בן יהוידע על שבת י״ד

1 הָאוֹחֵז סֵפֶר תּוֹרָה עָרֹם, נִקְבָּר עָרֹם. עיין בתוספות מה שכתב בזה קצת משמע דלאו דווקא ספר תורה דהא כל כתבי הקדש תנן במסכת ידים שמטמאין את הידים, ועדיין צריך לומר למה אמר נקבר הוה ליה למימר נשאר ערום או הרי הוא ערום וקבורה מאן דכר שמה? ונראה לי בס"ד דידוע הטעם שכר מצות בהאי עלמא ליכא, מפני שהמצוה נצחית ואין כבוד למצוה שיהיה שכרה פוסק ואינו נצחי לכך יקבלנו בעולם הבא ששם השכר נצחי, נמצא לפי זה נמנע השכר מעולם הזה בשביל 'כבוד המצוה' על כן זה הָאוֹחֵז סֵפֶר תּוֹרָה עָרֹם שאינו מכבד המצוה יתנו לו שכר מצוה ההיא בעולם הזה שאינו נצחי, דמאחר שאינו נזהר בכבוד המצוה לא יתנו לו השכר לפי כבודה אבל לא יקופח שכרו לגמרי כי אין הקב"ה מקפח שכר בריה, ואם כן שכר מצותו ההיא יקחנו בעולם הזה עד זמן קבורתו באופן שבעת שנקבר לא נשאר בידו מן השכר כלום שכבר אכלו בעולם הזה ולא ישאר לעולם הנצחי כלום. ומה שֶׁאָמַר רַבִּי זֵירָא: עָרֹם בְּלֹא מִצְווֹת לשון רבים כונתו על מצות השייכים לספר תורה שיש בהם ענין אחיזה, דהיינו אוחז ללמוד בו או אוחזו להראותו לציבור או אוחזו לגללו.

2 בְּשָׁעָה שֶׁתִּיקֵן שְׁלֹמֹה עֵרוּבִין וּנְטִילַת יָדַיִם יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה משלי כג, טו בְּנִי, אִם חָכַם לִבֶּךָ, יִשְׂמַח לִבִּי גַם אָנִי משלי כז, יא חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי וְאָשִׁיבָה חֹרְפִי דָבָר. יש להקשות למה אמרה עליו פסוק זה אחר שתיקן גם נטילת ידים ולא אמרה כשתיקן ערובין בלבד? ונראה לי בס"ד כי בשעה שתיקן ערובין היה פתחון פה לאיש שוגה ופתי לחשוב שתיקן זאת להנאתו להקל מעליו משא הכבד הזה של איסור הוצאה והלכה מרשות לרשות ואין כונתו לשם שמים וגם אין רוּחַ הֳ' דִּבֶּר בּוֹ בזה, אך אחר שתיקן נטילת ידים שהיא טרחה גדולה ועול כבד שיאסור לאדם לאכול בלא נטילת ידים ולפעמים קור גדול וקשה הרחיצה, גם לפעמים לא יזדמן לפניו מים ליטול, ומה לו להוסיף טרחה זו ומשא כבד עליו ועל העולם אלא ודאי רוּחַ הֳ' דִּבֶּר בּוֹ וכל מעשיו לשם שמים, ואם כן ממילא ידעינן גם ענין עירובין רוּחַ הֳ' דִּבֶּר בּוֹ ולא נתכון לשם פניה חס וחלילה! ולכך כיון שתיקן עירובין ונטילת ידים אז אמרה עליו פסוק זה אִם חָכַם לִבֶּךָ להשיג האמת מה שהוא רצון שמים יִשְׂמַח לִבִּי גַם אָנִי, כי הנה עתה חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי בתיקון נטילת ידים, וְאָשִׁיבָה רוֹדְפִי דָבָר בתיקון עירובין שלא יאמרו מלבך בדית תיקון זה להנאתך, ואמרה 'חֹרְפִי' כי כל המחרף בדברי חכמים כאלו מהרהר אחר השכינה.