ים של שלמה על חולין ג׳:ו׳

6 דין תורבץ הושט שניקב במשהו טריפה ות"ה לאו מקום שחיטה הוא הלכך אם התחיל השחיטה כ"ש בתורבץ וגמרה בושט פסולה וה"ה אם שחט הושט תחילה בבהמ' ואחר ששחט רובו הגרג' ושחט בתורבץ פסולה ודין מקום שחיטה למעלה בושט כדי שיאחז בב' אצבעותיו והיינו רוחב אצבע וזהו דיעבד אבל לכתחילה נכון לשחוט באמצע הצואר ולמטה עד מקום שישעיר הושט דקיימא פירצי ודמי לכרס ובקנה משפוי כובע עד כנפי הריא' התחתונה שהיא עליונה כשהיה תלויה ברגליה והוא כל אורך הצואר כשתמשוך הבהמה צוארה לרעות כדרכה ובלבד שלא תאנוס למשוך צוארה יותר ממה שרגילין לעשות כשהיא רועה ובעוף עד גגו של זפק ולא גגו בכלל:

7 מסקינן בסוגיא דתורבץ הושט שניקב במשהו טרפה כרבי וגם לאו מקום שחיטה הוא הלכך אם התחיל השחיטה כל שהוא בתורבץ וגמר' בושט פסולה וה"ה אם שחט הושט תחילה בבהמה ואחר ששחט רובו הגרים ושחט בתורבץ פסולה אף אם שחט אח"כ כל הקנה כהלכתו הי ניהו תורבץ הושט רב ביבי בר אביי אמר כל שחותכו ועומד במקומו זהו תורבץ הושט כל שחותכו וכויץ זהו ושט עצמו יונה אמר רבי זירא מבלעתא וכמה אמר רב אויא פחות משערתא ועדיף מחיטתא ויונה הוא שם חכם וכן נמצא בה"ג ובערוך וכן דעת רוב הפוסקים שהשמיטו דין זה רק שבשחיטת אשכנזים כתבו וביונה שאין להם תורבץ הושט כו' והוא מסמ"ק והבל הוא בעיני וכן יראה מפירש רש"י למעיין בו וכתב הרי"ף אחריו ואסיקנא למעלה דלא חזי לשחיטה בושט עד כמה אמר רב נחמן עד כדי תפיסת ידיו פירש רש"י ד' אצבעות והיינו בשור הגדול ובשאר בהמה חיה ועוף כל אחד לפי מה שהוא ובה"ג פירש כשיתפוס בשתי אצבעות והיינו רוחב אצבע וכן תפס הרי"ף דבריהם ואף התוספות כתבו שכל דבריהם דברי קבלה ויש לסמוך עליהם ר"ל בדיעבד אבל לכתחילה כתב הרשב"א ונכון לחוש ולהחמיר ככל הפירושים והר"ן כתב בשם הרא"ה שקבלה בידו מאחיו דשיעור ושט דעוף למעלה כנגדו בקנה משיפוי כובע ולמטה ונמצא כתוב בליקוטים שיש שכופין אוזן הבהמה ובמקום שיכלה האוזן שם שוחטין וכן עושין המומחין ולמטה עד כמה הוא מקום שחיטה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה עד כדי שישעיר הושט פירש דקאי פירצי פירצי ודמי לכרסא ולפי שאין בקיאין בזה נכון לשחוט באמצע הצואר ובקנה ק"ל דמקום שחיטה משיפוי כובע ולמטה עד כנפי הריאה התחתונה שהיא עליונה כשמפשיטה הטבח ובלבד שלא יאנוס אותה אחר למשוך הקנה מחוץ לריאה וגם בעינן שלא תמשוך את צוארה באונס דהיינו אם יש מאכל בבור או במקום גבוה כי הוא בעיא דלא נפשטה ואזלינן לחומרא אלא כשהיא מושכת צוארה כדרכה ורועה זהו מקום שחיטה ומסיק תלמוד' ובעוף עד הזפק פירש עד גגו של זפק ולא גגו בכלל ונמצא כתוב שיש סימן להבחין אם שחט גגו של זפק או לא אם נראה עור לבן בידוע שנגע בו כי הזפק אין לו ב' עורות ותרנגולים שלנו קשה להבחין שכל הושט לבן הוא אלא עד מקו' שיתחיל הושט להרחיב הוא נגו של זפק ומדלא יהיב שעורא למטה בקנה בעוף משמע שכל הקנה כשר לשחיטה וכן למטה בושט באווזא שאין לה זפק אלא שנמצאו בשתיהן עד חלל הגוף וכן נמצאו בכל הלכות שחיטה: