מקור משנה חולין ג׳:ה׳
5 אֲחוּזַת הַדָּם, וְהַמְּעֻשֶּׁנֶת, וְהַמְצֻנֶּנֶת, וְשֶׁאָכְלָה הַרְדֻּפְנִי, וְשֶׁאָכְלָה צוֹאַת תַּרְנְגוֹלִים, אוֹ שֶׁשָּׁתְתָה מַיִם הָרָעִים, כְּשֵׁרָה. אָכְלָה סַם הַמָּוֶת אוֹ שֶׁהִכִּישָׁהּ נָחָשׁ, מֻתֶּרֶת מִשּׁוּם טְרֵפָה, וַאֲסוּרָה מִשּׁוּם סַכָּנַת נְפָשׁוֹת:
פירוש ים של שלמה על חולין ג׳:ה׳
5 דין ישב לו קוץ בושט חיישינן שמא ניקב אפילו אין שם קורט דם ולאו דוקא ושט אלא כל הדומה לו כגון מרה ודקין ואפילו מונח מחט לשם חיישינן חוץ מגבי ושט דלא חיישינן אלא בתחוב שם אבל נמצא קוץ מבפנים מונח אין חוששין:
6 אמר עולא ישב לו קוץ בושט אין חוששין שמא הבריא פי' הנקיב כמו וברא אותם בחרבותם או מל' בריא ר"ל אין חוששין שמא כבר ניקב והבריא אח"כ שנסתם הנקב וקרום שעלה מחמת המכה אינו קרום ופריך תלמודא מ"ש מס"ד כו' קסבר עולא אין חוששין לס"ד וכ' הרא"ש ולקמן פסקינן דחוששין לס"ד הלכך פסק ר"א ז"ל דאם ישב לו קוץ בושט חוששין שמא הבריא וראב"ן זקני פ' כעולא והביא ראייה ממחט שנמצא בעובי ב"ה מצד אח' כשרה ולא חיישינן שמא הבריא והא דחיישינן לס"ד משום דיש רגלים לדבר כדמפ' לקמן וגם שכיחא ומ"ה מפקינן לה מחזקת היתר כמ"ש התו' והתלמוד' דקאמר קסבר עולא אין חוששין לס"ד לא חש להאריך ולחלק כמו שחלקתי אבל לענין פסק הלכה יש לנו לחל' דלא תיקשי לן ממחט שנמצא בעובי ב"ה ואפשר דרי"ף ז"ל היה מחלק משום דעובי ב"ה הוא עב לא חיישינן שמא הבריא ומסתברא כדברי הר"א דמשום עובי כל דהו אין לחלק ע"כ והס"ת נוי פסק כעולא ומהרי"ח נמי כ' שכך משמע מדברי התו' שהרי כת' על מה שפירש"י דהא דעולא איירי באין עליו קור' דם ונראה דאפי' יש ק"ד מבפנים אין לחוש כיון דאין ק"ד מבחוץ אלמא דס"ל לתו' דהלכה כעולא דאין חוששין לשמא הבריא עד שיהא ניכר ק"ד מבחוץ וא"י מה ראייה זו דילמא אליבא דעולא הוא דכ' הכי ואדרבא בתו' שלנו כ' דאין הלכה כעולא כדעת הרי"ף והרמב"ם וכ"נ עיק' מאחר דסתמא דתלמודא קאמר קסבר עולא אין חוששין לס"ד אלמא דהכי ס"ל וא"כ אין הלכה כדבריו וכן מצא' להדיא בפסקי תו' וצריכין לחלק בין ושט שעורו דק והמסס וב"ה שעורן עב ולפ"ז אפי' ליכא ק"ד מבפנים חוששין שמא הבריא כמ"ש רש"י דאיירי בליכא ק"ד ואף שפירש התו' דאיירי אפי' באיכא ק"ד מ"מ ס"ל נמי דאיירי סתמא בין איכא ק"ד בין ליכא ק"ד וכ"ד הרשב"א והר"ן דחוששין שמא הבריא אפי' בדליכא ק"ד ולאו דוקא ושט אלא כל הדומה לו כגון מרה ודקין שעורן דק חיישינן שמא הבריא ולא עוד אלא אפילו ישב ומונח מחט לשם חיישינן שמא ניקב כמ"ש לקמן בסי' מ"ט ומ"מ גבי ושט מסקינן הכא בסוגיא דלא חיישינן אלא דוקא בישב דהיינו נתחב מבפני' אבל נמצא קוץ מבפנים לכולי עלמא ליכא למיחש דכולהו חיוי' ברייתא קוצי אכלן כדמסיק תלמודא: