידושין ל: יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכָל יוֹם, וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ, וְאִלְמָלֵא הקב"ה שֶׁעוֹזֵר לוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ, ועל יצר הנפשיי אמרו רבותינו ז"ל יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְחַדֵּשׁ עָלָיו בְּכָל יוֹם, כי זה נמשך מן הקליפה מלמעלה, ולכל יום יש קליפה בפני עצמה כנגד בחינת אותו היום בלבד וכאשר אבאר בזה בס"ד לקמן במסכת סוכה במאמרים הנז'. והנה זה היצר הגופניי הוא עצור בקרב האדם מעת הלידה, והוא נקרא 'מֶתֶג הַחֲמוֹר' ככתוב משלי כו, ג שׁוֹט לַסּוּס מֶתֶג לַחֲמוֹר, וכיצד זה שהוא מתג החמור שעצור בקרב האדם, אז יצר הנפשיי מושך בו את האדם לדרך הרע לעשות מעשים רעים, כי יצר הנפשיי שהוא מַלְאָךְ הבא מן הקליפה בכל יום עושה פעולתו באדם בזה היצר הנקרא 'מֶתֶג הַחֲמוֹר'. ועל זה היצר שנאמר עליו מִתְגַּבֵּר בְּכָל יוֹם וְאִלְמָלֵא הקב"ה שֶׁעוֹזֵר לוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ צריך להבין במה עוזרו? והנה נראה מזוהר הקדוש שעוזרו בשם 'אֵל' שהוא חסד, כי עוזר זה עושה הקב"ה לאדם בתורת חסד ואינו משורת הדין, יען ששורת הדין מחייבת שהאדם הוא ילחם לעצמו, אך במדת חסד עוזר לו הקב"ה, וכל דבר הנעשה בתורת חסד נעשה בשם 'אֵל' כנודע, ולכן אמר הכתוב תהלים נב, ג מַה תִּתְהַלֵּל בְּרָעָה הַגִּבּוֹר חֶסֶד 'אֵל' כָּל הַיּוֹם, והיינו הגבור קאי על יצר זה שהוא מתגבר בכל יום להרע לאדם, הנה חֶסֶד 'אֵל' כָּל הַיּוֹם לעזור אותו. וידוע מה שאמרו בזוהר הקדוש אף על פי ששם 'אֵל' הוא חסד הנה הוא זועם בכוחות הדינין, ולכן נאמר תהלים ז ,יב וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם, רצונו לומר זֹעֵם בכוחות הדינין אבל לנו עושה פעולה של חסד. נמצא זה היצר הגופניי הַמִתְגַּבֵּר בְּכָל יוֹם הוא נכנע ונחלש על ידי הארת שם 'אֵל' שהוא זֹעֵם בכוחות הדינין, והנה אם תניח מספר 'אֵל' 31 על מספר 'מֶתֶג' 443 יעלה מספר 'דַּעַת' 474 ולכן אמרו רבותינו ז"ל כל מי שאין בו דעת הרי הוא חוטא, רצונו לומר שאינו זוכה להמשיך הכנעה משם 'אֵל' לְמֶתֶג שבקרבו שבזה יהיה הצרוף מספר 'דַּעַת', הרי זה חוטא מכח תגבורת יצר הגופניי שהוא 'מֶתֶג הַחֲמוֹר'. ובזה יובן הפסוק במשלי משלי יט, ב גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב, ולזה אמר שם יא, ט וּבְדַעַת צַדִּיקִים יֵחָלֵצוּ, וזה אומרו שם כד, ח גֶּבֶר חָכָם בַּעוֹז היא התורה שם כד, ה וְאִישׁ דַּעַת מְאַמֶּץ כֹּחַ, והרי הוא כמבואר. והנה ידוע דכל חמריים רעים נקראים בשם אֱלִילִם, כי אֱלִילִם הוא ענין הבל ותוהו שאין בו ממשות וקיום, כמו רֹפְאֵי אֱלִל כֻּלְּכֶם, באיוב יג, ד ולזה אמר אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִם הם כוחות מריים רעים שמהם מתהווה יצר הגופניי הנקרא מתג, כי על ידי כך לֹא תְּפַנּוּ 'אֵל' מִדַּעְתְּכֶם, רצונו לומר מספר דעת שהוא מורה על שליטת כח שם 'אֵל' ב'מֶתֶג' לֹא תְּפַנּוּ ותסלקו מספר שם 'אֵל' מן מספר 'דַּעַת' כדי שלא ישאר מספר 'מֶתֶג' לבדו שהוא יצר הגופניי וישלוט בכם באין מעכב, ולזה אמר מִדַּעְתְּכֶם דייקא, שאם תפנו להדבק באלילים הנזכרים אז יפנה גם כח שליטת שם 'אֵל' מן מספר 'דַּעַת' , כי יעזוב אתכם ולא יעזור לכם.

2 כָּל שֶׁחֲבֵרוֹ נֶעֱנָשׁ עַל יָדוֹ, אֵין מַכְנִיסִין אוֹתוֹ בִּמְחִצָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. נראה לי בס"ד הכונה על עולם היצירה שהיא בסוד וא"ו דשמא קדישא, אלא ישאר בעשיה שהיא בסוד ה"א אחרונה שה"ס שהוא סוד מלכות ודו"ק.

3 שֶׁהָיָה מַטִּל פּוּר עַל גְּדוֹלֵי מַלְכוּת, לֵידַע אֵי זֶה בֶּן יוֹמוֹ שֶׁל מִשְׁכַּב זָכוּר. נראה לי בס"ד היה מתכוין בהטלת הגורל לעשות פרסום ואמבוהא לדבר הרע והמאוס הזה כאלו הוא עושה דבר ההגון לו, ואפשר כי היה בועל ונבעל ולכך היה מטיל גורל על אותם הבועלים אותו לידע יומו, וכל זה הוא מתוקף הטומאה שלו. ובזה פרשתי בס"ד הטעם שהיה אותו רשע אוכל ארנבת, ולא עוד אלא שהיה אוכל אותה חיה, כמה שנאמר בגמרא דנדרים דף סה שצדקיה המלך ע"ה ראה ופרסם קלונו עיין שם, והיינו כי איתא בשער הגלגולים לרבינו האר"י ז"ל שהחוטא במשכב זכור יתגלגל בשפן או בארנבת עיין שם, ולכך אותו רשע מרוב דבקותו בטומאת עון זה של משכב זכור היה אוכל הארנבת המוכנת לגלגול עון זה כשהיא חיה שהיא אכילה משונה.

4 בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ אוֹתוֹ רָשָׁע לַעֲשׂוֹת לְאוֹתוֹ צַדִּיק כָּךְ, נִמְשְׁכָה עָרְלָתוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה. נראה לי בס"ד טעם למספר כמנין יֵצֶר 300, וכמנין אותיות 'קר' דזיופא דסטרא אחרא כנזכר בזוהר הקדוש. ועוד נראה לי בזה דכתב מהרד"ף ז"ל בשם רבינו האר"י ז"ל דנבוכדנצר היה גלגול נמרוד עיין שם, ונראה לי לכן שניהם ראשיהם שוה שהוא נו"ן המורה על 'נפילה' ולכן נמשכה ש' אמה כמנין נִמְרוֹד 300. ונראה לי כי ראש שמו נו"ן מורה על נפילה ראשונה שנהפך לבהמה, ואחר נו"ן נבוכדנצר יש אותיות כָּבוֹד, ירמוז על כבוד שהיה לו אחר נפילה זו שרכב על ארי וקשר לו תנין בראשו, וכמו שנאמר דניאל ד, לג וּרְבוּ יַתִּירָה הוּסְפַת לִי. ואחר אותיות כָּבוֹד נבוכדנצר יש אותיות נצר ירמוז על מפלתו האחרונה, דאחר שמת בכ"ה לחודש ונקבר בכ"ו לחודש אז אויל מרודך בנו בכ"ז לחודש הוציאו מקברו לקיים מה שנאמר ישעיהו יד, יט וְאַתָּה הָשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ כְּנֵצֶר נִתְעָב, כמו שכתב רש"י ז"ל בסוף מלכים, וזהו רמז אותיות נֵצֶר הנשארים בשמו שהושלך כְּנֵצֶר נִתְעָב.

5 שֶׁמָּא לִמְשֹׁל עָלֵינוּ הוּא בָּא. נראה לי בס"ד אותם שרעשו בגיהנם בבואו הם אותם הגויים שהיה מתעסק עמהם במשכב זכור שמתו קודם ממנו וירדו לגיהנם, ובראותם שבא במחיצתם אמרו שמא למשול בם בא או ליחלש כמותם? כי ידוע מעובדא דאיתא בסדר אליהו זוטא פרק ח שהמתעסקים בעבירה זו כל אחד ילקט עצים לשרוף חבירו, וזה הנשרף חוזר לקדמותו ומלקט לשרוף לאותו שליקט בשבילו, וכן על זה הדרך, כי אף על פי שיש בגיהנם אש כך נגזר עליהם כנזכר שם, ולכן גם אלו חשבו שמא בא בשביל כך לעשות להם אש והם יעשו לו גם כן אש כהך עובדא.