ילקוט שמעוני על נ"ך תמ״ד

מהדורה: ילקוט שמעוני על נ"ך

« ילקוט שמעוני על נ"ך תמ״ג ילקוט שמעוני על נ"ך תמ״ה »

3 בנין יהושע על אבות דרבי נתן פתח ↗

לכו למים. לתורה ובילקוט ישעיה על הן קרא הרבה טעמים למה נמשלה התורה למים:

3 בית הלוי על התורה פתח ↗

בילקוט ישעיה איתא טעם על שזכה ישעיה לנבאות נחמות יותר מכל הנביאים משום דכששמע את קול ה' אומר את מי אשלח ומי ילך למי אמר הנני שלחני אמר לו הקב"ה אהבת צדק ותשנא רשע אהבת לצדק את בניי ותשנא מלחייבם ע"כ משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך שתתנבא נחמות יותר מן כל הנביאים. ויש להבין ביאור המאמר וגם מה שייך פסוק זה של אהבת צדק לצדק את בניי לתשובתו של ישעיה. רק יובן דהנביא הרי עומד לשני אופנים או להנבא בשורות טובות ונחמות או להיפוך חלילה, והנה דעת רש"י בפ"ק דב"מ דהא דקיי"ל דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה אינו רק באם לא עשאו זה הבע"ח לשליח שיתפוס עבורו אבל אם עשאו הבע"ח לשליח שיהיה תופס עבורו שפיר קנה. וסברתו בזה דכיון דנעשה שליח הרי זה התופס כמו הבע"ח בעצמו דידו כידו והרי הוא דומה כאלו תפסו הבע"ח בעצמו דשלוחו של אדם כמוהו הוא. והתוס' שם חלקו על רש"י בזה וכתבו דגם שליחות לא מהני בזה, והסביר הרא"ש סברתם דלא וכל כמיניה דבע"ח לשויה לזה לשליח לחוב לאחרינא ונמצא דהוא רק כהליכה מעצמו בלא שליחות ולא קנה. הרי דגדר השליחות שיהיה השליח כהמשלח עצמו לא שייך אם המעשה הוא לחוב לאיזו אדם בעולם. ובפרט לפי מה שהביאו התוס' בתענית דאין הקב"ה מיחד שמו על הרעה חלילה יעו"ש. וז"ל הילקונו ירמיה כשאמר נחמה אמר כה אמר ה' זכרתי לך וכשאמר תוכחה אמר דברי ירמיהו וכן משה כן כשאמר תוכחה אמר אלה הדברים אשר דבר משה. ועוד שם אלה הדברים אשר דבר משה וכי לא נתנבא אל אלו בלבד והלא כל התורה כולה כתבה משה אלא שהיו דברי תוכחות מש"ה כשהנביא אומר איזו עונש הלילה אזי אותה נבואה לא נקרא בבחינת שליחות שיהיה שם משלחו על הנביא שיקרא שלוחו של הקב"ה ונקראת הליכה לחודא. וזהו שאמר כאן הקול שני דברים את מי אשלח ומי ילך לנו, אמר דצריך כעת נביא לשני דברים שיהיה אצלי בגדר שלוחי דהיינו לומר טובות וניחומים על ישראל וגם ומי ילך לנו דהיינו לומר להם ההיפוך חלילה דאז הוא בגדר הולך למעני ועבורי לא שלוחי, ועל זה השיב ישעיה הנביא הנני שלחני, התפלל דלטובה יהיה הוא השליח וע"כ לא אמר הנני אלך דהליכה לא רצה. וזהו שאמר לו הקב"ה אהבת צדק לצדק את בניי ותשנא מלחייבם ע"כ משחך גו' שמן ששון מחבריך שהתנבא נחמות יותר מכל הנביאים. שוב מצאתי הובא כן בשם כתבי הר"י שכתב דשלימות הוא לטובה והליכה הוא לרעה וע"כ אמר ישעיה רק שלחני. וב"ה שכיונתי האמת ומבוארים דברי הילקוט היטב:

3 מלבי"ם על ויקרא פתח ↗

ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה: הוא פירוש על "ושכתבם ואין מחריד" על ידי שישבית חיה רעה ישכבו ביערים ובמדבר ולא יראו ממזיק, כמו שכתוב יחזקאל לד, כה "וכרתי להם ברית שלום והשבתי חיה רעה מן הארץ וישבו במדבר לבטח וישנו ביערים". ומ"ש "וחרב לא תעבר בארצכם" הוא עונה על מה שכתב "ונתתי שלום בארץ" וכבר כתבתי ויקרא סימן קמה שיש הבדל בין פעל "שבת" ובין פעל "חדל" "מנע" "חשך" הנרדפים עמו – במה שפעל "שבת" מציין הפסק העסק או דבר המתמיד במציאות. ואיך אמר פה לשון "והשבתי"? וכי חיה רעה מתמדת בארץ עד שיאמר שישבית ויפסיק אותה? והיה לו לומר "ומנעתי" או "והחדלתי". ועל כן אמר ר' יהודה שיעבירם מן העולם שבזה הלא חיה רעה מתמדת להיות בעולם ואז תושבת ותובטל ויצדק "השבתה". ור' שמעון לא נראה לו שישבית המינים מן המציאות, ששבחו של מקום הוא בשישנם במציאות ואינם מזיקים. ומפרש שיפול לשון "השבתה" על ביטול ההיזק והארס שהתמיד עד עתה שהוא הפסק טבעם הרע. ודרש מה שכתוב "מזמור שיר ליום השבת" שקאי על לעתיד לבא ליום שכולו שבת כמ"ש בראש השנה דף לא, סנהדרין צז, ובסוף תמיד, שקראו כן בעבור השבתת הרע והנזק. ומביא ראיה ממה שכתוב "וגר זאב עם כבש..." הרי יהיו מזיקין ולא יזוקו. ומ"ש "גמול ידו הדה" פי' שם "הדה" על מין חיה מזקת. ובילקוט ישעיה "וגמולי חלב" עתיד ליתן ידו לתוך חברבר וכולי הדה זו חיה המזקת וכולי. ועיין ברמב"ן האריך בזה.

1 כל מאהביך שכחוך אותך לא ידרושו מכת אויב הכיתיך. מכת איוב הכיתיך באיוב כתיב אש אלהים נפלה מן השמים ובירושלים כתיב ממרום שלח אש וכו' כתוב בירמיה ברמז שי"ב:

3 שפתי חכמים פתח ↗

ערבון שיבא. לא ידעתי למה ה' מקומות כי היה מספיק זה במקום אחד. ושמא היה זה כאילו נשבע בה' חומשי תורה כמו שנכתב ישראל ה' פעמים בפסוק אחד כנגד ה' חומשי תורה. רא"ם. ונראה דאיתא בילקוט קודם ביאת משיח יבא אליהו ויתגלה תחילה לצדיקים יחידים אח"כ באיזה עיירות וקהילות ואח"כ על הרי ישראל ובילקוט ישעיה על פסוק מה נאוו על ההרים רגלי מבשר ג' ימים קודם ביאת משיח בא אליהו ועומד על הרי ישראל וכו' וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו וכו' וביום ב' יעמוד על הרי ישראל וכו' וביום ג' וכו' ונמצא שה' פעמים יבא לבשר ואז יעשו ישראל תשובה גדולה כדאיתא בילקוט סוף מלאכי בשם פ' ר"א. לכך צריך ה"פ לתת משכון שיבא ה' פעמים לבשר. נלי"ט: קצ"מ ומה שלקח הוי"ו כתב מהר"ן בשם צרור המור כדי שיבא ליגאל באלף הששי במהרה בימינו. והג"א נתן טעם אחר באריכות. ד"ד נתן טעם מה שנטל הוי"ו היינו לפי שעכ"פ קרוי שמו יעקוב ולא נשתנה קריאתו משא"כ אם נטל אות אחר היה מתקלקל שם יעקב ואין קרוי יעקב:

3 עץ יוסף על בראשית רבה פתח ↗

בארץ מנין ומקנה רב. קשה היכי מייתי מזה לארץ הא מקנה זה במדבר היה. ובילקוט ישעיה מייתי מקנה רב למדבר. ובנכסים רבים תשובו אל אחיכם מייתי לארץ:

3 רוממות אל על תהילים פתח ↗

וגם הטבתי אשר אמרתי כי בישועתך מה יגל מאד כי הלא גדול כבודו של מלך בישועתך כי הלא הוד והדר תשוה עליו כי תשיתהו כו' והוא כי על כל טובה וטובה שהמלך קבל מאתך בזמן המתואר לעזך עשר ידות יקבל אז יותר בזמן המתואר לישועתך והוא כי מלבד החיים שכבר נתת לו עולם ועד בכלל שאר דברים יגדל טובו אז מעתה והתחיל במאי דסליק מניה שהוא כי הטוב שאמרתי שתשית לראשו עטרת פז שהוא אור המצוה כעטרה על הראש אז יגדל הדבר עד אין קץ כי לא בלבד על הראש כ"א גם עליו שהוא על כל עצמו כד"א כתונת הפסים אשר עליו וגם לא בלבד אור המתייחד לעטרת פז כ"א גם לבוש אשר לבש בו המלך כשברא את העולם והוא מאמרם ז"ל במכילתא והובא בילקוט בישעיה וז"ל עשרה לבושים לבש הקב"ה א' כשברא את העולם של הוד והדר שנאמר הוד והדר לבשת וכו' וזה יאמר פה כי בישועתו של הקב"ה לעתיד יושפע שפע אותו הלבוש במלך המשיח וזהו הוד והדר תשוה עליו והוא על כי אז העולם אשר נברא בהוד והדר ונתקלקל ע"י אדם אז שב ונתקן ע"י מלך המשיח ושב ההוד וההדר ההוא לאיתנו:

« ילקוט שמעוני על נ"ך תמ״ג ילקוט שמעוני על נ"ך תמ״ה »