תוספות על שבת צ״ד א:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« תוספות על שבת צ״ד ע״א:ב׳ תוספות על שבת צ״ד ע״א:ד׳ »

1 תוספות יום טוב על משנה פסחים פתח ↗

בן בתירא מתיר בסוס. פירש הר"ב הואיל ולרכיבה עומד והחי נושא את עצמו. וכן פירש רש"י כאן ובמסכת עבודת כוכבים. ושם לא פירש כן הר"ב אלא בעומד לרכיבה לכולי עלמא שרי וכי פליגי במיוחד לעופות דבן בתירא סבר כל חי נושא את עצמו ורבנן סברי דוקא אדם. וכן כתבו התוספות דרש"י לא דק בפירושו זה דבפרק המצניע שבת צד. אמרינן דכולי עלמא סברי דאדם נושא את עצמו וכפירוש הר"ב שם משנה ה'. מכל מקום נראה לי לישב פירוש רש"י על הדרך שכתבו התוס' בפרק המצניע שחכמים אוסרים בכל הסוסים משום סוס המיוחד לעופות דלא חלקו חכמים בסוסים ע"כ. ולפיכך נקט רש"י סוס דרכיבה משום דרבנן דאסרי אפילו בסוס דרכיבה וניחא ליה לאשמעינן כח דרבנן דהלכה כמותם מלאשמעינן כח דרבי יהודה אע"ג דכח דהתירא הוא. וזה מחזיק לפסק הר"ב והרמב"ם בכאן ובמסכת ע"ז שכתבו דאין הלכה כבן בתירא ובגמ' דעבודת כוכבים אמר רבי יוחנן הלכה כבן בתירא אלא ודאי דלא הוה בגירסתם וכמו שכתבתי בכיוצא בזה בריש מכילתין. ותמה אני על הרב המגיד בפ"כ מהלכות שבת שכתב הרמב"ם ומותר למכור להם סוס שאין הסוס עומד אלא לרכיבת אדם לא למשוי והחי נושא את עצמו. וכתב ה"ה כבן בתירא ובגמ' וכו' אמר ר"י הלכה כבן בתירא ע"כ. ור"י גופיה קאמר בפ' המצניע דר"י בן בתירא סבירא ליה דאפי' עופות חי נושא את עצמו ומתיר אפי' במיוחד לעופות וכן פי' הרמב"ם במשנתינו דהכא ודעבודת כוכבים. והיינו כפי' התוספת דבמס' ע"ז ואם כן היאך אפשר לומר דפוסק כבן בתירא אלא כמ"ש בפי' המשנה דאין הלכה כבן בתירא. ול"ג בגמרא אמר ר"י הלכה כבן בתירא. ועוד בפרק המצניע אמרו ר' יהודה בן בתירא ור"נ אמרו דבר אחד ואיכא מ"ד דכל כה"ג שיטה היא ואין הל' כחד מינייהו. מיהו הר"ן חולק בזה בפ"ק דסוכה. מכל מקום הואיל ולא אפסק הלכתא פסק כת"ק:

1 נשמת אדם פתח ↗

בסימן שי"ח סעיף מ"א פ' הש"ע כרמב"ם ע"ש במג"א דאדם נושא א"ע אבל בהמה וחיה משרבטי נפשייהו וחייב ולכך דווקא בחצר מותר לרבנן דר"נ בשבת צ"ה והגר"א בגליון הניח בצ"ע דבפ' י"ח פ' כב"ב א"כ למה פ' הרמב"ם בפרק כ' כרבנן והא רבא ריש פ' נוטל ס"ל כר' נתן וגם ר' יוחנן אמר ב"ב ור"נ אמרו ד"א ואר"י הלכה כב"ב וא"כ למה פ' כרבנן. ובאמת גם בפ"כ כתב הרמב"ם דמיתר בסוס לפי שאינו מיוחד אלא לרכיב' והיינו דלא כב"ב דהרי ב"ב מתיר אפי' בסוס המיוחד לעופות כדאיתא בהדיא בגמרא. ובאמת ע"כ א"ל דהא דפסק ר"י כב"ב היינו משום דס"ל כר"נ דא"כ קשיא הא ר"י סבירא ליה הלכה כסתם משנה ובמשנ' איתא חיה ועוף בחצר וכפרש"י דדווקא בחצר דאתי כרבנן. ואפילו אי נימא דס"ל דמתני' דהמצניע אתיא כר"נ מ"מ סתמא בתרא עדיפא. ועוד דכיון דטעמא דב"ב משום דס"ל כר"ג וא"כ למה אר"י הלכה כב"ב דלא ידעינן עדיין אם ב"ב מתיר אפי' בסוס המיוחד לעופות טפי ה"ל לר"י לומר הלכה כר"נ. אע"כ דודאי גם ר"י ס"ל דהלכה כרבנן וכסתם משנה אלא מדאמר סתם ב"ב מתיר בסוס משמע בכל סוסים כמש"כ תוס' שם. ע"כ משום דס"ל כר"נ. אבל ר"י לס"ל בזה כב"ב והא דפ' בע"א הלכ' כב"ב לאו בכולי מלת' פסיק כוותיה דא"כ למה לא הביא הש"ס התם מילתא דר"י דב"ב ור"נ אמרו ד"א וע"ז היה לו לר"י לקבוע הלכה כב"ב אלא דר"י קבע דבריו על הברייתא. דאיתא התם דרבי אוסר משום תורת כלי זיין או משום בהמה גסה וב"ב לא חייש לזה וע"ז קבע ר"י דבריו ואמר הלכה כב"ב. ר"ל בזה דפליג ארבי אבל במה שמתי' אף סוס שמיוחד לעופות לא ס"ל כוותיה אלא ס"ל כסתם משנה דמדדין בחצר אבל לא ברשות הרבים וא"כ במיוחד לעופות אסור. ולכן פ' רמב"ם בפ' ך' דדוקא במיוחד לרכיבה מותר. והא דחמרינן בפ' נוטל רבא כר"ן ס"ל לא דס"ל דאפי' בבהמה ועוף כוותיה. שהרי רבא גופיה מתרץ בהמצניע דע"כ ל"פ רבנן. וכמו שהקשו בתוספת שם ומה שחלקו התוספת בין קטן בן יומו נראה לרמב"ם לדוחק. ולכן ס"ל לרמב"ם דהא דמשני רבא כר"נ ס"ל היינו משום דר"נ אמר להדיא דאדם פטור אבל רבנן לא הזכירו בהדיא דפטור. ועיין בפ"ד דפסחים משנה ג' מש"כ התוי"ט שם:כתב הרמב"ם בפ' י"ג הלכה ד' אגוז מונח בכלי והכלי צף על המים פטור. וכתב המ"א כיון דבגמ' סליק בתיקו. ול"נ דא"צ לזה דבנזיר דף ס"ד בעי הש"ס כה"ג וקאמר שם את"ל כמונח בכלי דמי. וידוע דהרמב"ם פסק כאת"ל:

2 שבת פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה לְרָבָא, וְהָא דִּתְנַן: בֶּן בְּתִירָא מַתִּיר בַּסּוּס. וְתַנְיָא: בֶּן בְּתִירָא מַתִּיר בַּסּוּס מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה שֶׁאֵין חַיָּיבִין עָלָיו חַטָּאת, וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בֶּן בְּתִירָא וְרַבִּי נָתָן אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד. וְאִי אָמְרַתְּ דְּלָא פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי נָתָן אֶלָּא בִּבְהֵמָה חַיָּה וָעוֹף מִשּׁוּם דִּמְשַׁרְבְּטִי נַפְשַׁיְיהוּ, מַאי אִירְיָא בֶּן בְּתִירָא וְרַבִּי נָתָן? וְהָאָמְרַתְּ אֲפִילּוּ רַבָּנַן מוֹדוּ! כִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, בְּסוּס הַמְיוּחָד לְעוֹפוֹת. וּמִי אִיכָּא סוּס הַמְיוּחָד לְעוֹפוֹת? אִין, אִיכָּא דְּבִי זְיָיארִן.

3 בסוס המיוחד לעופות - ובן בתירא מתיר בסוס בכל הסוסים קאמר ורבנן אוסרין בכל הסוסים משום סוס המיוחד לעופות דלא חילקו חכמים בסוסים:

4 סוסא דבי וייאדן - פר"ח שכן ציידי עופות מניחין עליהן עופות שלהן שצדין בהן עופות אחרים אבל אין לפרש בעופות הניצודין דהני כפותין נינהו ואמר בסמוך דמודה רבי נתן בכפות:

1 תוספות רבי עקיבא איגר על משנה עבודה זרה פתח ↗

אות ד ברע"ב ד"ה בן בתירא. אלא לרכוב עליו מותר. זהו אינו מפורש בסוגיין וי"ל דטעמייהו דרבנן דאסור משום כלי זיין כדס"ל לרבי בברייתא. גם י"ל דרבנן ס"ל דכל סוסים אסור משום לא פלוג דאטו סוס מיוחד לעופות כמ"ש תוספות בשבת דצ"ד א'. ובתוספות בשמעתין ד"ה ובן בתירא כ' דלא פליגי אלא בסוס המיוחד לעופות ומשמע דס"ל כהר"ב. או דכוונתם דעיקר פלוגתא לענין חי נושא א"ע רק בסוס המיוחד לעופות דבן בתירא ס"ל דגם בזה חי נושא א"ע. ורבנן סברי דבזה ל"א חי נושא א"ע וממילא כל סוסים אסורים למכור משום לא פלוג * אך מדברי תוס' בסוגי' דט"ז ד"ה אלא. משמע בפירוש דס"ל כהר"ב. ובתוס' הנ"ל כתב עלה וא"ת מנ"ל התם דטעמיי' דרבנן דאסרי הכא משום דס"ל דאין חי נושא את עצמו בעופות דלמא טעמייהו כר' דגזרו משום תורת כלי זיין. ותמוה לי הא לא נזכר כלל מזה התם דטעמייהו דרבנן דפליגי לענין חי נא"ע בעופות הא אמרי' רק שם דב"ב ור' נתן אמרו ד"א היינו מדמתיר גם במיוחד לעופות מוכח דס"ל כר"נ. ורבנן אינו מוכרח אי דלא ס"ל כר"נ או דאפשר דג"כ ס"ל כר"נ וטעמייהו משום כלי זיין. ורש"י לעיל ד' ז' ע"ב נקט באמת הטעם לרבנן משום כ"ז. ולומר דסברת התו' דהא דדייקי התם דבן בתירא ס"ל כר"נ ודלמא מיירי במיוחד לרכיבה ע"כ משום דבמיוחד לרכיבה גם לרבנן מותר ולא ס"ל כדבריהם בשבת דרבנן אסרו בכל הסוסים. והראיה ע"כ דב"ב מתיר משמע בכל הסוסים. אלא משום דפליגי רק במיוחד לעופות ע"ז סובב והולך קושייתם דלמא רבנן ס"ל דמיוחד לרכיבה ג"כ אסור משום כ"ז וב"ב דמתיר זהו רק במיוחד לרכיבה ואין ראיה דסברי כר"נ. א"כ בהיפוך הו"ל למנקט קושייתם דדלמא ב"ב סבר ג"כ דבמיוחד לעופות ל"א חנא"ע ומיירי רק במיוחד לרכיבה. ועכ"פ מה דנקטו דמפורש התם דטעמייהו דרבנן דפליגי בזה על ר"נ זהו לא נזכר שם כלל. גם תמוה לי על תירוצם דמדכיילי להו עם שאר בהמה גסה משמע דהאי סוס משום שאלה ושכירות ונסיוני עדיין קשה דלמא טעמייהו דרבנן כאידך טעמא דר' דכי מזקין טחין ליה ברחיים. וצע"ג. גם יש לעיין למ"ש תוס' בשבת הנ"ל דרבנן ס"ל דגזרו בכל סוסים משום סוס המיוחד לעופות א"כ מאי פרכינן בסוגיא אההיא דר' אלא תורת בהמה גסה מאי היא. י"ל בפשוטו דמיוחד לעופות יש בו תורת בהמה גסה דהא עושים מלאכה וגזרו בכל סוסים משום לא פלוג. וכ"ז צ"ע * וכן הקשו באמת בתוס' ד"ה אלא. אך לשיטתם בשבת קיימת הקושיא:

« תוספות על שבת צ״ד ע״א:ב׳ תוספות על שבת צ״ד ע״א:ד׳ »