בן יהוידע על עירובין כ״ב א

1 אִיכָּא קוּרְמֵי בְּאַגְמָא. נראה שהוא על אותו הגדל באגמים הנמצאים במדינות אלו שקורין אותו בערבי בשם כ'י'רי'ט והוא נאכל על ידי בישול ותיקון.

2 כִּבְיָכוֹל כְּאָדָם שֶׁנּוֹשֵׂא מַשׂאוּי עַל פָּנָיו, וּמְבַקֵּשׁ לְהַשְׁלִיכוֹ מִמֶּנּוּ. נראה לי בס"ד הענין בנמשל דידוע ששם אלקים פועל בטבע לכן אלקים 86 בגימטריא הטבע 86 מה שאין כן שם הוי"ה פועל למעלה מן הטבע ולכן תמצא שלפני אותיות שם אלקים יש אותיות במוכן כי כח הטבע הוא מוכן ומזומן בעולם הזה מששת ימי בראשית ושם אלקים שולט 'במוכן' הזה של עולם הזה לכן שם אלקים הוא למעלה מאותיות הטבע וזהו שנאמר דברים ז, י וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו רוצה לומר במוכן של עולם הזה הרמוז באותיות לפניו.

3 "הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם", וְלֹא לְמָחָר לַעֲשׂוֹתָם. "הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם" וּלְמָחָר לִטֹּל שְׂכָרָן. נראה לי בס"ד הכונה על פי מה שכתב המפרשים ז"ל הא דשכר מצות בהאי עלמא ליכא מטעם דקיימא לן בבא מציעא סה. אין שכירות משתלמת אלא לבסוף וכל ימיו של אדם הוא כפועל, וכשימות שנעשה חפשי מן המצות אז יקבל שכרו וכל זה בשכר מצות שיש להם סוף בזמן המיתה, אבל עסק התורה אין לו סוף ואין לו הפסק שגם אחר פטירה מעולם הזה הוא נוהג אצל הנפש שעוסקת בתורה בישיבות הצדיקים כמו שאמרו בגמרא ברכות סד. תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנאמר תהלים פד, ח 'יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל יֵרָאֶה אֶל אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן' וגם הגוף בקבר שפתותיו דובבות בתורה כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק שיר השירים ז, י דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים. וזהו שאמר הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם וְלֹא לְמָחָר לַעֲשׂוֹתָם איירי על מעשי המצות שיש להם סוף בזמן מה שאין כן בלימוד התורה ולכן אמר לַעֲשׂוֹתָם ולא אמר לְלַמְּדָם וכיון שיש להם סוף והפסק כי למחר נעשה חפשי מן המצות לכן הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם וּלְמָחָר לְקַבֵּל שְׂכָרָם דאין שכירות משתלמת אלא לבסוף, מה שאין כן שכר תורה אפשר שישתלם גם בעולם הזה ואין לה הפסק.