ים של שלמה על חולין י״ב

1 דין שלוח הקן נוהג בארץ ובחוצה לארץ בחולין אבל לא במוקדשין שאם הקדיש עוף לבדק הבית ופרח מידו ומכירו ומצאו רובץ על אפרוחים או על בצים לוקח הכל ומביאם לגזבר ומיירי באומר תרנגולתא זו אבל אם אמר הרי עלי וברחה פקעה קדושתה אווזין ותרנגולין של חולין שמרדו בבעליהן וברחו להם הרי הם הפקר והמחזיק בהם זכה ועוף טהור שהרג את הנפש פטור משלוח קן אפילו לא נגמר דינו:

2 שלוח הקן נוהיג בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין אבל לא במוקדשין ופריך בגמרא מוקדשין אמאי לא דאמר קרא שלח תשלח את האם במי שאתה מצוה לשלחו יצא זה שאי אתה מצווה לשלחו אלא להביאו לידי גזבר אמר רבינא הלכך עוף טהור שהרג את הנפש פטור משלוח מ"ט דאמר קרא שלח תשלח את האם במי שאתה מצווה לשלחו יצא זה שאי אתה מצווה אלא להביאו לב"ד לא מבעיא היכא דגמר דיניה בר קטלא הוא אלא אפי' היכא דלא גמר דיניה משום דבעי לאתויי לבי דיני לקיומי ביה ובערת הרע וכן הלכה ופריך הני מוקדשין ה"ד אילימא דה"ל קן בתוך ביתו ואקדשיה מי מחייב כי יקרא קן צפור פרט למזומן אלא דחזא קן בעלמא ואקדשיה ומי קדוש איש כי יקדיש את ביתו קודש אמר רחמנא מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו אלא דאגבינהו לאפרו' ואקדשיהו והדר אהדרינהו האי אפי' בחולין נמי לא מיחייב דתניא נטל את הבנים והחזירן לקן ואח"כ חזרה האם עליהן פטור מלשלח אלא דאגבהה לאם ואקדשיה והדרא מעיקרא איחייב ליה בשלוח מקמיה דאקדשיה דתניא ר"י בן יוסף אומר הקדיש חיה ואח"כ שחטה פטור מלכסות שחטה ואח"כ הקדישה חייב לכסות שכבר נתחייב בכיסוי קודם שיבא לידי הקדש רב אמר במקדיש פירות שובכו פירש גוזלות שראוין להקרבה דהא בני יונה כתיב ושמואל אמר במקדיש תרנגולתו לבדק הבית ומרדה ומסיק דבהכי פליגי דרב סבר דוקא פירות שובכו דקדשי מזבח נינהו וכיון דקדשי קדושות הגוף לא פקע' קדושתייהו אכל בקדיש תרנגולתו לבדק הבית דלאו קדשי מזבח דקדושת דמי בעלמא הוא כיון דמרד' פקעה נה קדושתייהו ושמואל אמר כל היכא דאיתא בבי גזא דרחמנ' איתא דכתיב לה' הארץ ומלוא' וכן אר"י במקדיש תרנגולתו לבדק הבית ומרדה א"ל ר"ש ב"ל וכיון שמרדה פקעה ליה קדושתא א"ל בבי גזא דרחמנא איתא דכתיב לה' הארץ ומלואה והלכה כר"י לגבי רב כדאיתא בפ' מי שהוציאו וכן כתב הרמב"ם בפ' י"ג דה"ס המקדיש עוף לבדק הבית ופרח מידו והרי הוא מכירו ומצאו רובץ על האפרוחים או על הביצים לוקח הכל ומביאה לידי גיזבר שאין שלוח האם נוהג במוקדשין שנ' ואת הבנים תקח לך ואלו אין שלך ע"כ ותלמודא דלעיל לא דריש מהאי קרא משום דאיירי בקדשי מזבח לכ"ע ובקדשי מזבח אמרינן בסוף תמורה דחלב המוקד' ובצי' תורין לא נהנין מדרבנן אבל אין מועלין בהן בד"א בקדשי מזבח אבל הקדיש תרנגולת מועלין בביצה כן פי' התו' בשם הקו' דמ"ה דריש תלמודא בע"א תו מסיק בסוגייא דפליגי ר"י ור"ל באומר מנה זו לבדק הבית ונגנב או נאבד רי"א חייב באחריותו עד שיבאו לידי גיזבר ור"ל אמר כל היכא דאיתא בבי גזא דרחמנא איתא דכ' לה' הארץ ומלואה ומפרש ר"ל אדר"ל ל"ק דהכא איירי בתר דשמעינן מר"י רביה דאמר כל היכא דאיתא כו' ור"י נמי לא קשה הא דאמר הרי זו א"כ כל היכא דאיתא בבי גזא דרחמנא איתא הא דאמר הרי עלי א"כ היה ברשותו עד דאתא לידי גיזבר וא"כ ממילא תרנגולת דאקדש לבדק הבית ומרדה איירי באומר הרי זו אבל באומר הרי עלי כיון שמרדה פקעה קדושתה מאחר דלא קדיש קדושת הגוף כתבו התוס' דשמעינן מהכא דאווזים ותרנגולי' של חולין שמרדו בבעליהם והלכו להן הוי הפקר והמחזיק בהן זכה דהא הכא היינו טעמא כיון דמרדו הוי הפקר ע"כ והר"ן הביא נמי דברי התו' והוסיף וז"ל ואע"ג דלא ק"ל כרב היינו דוקא לגבי הקדש משום דכל היכא דאיתא בבי גזא דרחמנא איתא אבל מרשות בעלים מיהו משמע דנפיק דהוה לה כשיירא שעמד עליה גייס וטרפה דכל היכא דאין הבעלים יכולים להציל יכול לומר מהפקיר קא זכה ה"נ כיון שמרדה וא"א לבעלי' להחזיר' יצאה מרשו' וכל הקוד' זכה:

1 דין אע"פ שבהקדשות ומעשרות שמתחללין על מעות חולין ונגנבו או אבדו אין חייבים באחריותן אבל גבי ערכין חיי' באחריות':

2 תניא ר' נתן אומר ונתן את הערכך ביום ההוא קודש לה' מה ת"ל לפי שמצינו בהקדשות ובמעשרות שמתחללין על מעות של חולין נגנבו או שאבדו אין חייב באחריותן יכול אף זה דמשהפריש יפטר ת"ל את הערכך קודש אין ערכין קדושין עד שעת נתינה ליד הגזבר וקרא הכי דריש וחשב לו הכהן למקדיש את שדה מקנתו את מכסת הערכך ושבקינן והאי את הערכך דכתיב בתרי' קאי אערכין דאילו בפדיון הקדש כתיב לעיל מיניה והיו לו דהיינו בלא שום נתינה אלא משעת הפרשה יצא ומסיק אר"ה הכל מודים בערכין דאף ע"ג דלא אמר עלי מיחייב דכתיב את הערכך חולין הן עד שיבאו לידי גיזבר וכן הביאו הרמב"ם בהלכת ערכין פ"ג:

1 דין דשלוח הקן אינו נוהג אלא בשאינו מזומן כגון יוני שובך ועלייה וציפורין שקננו בטפיחין ובבירי' ואווזין ותרנגולין שקננו בפרדס בכ"מ שימצאם בין בר"ה בין בר"י בין באילן בין בארץ או בבורו' שיהין ומערו' ואפי' שמצאו בים או על ראשו של אדם אסור ליקח האם ואין חילוק בין רובצת על אפרוחים או על ביצים ואפי' אפרוח אחר או ביצה אחת ויוני הדרסאות ואווזים ותרנגולים שקננו בבית פטור מלשלח:

2 מתניתי' חומר בכיסוי הדם משלוח הקן שכיסוי הדם נוהג בחיה ובעוף במזומן ובשאינו מזומן ושלוח הקן אינו נוהג אלא בעוף ואינו נוהג אלא בשאינו מזומן ואיזהו שאינו מזומן כגון אווזים ותרנגולי' וקננו בפרדס קננו בבית וכן יוני הרדסיאו' פטור מלשלח ת"ר כי יקר' קן צפור לפניך מה ת"ל לפי שנ' שלח תשלח יכול לחזור בהרים ובגבעות עד שימצא וישלח ת"ל כי יקרא במאורע לפניך קן מ"מ אפילו ביצה אח' או אפרוח אחד בו חייב לשלח כדלקמן במתני' צפור טהורה ולא טמאה לפניך זו רשות היחיד פי' כגון בפרדס ובשדה שאינה משתמר דלא קנייה ליה חצירו בדרך זו ר"ה באילנות מנין ת"ל בכל עץ בבורות שיחין ומערות מנין ת"ל על הארץ וכי מאחר שסופינו לרבות כל דבר מה ת"ל לפניך בדרך בכל עץ לומר לך מה דרך שאין קינוייו ביד' אף כל שאין קינוייו בידך מכאן אמרו יוני שובך פי' יוני מדבריות שקננו בשובך שלו וכן יוני עלייה וציפורין שקננו בטפיחין פי' שנותנין בהן קדרות קטנו' בחומה ובבירות שהן מגדלין תרנגולים ואווז' שקננו בפרדס חייב לשלח קננו בתוך הבית וכן יוני הרדסאות פי' כך שמם ודרכן לגדל עם ב"א פטור מלשלח אר"י המוצא קן בים חייב לשלח שנ' כה אמר ה' הנותן בים דרך אבל מצא קן בשמי' כגון עוף נושא קן באויר לא אע"ג דכתיב דרך נשר בשמים דרך נשר איקרי סתם דרך לא אקרי מה שא"כ בים דכתיב הנותן בים דרך ולא כתיב הנותן דרך ים א"ל רב פפונ' לרב מתנה מצא קן בראשו של אדם מהו א"ל ואדמה על ראשו אלמא אע"פ שהוא בראשו לא משתני שמיה לקרות עפר אל' ש"מ דחד גופיה אדמה הוא א"כ שפיר קרינן ביה על הארץ:

1 דין עוף טמא פטור מלשלח קורא זכור הרובץ על ביצים פטור מלשלחו וכ"ש זכר דעלמא ועוף טמא הרובץ על ביצים עוף טהור או טהור רובץ על ביצי עוף טמא פטור מלשולח:

2 מתניתין עוף טמא פטור מלשלח עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור וטהור רובץ על ביצי עוף טמא פטור מלשלח קורא זכר הוא עוף טהור ודרכו שהוא רובץ על ביצי אחירים ר"א מיחייב וחכמים פוטרין מנה"מ אר"י דאמר קרא כי יקרא קן צפור לפניך עוף משמע לן בין טמ' בין טהור צפור טהור אשכחן דאקרי צפור טמא לא אשכחן דאיקרי צפור ת"ש כל צפור טהור מכלל דאיכא טמא לא מכלל דאיכא אסורה מאי היא אי טריפה בהדיא כת' ואי בשחוטה דמצורע מסיפא דקרא נפקא וזה אשר לא תאכלו מהם לרבו' שחוטה מצורע לעולם בשחוטה דמצורע ולעבור עליו בעשה ובל"ת ת"ש שני צפרים חיות טהורות מכלל דאיכא טמאות לא מכלל דאיכא טרפות טרפות מחיות נפקא אלא אר"נ ב"י למעוטי צפרי עיר הנדח' למאי אי לשלוח לא אמרה תורה שלח לתקלה שיכשלו ב"א אלא לשחיט' רבא אמר למעוטי שלא לזווג לה אחרת קודם שלוחה פי' שאם בא לידו מצורע אחר לאחר שיטהר לה לא יאמר הכהן הבא אחר וזווגה לחיה של מצורע הראשון דהכי משמע טהורו' מכלל דאיכא אסורות ומאי ניהו הנשארת חיה במצור' ולמאי אי לשחיטה הא בעי שלוח ממצורע קמא אלא לשילוח דלא תיפוק ליה לשילוח דתרווייהו רפ"א לצפרים שהחליפן בע"ז פי' לקחן מן הגוי בדמי ע"ז שמכר לו דכתיב והית' חרם כמהו כל מה שאתה מקיי' אחריו כמהו למאי אי לשילוח לא אמר' תורה שלח לתקלה אלא לשחיטה רבינא אמר הכא במ"ע בעוף שהרג את הנפש היכי דמי אי דגמר דיניה בר קטלא הוא אלא קודם גמר דיניה ולמאי אי לשלוח בעי לאתויי לבי דינא לקייומי ביה ובער' הרע מקרבך אלא לשחיטה וכל האי שמעת' סלקא אליבא דהלכתא וכולהו ממעטינהו מטהורות ולא אסורות והרמב"ם הזכיר כולן חוץ מהא דר' שלא לזווג לה כו' לא הזכיר ואפשר דס"ל דאין הלכה כרבא אלא כר"פ ורבינא דבתראי הוו ותו דרשי קראי טהורו' ולא אסורות ר"ל כל אותן שהן אסורות באכילה ממש כגון החליפן בע"ז או שהרגו הנפש ובכלל דבריהם נמי הא דר"נ ב"י למעוטי צפרי עיר הנדחת אבל שלא לזווג לה שאינה אסורה ממש שהרי צפור המשתלחת מותרת לאחר שלוחיה כדאית' בפ"ב דקדושין שלא אמרה תורה שלח לתקלה והרמב"ם כתב שיכול לטהר בה מצורע אפי' אחר ששלחה וא"כ מאחר שאינ' אסורה מנ"ל למעוטי שלא לזווג עמה אחרת ואף על פי כ' הרמב"ם שאין מטהרים שתי מצורעים כאחת לפי שאין עושין מצות חבילות היינו לטהרם כאחת אבל הכא שכבר נגמרה עיקר טהרתו אלא דבעי שילוח למצוה מה בכך שישלחנו בעבור שניהם שהרי מזווג לה אחרת א"כ אין זו חבילות וכשיבא אליה יאיר עינינו בהלכה אי שרי לזווגה או לא:

1 דין אם שהיא טרפה חייב לשלח אבל האפרוחים שהם טריפה פטור מלשלח ואפי' לקח האם קודם שנטרפו ואח"כ נטרפו פטור מלשלח שחט קצת סימנים בתוך הקן חייב לשלח ואם לא שילח אינו לוקה ואם מטלית וכנפי נוצה מעוף אחר או ביצים מוזרות מפסיק בינה לקן או שיש סדרי ביצים שנים זה על גב זה או שזכר על הביצים ונקבה על גביו או אם על גבי אם בכולהו חייב לשלח ואינו לוקה וקורא נקבה הרובצת אפי' על ביצים שאינה שלה חייב לשלח וכן כל אם הרובצת על בצים שאינה שלה חייב לשלוח אלא שאינו לוקה:

2 פיסקא עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור בשלמא עוף טמא רובץ על ביצי טהור בעינן צפור וליכא אלא עוף טהו' רובץ על ביצי עוף טמא הא צפור הוא כדא' ר"כ תקח לך ולא לכלביך הכא נמי תקח לך ולא לכלביך ואהיכא אתמר דר"כ אהא דתניא אם שהיא טרפה חייב בשילוח אפרוחים שהן טרפות פטור משלוח מנה"מ אמר ר"כ תקח לך ולא לכלביך בע' רב הושיעא הושיט ידו לקן ושחט מיעוט סימנין מהו מי אמרי' כיון דאלו שביק להו מיטרפי בעינן לך ולא לכלביך ולא חייב בשילוח או דילמא כיון דבידו למיגמר שחיטה תקח לך קרינן ביה וחיי' בשילוח תיקו והרמב"ם כתב וז"ל היתה האם טריפה חייב לשלח שחט מקצת סמנים בתוך הקן קודם שיקחנה חייב לשלח ואם לא שלח אינו לוקה ע"כ ולכאור' משמע דקאי אאם ששחט בה מקצת סימני' וכ"כ הטור וז"ל הרמב"ם שחט קצת סימני' בתוך הקן כו' ומ"ה השיגו גם הר"ן וז"ל ונרא' מדבריו דאאם קאי וק' דמ"ש מאם טרפה ואם לאפרוחי' נתכווין לא הו"ל לסתו' אלא לפרש ע"כ וכדי דלא נשוה אותו טועה מוכרחין אנו לפרשו דאאפרוחין קאי והא דממעטי' אפרוחי טריפי לאו דוקא שנטרפו קודם שנטל האם אלא לא הספיק ליטול את הבני' עד שמתו או שנטרפו פטור מלשלח וכן אי' בתוספתא בעי ר' ירמיה מטלית מהו שתחוץ בינה לבין הביצים או האפרוחים וכן כנפים תלושים פי' נוצות או בצים מוזרות מהו שיחוצו בינה לבין שאר הבצים טובים שתחתיהן אבל בצים מוזרות לחוד פשיטא שפטור בשילוח כדלקמן במתני' תו קא מבעיא שני סדרי בצים זו על גב זו מהו שיכול ליטול התחתונים קודם השילוח וכן זכר על גבי ביצים ונקבה על גבי זכר מהו וכולן עמדו בתיקו ואזלינן לחומרא שחייב בשילוח ואינו לוקה אם לא שלחן והרמב"ם הוסיף נמי אם על גבי אם וז"ל הר"ן והרמב"ם הזכיר עמהן או שהיתה האם על גבי אם אע"פ שלא הוזכרו בגמ' ונ"ל שלמדה משני סדרי ביצים זה על גב זה דכיון דמספק' לן בשני סדרים של בצים אע"ג דתרווייהו בני שילוח ה"נ אית לן לספוקי באם על אם דמאי שנא ולפי זה כי נקט בעייא זכ' ונקב' היינו לומ' דאפי' בכה"ג איכא לספוקי שמא חייב בשילו' ומאי דליכא לספוקי בנקבה על גבי נקבה דדילמא לא מיחייב בשילוח עליונה מספק' דשני סדרי בצים שמעינן ליה ע"כ עוד נ"ל לפרש דעת הרמב"ם בכה"ג שהאם הרובצת על הבצים אינה אם ממש אלא תרנגולת רובצת על בצים של בר אווז או איפכא והאם שיושב למעלה היא אם של הבצי' תו בעי ר' זירא יונה על ביצי תסול הוא עוף טהור דומה ליונה וכן תסיל על ביצי יונה מהו אמר אביי ת"ש עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור וטהור רובץ על ביצי עוף טמא פטו' משילוח דאי טהור וטהור חייב ודחי דלמא בקורא שדרכו בכך אבל עוף אחר לא תו מסיק אר"א מחלוקת בקורא זכר אבל בקורא נקבה דברי הכל חייב פשיטא קורא זכר תנן מהו דתימא רבנן אפי' קורא נקבה פטרי והא דקתני זכר להודיעך כחו דר"א קמ"ל ואר"א מחלוקת בקורא זכר אבל בזכר דעלמא דברי הכל פטור פשיטא קורא זכר תנן מהו דתימא ר"א אפי' זכר דעלמא מיחייב והאי דקתני קורא זכר להודיעך כחן דרבנן קמ"ל תנ"ה זכר דעלמא פטור קורא זכר ר"א מחייב וחכמים פוטרין והרי"ף לא הביא אלא הא דר"א בתרייתא שאין בו נ"מ לפסק הלכה מאחר דהלכ' כרבנן והרא"ש השיגו בזה וכתב וז"ל תמיהני למה לא הביא רי"ף ז"ל מימרא קמייתא דר"א דלכאורה משמע דאיתנהו לתרווייהו דתרי מילי נינהו ול"פ אהדדי ואני לא הייתי כותב מימרא דר"א בתרייתא משום דלית בה נפקותא לפסק הלכה ולא כתבתיה אלא לדקדק בדברי רי"ף ז"ל דנר' שהיה כתוב בספרו וא"ד אר"א ופליגי תרי לישנא דר' אליעזר אהדדי דללישנא קמא נקט קורא זכר משום רבנן א"כ לר"א זכר דעלמא נמי חייב ופסק הוא הלכה כלשון אחרון דר"א משום דתניא כוותי' ולאפוקי מל"ק ולאשמועינן דלא מחייבי רבנן בקורא נקב' ואין נראין לי דבריו דבספרים שלנו אין בהן איכ' דאמרי וגם לכאורה משמע דל"פ אהדדי דאע"ג דנקט קורא זכר משום רבנן היינו למעוטי נקבה דרבנן מודו בה מדלא תנן קורא סתם והוי משמע בין בזכר בין בנקב' אבל קורא דתנן היינו אף משום ר"א ולאפוק' דעלמ' וזכר דתני משום רבנן למעוטי נקבם דלר"א הוה ליה למתני קורא סתם ע"כ ואני אומר חלילה לנו להשוות הגדול בטוע' ובודאי כיון לדבר הלכה כי ראו' לדקדק בהלכה דבעיא דר"ז דלעיל דיונ' ותסיל כו' דלא נפשטה ממתני' דעוף טמ' כו' משום דדחינן דילמא בקור' איירי דמשמע להדיא דקורא עדיפ' משאר עופות לפי שדרכו בכך וא"כ לפי מימרא קמייתא דר"א דקא משמע דבקורא נקבה כ"ע מודו דלא תימ' רבנן אפי' קורא נקבה פטרי דקמ"ל דחייב א"כ בעייא דר"ז נפשטה דשאר עופות באינה מינם דפטורה דאי הם חייבים א"כ מאי קמ"ל ר"א בקורא נקבה ומדאיצט' ר"א לאשמעינן בקורא נקבה דרבנן ל"פ עליה דר"א אף שדרכה בכך א"כ שאר עופות ליכא לסלוקי אדעתין דחייב ולפ"ז מאי דדחינן דילמא בקורא אינו דחייה אלא קושטא דמילתא הוא דבהכי איירי דוקא מתני' ואפש' דר"א גופא עיקר דמילתא בא להשמיענו דבר זה דבשאר עופות הרובצי' על בצים אחרים שאינן מינן דפטורים אם לא בקורא נקבה דאי לגופא כדאמר מהו דתימא רבנן אפי' קורא נקבה פטרי הלא זה א"א מדיוקא דמתנית' עוף טמא כו' הא טהור על טהור חייב בשילוח ולכל הפחות בקורא איירי א"נ ה"ק אי לאו דיוק' דמתני' ה"א דרבנן פטרי אפי' בקור' ונ"מ דלפי האמת לא תוקמ' דיוקא דמתני' אלא בקור' ע"כ דחה הרי"ף לדבריו מקמא בעייא דר"ז ולא הביאה כאילו מילתא דפשיטא היא דקורא נקבה כ"ע מודו ול"צ לאשמועינן ואדרבה הביא מילת' אחריתי דר"א דש"מ איפכא דלא תימא ר"א אפי' בזכר דעלמא פליגי אבל בקורא נקבה ליכא לספוקי ובריית' מסייע ליה להך סברא אבל סברא ראשונ' ליתא אלא שר"א היה חושש בה וא"כ נוכל לומר דאף שאר עופות על בצים אחרים חייבי' בשילוח כדיוקא דמתני' ובכל ענין איירי ואף שהרי"ף גופא השמיט כל הבעייות אין זו קושיא שרצונו לקצר וממילא קיימא באיסורא וחייב לשלחם אבל היה חושש הרי"ף דלא תידוק מדברי ר"א בהדיא לקולא דפטירי שאר עופות משילוח באינה מינה ובודאי שדעת הרא"ש שבעייא זו נפשט' דליכ' איסור' אלא כקורא ומ"ה השמיט הרא"ש בעייא דנ"ז ותסיל כו' אע"פ שהביא כל הבעייות משום דס"ל דליתא להאי בעייא מקמא דר"א כמ"ש וכן כתב הטור להדיא שהאם רובצת על בצים שאינן שלה שפטו' משילוח אבל הרמב"ם תפס אותה בעייא ככל שאר בעייות הראשונות שלא נפשטו ואזלינן לחומרא וחייבים בשילוח ואם לא שלח אינו לוקה ובודאי שהרמב"ם כיון לדעת הרי"ף וכמ"ש ומעתה נסתלקה תמי' הרא"ש:

1 דין היתה מעופפת בזמן שכנפיה נוגעות בקן חייב לשלח אין כנפיה נוגעות בקן פטור ואפי' נוגעין מן הצד היתה יושבת בין הביצים או בין האפרוחים אפי' נוגע' פטור היתה יושבת על ב' ענפי אילן והקן תחתיה רואין כל שאלו תשמט ונופלת עליהן חייב ואם לאו פטור היו שם אפרוחים מפריחין או ביצים מוזרת פטור מלשלח:

2 מתניתין היתה מעופפת בזמן שכנפיה נוגעות בקן חייב לשלח אין כנפיה נוגעות בקן פטור מלשלח אין שם אלא אפרוח אחד או ביצה אחת חייב לשלח שנ' קן מ"מ היו שם אפרוחין מפריחין או ביצים מוזרות פטור מלשלח שנ' והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים מה אפרוחים בני קיימא אף ביצי' בני קיימא יצאו מוזרות ומה ביצים צריכים לאמן אף אפרוחין צריכין לאמן יצאו מפריחין פי' פורחין מעצמן עד שא"צ לאמן אמר רב היתה יושבת בין שני רובדי אילן רואים כל שאם תשמט נופלת עליהם חייב לשלח ואם לאו פטור פירש"י יושבת בין שני רובדי אילן והבצים תחתיה אבל הענפים סומכין ומגביהין אותה באויר אז רואין כל שאילו ידח' זה מזה תשמיט האם ותפול עליהם חייב ואם נופלת לצדדין פטור מיתיבי היתה יושבת ביניהן פטו' מלשלח על גביהן חייב לשלח הית' מעופפת אפי' כנפיה נוגעות לקן פטור מלשלח מאי לאו על גביהן דומי' דביניהן מה ביניהן דנגעה בהו ואפ"ה פטור דבעינן רובצת על האפרוחים אף גביהן דנגעה בהו אבל רובדי אילן דלא נגעה בהו פטור לא על גביהן דומיא דביניהן מה ביניהן דלא נגע' עלייהו אף גביהן דלא נגע' עלייהו והיינו רובדי אילן ופריך והא אנן תנן בזמן שכנפים נוגעות בקן חייב לשלח א"ר ירמיה כי קתני מתני' בנוגעה מן הצד וכ' הרמב"ם וז"ל הית' מעופפת אם נוגעות בקן חייב לשלח ואם לאו פטור מלשלח היתה יושבת בין האפרוחים או בין הביצים ואין נוגעת בהם פטור מלשלח וכן אם היתה בצד הקן וכנפיה נוגעות בקן מצידו פטו' מלשלח ע"כ ולכאורה נראה מדבריו דגבי מעופפת על הקן אפי' מן הצד חייב דדוקא יושבת ביניהן הוא שכתב דפטור בנגיעה מן הצד וכן הבין אותו הטור שכתב כך להדיא משמו ובודאי ליתא שא"כ הוא להדיא נגד הברייתא דאפי' מעופפת פטור בנגיעה מן הצד ולאו דוקא קאמר אבל חזינא מילתא דתמיה בדבריו שכתב דאם יושבת ביניהן ולא נגע' בהן דמשמע אם נגעה בהן מן הצד חייב מאחר דיושבת ביניהן וז"א דאפי' בנוגעת בהן אמרינן דפטור דבעינן על כדפרי' וכן פירש"י להדיא וכ"כ הרא"ש להדיא והטור אחריו וכן השיגו הר"ן בזה:

1 דין שלחה וחזרה אפי' ד' וה' פעמים חייב אמר הריני נוטל האם ומשלח הבנים חייב נטל את הבנים והחזירן לה ואח"כ חזרה האם עליהו פטור מלשלח ואסור ליקח האם אפי' לדבר מצוה ולאחר ששלחה ויצאה מתחת ידו יכול לחזור ולתופסה ואסור לחתוך כנפיה קודם שישלחנה ואם חתכן ישהנ' עד שיגדלו כנפיה וישלחנה:

2 מתניתין שלחה וחזרה אפי' ד' וה' פעמים חייב שנאמר שלח תשלח את האם אמ' הריני נוטל את האם ומשלח את הבנים חייב שנ' שלח תשלח את האם נטל את הבנים והחזירן לה ואם חזרה האם עליהן פטור מלשלח פי' מאחר שנטל את הבנים א"כ זכה בהן והוי מזומן א"ל האי מרבנן לרבא ואימא שלח חדא זימנא תשלח תרי זימנין א"ל שלח אפי' מאה פעמים תשלח אין לי אלא לדבר הרשות לדבר מצוה מניין ת"ל תשלח מ"מ תו שנינו הנוטל אם על הבנים רי"א לוקה ואינו משלח וחכ"א משלח ואינו לוקה זה הכלל כל מצות ל"ת שיש בה קום עשה אין לוקין עליה והלכה כרבנן ובפרק אלו הן הלוקין אמרינן לר' יוחנן דהלכתא כוותיה דאינו לוקה עד שביטל מ"ע לגמרי כגון ששחטה אבל כל זמן שלא ביטלו אפ' מזהירין בו לקיים המצוה ולא קיים אינו לוקה עד שיבטל העשה ומסקינן בסוגיא עד כמה משלחה אמר ר"י כדי שתצא מתחת ידו ולאחר שיצא' מתחת ידו יכול לחזור ולתופסה במה משלחה ר"ה אמר ברגליה ר"י א' באנפיה דהא כנפיה נינהו כך הגירסא בספרים שלנו ההוא דגזינהו לגפה ושלחה ואח"כ תפסה נגדיה ר"י א"ל זיל רבי לה גדפה ושלחה כמאן אי כר"י לוקה ואינו משלח אי כרבנן משלח ואינו לוקה לעולם כרבנן ומכת מרדות מדרבנן ומ"ש ר"י אגפיה דהיינו כנפיה כ' מהרא"ש בביאורי הסמ"ג דגרסינן הכי רי"א דהא רגלי' היינו כנפיה ופי' דאף ר"י מודה לדרשה דמשלחי רגל אלא רגלים שלה הם הכנפים וכן איתא להדיא בגמ' ע"כ ולא נ"ל דאי ר"י דריש האי קרא דמשלחי אלא שאומר דכנפיה הן רגליה א"כ מכ"ש דרגליה ממש קרויה רגלים דהא בשור וחמור נמי האחרונים קרוים רגל ושלפניה יד ובמקום יד של בהמ' הוא כנף בעוף כדאיתא בא"ט וא"כ כנפיה מנלן עכ"ל דר"י בודאי לא דריש קרא דמשלחי רגל וסבר מאחר שצוה הכת' לשלחה א"כ קפיד בשלוח שלה דהיינו אגפיה ומ"ש דאגפיה היינו כנפיה ר"ל הנוצות וה"ק שלא תאמר מאחר שהכל תלוי בגפיה מה בכך שמרט הנוצות ותלשה הלא עדיין יש לה גף דהא כנפיה נינהו כלומ' הכנפים הם עיק' הגף ובמירוט הנוצות הוו כאילו חתך כנפיה ומשום הכי מייתו עלה האי דגזינהו לגפיה וכ"ה בדברי הרא"ש וז"ל ר"י אומר בגפיה צריך לשלחה בעניין שתוכל לפרוח באגפיה שלא ימרוט ע"כ ופסק הרי"ף כר"י וכן דעת כל המחברים:

1 דין אסור לזכות בבצים כל זמן שהאם רובעת עליהם אפילו היתה רובצת עליהם בעלייה משובכו:

2 ת"ר יוני שובך ויוני עלייה חייבות בשילוח ואסורות משום גזל מפני דרכי שלום ופריך ואי איתא להא דאמר רי"בח דאמר חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו קרי כאן כי יקרא פרט למזומן ומסיק השתא דאמר רב אסור לזכות בבצים שהאם רובצת עליהן שנ' שלח האם והדר הבנים תקח לך אע"ג דנפל הביצה לחצירו אפ"ה לא זכי לו חצירו דכל דאיהו מצי זכי חצרו נמי זכי וכל היכא דאיהו לא מצי זכי חצירו נמי לא זכי ליה אי הכי אמאי אסורות מפני דרכי שלום אי דשלח גזל מעליא הוו לה ואי דלא שלחה שלוחה בעי בקטן דלאו בר שלוח הוא ופירש"י ה"ה דהוה מצי לשנויי כגון דעבר ונטלן תחת האם דגזל מעליא ליכא אלא ניחא ליה לשנויי בדרך היתר ולא בדרך איסור ופריך קטן בר דרכי שלום הוא הכי קאמ' אביו של קטן חייב להחזיר לו מפני דרכו שלום וכן הלכה וכ"כ הרמב"ם וז"ל אסור לזכות בבצים כל זמן שהאם רובצת עליהן לפיכך אפי' היתה רובצת על הבצים בעלייתו ובשובכו אנינו מזומנין ולא קנה לו חצירו כשם שאין יכול לזכות בהן לאחרים כך לא תזכה להן חצרו בהן לפיכך חייב לשלם ע"כ ובתוספת' כתוב המוצא קן בבורות שיחים ומערו' מותרות משום גזל וחייבים בשילוח ואם מקושרות חסורות משם גזל ופטור משילוח:

1 דין אם טריף הקן עד שהוגבהה האם קני ליה חצירו לביצים והוי מזומן ופטור:

2 מסקינן בסוגיא לוי בר סימון אקני פירות שובכו דהיינו אפרוחים ובצים לרב יהודה אתא לקמיה דשמואל א"ל זיל טרוף אקן דליתגבהו וקנינהו ופריך למאי אי למקני לקניהו ליה בסודר אי בי"ט בעומד ואומר זה וזה אני נוטל סגי כדקאמרו בית הלל במסכת ביצה ומשני הנהו פירות חדתי הוו פי' ביצים שהטילה אותם האם ולא עמדה מעליה' מעול' דלוי בר סימון גופא לא הוו קני ליה משום דאסור לזכות בהן כל זמן שהאם רובצת עליהן ולוי הוה צריך לקנות' ומה שלא קנה אינו יכול להקנו' ואם יקנם לו בסודר יכול לחזור בו ולהכי קאמ' זיל טרוף אקן דליתגבהו אמהות וליקנינהו לוי לפיר' ע"י חצירו והדר ליקנינהו ולילך בסודר כך פירש"י ותימ' לי על דברי הרא"ש שכתב בפ"ק דמציעא דכל דבר שהוא מוגבה מכחו שלשה טפחים מן הקרקע לא קני אם לא שתפס ביה וההיא דשלוח הקן זיל טרוף אקן כי היכי דליתגבהי דמוכח דקני דכיון שהוגבה אף ע"ג דלא תפש בהן כלום שאני התם שעלו למעלה אבל דרך ירידה לא קני אם לא שהיה ראש הא' בידו ע"כ משמע מדבריו דס"ל האי דטריף אקן כי היכי דליתגבהו הוא משו' קנין ואינו כן לפריש רש"י אלא כדי שלא תהא רובצת האם עליהן ויפטר מן השלוח ואז זכי ליה חצרו כדפרי':

1 דין דלא יטול אם על הבנים אפי' לטה' מצורע ואפילו לאותו ששולח אח"כ על פני השדה א"ה אסור:

2 מתניתין לא יטול אדם אם על הבנים אפי' לטהר בה את המצורע ונראה בעיני דלא מבעיא להאי דשחוטה דמבטלינן למצו' דשלוח לגמרי אלא אפילו להאי דשלוח ואע"ג דלא מבטלינן למצוה דשלוח לגמרי שהרי עתידין אחר כך לשלוח על פני השדה ולקיי' בה מצות שלוח אפי' הכי לא מבטלינן מצות שלוח בשעתה לצורך מצוה אחרת כדילפינן לעיל משלח תשלח ומה אם מצוה קלה שהיא כאיסר אמרה תור' למען ייטב לך והארכת ימים ק"ו על מצות חמורות שבתורה ומפרש בגמר' למען ייטב לך בעול' שכולו טוב למען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך קאמ' ורבי יעקב נמי מעש' חזא באחד שאמ' לו אביו עלה לביר' והבא לי גוזלות ועל' ושלח את האם ולקח את הבני' ובחזרתו נפל ומת והיכן טובתו של זה אלא למען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך ולמען ייטב לך בעולם שכולו טוב והיינו דאמרינן בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא אלא במזלא ואף על פי שהמקובלים כתבו עליו סוד אין המאמר יוצא מידי פשוטו דעל דרך כלל אמרו אם לו מי שמעשיו מרובים להכריע בהשגחה פרטית:

3 הדרן עלך שלוח הקן מסכת חולין